דבר העורך
היד הנעלמה של הגוש הריכוזי

הקרטל החדש
הסמים בשירות הטרור

בועת הזהב השחור
ספקולציות בשוק הנפט

הציר הלטיני-איראני
נתיב הטרור הבינלאומי

עולם הולך ומתחמם
היום שאחרי מחר?

הורד גיליון כ-PDF

כל הזכויות שמורות לאלון לוין ויובל בוסתן. אין להעתיק, לשכפל או לצטט את כל המאמרים או את חלקם ללא אישור מפורש מבעלי האתר.

במרץ 2006 הגיע נשיא ארה“ב בוש לביקור היסטורי בהודו. הביקור הוגדר אז על ידיד התקשורת האמריקנית כביקור החשוב ביותר של נשיא אמריקני במזרח ”מאז ביקורו של ניקסון בסין“. במהלך הביקור, חתמו בוש וראש ממשלת הודו, מנמוהאן סינג, על הסכם לשיתוף פעולה גרעיני, במסגרתו התחייבה ארה“ב להקים מספר כורים גרעיניים להפקת חשמל בתת-היבשת ולספק להם דלק גרעיני, בתמורה לפיקוח של הסוכנות הבינ“ל לאנרגיה אטומית על תשתית הגרעין האזרחית בהודו.

שני המנהיגים ייחסו חשיבות אסטרטגית להסכם. עבור בוש, נחשב ההסכם לניצחון גדול למדיניות החוץ שלו, בעוד שההודים יסתייעו בכורים על מנת להתמודד עם הדרישה הגוברת לאנרגיה.

למרות רצונותיהם, ההסכם הביא לסערת רוחות בשתי המדינות. בארה“ב התנגדו רבים להסכמת הנשיא להעביר טכנולוגיה גרעינית למדינה שאינה חתומה על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני. מנגד, דרישה אמריקנית לנטר את הפעילות בכורים ההודים, גררה זעם בניו-דלהי, שם רבים מתייחסים להסכם ככזה שיהפוך את הודו לתלויה באופן מסוכן בארה“ב.

מבחינה פרוצדוראלית, הדרך לאשרור ההסכם ארוכה בשתי המדינות. בשלב הראשון, אושרה מסגרת ההסכם על ידי בית הנבחרים האמריקני, הסנאט והנשיא בוש עצמו. למרות שבשני בתי הקונגרס ההסכם עבר ברוב גדול, הוא התקבל רק לאחר מספר שינויים שערכו המחוקקים בנוסח המקורי. בתגובה, הודיע הנשיא בוש על ביטול שימוש בסמכותו לבטל כמה מהתיקונים, צעד שגרר ביקורת רבה. בשלב השני בדרך לאשרור ההסכם, הפרלמנט ההודי צריך לאשר אותו ואז לפתוח במו“מ עם הסוכנות הבינ“ל לאנרגיה אטומית על מנת להסכים על מנגנון הפיקוח.

אחד הגורמים שהביעו את ההתנגדות העזה ביותר היו חברי המפלגה הקומוניסטית בהודו, התומכת בקואליציה מבחוץ. המפלגה, המתנגדת לכל השפעה אמריקנית באזור, רואה בהסכם ברית עם גורם אימפריאליסטי עוין, והודיעה כי תפעל להפיל את הממשלה אם יתקבל ההסכם. בממשלה ההודית עומדים על חשיבות ההסכם, ועל הנזק שייגרם להודו בזירה הבינלאומית אם תיסוג ממנו.

בימים האחרונים, על רקע העיכובים הרבים, איים ראש הממשלה סינג להתפטר וללכת לבחירות מוקדמות אם הקומוניסטים לא יסירו את התנגדותם להסכם. אחת מהסיבות שהביאו לפקיעת סבלנותו של ראש הממשלה ההודי היא ועידת ה-G8 הקרבה, שם ייפגש עם נשיא ארה“ב בוש. סינג מעוניין להגיע לפגישה עם הנשיא האמריקני כשתמיכה קואליציונית להסכם באמתחתו.

כמו שאר מדינות העולם, גם הודו סובלת מהמשבר הכלכלי העולמי. קצב האינפלציה הוא הגבוה ביותר זה 13 שנה ומחירי הנפט המאמירים עשויים להביא להאטה בצמיחה. סינג, דוקטור לכלכלה מאוניברסיטת אוקספורד ומי שחתום על הליברליזציה הכלכלית בהודו, בוודאי לא ישמח ללכת לבחירות מוקדמות על רקע המשבר הכלכלי, ויעדיף לקיימן במועדן, בשנה הבאה.

עם זאת, נראה כי סינג קץ בעיכובים והחליט להפעיל את כל השפעתו להגיע לסיכום מהיר. בימים הקרובים צפויה סדרת פגישות בין נציגי הממשלה לנציגי המפלגה הקומוניסטית בניסיון להגיע להסכם. אם יושג, יגיע סינג כמנצח לפגישתו האחרונה עם בוש. אם ייכשל, ייתכן שהודו תלך לבחירות מוקדמות, בו יידרשו ההודים להחליט בין גישתו של סינג, התומך בהידוק הקשרים עם ארה“ב ודמוקרטיות אחרות באסיה, לבין גישת האופוזיציה, המעדיפה באופן מסורתי את הקשרים עם שכנותיה של הודו, ובראשן – סין ורוסיה.

בימים אלה מבקר נשיא ארה“ב ג‘ורג‘ בוש באירופה, כשעל סדר היום הנושא האיראני. דו“חות מודיעיניים חדשים לצד הידיעות בדבר סיום בניתו הקרב של הכור הגרעיני בבושהר מעמיקים את הקרע בין איראן והמערב.

ביקורו של ראש ממשלת ישראל אולמרט בוושינגטון לאחרונה, בו הציג מידע על ההתקדמות האיראנית במסלול הגרעיני בעודו דוחף את ארה“ב לפעולה נחרצת בנושא, הצטרפו לאיומיו של שר התחבורה, הרמטכ“ל לשעבר שאול מופז על איראן, בתגובה לאיומים מצד הנשיא אחמדינג‘אד. העמדה הישראלית הרשמית היא כי מתקרבת השעה לפעול צבאית נגד פרויקט הגרעין של האייתוללות.

קהילת המודיעין הישראלית הציגה בעבר הערכות אשר על פיהן אנחנו עומדים שנה עד שנתיים בטרם תשיג איראן יכולת גרעינית. בין אם נכון הדבר אם לאו, זוהי הנחת העבודה הישראלית, והמשמעות שלה היא כי זמן קצר לפני ”שעת השין“, תיאלץ ישראל להכריע האם לפעול בעצמה נגד איראן.

האמריקנים חוששים מאובדן שליטה בניהול המשבר הזה, והחשש מפעולה ישראלית מצוי ברקע. הגישה האירופית מתונה יותר ומצדדת בהמשך הלחץ הכלכלי, בעוד רוסיה וסין, בעלות עניין חשובות במשק האיראני, ימשיכו לחסום החלטות קשות נגד איראן.

בוש העומד שבעה חודשים לפני סיום כהונתו, מקדיש לביקור באירופה שבוע ימים, במהלכו יפגש עם מנהיגי גרמניה, צרפת, בריטניה ואיטליה, על מנת לדון איתם על האפשרות להגביר את הלחץ על איראן. הקמפיין הבינלאומי מול איראן מורכב מפעילותן של חמש החברות הקבועות במועצת הביטחון – ארה“ב, סין, רוסיה, בריטניה וצרפת, אליהן מצטרפת גם גרמניה. איטליה בהנהגת ברלוסקוני, הביעה את רצונה ליטול חלק בדיונים, ובוש הביע את הסכמתו העקרונית, אולם יש להניח כי הבקשה האיטלקית תידחה על ידי הסינים והרוסים.

ממשל בוש מעוניין בסנקציות חריפות אף יותר מאלה שהתקבלו בשלוש חבילות הסנקציות שקיבלה מועצת הביטחון עד כה. בוש מעולם לא הסיר מהשולחן את האופציה הצבאית, וחששו הוא כי במידה והמשבר לא ייפתר בטרם לכתו, התגרענותה של איראן תהפוך לעובדה מוגמרת. סנאטור מק‘קיין, מועמד המפלגה הרפובליקנית, רואה עין בעין עם בוש את הצורך בהפעלת לחץ כבד ואף כוח על מנת לפתור את המשבר האיראני. לעומתו, מועמד הדמוקרטים אובאמה, תומך בצעדים דיפלומטיים, כולל פגישה שלו עם נשיא איראן אחמדינג‘אד.

בינתיים משיכים מחירי הנפט להאמיר. שוק הנפט, אשר מושפע בעיקר מספוקלנטים ומגורמים אינטרסנטים המעוניינים בעלית מחירים לצורך גריפת רווחים קלים, מתקרב לעבר שיעור של 150 דולר לחבית. המגמה הזו היא אחת הגורמים המרכזיים למיתון העולמי, ממנו סובלות כל המעצמות למעט רוסיה, יצרנית הנפט המובילה בעולם.

במוסקבה מעוניינים בהמשך אי הודאות סביב איראן. המשוואה הזו, המוכרת למנהיגי הגוש הדמוקרטי, מגבירה את הסבירות לפעולה עתידית באיראן, אשר לצד הניסיון לפתור את משבר הגרעין, תוביל לירידת מחירים בסופו של דבר. אולם המציאות המדינית הבינלאומית – ההסתבכות האמריקנית בעיראק, הסיום הקרב של כהונת בוש וההתנגדות הרבה באירופה, סין ורוסיה למהלך צבאי, מבטיחים עוד לא מעט לילות שקטים עבור האיראנים.

דבר העורך
מי בעד חיסול הטרור?

המנצח הגדול
נסראללה מבצר את מעמדו הפוליטי

אויבי השלום
מי בכלל רוצה הסכם?

ויוה יונאסור!
האיחוד הלטיני יוצא לדרך

מועדון הג‘נטלמנים
מנהיגי המעצמות הכלכליות מתכנסים ביפן

הורד גיליון כ-PDF

כל הזכויות שמורות לאלון לוין ויובל בוסתן. אין להעתיק, לשכפל או לצטט את כל המאמרים או את חלקם ללא אישור מפורש מבעלי האתר.

ביום שני הכריז ראש הממשלה הרוסי החדש-ישן ולדימיר פוטין על ממשלתו החדשה. שילוב של דמויות מוכרות שנותרו בתפקידם עם קידום מקורבים הנאמנים לו אישית, מתדלק את ההערכות המוקדמות כי בדעתו של פוטין לשמר לעצמו השפעה רבה ביותר, בניגוד לראשי ממשלה קודמים בעידן הפוסט- קומוניסטי.

שר החוץ בארבע השנים האחרונות סרגיי לברוב, נותר בתפקידו. גם שר ההגנה אנטולי סרדיוקוב וסגן ראש הממשלה ושר האוצר אלקסיי קודרין, המכהן מאז שנת 2000 בתפקיד, נותרו על כנם. בסך הכל, מורכב הקבינט החדש של פוטין מ-24 שרים, שמונה מהם נושאים בתפקידים חדשים.

פוטין דאג להכריז על שבעה אנשים כסגני ראש הממשלה. בתפקיד זה, מעין שר-על, שבימיו של פוטין היה ליוקרתי יותר מתפקיד ראש הממשלה, נשאו בעבר חמישה פוליטיקאים, כשההיררכיה הפנימית הגדירה את סרגיי איבנוב ודימיטרי מדבדב כסגנים ראשונים. השניים אף התמודדו על תפקיד הנשיאות, אולם בעוד שמדבדב ניצח, איבד איבנוב בקבינט החדש את מעמדו וכעת הוא מוגדר כסגן ”רגיל“. צעד זה נובע ככל הנראה מרצונו של פוטין לשמר את הדומיננטיות שלו בממשלה, וכן לסייע למדבדב, יריבו של איבנוב, להחליק לתפקידו החדש ביתר קלות.

בשמונה החודשים שקדמו למינויו/בחירתו של מדבדב לנשיאות רוסיה, מונה ויקטור זובקוב, פוליטיקאי אפור ולא מוכר יחסית לתפקיד ראש הממשלה. פוטין שהחליפו בתפקיד, מינה אותו לסגן ראשון. במסגרת סמכויותיו בתפקידו החדש, ירכז זובקוב את כל תחום החקלאות הרוסית על ענפיה, כולל ההיבטים הכלכלים במגזר הזה. סגן ראשון נוסף, הוא איגור שובאלוב, עוזרו המיוחד של פוטין בימיו כנשיא, שיופקד על תחום סחר החוץ של רוסיה. במסגרת התפקיד, ייצג שובאלוב את רוסיה במאמציה להצטרף לארגון הסחר העולמי, וכן במאמצים להקמת איחוד כלכלי בקרב מדינות חבר העמים. איגור סצ‘ין, מבכירי הסילוביקי, מונה לתפקיד סגן ראש הממשלה במסגרתו יתמקד בתחום הפיתוח התעשייתי וגן בתחום האנרגיה, זאת בנוסף לתפקידו כיו“ר רוסנפט, חברת הנפט הלאומית של רוסיה ואחת הגדולות בעולם.

אחד המהלכים הדרמטיים של פוטין, היה העברתו של ראש ה-FSB הכמעט כל-יכול, ניקולאי פטרושב, שותפו הפוליטי של סצ‘ין, מתפקידו. פטרושב יכהן כראש מועצת הביטחון הנשיאותית. מחליפו ב-FSB הוא סגנו אלכסנדר בורטניקוב. מדובר במינוי אישי של הנשיא מדבדב אשר מנסה להחליש את כוחם של הסילוביקי, ככל הנראה בברכתו של פוטין.

מועצת הביטחון הנשיאותית, היא גוף המורכב ממספר שרים וראשי שירותי הביטחון של רוסיה, ויושב הראש הוא הנשיא עצמו. גוף זה הוא גוף מייעץ המסייע לנשיא לממש את מדיניותו. בכסא זה ישבו בעבר פוטין עצמו, וכן סרגיי איבנוב ואיגור איבנוב, שליחו של פוטין למשימות מיוחדות. נראה כי פטרושב יילחם להגדלת סמכויות הגוף הזה, בעוד שמדבדב ישתדל לפקוח עין על הנעשה.

אלכסנדר ז‘וקוב וראש מטה הסגל של פוטין סרגיי סוביאנין, יכהנו כסגני ראש הממשלה אף הם. ז‘וקוב, בוגר בית הספר לעסקים של אוניברסיטת הארוורד, יתמקד בפרויקטים לאומיים בתחום החינוך, הבריאות ונושאים חברתיים נוספים. סוביאנין יהיה אחראי על  נושאים משפטיים-חוקתיים שונים. סרגיי נארישקין, שכיהן בעבר כסגן ראש הממשלה וחבר מועצת המנהלים של רוסנפט, יהיה ראש הסגל הנשיאותי של מדבדב.

משרד האנרגיה והתעשייה פוצל לשני משרדים, בכדי להפחית מהכוח הטמון במשרה הזו, החולשת על מגזר האנרגיה הגדול בעולם. הפיצול נובע גם מעמדתו של פוטין, על פיה יש לתת קדימות גבוהה לשדרוג התעשייה הרוסית, שעודנה מפגרת בהשוואה לזו המערבית.

מאחר ומספר השרים גדל בשמונה, הועברו סמכויות רבות ממשרדים קיימים למשרדים החדשים. בנוסף, בוטלו סוכנויות פדרליות רבות בתחומים אזרחיים ואחרים, והסמכויות שלהם הועברו לידי השרים. בכך למעשה, ביצע פוטין מהלך של ריכוז כל פעילות הפנים של רוסיה תחת ממשלתו בניגוד לביזור שהתקיים בעבר, במקביל להגדלת כמות המשרדים הממשלתיים שתקשה על השרים השונים לצבור כוח פוליטי רב מדי. גם הגדלת מספרם של סגני ראש הממשלה, משרתת את פוטין בתוכניתו. קידומם של צעירים רבים הנאמנים אישית לפוטין ואשר רובם בעלי רקע מעולם הכלכלה או המשפט הרוסי, מחליש את כוחם של הסילוביקי לפי שעה, ומקל על התחזקותו של פוטין.

במהלך ההכרזה על הקבינט החדש, זכה פוטין לזמן מסך גדול יותר בטלוויזיה מאשר מדבדב. פוטין אף נראה כמי שמנהל את העניינים בעוד שמדבדב מכיר בקדימותו של פוטין, כשהותיר לזה האחרון, באופן סימלי משהו, להתיישב על כסא הנשיא בקרמלין בפגישה בין שני המנהיגים.

לאחר השינויים שבוצעו על ידי פוטין, במה שמצטייר כתוכנית שהוכנה חודשים רבים מראש, נותר למדבדב התחום המדיני ונגיעה למספר עניינים בעלי חשיבות לאומית, אולם אין ספק כי תפקיד הנשיא אינו חזק כשהיה. גם בשנים הקרובות, מנהיגים שירצו לעשות עסקים עם רוסיה, ייפגשו אומנם עם מדבדב, אך יתקשו לראות בו יותר מאשר שליחו של ראש הממשלה החדש ולדימיר פוטין.

ב-7 במאי 2000, חמישה חודשים לאחר שהחליף את ילצין המתפטר, הפך ולדימיר פוטין לנשיאה השני של רוסיה הדמוקרטית. שמונה שנים לאחר מכן, ניצב פוטין באותו המקום בדיוק, כשהפעם חברו דימיטרי מדבדב מושבע לנשיא במקומו. למחרת, הושבע פוטין לכהונתו השנייה כראש הממשלה.

פוטין, המכהן גם כראש מפלגת ”רוסיה המאוחדת“, נהנה מרוב מכריע בדומא, הבית התחתון של הפרלמנט. 392 חברים הצביעו בעד מינויו ורק 56 התנגדו. המפלגה הקומוניסטית, למעשה האופוזיציה היחידה לפוטין ובעלי בריתו, היו היחידים שהתנגדו למינויו של הנשיא לשעבר.

לאחר אישור מינויו של פוטין אמר מדבדב: ”אני משוכנע שנמשיך ליהנות משיתוף פעולה פורה בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת“. בנאום כניסתו לתפקיד הצהיר פוטין כי בכוונתו להתמקד בתחום הכלכלי בכלל, ובשיפור רמת החיים ברוסיה בפרט.

בין היתר, הבטיח פוטין להילחם באינפלציה, לשדרג את מערך הרווחה, להגדיל את ההשקעה הממשלתית בתשתיות אזרחיות מפגרות, ולהילחם באלכוהוליזם ובעישון ברוסיה, שני גורמים אותם כינה ”מגפות“.

פוטין הנשיא קידם באופן חסר תקדים את משק האנרגיה. רוסיה הפכה ליצרנית הנפט והגז הטבעי המובילה בעולם, ובכהונתו פעל פוטין רבות להקמתו של קרטל בתחום הגז הטבעי בו רוסיה היא החברה הדומיננטית ביותר. פוטין מינף את השפעתה העצומה של רוסיה על תחום האנרגיה לאמצעי לחץ פוליטי, ואת הרווחים להזנקת הכלכלה הרוסית.

פוטין מודע היטב לתלות המסוכנת של המשק הרוסי בייצוא נפט וגז טבעי. התרסקות מחירי הנפט ו/או הגז תפגע באופן דרמטי בכסף הנכנס למשק. כראש ממשלה, הבטיח פוטין לפעול להפחית תלות זו מחד, ומאידך לעודד הגברת ייצור הנפט באמצעות הפחתת מיסים.

הנהגה חדשה ברוסיה

במשך חודשים ארוכים מלאה המערכת הפוליטית ברוסיה ספקולציות לגבי ”היום שאחרי“. כעת, מתמקד השיח הפוליטי בתהייה איך יתפקדו בצוותא פוטין ובן טיפוחיו מדבדב. פוטין השקיע את מרבית שנותיו בקרמלין בביצור מעמד הנשיא תוך שלילת סמכויות מראש הממשלה. האם כעת אנו צפויים לזליגה של סמכויות בחזרה הממשלה? לחילופין, האם יפעל כדי לחזק את מעמד הנשיא ולהאריך את משך הכהונה ל-5 או 7 שנים, לקראת התמודדות אפשרית ב-2012, כפי שהצהיר בעבר?

כפוטין בעבר, נראה כי רבות מהתשובות לשאלות אלו תלויות באדם אחד - דימיטרי מדבדב. במידה ויצליח לצאת מצילו של פוטין ולרתום מאחוריו את הפלגים השונים בקרמלין, ייתכן כי יצליח לבסס עצמו כמנהיג ראוי שיוכל לקרוא תיגר על פוטין עצמו במידה וזה יבחר להתמודד שוב בעוד 4 שנים. במידה ומדבדב לא יצליח להתמודד עם אתגרי התפקיד, ימשיך פוטין להיות השליט הבלתי מעורער של רוסיה גם בשנים הקרובות.

הפגנות האחד במאי בלבנון השנה שערכה המפלגה הקומוניסטית המקומית בהשתתפות אלפי מפגינים, נסובו סביב הדרישה להעלות את שכר המינימום בלבנון. השכר נשחק דרמטית בשנים האחרונות נוכח היחלשות המטבע הלבנוני, יוקר המחייה והביצועים הנמוכים של הכלכלה המקומית. על פי נתוני ארגוני הצרכנים בלבנון, ב-21 החודשים האחרונים, האינפלציה בלבנון עמדה על רמה של 43% ורמת האבטלה האמיתית בלבנון על 20%, כפול מהשיעור הרשמי שמציגה הממשלה. לאור כל זאת, דורשים הקומוניסטים להקפיץ את השכר מ-300,000 לירות לבנוניות או 200 דולר, לרמה של 960,000 לירות או 635 דולר.

ממשלת לבנון מתקשה לתפקד ברמה הבסיסית ביותר מאז מלחמת לבנון השנייה. המלחמה העמיקה את הקרע בין הממשלה הפרו-מערבית ובין האופוזיציה הפרו-סורית ופרו-איראנית בהנהגת החיזבאללה. שלושה חודשים לאחר המלחמה, פרשו השיעים מהקואליציה לאחר שדרישתם לקבל שליש מהכוח בממשלה, צעד אשר היה מעניק להם זכות וטו על החלטות חשובות, נדחתה. לכך ניתן להוסיף את העובדה כי מאז נובמבר האחרון, אין בלבנון נשיא, תוצר של המאבק בין שני הכוחות הפוליטיים המרכזיים בלבנון ושל המעורבות הסורית בנעשה.

לאחר הפגנה, הודיעו גורמים בממשלת לבנון כי תוך שבוע יועלה שכר המינימום לרמה של 450,000 לירות או 300 דולר, אולם המפגינים הודיעו כי לא יסתפקו בכך, ואיימו בשביתה כללית החל שהחלה היום.

מי שניצל את התסיסה הציבורית היה החיזבאללה. בחודשים האחרונים, על רקע אי ההצלחה הלבנונית בבחירת נשיא חדש, התנהל מאבק קשה מאחורי הקלעים בין המדינות השונות המעורבות בנעשה בלבנון. סוריה ואיראן התומכות בחיזבאללה מצדו האחד של המתרס, ומדינות ערביות כגון מצרים וערב הסעודית הנהנות מתמיכה אמריקנית, מצדו השני של המתרס. כינוס הליגה הערבית בדמשק שהתקיים בסוף חודש מרץ, ידע היעדרויות של מנהיגים ערביים רבים ובראשם המלך עבדאללה כמחאה על המעורבות הסורית בלבנון. צעד זה היווה מכה קשה ליוקרתו של מנהיג סוריה בשאר אל אסד, והדגיש את הבידוד המדיני של סוריה.

הסורים, שבבירתם חוסל מנהיג הטרור עימאד מורנייה רק לפני חודשים ספורים, חיסול שחשף ככל הנראה התארגנות כנגד שלטונו של אסד, ואשר מאחורי ההתארגנות עומדים גורמים ערביים אנטי-סוריים כגון הסעודים, מחפשים מאז נקמה. מאחר ויכולת ההשפעה הסורית מחוץ לגבולות סוריה מוגבלת לנעשה בלבנון ובעזה, הפכה ההפגנה החברתית למען העלאת שכר המינימום והמחאה כנגד עליית מחירי המזון בלבנון, לשעת כושר טובה לערער את המצב העדין ממילא בלבנון. 

הפגנת התמיכה הגדולה בשביתה גלשה מיעודה המקורי והפכה להפגנת כוח של המיליציה השיעית. אנשי החיזבאללה סגרו צירי תנועה ראשיים, הציתו מכוניות וצמיגים וחסמו את הגישה לשדה התעופה הבינלאומי בביירות, אשר משמש כאופציה האזרחית היחידה עבור הלבנונים מאז מלחמת לבנון השנייה, לצאת מארצם.

דיווח על קרבות הימים האחרונים

אנשי החיזבאללה החריפו את המהלכים שלהם בשל הביקורת שהופנתה כלפיהם יום קודם מכיוונה של הממשלה. ממשלת לבנון טענה כי רשתות הקשר של החיזבאללה, בהן עושה הארגון שימוש צבאי במקביל לרשתות של הצבא הלבנוני, פוגעות בריבונות הלבנונית ואינן חוקיות. החיזבאללה הסבירו את השימוש ברשתות הקשר כאמצעי חיוני בו נעשה שימוש גם במהלך מלחמת לבנון השנייה, ושכל מטרת הרשת, היא הגנה על לבנון מפני ישראל.

הממשלה מצידה, המשיכה והאשימה את החיזבאללה כי הוא עושה שימוש במצלמות ריגול בשדה התעופה של ביירות, סמוך למסלולי ההמראה, כדי לעקוב אחר בכירים לבנונים המתנגדים לחיזבאללה. בשלוש השנים האחרונות חוסלו שמונה פוליטיקאים המשתייכים לקואליציה האנטי-סורית בלבנון, ביניהם ראש הממשלה לשעבר רפיק אל חרירי. מנהיג הדרוזים בלבנון, וואליד ג‘ונבאלט, המשתייך לקואליציה האנטי-סורית אף טען כי בידיו מידע מהימן כי החיזבאללה מתכנן להפיל מטוס בשדה התעופה ולהתנקש בבכיר נוסף. ג‘ונבאלט קרא לסלק את שגריר איראן מלבנון והאשים את אחראי הביטחון של שדה התעופה בנאמנות לחיזבאללה. כתוצאה מההאשמות, הועבר זה האחרון מתפקידו, צעד שגרר איומי תגובה מצד החיזבאללה.

ככל שהתקדם היום, הפכה הפעילות של החיזבאללה לאלימה יותר ויותר. דיווחים על ירי לכיוון משרדים ממשלתיים, שימוש ברימון כנגד מפגינים מצד המשטרה, איומים בהשתלטות ממושכת על סמלי ריבונות כגון שדה התעופה ועוד, הפכו למרכז הדיווחים של התקשורת הערבית בשעות הצהריים. החיזבאללה הכריז על צבא לבנון אוייב ולא עשה מאמץ מיוחד להפסיק את ההתנגשויות עם כוחות הביטחון. אין לדעת עד כמה ירחיקו המהומות והאם החיזבאללה ינסה ”לשבור את החוקים“ ולהשתלט על מתקנים או אזורים כלשהם בדומה לאופן הפעולה בו השתלט החמאס על רצועת עזה. במידה וכך יקרה, תידרש הקהילה הבינלאומית לפעול במהירות על מנת למנוע את נפילתה של הממשלה הפרו-מערבית.

ישראל משתדלת לשמור על פרופיל נמוך ולא להתערב במאבקי הכוחות הפנים-ערביים והפנים- לבנוניים ולעת עתה אינה מוזכרת בהקשר של המאבק הפנים-לבנוני. למרות זאת, היא בהחלט עשויה להפוך לשעירה לעזאזל במידה והחיזבאללה או ארגון אחר יחפשו לצבור פופולאריות במאבק הנוכחי באמצעות פיגוע במטרות ישראליות או יהודיות בחו“ל.