גיליון ינואר 2009 - תוכן העניינים ותגובות

05 בינואר 2009 מאת editor

התגמול המסיבי 

דבר העורך
מלחמת עזה הראשונה

יוצרים מציאות חדשה
ישראל יוצאת לפעולה חסרת תקדים ברצועה

תכלה שנה וקללותיה
סיכום אירועי השנה שעברה

העולם מצביע
על מערכות הבחירות המסקרנות של השנה הקרובה

2009 ללא גבולות
דו“ח מיוחד על המשברים ההומניטאריים הצפויים השנה

כל הזכויות שמורות לאלון לוין ויובל בוסתן. אין להעתיק, לשכפל או לצטט את כל המאמרים או את חלקם ללא אישור מפורש מבעלי האתר.

No TagsNo Tags

גיליון דצמבר 2008 - תוכן העניינים ותגובות

03 בדצמבר 2008 מאת editor

זמן אובאמה

דבר העורך
סדר יום אמריקני חדש

השנתיים הראשונות של אובאמה
הנשיא החדש מתכונן לתפקידו

אוֹלָה מדבדב
הגוש הריכוזי משפר עמדות באמריקה הלטינית

שלושה ימים בנובמבר
הודו מתעוררת מסיוט

מבחן ליסבון
ממתינים לאירים

הורד גיליון כ-PDF

כל הזכויות שמורות לאלון לוין ויובל בוסתן. אין להעתיק, לשכפל או לצטט את כל המאמרים או את חלקם ללא אישור מפורש מבעלי האתר.

No TagsNo Tags

חשש ממלחמת אזרחים בתאילנד

03 בדצמבר 2008 מאת editor

בית המשפט לחוקה בתאילנד הורה על פירוקה של מפלגת השלטון, מפלגת כוח לעם, בשל האשמה של תרמית בחירות. מדובר ביוצאי מפלגה אחרת – ”תאילנדים אוהבים תאילנדים“, מפלגתו של ראש הממשלה לשעבר תאקסין שינאווטרה, שפורקה במאי 2007, ונאסר על 111 מחבריה לעסוק בפעילות פוליטית במשך חמש שנים.

בהכרעת הדין של בית המשפט שהתקבלה ביום שלישי, ה-2 בדצמבר,  נקבע כי ראש הממשלה הנוכחי, סומצ‘אי וונגסאווט ו-36 חברים ממפלגתו, מורחקים מכל פעילות פוליטית לחמש השנים הקרובות. לדברי בית המשפט, ההחלטה התקבלה כדי לקבוע סטנדרטים פוליטיים חדשים בתאילנד. ”מפלגות הפועלות בצורה לא ישרה, חותרות תחת השיטה הדמוקרטית בתאילנד“. החלטת בית המשפט כללה שתי מפלגות נוספות שהיוו חלק מברית פוליטית עם מפלגת השלטון.

מפלגת האיחוד הדמוקרטי העממית, שניהלה את הקמפיין לפסילתה של מפלגת כוח לעם, הודיעה כי היא רואה בהחלטת בית המשפט ניצחון לעם התאילנדי. במסגרת המאבק במפלגת כוח לעם, חסמו מפגינים את שדה התעופה הבינלאומי של בנגקוק ומנעו מתיירים ונוסעים אחרים לצאת ולהיכנס לתאילנד. בהפגנה שנמשכה שבוע, ואשר השפיעה על מאות אלפי נוסעים, נהרגו שישה בני אדם בהתנגשויות אלימות בין ”החולצות הצהובות“ – אנשי האופוזיציה התומכים במלך ובחוקה, ובין ”החולצות האדומות“ – תומכי מפלגת השלטון, אשר לטענת מתנגדיה, תומכת בביטול מוסד המלוכה ובהחלפתו במשטר רפובליקני. בעקבות החלטת בית המשפט, הוחלט לפתוח את שדה התעופה לפעילות סדירה. יש המקווים כי עד יום שישי, בו יחול יום הולדתו ה-81 של מלך תאילנד, ייפתח השדה.

המשבר הפוליטי בתאילנד הנמשך בהפסקות כבר שנתיים, ותחילתו בהפיכה צבאית שקטה שבוצעה על ידי הצבא בשל מה שהוגדר כשחיתות שלטונית קשה מצדו של ראש הממשלה דאז, תאקסין שינאווטרה. המשבר אמור היה להסתיים לאחר הבחירות הדמוקרטיות ב-2007, במסגרתן הסכים הצבא לזוז הצדה ולאפשר לעם התאילנדי לבחור את מנהיגיו.

אולם, לטענת מתנגדיו של שינאווטרה, בוצעו זיופי בחירות שאיפשרו למפלגת כוח לעם הנחשבת למקורבת לראש הממשלה הקודם, ואשר העומד בראשה הוא גיסו של שינאווטרה, לזכות בבחירות. בעיני מתנגדיו של שיאווטרה, הישגי ההפיכה בוטלו כולם בשל כך.

לעומת זאת, אנשי מפלגת כוח לעם טענו כי בית המשפט ביצע הפיכה בעצמו, באמצעות כוחו החוקתי, בדומה להפיכה שביצע הצבא ב-2006. ראש הממשלה וונגסאווט כבר הודיע כי אנשיו יפעלו באופן שפעלו במאי 2007 כשפורקה מפלגתם הקודמת, ויקימו מפלגה חדשה. לדעת מומחים, פירוש הדבר הוא שהמשבר הנוכחי במדינה, שהחל לפני שלושה חודשים במצור על ביתו של ראש הממשלה, עשוי לצאת מכלל שליטה.

תאילנד, שמעולם לא הייתה נתונה לכיבוש אירופי וגאה בתרבותה ובעצמאותה המדינית השומרת על רציפות מאז 1238. מעולם בהיסטוריה התאית לא התחוללה מלחמת אזרחים למרות שהמדינה ידעה הפיכות צבאיות רבות. הפעם, התמשכותו של המשבר מעלה את החשש מהתפרצות של מלחמת אזרחים בין תומכי המלך ותומכיו של שינאווטרה. במקרה כזה, גם הצבא יתקשה לפתור את המשבר בדרכים שקטות.

ברק אובאמה הוא הנשיא ה-44 של ארה“ב

05 בנובמבר 2008 מאת editor

סיפור ניצחונו של אובאמה בבחירות לנשיאות ארה“ב, וסיפור ניצחונה של המפלגה הדמוקרטית בבחירות לקונגרס, הם במידה רבה שילובם של שני גורמים משמעותיים - הראשון הוא הצבעת המיאוס נגד הנשיא היוצא ג‘ורג‘ בוש והמפלגה הרפובליקנית, הנתפסים יותר מכל כאשמים במשבר הכלכלי וההסתבכות בעיראק.

הגורם השני הוא הגדלת מעגל הבוחרים בצורה משמעותית - המספרים, אשר לא זכו לאישור רשמי עדיין, מעידים כי 66% מהבוחרים האמריקנים השתתפו בבחירות האלה, שיעור הצבעה הגבוה ביותר שנרשם מאז 1900. הגדלת מעגל הבוחרים - מיליוני מצביעים חדשים אשר היו ילדים כשבוש רק נכנס לבית הלבן לפני שמונה שנים, ומיליוני שחורים והיספאנים שלא נהגו להשתתף עד היום במערכות בחירות אך החליטו להשתתף הפעם לנוכח מועמד אטרקטיבי בעיניהם כבר אובאמה - תרמו לניצחון ההיסטורי.

ואלו המספרים:

117 מיליון קולות נחלקו בין שני המועמדים המובילים, ברק אובאמה מהמפלגה הדמוקרטית וג‘ון מק‘קיין מהמפלגה הרפובליקנית. למעלה מ-57 מיליון קולות (כ-53%), המתורגמים ל-364 אלקטורים, ניתנו לנשיא החדש של ארה“ב, הרבה מעבר ל-270 הנדרשים כדי לנצח בבחירות. במיזורי, אינדיאנה וצפון קרוליינה היו הבחירות לצמודות ביותר והסתיימו בהפרש של כמה אלפי קולות, ולכן ייתכן ועוד נמתין זמן מה לתוצאה הרשמית במדינות אלה, אך נראה כי אובאמה ניצח גם בצפון קרוליינה ואינדיאנה, מדינות רפובליקניות מובהקות, בעוד שמיזורי, הצמודה מכולן, העניקה קצת פחות מ-6,000 קולות יותר עבור מק‘קיין. מיזורי אגב, נחשבת לברומטר המדויק ביותר לחיזוי תוצאות בחירות. ב-100 השנים האחרונות, כל מועמד שזכה בה, זכה בבחירות הלאומיות למעט פעם אחת, בה ניצח המועמד השני בהפרש של שברירי אחוזים, בדומה לבחירות האלה.

הניצחון הדמוקרטי בא לידי ביטוי באופן מובהק אף יותר בקונגרס האמריקני. בשעת כתיבת שורות אלה, הבטיחה המפלגה הדמוקרטית 54 סנאטורים מול 40 סנאטורים דמוקרטיים. שני סנאטורים עצמאיים תומכים במפלגה הדמוקרטית, וכך ניתן לראות במפלגה הדמוקרטית ברוב הנושאים כבעלת 56 חברים בסנאט.

ארבעה מירוצים צמודים טרם הוכרעו, בכולם מנסה סנאטור רפובליקני לזכות בכהונה נוספת - הסנאטור  הותיק טד סטיבנס המכהן בתפקידו 40 שנה, הכהונה השניה באורכה בהיסטוריה במפלגה הרפובליקנית, מוביל בהפרש של 4,000 קולות בלבד בשל פרשת שחיתות בה הורשע לאחרונה, אשר שחקה את הפופולאריות העצומה ממה נהנה כל הקריירה שלו. סנאטור גורדון סמית‘  מאורגון, מנסה להיבחר לכהונה שלישית, ומוביל בכ-6,000 קולות נכון לכתיבת שורות אלה. במינסוטה, סנאטור נורם קולמן מנסה לזכות בכהונה שניה ומוביל ב-2,500 קולות בלבד ולבסוף, סנאטור סקסבי שאמבליס מג‘ורג‘יה המנסה לזכות אף הוא בכהונה שניה. במקרה שלו, המרוץ פחות צמוד משל האחרים והוא נהנה מיתרון משמעותי יותר.

נראה כי המפלגה הדמוקרטית לא תוכל להשיג 60 סנאטורים לקראת מושב הקונגרס ה-111, רוב המבטיח למפלגה חסינות מפיליבסטרים, אולם כל תוצאה שתושג, בין 56-59 חברים, תקנה למפלגה רוב בטוח ונוח ביותר. שנייה לאחר היוודע התוצאות, יש כבר צורך למנות שני סנאטורים חדשים. הנשיא החדש אובאמה, מפנה את מושבו באילינוי, ואילו סגן הנשיא ביידן, אשר התמודד במקביל למשרת סגן הנשיא גם לתפקיד הסנאטור בדלאוור, ביידן יפנה את מקומו בסנאט, ומושלת המדינה תחליט מי יחליפו, עוד בטרם יושבע לסגן נשיא.

בבית הנבחרים התמונה ורודה אף היא עבור הדמוקרטים - בבחירות ב-2006 זכו הדמוקרטים ב-233 חברים, ואילו כעת כבר הבטיחו 251 דמוקרטים את ניצחונם. ישנם עדיין 11 מחוזות בחירה שטרם הוכרעו, והיתרון הדמוקרטי עשוי ואף צפוי לגדול עוד יותר. בכך, יהפוך הקונגרס לאחד הדמוקרטים ביותר שידעה אמריקה.

קמפיין הבחירות

את הקמפיין שניהל אובאמה ילמדו עוד הרבה שנים. 20 חודשים של עבודה בלתי פוסקת, עם חזרה על מסרים קליטים ואימוץ רטוריקה של מנהיגים פופולארים מההיסטוריה האמריקנית, וכמובן המיאוס, חסר התקדים אולי, מהנשיא המכהן ומכל מה שהוא מייצג. אובאמה גייס במהלך הקמפיין סכום שיא של 650 מיליון דולר מ-3 מיליון תורמים. מחציתם תרמו פחות מ-200 דולר כל אחד.

לשם השוואה, ב-2004, גייס מועמד הדמוקרטים, ג‘ון קרי, פחות ממחצית מהסכום. ב-2000, בוש הבן ואל גור הגיעו ביחד למחצית מהסכום של אובאמה. אצל כל אחד מאלו, שיעור האנשים שתרמו פחות מ-200 דולר היה פחות משליש. מספרים אלו מעידים על התמיכה העצומה באובאמה, בעיקר בקרב שכבות חלשות.
בזמן שמק‘קיין בחר באופציית המימון הציבורי שהספיקה עד לא מכבר, אובאמה גייס בחודשיים האחרונים יותר מכפול מהכסף שהיה זמין ליריבו הרפובליקני. בשבוע האחרון לפני הבחירות, מספר תשדירי הבחירות ששידר אובאמה במדינות המפתח היה גדול ב-77% ממה ששידר מק‘קיין.

בארה“ב כמו בארה“ב, ניצחון בבחירות, היסטורי ככל שיהיה, מתחיל את הספירה לאחור לקראת הבחירות הבאות. נוכח הקמפיין הנוכחי שניהל אובאמה, ניתן רק לדמיין איך ייראה הקמפיין שלו בעוד ארבע שנים…

הרגע הנאו-ליברלי

עם סיום המלחמה הקרה הראשונה, החליף ביל קלינטון הנאו-ליברל את ג‘ורג‘ בוש הריאליסט. קלינטון העדיף את דרך שיתוף הפעולה באמצעות כינון אמנות וחיזוק ארגונים בין-ממשלתיים, כדרך לבסס את עליונותה המוסרית של הדמוקרטיה האמריקנית על פני שאר העולם. מדיניות זו, על רקע היעלמותה של ברה“מ, התקבלה בתחילה בזרועות פתוחות במקומות רבים בעולם. אך במהרה, התרבו הקולות שביקרו את קלינטון נוכח מה שנתפס כמדיניות רכה בטיפול בטרור ובמשטרים רדיקליים. ואז הגיע בוש הבן.

הנשיא הנאו-ריאליסט נהנה בתחילת דרכו מחיבוק הניחומים של הקהילה הבינלאומית לאחר מתקפת הטרור ב-2001. אך כשפנה לעיראק, מצא עצמו בוש כמעט לבדו. משהכיר בכך, נמחק אצלו מעט הכבוד שרכש למוסדות הבינלאומיים ולממשלות בעולם. ”אם אתם לא איתנו, אתם נגדנו“, הוא כנראה הציטוט אשר ישויך לשמונה השנים של בוש גם בעתיד הרחוק.

בוש הוביל מדיניות חד-קוטבית מובהקת בשם מעצמת-על שהלכה ואיבדה מעוצמתה. גם אלו הטוענים כי מדיניותו כלפי רוסיה או סין הייתה לעומתית במכוון, מכירים בכך כי היא תרמה תרומה מכרעת למלחמה הקרה החדשה, ממנה נדמה כי אין דרך חזרה. ועכשיו אובאמה.

בין אם היה זה המיאוס מבוש ומהמפלגה הרפובליקנית בכלל, ובין אם היו אלו המשבר הכלכלי, הרגיעה בעיראק או ההתלהבות מהאווירה החדשה והשונה ששידר אובאמה, הקמפיין המושלם שניהל סחף את ההמונים בארה“ב ובעולם כולו. אובאמה הבטיח לדבר עם כל אחד ולפעול בשיתוף פעולה עם הקהילה הבינלאומית, והוא יידרש למבחן כבר מיומו הראשון בבית הלבן.

קשה לחשוב על נתוני פתיחה טובים יותר לנשיא אמריקני – ניצחון ברור בבחירות לנשיאות, יתרון מכריע בסנאט ובבית הנבחרים, תמיכה רחבה בחו“ל ושפל במעמד האמריקני ממנו, כך נדמה, אפשר יהיה רק לעלות. נוכח כל אלו, נשיאותו של אובאמה תעמיד למבחן היסטורי את הגישה הנאו-ליברלית. בבואו להתמודד עם האתגרים בזירה הגיאו-פוליטית, יבקש אובאמה להעדיף אמצעים דיפלומטים ושיתוף פעולה על פני הרתעה.

במידה ויצליח, תהה זו שעתם היפה של האידיאליסטים והליברלים, המאמינים זה עשרות שנים כי לאחר התמוטטות ברה“מ, רק שיתוף פעולה יביא יציבות עולמית. מנגד, במידה ואובאמה ייכשל על אף נתוני הפתיחה האופטימליים, עשוי הדבר לסתום את הגולל על הדרך הנאו-ליברלית, ולבסס לשנים רבות את הדרך הנאו-ריאליסטית, על פיה הדרך ליציבות עוברת במאזן כוחות מאיים.

גיליון נובמבר 2008 - תוכן העניינים ותגובות

04 בנובמבר 2008 מאת editor

אפקט הדומינו

דבר העורך
בדרך למטה

לופט געשעפט
מדיניות ממשלתית ופעילות ספקולטיבית מפילות כלכלות

מגבלות הכוח
רוסיה מאבדת גובה

הג‘נוסייד השקט
אירופה ויפן נעלמות

ארץ גזירה
פרק שחור נוסף בתולדות קונגו

הורד גיליון כ-PDF

כל הזכויות שמורות לאלון לוין ויובל בוסתן. אין להעתיק, לשכפל או לצטט את כל המאמרים או את חלקם ללא אישור מפורש מבעלי האתר

No TagsNo Tags

גיליון אוקטובר 2008 - תוכן העניינים ותגובות

01 באוקטובר 2008 מאת editor

לקראת דוקטרינה חדשה

דבר העורך
האמריקנים הולכים לקלפי

הדוקטרינה הבאה
ניאו-שמרנית או ניאו-ליברלית?

בחירות 2008: האתגרים
המשימות שיעלו על שולחנו של הנשיא הבא

בחירות 2008: מפת האלקטורים
פקיסטן מגששת דרכה ביום שאחרי מושארף

שבע שנים ראשונות
המלחמה העולמית טרור: תמונת מצב

הורד גיליון כ-PDF

כל הזכויות שמורות לאלון לוין ויובל בוסתן. אין להעתיק, לשכפל או לצטט את כל המאמרים או את חלקם ללא אישור מפורש מבעלי האתר.

No TagsNo Tags

ראש ממשלה חדש ביפן…

24 בספטמבר 2008 מאת editor

טארו אסו,  יו“ר המפלגה הליברלית דמוקרטית ביפן ומי שכיהן כשר החוץ, נבחר ביום שני להחליף את יאסו פוקודה כראש הממשלה. אסו, בן לשושלת פוליטיקאים ביפן כשני קודמיו בתפקיד, היה המועמד המועדף מרגע שהכריז פוקודה על התפטרותו. הוא נכנס לתפקיד ראש הממשלה בצל משבר המנהיגות המתמשך, שהחל מאז פרש ראש המשלה הפופולארי ג‘וניצ‘ירו קויזומי מתפקידו.

הירושה הפוליטית שמקבל אסו מפוקודה בעייתית ביותר. מיתון כלכלי המאיים להתדרדר לנוכח ההתרחשויות בזירה הבינלאומית, גלי שחיתות קשים הפוקדים את המפלגה בשנים האחרונות, הבית העליון בפרלמנט לעומתי מאז הבחירות לפני שנה, והמפלגה הליברלית-דמוקרטית, המנהיגה את יפן כמעט ברציפות ביובל השנים האחרון סובלת מירידה מתמשכת בפופולאריות שלה.

צילום: מחלקת המדינה האמריקנית

על פי החוק היפני, הבחירות הבאות במדינה אמורות להיערך בספטמבר 2009 לכל המאוחר, אולם נראה כי העובדה שאסו הוא ראש הממשלה הרביעי המכהן ביפן מאז בחירות 2005, תיאלץ אותו להכריז על הקדמת הבחירות לסוף אוקטובר הקרוב, ובכל מקרה, לא יאוחר מסוף 2008. בבחירות אלה, הסבירות למהפך פוליטי בארץ השמש העולה היא גבוהה. לראשונה בהיסטוריה הפוליטית היפנית הפוסט-מלחמתית, ביצע הבית העליון מהלכים שונים להדחתו של ראש הממשלה פוקודה, עד שזה התפטר מחוסר ברירה. כוחה של האופוזיציה עולה ככל שהמפלגה הליברלית-דמוקרטית ממאיסה את עצמה על אזרחי יפן. אסו, שינהיג ככל הנראה את המפלגה לבחירות הקרובות, יצטרך לעמול קשה על מנת לבדל עצמו משני ראשי הממשלה הקודמים ולהבטיח שינויים מפליגים במצבה של יפן, אם ברצונו לזכות בבחירות.

הוא נחשב לנץ מדיני, הרואה בסין איום צבאי מתמשך. גישה זו שאפיינה את ממשל קויזומי, רוככה בשנתיים האחרונות תחת שלטונם של שינזו אבה ופוקודה, וכעת היא עשויה לחזור ולהפוך לעקרון מוביל במדיניות החוץ היפנית, בהתאם לפרק הזמן שבו יספיק אסו לכהן. אסו התבטא לא אחת באשר למשבר הכלכלי ביפן, והבטיח כי ימנע מלהעלות מיסים, וכן על רצונו לבחון את הרפורמות הסוציאליות הלא פופולאריות שהוצעו בשנים האחרונות.