סיפור ניצחונו של אובאמה בבחירות לנשיאות ארה“ב, וסיפור ניצחונה של המפלגה הדמוקרטית בבחירות לקונגרס, הם במידה רבה שילובם של שני גורמים משמעותיים - הראשון הוא הצבעת המיאוס נגד הנשיא היוצא ג‘ורג‘ בוש והמפלגה הרפובליקנית, הנתפסים יותר מכל כאשמים במשבר הכלכלי וההסתבכות בעיראק.
הגורם השני הוא הגדלת מעגל הבוחרים בצורה משמעותית - המספרים, אשר לא זכו לאישור רשמי עדיין, מעידים כי 66% מהבוחרים האמריקנים השתתפו בבחירות האלה, שיעור הצבעה הגבוה ביותר שנרשם מאז 1900. הגדלת מעגל הבוחרים - מיליוני מצביעים חדשים אשר היו ילדים כשבוש רק נכנס לבית הלבן לפני שמונה שנים, ומיליוני שחורים והיספאנים שלא נהגו להשתתף עד היום במערכות בחירות אך החליטו להשתתף הפעם לנוכח מועמד אטרקטיבי בעיניהם כבר אובאמה - תרמו לניצחון ההיסטורי.
ואלו המספרים:
117 מיליון קולות נחלקו בין שני המועמדים המובילים, ברק אובאמה מהמפלגה הדמוקרטית וג‘ון מק‘קיין מהמפלגה הרפובליקנית. למעלה מ-57 מיליון קולות (כ-53%), המתורגמים ל-364 אלקטורים, ניתנו לנשיא החדש של ארה“ב, הרבה מעבר ל-270 הנדרשים כדי לנצח בבחירות. במיזורי, אינדיאנה וצפון קרוליינה היו הבחירות לצמודות ביותר והסתיימו בהפרש של כמה אלפי קולות, ולכן ייתכן ועוד נמתין זמן מה לתוצאה הרשמית במדינות אלה, אך נראה כי אובאמה ניצח גם בצפון קרוליינה ואינדיאנה, מדינות רפובליקניות מובהקות, בעוד שמיזורי, הצמודה מכולן, העניקה קצת פחות מ-6,000 קולות יותר עבור מק‘קיין. מיזורי אגב, נחשבת לברומטר המדויק ביותר לחיזוי תוצאות בחירות. ב-100 השנים האחרונות, כל מועמד שזכה בה, זכה בבחירות הלאומיות למעט פעם אחת, בה ניצח המועמד השני בהפרש של שברירי אחוזים, בדומה לבחירות האלה.
הניצחון הדמוקרטי בא לידי ביטוי באופן מובהק אף יותר בקונגרס האמריקני. בשעת כתיבת שורות אלה, הבטיחה המפלגה הדמוקרטית 54 סנאטורים מול 40 סנאטורים דמוקרטיים. שני סנאטורים עצמאיים תומכים במפלגה הדמוקרטית, וכך ניתן לראות במפלגה הדמוקרטית ברוב הנושאים כבעלת 56 חברים בסנאט.
ארבעה מירוצים צמודים טרם הוכרעו, בכולם מנסה סנאטור רפובליקני לזכות בכהונה נוספת - הסנאטור הותיק טד סטיבנס המכהן בתפקידו 40 שנה, הכהונה השניה באורכה בהיסטוריה במפלגה הרפובליקנית, מוביל בהפרש של 4,000 קולות בלבד בשל פרשת שחיתות בה הורשע לאחרונה, אשר שחקה את הפופולאריות העצומה ממה נהנה כל הקריירה שלו. סנאטור גורדון סמית‘ מאורגון, מנסה להיבחר לכהונה שלישית, ומוביל בכ-6,000 קולות נכון לכתיבת שורות אלה. במינסוטה, סנאטור נורם קולמן מנסה לזכות בכהונה שניה ומוביל ב-2,500 קולות בלבד ולבסוף, סנאטור סקסבי שאמבליס מג‘ורג‘יה המנסה לזכות אף הוא בכהונה שניה. במקרה שלו, המרוץ פחות צמוד משל האחרים והוא נהנה מיתרון משמעותי יותר.
נראה כי המפלגה הדמוקרטית לא תוכל להשיג 60 סנאטורים לקראת מושב הקונגרס ה-111, רוב המבטיח למפלגה חסינות מפיליבסטרים, אולם כל תוצאה שתושג, בין 56-59 חברים, תקנה למפלגה רוב בטוח ונוח ביותר. שנייה לאחר היוודע התוצאות, יש כבר צורך למנות שני סנאטורים חדשים. הנשיא החדש אובאמה, מפנה את מושבו באילינוי, ואילו סגן הנשיא ביידן, אשר התמודד במקביל למשרת סגן הנשיא גם לתפקיד הסנאטור בדלאוור, ביידן יפנה את מקומו בסנאט, ומושלת המדינה תחליט מי יחליפו, עוד בטרם יושבע לסגן נשיא.
בבית הנבחרים התמונה ורודה אף היא עבור הדמוקרטים - בבחירות ב-2006 זכו הדמוקרטים ב-233 חברים, ואילו כעת כבר הבטיחו 251 דמוקרטים את ניצחונם. ישנם עדיין 11 מחוזות בחירה שטרם הוכרעו, והיתרון הדמוקרטי עשוי ואף צפוי לגדול עוד יותר. בכך, יהפוך הקונגרס לאחד הדמוקרטים ביותר שידעה אמריקה.
קמפיין הבחירות
את הקמפיין שניהל אובאמה ילמדו עוד הרבה שנים. 20 חודשים של עבודה בלתי פוסקת, עם חזרה על מסרים קליטים ואימוץ רטוריקה של מנהיגים פופולארים מההיסטוריה האמריקנית, וכמובן המיאוס, חסר התקדים אולי, מהנשיא המכהן ומכל מה שהוא מייצג. אובאמה גייס במהלך הקמפיין סכום שיא של 650 מיליון דולר מ-3 מיליון תורמים. מחציתם תרמו פחות מ-200 דולר כל אחד.
לשם השוואה, ב-2004, גייס מועמד הדמוקרטים, ג‘ון קרי, פחות ממחצית מהסכום. ב-2000, בוש הבן ואל גור הגיעו ביחד למחצית מהסכום של אובאמה. אצל כל אחד מאלו, שיעור האנשים שתרמו פחות מ-200 דולר היה פחות משליש. מספרים אלו מעידים על התמיכה העצומה באובאמה, בעיקר בקרב שכבות חלשות.
בזמן שמק‘קיין בחר באופציית המימון הציבורי שהספיקה עד לא מכבר, אובאמה גייס בחודשיים האחרונים יותר מכפול מהכסף שהיה זמין ליריבו הרפובליקני. בשבוע האחרון לפני הבחירות, מספר תשדירי הבחירות ששידר אובאמה במדינות המפתח היה גדול ב-77% ממה ששידר מק‘קיין.
בארה“ב כמו בארה“ב, ניצחון בבחירות, היסטורי ככל שיהיה, מתחיל את הספירה לאחור לקראת הבחירות הבאות. נוכח הקמפיין הנוכחי שניהל אובאמה, ניתן רק לדמיין איך ייראה הקמפיין שלו בעוד ארבע שנים…
הרגע הנאו-ליברלי
עם סיום המלחמה הקרה הראשונה, החליף ביל קלינטון הנאו-ליברל את ג‘ורג‘ בוש הריאליסט. קלינטון העדיף את דרך שיתוף הפעולה באמצעות כינון אמנות וחיזוק ארגונים בין-ממשלתיים, כדרך לבסס את עליונותה המוסרית של הדמוקרטיה האמריקנית על פני שאר העולם. מדיניות זו, על רקע היעלמותה של ברה“מ, התקבלה בתחילה בזרועות פתוחות במקומות רבים בעולם. אך במהרה, התרבו הקולות שביקרו את קלינטון נוכח מה שנתפס כמדיניות רכה בטיפול בטרור ובמשטרים רדיקליים. ואז הגיע בוש הבן.
הנשיא הנאו-ריאליסט נהנה בתחילת דרכו מחיבוק הניחומים של הקהילה הבינלאומית לאחר מתקפת הטרור ב-2001. אך כשפנה לעיראק, מצא עצמו בוש כמעט לבדו. משהכיר בכך, נמחק אצלו מעט הכבוד שרכש למוסדות הבינלאומיים ולממשלות בעולם. ”אם אתם לא איתנו, אתם נגדנו“, הוא כנראה הציטוט אשר ישויך לשמונה השנים של בוש גם בעתיד הרחוק.
בוש הוביל מדיניות חד-קוטבית מובהקת בשם מעצמת-על שהלכה ואיבדה מעוצמתה. גם אלו הטוענים כי מדיניותו כלפי רוסיה או סין הייתה לעומתית במכוון, מכירים בכך כי היא תרמה תרומה מכרעת למלחמה הקרה החדשה, ממנה נדמה כי אין דרך חזרה. ועכשיו אובאמה.
בין אם היה זה המיאוס מבוש ומהמפלגה הרפובליקנית בכלל, ובין אם היו אלו המשבר הכלכלי, הרגיעה בעיראק או ההתלהבות מהאווירה החדשה והשונה ששידר אובאמה, הקמפיין המושלם שניהל סחף את ההמונים בארה“ב ובעולם כולו. אובאמה הבטיח לדבר עם כל אחד ולפעול בשיתוף פעולה עם הקהילה הבינלאומית, והוא יידרש למבחן כבר מיומו הראשון בבית הלבן.
קשה לחשוב על נתוני פתיחה טובים יותר לנשיא אמריקני – ניצחון ברור בבחירות לנשיאות, יתרון מכריע בסנאט ובבית הנבחרים, תמיכה רחבה בחו“ל ושפל במעמד האמריקני ממנו, כך נדמה, אפשר יהיה רק לעלות. נוכח כל אלו, נשיאותו של אובאמה תעמיד למבחן היסטורי את הגישה הנאו-ליברלית. בבואו להתמודד עם האתגרים בזירה הגיאו-פוליטית, יבקש אובאמה להעדיף אמצעים דיפלומטים ושיתוף פעולה על פני הרתעה.
במידה ויצליח, תהה זו שעתם היפה של האידיאליסטים והליברלים, המאמינים זה עשרות שנים כי לאחר התמוטטות ברה“מ, רק שיתוף פעולה יביא יציבות עולמית. מנגד, במידה ואובאמה ייכשל על אף נתוני הפתיחה האופטימליים, עשוי הדבר לסתום את הגולל על הדרך הנאו-ליברלית, ולבסס לשנים רבות את הדרך הנאו-ריאליסטית, על פיה הדרך ליציבות עוברת במאזן כוחות מאיים.
אובאמה בוש בחירות בעולם אובאמה בוש בחירות בעולם