לקראת סופה של ההתעצמות השקטה

האם מירוץ חימוש בין ארה"ב לסין הוא בלתי נמנע?

יובל בוסתן, אלון לוין


עם בלימת המשבר הכלכלי, שבה סין ומסתערת על השווקים באמריקה הלטינית, תוך שהיא מנסה, ספק מתריסה, לבסס סימנים ראשונים של אלטרנטיבה באזור לארה”ב. בוושינגטון מביטים בחשש כלפי החדירה הסינית לאזור, וטרם החליטו גם כיצד להגיב להתחמשות הנמשכת של סין. מירוץ חימוש בין שתי המעצמות הוא הדבר האחרון אליו רוצים להגיע, מבטיחים שם, אך לעיתים הוא בלתי נמנע.

בגיליון יוני 2009, סקרנו לראשונה את מהלכיה של סין להשיג דריסת רגל באמריקה הלטינית. האינטרסים שהביאו את סין לאזור זהים לאלו שהביאו אותה לאפריקה – חומרי גלם והרחבת מעגל התומכים בזירה הבינלאומית. במקרה של אמריקה הלטינית הוסיפו הסינים לרשימת האינטרסים שלהם גם את ההשפעה שיש לכניסתם זו על היחסים עם ארה”ב, שלא חלמה עד לפני כעשור על נוכחות זרה באמריקה הלטינית.

ארה”ב היא עדיין, ובהפרש גדול, הכוח הזר הדומיננטי ביותר באמריקה הלטינית אך הפער הולך ומצטמצם. הכניסה הסינית לאזור נפגעה בעקבות המשבר – היקף הסחר של סין עם מדינות האזור ירד מכ-140 מיליארד דולר ב-2008 לכ-120 מיליארד דולר ב-2009, אך מיד עם בלימת המשבר יצאו הסינים למסע רכישות.

עד כדי כך הגיעו הדברים שיש האומרים כי כל מנכ”ל של כל חברה הקשורה בדרך כזו או אחרת לענפי האנרגיה באמריקה הלטינית, קיבל טלפון התעניינות מהסינים בשנתיים האחרונות. מאז הקיץ שעבר, השלימה סין עסקאות בתחום האנרגיה עם ונצואלה, ברזיל ואקוודור. ביחד עם עסקה בהיקף של 6 מיליארד דולר, שנחתמה בנובמבר עם קובה, הבטיחה לעצמה סין חצי מיליון חביות נפט ביום מהאזור [1]. הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה, העריכה בינואר 2011 כי סין חצתה את 10 מיליון החביות ליום, ומתוך זה היא מייבאת 4.8 מיליון חביות, כך שרצף העסקאות החדש הווה כעשירית מהנפט שסין מייבאת [2].

בקיץ 2010, חתמה סין עם ארגנטינה על עסקאות סחר בהיקף של כ-10 מיליארד דולר [3] ובדצמבר, המשיכה סין וחתמה עימה על עסקת גז בהיקף של כ-2.5 מיליארד דולר [4]. במרץ, חתמה סין על עסקה נוספת, בעלות של 850 מיליון דולר, לרכישת בתי זיקוק לנפט בארגנטינה ורשת של 700 נקודות לאספקת נפט ודלק באורוגוואי ופרגוואי.

דפוס הפעילות של הסינים באפריקה מקבל ביטוי באמריקה הלטינית לא רק בעסקאות נרחבות בתשתיות, אלא גם בשני תחומים נוספים – הפגנת כוח מול מדינות המנסות לפגוע באינטרסים הסינים באזור, ופעילות להוזלת עלויות השינוע. באמריקה הלטינית, הייתה זו ארגנטינה שחשה בנחת זרועם של הסינים. באפריל האחרון, הכריזו בבואנוס איירס על מכס על נעליים סיניות במטרה להגן על יצרנים מקומיים. זמן לא רב לאחר מכן, הכריזה סין על הקפאת הזמנה של 2 טון שמן סויה מארגנטינה בגלל “חשש מהאיכות”. בארגנטינה, שמייצאת סויה לסין בהיקף 1.5 מיליארד דולר בשנה, התלוננו בפני הממשלה הסינית, אבל המסר היה ברור [5].

בכל האמור לשליטה בנתיבי האספקה עוד נכונה לסינים עבודה רבה. באפריקה דפוס זה בא לידי ביטוי בעסקאות שמבטיחות שליטה סינית באוטוסטרדות, במסילות הרכבת ובנמלי הים. באמריקה הלטינית, בונה סין מיכליות גדולות שיתאימו למעבר בתעלת פנמה שהרחבתה תסתיים ב-2014. בנוסף, מביעים הסינים עניין בתעלת ניקרגואה האפשרית [6].

אופציה חדשה מבחינת הסינים היא קולומביה. סין הפכה זה מכבר להיות שותפת הסחר השנייה בגודלה של קולומביה, יצרנית הפחם מספר 5 בעולם. סין, מספר 3 בשיעור הרזרבות של פחם בעולם, רואה בקולומביה יעד אסטרטגי לא בשל המחצבים שבאדמתה, אלא בשל מיקומה ויחסיה ההדוקים עם ארה”ב, מה שהופך אותה ליעד מפתה.

לאחרונה, הציעה סין לקולומביה פרויקט שאפתני – הנחת מסילת רכבת על פני 215 ק”מ, שתקשר בין החוף האטלנטי לחוף הפסיפי של קולומביה. מסילה כזו יכולה להוות אלטרנטיבה יבשתית לתנועת סחורות בין שני היבשות, ותחרות ישירה לתעלת פנמה, אליה מתנקז כיום כ-5% מכלל הסחר העולמי [7].


אובאמה והוּ – לקראת מירוץ חימוש? צילום: הבית הלבן

וושינגטון מביטה בדאגה

מי שמביטה מהצד על ההתפתחויות האחרונות באזור היא כמובן ארה”ב, עדיין שותפת הסחר ונותנת הטון הראשית באזור, אבל עם מעמד נחות בהרבה מזה שנהנתה ממנו מאז אמצע המאה ה-19 ועד סוף המאה ה-20. “אמריקה הלטינית ללטינים”, הוא המוטו השולט כיום בחלק גדול מאמריקה הלטינית. במדינות הציר הלטיני, מקבלת סיסמא זו ביטוי בעמדה קיצונית נגד ארה”ב והמערב בכלל. במדינות אחרות, וברזיל בראשן, מוטו זה מקבל ביטוי בעצמאות בינלאומית בכל האמור לבחירת בנות ברית ושותפות סחר חדשות.

עסקאות הנשק של מדינות האזור עם רוסיה ועם סין הן שמדאיגות במיוחד את האמריקנים, וצריכות להדאיג גם את מדינות האזור המסוכסכות בינן לבין עצמן. לצד מכירות לקובה וונצואלה, אחת המדינות שהשקיעו בחימוש בעת האחרונה היא בוליביה. נשיא בוליביה, איבו מוראלס, שגירש לפני שנתיים את פקחי הסוכנות למלחמה בסמים האמריקנית, רכש מסין 6 מטוסים רב-תכליתיים, לאימון ולתקיפה, מסוג K-8 והזמין כבר 12 מטוסים נוספים ו-10,000 רובי קלצ’ניקוב, בעסקה שהושלמה החודש [8].

עסקה זו כשלעצמה אינה מדאיגה, אך כוונתה של בוליביה לרכוש מסוקים מרוסיה, ועסקה אפשרית של בוליביה עם איראן מדליקים ביחד נורה אדומה גדולה בוושינגטון [9]. ואם כל זה לא מספיק, הרי שבהדלפת הענק לויקיליקס, נחשפו מסמכים המעידים על מכירת אורניום מבוליביה לאיראן.

הסינים מבחינתם משיגים רווח משולש בכל עסקה כזו – ראשית, הם גם ממצבים את תעשיית הנשק שלהם כאלטרנטיבה, לרוב זולה יותר, לנשק האמריקני וגם הרוסי. שנית, הם מצליחים לרוב לקשור את עסקאות הנשק לעסקאות לרכישת חומרי גלם מהמדינה שרוכשת את הנשק. שלישית וחשובה לא פחות, בכל עסקה כזו הם שולחים מסר לארה”ב, שלעסקאות דוגמת עסקת הנשק של ארה”ב עם טייוואן מתחילת 2010, תהיינה השלכות [10].

הסינים, כך נראה, מניחים את היסודות בתחומי הכלכלה והמסחר למצב עצמם כאלטרנטיבה לארה”ב. עסקאות נשק מזה, ועוצמתם הפוליטי מזה, משלימים את התמונה ומבטיחים הגנה למי ממדינות האזור שתבחר בחיקה החם של בייג’ינג. עם זאת, ברור לכל כי מי שטרם השלים את תהליך השחרור מ-200 שנות פטרונות וושינגטונית, לא ימהר להחליף אותה בחסות של מעצמה אחרת. הניסיונות שנרשמים בשנים האחרונות לבסס מסגרת אחת של אינטגרציה אזורית – היונאסור – נובעים מניסיונן של מדינות האזור לבסס עצמן ביחד ככוח עצמאי ודומיננטי מספיק בזירה הגיאו-פוליטית.

לצד מאמציהם להגדיל אחיזתם באזור, ניכר כי הסינים מבקשים להימנע מעימות עם ארה”ב. עד היום טרם נרשמה עסקה בה מכרו הסינים נשק מפר איזון לאחת ממדינות האזור ודפוס העסקאות אינו יוצא דופן כאמור מההתנהלות הסינית באזורים אחרים בעולם.


תקציב ההגנה הסיני באופן רשמי מול הערכה אמריקנית באשר להוצאה האמיתית

לא רוצים מרוץ חימוש

סין הודיעה כי תקציב הביטחון לשנת 2011 יצמח ב-12.7% ל-91.5 מיליארד דולר. רבים מאמינים כי סין, ששוקדת על תוכניות פיתוח למטוס חמקן, נושאת מטוסים ושדרוג יכולות הטילים, מוציאה בפועל הרבה יותר על ביטחון והתחמשות [11]. מאחורי ההשקעה הצומחת של סין בביטחון עומד הצורך האסטרטגי להחזיק בכוח שיוכל לא רק להרתיע את שכנותיה של סין, אלא גם כל כוח שיכול להוות איום על האינטרסים הסינים ברחבי העולם, ואלו כידוע מתרחבים במהירות בשנים האחרונות.

הנתון הרשמי מאפשר לסינים לטעון כי תקציב הביטחון שלהם, על אף צמיחתו, הוא “נמוך יחסית לעולם”, כשהם מכוונים כמובן לארה”ב, שתקציב הביטחון שלה נמצא כבר מספר שנים באזור ה-600 מיליארד דולר, כולל ההוצאות הכבדות למימון המלחמה העולמית בטרור. הסינים גם יכולים לטעון כי רמת המודרניזציה של הצבא שלהם עדיין נמוכה משמעותית בהשוואה לצבא האמריקני ולכן גם אם הם מדביקים את הפער, הדרך עדיין ארוכה.

דברים אלו כמובן אינם מרגיעים את אלו שההתחמשות הסינים מהווה מסר ישיר עבורם – ביפן מביטים מערבה בחשש, ורואים איום בשילוב של תוכניות הפיתוח עם היעדר השקיפות. מי שמוטרדת לא פחות מהיעדר השקיפות היא ארה”ב, שמבקשת, ספק מקווה, בכל פגישה עם הסינים כי אלו יחשפו את יכולותיהם וכוונותיהם.

דו”ח מיוחד שפרסם הפנטגון באוגוסט 2010 קבע כי לסין התוכניות הפעילות ביותר בעולם לפיתוח טילים בליסטיים וטילי שיוט. בשנת 2009 לבדה, נכתב בדו”ח, פרס הצבא הסיני למעלה מ-1,000 טילים לטווח קצר בסמוך למוקדי סכסוך במזרחה ובדרומה של סין [12].

תוכנית הפיתוח המדאיגה ביותר מבחינת האמריקנים היא התוכנית לפיתוח טילים לתקיפת נושאות המטוסים האמריקניות מטווח של יותר מ-1,000 ק”מ. נשק כזה, אם אכן יממש את היכולות החזויות שלו, ישנה מהותית את תפיסת הביטחון האמריקנית באזורים רחוקים שרואה בנושאות מטוסים ובארמדות שסביבן האמצעי היעיל ביותר להפגנת נוכחות צבאית קבועה.

עוד יותר מתוכניות הפיתוח, זהו חוסר הידיעה שמעורר חששות בקרב האמריקנים, שזוכרים היטב את התפקיד שמילא היעדר המידע במלחמה הקרה הראשונה. צבא ארה”ב לא איבד נושאת מטוסים בקרב מאז מלחמת העולם השנייה והוא אינו יכול להרשות לעצמו להעמיד את מכונות המלחמה הגדולות ביותר בסכנה. לפיכך, ברור כי אם בארה”ב ישתכנעו כי הסינים אכן מחזיקים בנשק מפר-איזון שכזה, ייאלצו בתגובה להיכנס לתוכניות שיפור המיגון ואמצעי הנגד מזה, ואמצעי חימוש מתקדמים יותר מזה. במילים אחרות: מרוץ חימוש.

הסינים מבחינתם ישמחו ליישם את דוקטרינת “ההתעצמות השקטה” גם בצד הצבאי, אך משימה זו הופכת לא ריאלית ככל שעוצמתה הסגולית של סין עולה. לצד תוכניות הפיתוח המואצות שלהם, ניתן להניח כי הם רחוקים שנות דור מיכולות הצבא האמריקני. העובדה כי לא נדרשו למערכה צבאית מאז התקבלה ההחלטה לשדרג את הצבא מעמידה את כל יכולותיהם בעירבון מוגבל, אך ברור שאין בה כדי להרגיע את האמריקנים.

בשורה התחתונה, בסין מנסים שלא ליפול מהחבל הדק עליו הם מתהלכים, בין התחמשות מואצת שמביאה לצמצום הפער מול ארה”ב לבין התחמשות בהיקף ובאמצעים שיביאו את ארה”ב לפתח תוכניות חימוש חדשות משלה. זהו משחק “צי’קן” רגיש בעל השלכות מרחיקות לכת – סין נחושה לצמצם את הפער, הגם אם לשם האינטרסים המיידים שלה ברחבי העולם, ומשהחלה, היא לא יכולה להרשות לעצמה לסגת. מנגד, מרוץ חימוש מול ארה”ב יאלץ אותה להשקיע משאבים רבים על מנת שלא לאבד את שהשיגה.

האמריקנים בוודאי שאינם מעוניינים במירוץ חימוש חדש. נוכח מצבם הכלכלי והציפייה להשתמש בכספים שישתחררו מסיום השהייה בעיראק להבראת הכלכלה, גם הם לא מחפשים הרפתקאות חדשות. עם זאת, הם אינם יכולים להשלים עם הכנסתו לזירה של אמצעי שיפר את תפיסת הביטחון שלהם.

הפתרון עשוי להימצא בדמות הסכמה שבשתיקה של הסינים שלא לפתח אמצעים ש”יקפיצו” את האמריקנים ולא להפר את הסטטוס-קוו בחצר האחורית של ארה”ב. בתמורה, ימשיכו העניינים להתנהל כפי שהתנהלו בשנים האחרונות – הסינים משפרים את היכולות הקונוונציונליות שלהם, שכניהם רוטנים והאמריקנים מסתפקים בבקשות לדיאלוג פתוח.

הערות

1. “Cuba deal boosts China’s Latin American oil plans”, Reuters, 24/11/2010

2. Glen Asher, “China – 10.2 million barrels of oil per day and counting”, oyetimes.com, 24/01/2011

3. Jamil Anderlini, “Argentina and China to sign $10bn of deals”, Financial Times, 13/07/2010

4. Kerri Shannon, “Sinopec Continues China’s Latin American Energy Moves With $2.45 Billion Argentina Deal”, MoneyMorning.com, 14/12/2010

5. “China soya ban angers Argentina”, BBC News, 06/04/2010

6. עוד בנושא במאמר “תעלת ניקרגואה”, בגיליון נובמבר 2010 של סיקור ממוקד

7. “Panama Canal rail alternative built by China considered by Colombia”, The Telegraph, 14/02/2011

8. “Bolivia buys more arms to fight drug traffickers”, UPI, 09/02/2011

9. “Bolivia, Iran seek closer military ties”, UPI, 01/11/2010

10. “China accuses US of arrogance over Taiwan deal”, BBC News, 01/02/2010

11. “China says it will boost its defence budget in 2011”, BBC News, 04/03/2011

12. Merle David Kellerhals Jr., “Pentagon Report Analyzes China’s Military”, America.gov, 17/08/2010


מאמרים נוספים