רוחות של פיוס

האם קפריסין מתקרבת לאיחוד?

יובל בוסתן, אלון לוין


לראשונה מזה כשני עשורים, עומד בראש מדינה באירופה מנהיג קומוניסטי מוצהר. הבחירות בקפריסין העלו את דימיטריס כריסטופאס לראש הפירמידה הפוליטית במדינת האי, והפיחו חיים במאמץ רב השנים של הקהילה הבינלאומית לאחד את החלק היווני והחלק הטורקי של קפריסין, לאחר 34 שנות ניתוק.

ב-1974 הובילו לאומנים יוונים הפיכה צבאית בקפריסין. השלטון הקודם באי, שהורכב מהנהגה יוונית וטורקית, הודח. טורקיה, שחששה מהשלכות המהלך על הטורקים האתניים שהתגוררו בקפריסין מאז ימיה של האימפריה העות’מאנית, שלחה כוחות צבא לאי, ואלו השתלטו על חלקו הצפוני. עם תום הקרבות התרחשו חילופי אוכלוסייה באי: 160,000 יוונים נסו דרומה אל מה שמכונה כיום הרפובליקה של קפריסין או קפריסין היוונית. מן העבר השני, 50,000 טורקים נטשו את ביתם ונסו צפונה אל הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין.

ב-2004, הציג מזכ”ל האו”ם, קופי ענאן, תוכנית לאיחוד בקפריסין. בבסיסה, כללה התוכנית הקמת מעין פדרציה באי, שתשמור על זכויות הקבוצות האתניות ותחלק את מוקדי הכוח, בכפוף לגודל האוכלוסיות השונות. התוכנית הועמדה למשאלי עם בשני חלקי האי. בחלק היווני היא נדחתה על ידי שלושה רבעים מהבוחרים, בעוד שבחלק הטורקי 65% תמכו בה.

ב-17 בחודש שעבר, נערך הסיבוב הראשון בבחירות לנשיאות. שלושת המועמדים המובילים – הנשיא המכהן פאפאדופולוס, דימיטריס כריסטופיאס מהמפלגה הקומוניסטית ואיוניס קסולידיס מהמפלגה הדמוקרטית-שמרנית, זכו ליותר מ-30% תמיכה כל אחד, כשדווקא הנשיא המכהן פאפאדופולוס נותר מאחור. ב-24 בחודש זכה כריסטופיאס הקומוניסט בסיבוב השני, עם 53% מהקולות.

סקרים שנערכו באי טרם הסיבוב השני מצאו מתאם בין פרופיל הבוחרים של כל מועמד, ובין ההשקפה הפוליטית באשר לתוכניתו של מזכ”ל האו”ם לשעבר ענאן. 40% ממתנגדי התוכנית הצביעו עבור פאפאדופולוס, 35% עבור כריסטופיאס ורק 24% עבור קסולידיס. מקרב תומכי התוכנית, 62% תמכו בקסולידיס, 33% בכריסטופיאס ורק 5% בפאפאדופוליס. מחנה המצביעים של כריסטופיאס אם כן, מייצג דרך אמצעית שאינה פוסלת מעיקרה את תוכנית ענאן.

הנשיא החדש

כריסטופיאס הוא מזכ”ל המפלגה המרקסיסטית-לניניסטית של קפריסין, ובעבר כינה את קריסתה של ברה”מ “פשע נגד האנושות”. בחלוקה הפנימית באיחוד האירופי בין המחנה השמרני הפרו-אמריקני בהנהגתם של מרקל סרקוזי ובראון, ובין המחנה השמאלי הפרו-אירופי שבו ראש ממשלת ספרד ספאטרו הוא הבולט, הופך כריסטופיאס את קפריסין לסמן השמאלי ביותר באיחוד האירופי. כמי שתומך במאבק הקובני – תומכיו נוהגים לנופף בעצרות פוליטיות בתמונות ובדגלים בהם מופיע דיוקנו של צ’ה גווארה, והנשיא החדש הואשם על ידי יריביו כי בדעתו להפוך את קפריסין ל”קובה”, עשוי כריסטופיאס להפוך לכאב ראש לא קטן עבור האיחוד האירופי ואמריקנים כאחד.

כריסטופיאס נולד בשנת 1946, בעיר הנמל קירניה, כיום חלק מקפריסין הטורקית, למשפחה ממעמד הפועלים הקפריסאי. הוא למד במוסקבה, שם רכש את תואר הדוקטור בהיסטוריה והכיר את אישתו. ב-1974, השנה שבה פלש הצבא הטורקי לצפון האי, שב כריסטופיאס לקפריסין ונכנס לחיים הפוליטיים.

מיד עם בחירתו, הזדרז כריסטופיאס להפיג את חששות הקהילה העסקית באי והתחייב כי לא יפעל לפגוע בשוק החופשי של קפריסין. במרכז מדיניותו, כאמור, ניצבת הבטחתו לפעול לאיחודו המחודש של האי, אשר ב-34 השנים האחרונות מחולק בין היוונים והטורקים. אחד מראשוני המגיבים לניצחונו של כריסטופיאס היה מהמט עלי טאלאט, נשיא קפריסין הטורקית, שאמר כי לא תהיה זו הפתעה עם בעיית קפריסין תיפתר עד סוף השנה. טאלאט, שנולד אף הוא בקירניה, מעוניין כרוב הטורקים באי, להתאחד עם החלק היווני.


הנשיא הנבחר, דימיטריס כריסטופיאס – יוביל לאיחוד? צילום: האתר הרשמי

הדרך לאיחוד

לאיחוד האי משמעות דרמטית גדולה עבור האיחוד האירופי – הוא יסלול את צירופם של תושבי קפריסין הטורקית לאיחוד במסגרת קפריסין המאוחדת. אירופה, המעכבת באופן שיטתי את צירוף הטורקים לאיחוד, עשויה למצוא עצמה בתוך חודשים מספר מתמודדת עם מעין כניסה טורקית לאיחוד האירופי בדלת האחורית. הפיצול באי הוא אחד מהמכשולים איתם מתמודדת טורקיה בנסותה להתקבל לאיחוד האירופי. זו אחת הסיבות שבגינה תומכים רוב תושבי האי הטורקיים באיחוד כזה או אחר עם החלק היווני.

איחוד קפריסין יהפוך גם את החלק הטורקי לחלק מהאיחוד האירופי, ובכך יפגע בחופש התנועה של טורקיה לקפריסין. מנגד, פיוס בין טורקיה לקפריסין היוונית יכול בהחלט להניע מחדש את תהליך ההצטרפות של טורקיה לאיחוד האירופי, צעד בו עדיין תומכים מרבית הטורקים.

בשולי האיחוד הקפריסאי אך כפועל יוצא ממנו, סביר כי קפריסין המאוחדת תסיר את התנגדותה לעצמאות קוסובו. העמדה הקפריסאית הרשמית נגזרת מחששות החלק היווני משאיפות העצמאות של החלק הטורקי. לאחר האיחוד, נראה כי יישור קו עם מרבית מדינות אירופה בסוגיית קוסובו יהפוך לשאלה של זמן. הכרה קפריסאית בקוסובו תותיר רק שלוש מדינות באיחוד שלא יכירו במדינה הצעירה – ספרד, רומניה וסלובקיה.

הנשיא כריסטופיאס הודיע לאחר הבחירות כי יכבד את הבטחותיו וייפגש עם נשיא צפון קפריסין “בקרוב”. הסתברות להשגת הסדר היא די גבוהה, ותלויה למעשה רק בתושבים היוונים של האי. הקהילה הבינלאומית בכלל והאיחוד האירופי בפרט, מפעילים לחץ עצום על כריסטופיאס כדי שיזרז את המגעים לפתרון הסכסוך הארוך ביותר באירופה כיום.

ארה”ב מעוניינת אף היא בפתרון מוסכם בקפריסין, לא מעט בשל הסיבה כי הן יוון והן טורקיה הן חברות בנאט”ו, והתחממות ביחסים באזור תתרום לשיתוף הפעולה, בפרט על רקע המתיחות הגוברת בין האיחוד האירופי לטורקיה.

היוונים בקפריסין הם כרגע הסקפטיים היחידים באשר לאיחוד. אמנם נראה כי בארבע השנים האחרונות חלה ירידה בהתנגדות שלהם להקמת פדרציה יוונית-טורקית בקפריסין אך יחד עם זאת, נותרו מספר בעיות מבחינת היוונים שחייבות למצוא מענה.

הבעיה הראשונה נוגעת לנוכחות הצבאית הטורקית הגדולה באי, המתקיימת באופן רציף מאז 1974. נהיר לכל כי בהסדר עתידי יצטרכו הטורקים להסיג את כוחותיהם מהאי. בעיה אחרת הנוגעת לשלטון הטורקי בצפון האי, קשורה למדיניות ההגירה של אנקרה. מאז 1974 היגרו רבבות אזרחים מטורקיה לקפריסין, כחלק ממדיניות ממשלת טורקיה לחזק את צפון האי. בעיני היוונים, מתיישבים אלה הם לא פחות מקולוניאליסטים שהובאו בכדי לנצח את הדמוגרפיה, ורוב היוונים מעוניינים שהמהגרים הטורקיים ישובו לטורקיה. לבסוף, שאלת רכושם של 210,000 הקפריסאים שעקרו מביתם במסגרת חילופי האוכלוסין בשנות ה-70, עשויה אף היא לעלות על שולחן הדיונים.

מחוץ למסגרת הדיונים ראוי לציין כי יוונים רבים נהנים מהמצב הקיים. מאחר ורמת החיים בחלק היווני גבוהה עדין פי שלוש מאשר רמת החיים בחלק הטורקי, ישנם יוונים הנהנים ממסחר זול עם החלק הטורקי, ומפיקים רווח נאה, במוכרם את הסחורה הזולה בחלק היווני. איחוד עם החלק הטורקי יזכה לתמיכה בקרב הציבור היווני בעיקר אם זה ישוכנע כי ביטחונו האישי והכלכלי לא ייפגע.

אם לשפוט על פי הצהרות שנשמעו בצפון קפריסין בשבוע האחרון, הרי שכדאי ליוונים להחליט במהרה – לאחר הכרזת העצמאות הקוסוברית, סבורים הטורקים בצפון האי כי בידיהם אופציה חדשה לשבור את הבידוד הבינלאומי. חלק גדול מהמדינות המתנגדות לעצמאות קוסובו, ובפרט אלו הנמנות על הגוש הריכוזי, עשויות לתמוך בעצמאות טורקית כתגובה לתמיכת האיחוד בקוסובו.

ניצחונו של כריסטופאס, הפך גם לשיחת היום בקרב מנהיגי מפלגות קומוניסטיות ברחבי אירופה, הרואים בניצחונו פתח של תקווה, לתחילתה של מגמה חדשה באירופה. לפי שעה, נראה כי כריסטופאס ייאלץ להתפשר על חלק גדול מתפיסותיו הכלכליות בשל הצורך לעמוד ביעדים הנוקשים של האיחוד האירופי. הביטוי לתפיסותיו יתקבל ככל הנראה בגזרת יחסי החוץ של קפריסין – מדינות הציר הלטיני האנטי-אמריקני ואולי אף מדינות רדיקליות במזרח התיכון כסוריה הקרובה, יזכו להזדמנות להדק את יחסיהן עם מדינה החברה באיחוד האירופי.


מאמרים נוספים