התעצמות לא שקטה

סין מתייצבת מול ארה"ב

יובל בוסתן, אלון לוין


לאחר שנים של מאמצים, סבורים האמריקנים כי הצליחו לשכנע את הרוסים לסייע בהטלת סנקציות על איראן. מי שנותר למנוע סנקציות שכאלה, או לפחות להפחית בחומרתן הם הסינים, להם אינטרסים רבים באיראן. בוושינגטון איבדו זה מכבר את הסבלנות כלפי סין, ומערכת היחסים בין המעצמות נמצאת במתיחות הרבה ביותר זה שנים. העובדה כי כיום סין נהנית ממעמד של מעצמה עולמית תורמת לביטחון בבייג’ינג, ומקרבת עימות חריף יותר בין הצדדים.

במאמר “בהודו מתגעגעים לבוש” שפרסמנו באוגוסט 2009, סקרנו את המהלכים שביצע הנשיא אובאמה בשבעת החודשים הראשונים שלו בבית הלבן. בכל האמור למדיניותו באסיה, נראה היה כי הנשיא ה-44 של ארה”ב מעדיף את חיקה של סין על פני זה של הודו. בניו-דלהי הגיבו למדיניותו האמריקנית החדשה עם רשימה ארוכה של תלונות, חלקן נגעו לסוגיות מהותיות כמו המדיניות האמריקנית בפקיסטן, וחלקן נגעו לסוגיות סמליות כגון העיכוב במינוי שגריר אמריקני למדינת הענק או ההחלטה של מזכירת המדינה קלינטון שלא לבקר בהודו במסע הדילוגים הראשון שלה באזור.

כמו בזירות אחרות, גם כאן מצא עצמו אובאמה בתוך חודשים ספורים מאמץ מדיניות שונה משתכנן, שהובילה לתוצאות דומות למה שהשיג קודמו – החרפה ביחסים עם סין ומנגד הידוק היחסים עם הודו. המהלך האמריקני להכות בטאליבן ולהביא להכרעה באפגניסטן, תוך הפעלת לחץ פורה על הפקיסטנים שיפעלו מעברו השני של הגבול, הביא עד כה להצלחה בצמצום השטח בו נמצא הטאליבן, מהלך אליו ייחלו ההודים זמן רב. ההודים, שהסכימו להבליג על מתקפת הטרור על מומבאי ב-2008 בשל בקשות אמריקניות שלא לפגוע בשבריריותו של המשטר הפקיסטני הדמוקרטי בעידן שלאחר מושארף, דרשו בתמורה מלחמה נחרצת בטרור בתוך פקיסטן. הסינים אינם מקבלים בשמחה את ההתקרבות בין וושינגטון לניו-דלהי.

בהתחלה זה נראה אחרת

כשנכנס לבית הלבן, ניסה אובאמה להזניק עידן חדש ביחסי ארה”ב והעולם המוסלמי. הממשל החדש האמין כי הגברת הדיאלוג עם מדינות שנחשבו לעוינות בעיני ממשל בוש, ייטיבו עם האינטרסים האמריקנים במאזן הסופי. בעוד ממשל אובאמה מגביר את פעילותו המלחמתית באפגניסטן, במגמה להגיע להכרעה ולאפשר בכך גם את נסיגת הצבא האמריקני, חיפשו אנשי ממשלו לקדם דיאלוג עם האיראנים.

מקץ מספר חודשים של התנצחות דיפלומטית חסרת תכלית, החליטו האמריקנים לשנות מדיניות. אובאמה, שבניגוד לבוש פועל מול הנהגה אירופית המאוחדת כולה בדעתה שיש צורך בצעדים תקיפים יותר נגד איראן, יצא לכבוש את היעד החשוב ביותר בדרך לטהרן – מוסקבה. אובאמה הציע את הסוכריה הגדולה ביותר באמתחתו – ביטול תוכנית ההגנה מטילים השנוייה במחלוקת שהגה הנשיא בוש, תמורת הפשרת היחסים עם רוסיה.

בקרמלין, שם מנסים עדיין להתאושש מהמשבר הכלכלי העולמי [1], קיבלו בברכה את היוזמה האמריקנית והחליטו לשתף פעולה – בתגובה לביטול התוכנית מצד אובאמה, ביטלו הרוסים תוכנית תגובה שלהם לפריסת טילים מול הגבול עם פולין [2]. גם השיחות לדילול מאגרי הגרעין של שתי המעצמות צברו תאוצה. האווירה החדשה הובילה חיש מהר לשינוי מהותי בעמדה הרוסית מול איראן – במקום הכרה בזכותה של איראן לגרעין אזרחי, נשמעים כיום ממוסקבה קולות המפקפקים בכוונותיו של משטר האייתוללות.

אובדן ההגנה הרוסית הותיר את האיראנים עם אס אחרון בשרוול – התמיכה הסינית. הסינים, אמני הדיפלומטיה השקטה והסבלנית, מצויים בסבך של אינטרסים סותרים בסוגייה, ויסכימו לרדת מהגדר רק אם הדבר ישתלם עבורם. ישנן סיבות רבות עבור הסינים להתנגד לסנקציות נגד איראן – איראן מספקת כיום 11.4% מהנפט המיובא לסין, הספקית השלישית בחשיבותה של נפט אחרי סעודיה ואנגולה [3], והסימנים מעידים כי ייבוא הנפט מאיראן רק יגדל.

היקף המסחר בין המדינות עומד על למעלה מ-20 מיליארד דולר כבר היום, ולמרות שרובו מורכב מרכש של נפט גולמי מאיראן, מוכרים הסינים לאיראנים דלק, מכוניות ושלל מוצרי צריכה בהיקפים גדולים. חוזים ארוכי טווח לרכישת נפט איראני בהיקפים של עשרות מיליארדי דולרים נחתמו בשנים האחרונות, ומן העבר השני נרשמות השקעות סיניות בתשתיות באיראן. בעוד שמדינות אחרות מבקשות לצאת מאיראן, נהנים הסינים מההפקר, ומגבירים את הנוכחות שלהם במדינה זאת.


אחמדיניג’אד – איבד כבר את תמיכת הרוסים, נשאר עם הסינים. צילום: הקרמלין

עבודה סינית

הסיפור הבא מעיד היטב על האופן בו פועלת סין בסביבה בעייתית מבחינה פוליטית: באפגניסטן, החלה סין להפעיל את מכרה הנחושת דרומית לקאבול במחוז לוגאר, לאחר שזכתה בזיכיון כרייה למשך 25 שנה עבור כ-3.5 מיליארד דולר. הסינים מעריכים כי יצליחו לכרות במקום 11 מיליון טון נחושת, כמות המהווה שליש מסך כל עתודות הנחושת הסיניות. אתר הכרייה איינאק ידוע כבר 2,300 שנה לפחות, מאז שכרו שם חייליו של אלכסנדר מוקדון.

לצורך הכרייה, מקימים הסינים תחנת כוח פחמית שתייצר 400 מגהוואט, חלשה ב-20% מתחנת רידינג. התחנה הסינית תספק חשמל למכרה ותאפשר לסינים למכור חשמל גם לאפגנים. בנוסף, מקימים הסינים מסילת רכבת כדי להעביר את הנחושת, וכור היתוך עבור תוצרת המכרה. מלבד הכסף ששילמו הסינים עבור הזיכיון, הם התחייבו להקים תשתיות נוספות כגון כבישים, בתי ספר ואפילו מסגדים.

רק בשנים האחרונות, בעקבות בדיקות של גיאולוגים אמריקנים מתחיל להיחשף העושר העצום של אוצרות טבע באפגניסטן, מדינה שנחשבה במשך שנים לענייה גם בתחום הזה. ממשלת אפגניסטן, הזקוקה נואשות לכסף זר, מאחר ועיקר הכלכלה שלה מבוססת על חקלאות מיושנת, מעוניינת להעמיד למכרז בעתיד מכרה ענק נוסף, בו נמצאים על פי ההערכות 60 מיליון טון של עופרות ברזל. שבע חברות ניגשו למכרז, כולן מסין והודו [4].

מאחר והאזורים הלא-מנוצלים מבחינה כלכלית מצויים בדרך כלל באזורי משבר או בפינות מרוחקות של העולם, מעדיפות חברות בינלאומיות רבות להדיר רגליהן ממקומות אלה, נוכח הסיכון הרב להשקעות שלהן. בנקודה זו נכנסות החברות הסיניות הנהנות מגיבוי ממשלתי המבטיח את פעילותן, ומצרפות להשקעה הנדרשת לניצול המשאבים, גם חבילות סיוע לממשלה המארחת, המחזקים את מעמדם באותה מדינה ומבטיחים כי אותה ממשלה תעשה כל שביכולתה כדי שפעילות החברות הסיניות לא תיפגע.

מלבד הסיבות הכלכליות, שומרת סין על הקו הקבוע המתנגד להטלת סנקציות על מדינה אחרת, במה שנתפס עבורם כהתערבות בנעשה בזירה הפנימית של אותן מדינות. סין, המותקפת בעצמה בשל שלל נושאים הנוגעים למדיניות הפנים שלה כגון טיבט, זכויות אדם, פגיעה בזכויות יוצרים בהיקף נרחב, צנזורה וכדומה, מעוניינת לדחוף את המדיניות העולמית לכיוון של אי-התערבות.

לבסוף, ככל שצוברת סין עוצמה כלכלית רבה יותר ומצמצמת את הפער מארה”ב, כך מתורגמת עוצמה זו לעוצמה מדינית. היחס לו זוכים הסינים בשנה האחרונה מממשל אובאמה מוביל לעמדה סינית בלתי מתפשרת מול הדרישות המערביות ומנציחה את המתיחות בין הצדדים.

סעודיה חוששת

הסינים נהנים אמנם מהעוצמה המתגברת שלהם, אך יש להם עדיין מספיק סיבות להימנע מסכסוך עם המערב ולהסכים בסוגיית הסנקציות על איראן. ספקית הנפט הגדולה ביותר של סין היא סעודיה כאמור, המספקת 42% מהנפט המיובא לבייג’ינג [5].

הסעודים מוטרדים מגרירת הרגליים הבינלאומית בנוגע לסנקציות על איראן ואף הכריזו לא פעם כי פצצה איראנית תביא אותם לפתוח בפרויקט משלהם. בריאד הצטרפו למאמץ לרתום את מוסקבה למאבק מול טהרן, וחתמו על עסקת נשק עם רוסיה בהיקף שנע בין 4 ל-6 מיליארד דולר [6]. מבחינת הרוסים, מדובר בשוק חדש שהיה עד היום בשליטה אמריקנית מוחלטת. פיצוי לא רע למקרה בו יאבדו הרוסים את האיראנים כלקוחות באופן סופי.

בשל מרכזיותה של ריאד בשוק הנפט הסיני, נהנים הסעודים מהשפעה חזקה על סין, והם מטילים לחץ רב על בייג’ינג כדי לרתום אותם לעגלת הסנקציות. יום לפני החתימה בין הסעודים והרוסים, הגיעה מזכירת המדינה האמריקנית, הילארי קלינטון, למפרץ הפרסי, כדי לרתום את מדינות המפרץ ובראשן סעודיה, להגברת הלחץ על הסינים. קלינטון נפגשה עם המנהיגים השונים במפרץ הפרסי ועדכנה אותם לגבי התקדמות המאבק בגרעין האיראני. הציגה את הערכתהּ כי סין נותרה המכשול האחרון בדרך להטלת סנקציות משמעותיות על איראן, ועל כן יש ללחוץ עליה [7].

הנחת העבודה האמריקנית שסימנה את סין כמטרה, מתמקדת באופן פומבי בעמדתה של סין בנושא האיראני, אך מאחורי הקלעים מגוון הנושאים עליהם מתקוטטות של המעצמות גדל בחודשים האחרונים. האמריקנים, כך נראה, מבקשים להשתמש בלחץ הבינלאומי על סין בסוגיית הגרעין האיראני, מוצדק כשלעצמו, על מנת להחליש את עמדתה של סין גם בסוגיות אחרות השנויות במחלוקת.


אובאמה עם הוּ – מפתיחות כלפי סין לביקורתיות. צילום: הבית הלבן

האמריקנים והסינים מתכתשים

מוקדם יותר השנה, סיכמו ארה”ב וטיוואן על עסקת נשק בגובה של 6.4 מיליארד דולר, הכוללת מכירה של 66 מטוסי F-16. ההכרזה, כצפוי, גררה תגובה חריפה מצד הסינים, הרואים בעסקה זו איום על הביטחון הלאומי שלהם. הסינים הטילו סנקציות על חברות נשק אמריקניות, השהו שיתופי פעולה צבאיים בין שתי המדינות והעבירו מסר כי יטילו קשיים על האמריקנים בסוגיות הגרעין הצפון-קוריאני והאיראני.

באופן רישמי, מסבירים האמריקנים את העסקה עם טיוואן בצורך לספק לטאיפיי ביטחון נוכח האיום מצד סין, אך למעשה, נראה כי הוא נובע מהרצון האמריקני להפעיל לחץ על הסינים בכל הגזרות. החל מהגרעון המסחרי, עבור דרך השער הלא-ריאלי של היואן וכלה בעמדתה של סין בסוגיות איראן, צפון קוריאה וזכויות אדם.

סין מצידה, מנסה להשקיט את החוששים – בתחילת 2010, הכריזו הסינים כי תקציב הביטחון יגדל במהלך השנה ב-7.5% “בלבד”, הפעם הראשונה מאז שנות ה-80 שהתקציב גדל בשיעור חד-ספרתי.

הנתון הרשמי שמפרסמים הסיניים עומד על 78 מיליארד דולר, השני בגודלו בעולם אחרי האמריקנים ובפער גדול, אם כי מומחים נוטים להעריך כי התקציב האמיתי גדול משמעותית. מדובר בסכום המהווה כ-1.4% מהתמ”ג הסיני לכל היותר, בהשוואה ל-4% בארה”ב, ול-2% לערך ברוסיה ובצרפת. התקציב מהווה 6.3% מהתקציב הלאומי של סין, שיעור נמוך יותר משנים עברו. באמצעות נתונים אלה מבקשים הסינים המודעים לחששות במערב מפני ההתעצמות הצבאית שלהם ולהוכיח כי סין מחזיקה באופן יחסי בצבא קטן מכפי שמחזיקות מעצמות [8].

במסגרת המאבק האמריקני בגרעון המסחרי העצום עם סין, אותו משייכים האמריקנים למדיניות המטבע הסיני שבמרכזה השמירה על ערך נמוך ליואן מול הדולר, הטילו בוושינגטון שיעורי מכס גבוהים על ייבוא צמיגים מסין. בתגובה, העלו הסינים את שיעורי המכס על ייבוא עופות מארה”ב. בתחילת פברואר, הגיבו הסינים על קריאותיו של אובאמה לייסף את היואן באומרם כי “האשמות ולחץ לא יביאו לפתרון הסוגיה” [9].

בסוף 2009, צמצמו הסינים את היקף ההשקעות שלהם באג”ח אמריקניות ב-34.2 מיליארד דולר. כעת מחזיקים הסינים ב-895 מיליארד דולר באג”חים אמריקנים. המגמה הסינית היא לצמצם את כמות ההשקעות שלהם, לנוכח הגידול בחוב הלאומי האמריקני, אשר מסכן את ההשקעות שלהם. הסיבה לכך היא החשש הסיני כי תוכניותיו של אובאמה לקדם רפורמות במשק האמריקני ייאלצו את האוצר האמריקני להגדיל את החוב או להדפיס יותר כסף, ובכך לגרום לפיחות בשער הדולר שמשמעותו אובדן של מיליארדים רבים עבור המשקיעים הסיניים. סין ויפן מחזיקות כ-45% מהחוב החיצוני האמריקני. כפועל יוצא מכך, שתי מדינות אלה הן המושפעות ביותר מהמדיניות הכלכלית האמריקנית [10].

המתיחות בין ארה”ב לסין גלשה גם למחוזות טכנולוגיים, תרתי משמע – בחודש ינואר הודיעה חברת גוגל כי נפלה קורבן, ביחד עם 20 חברות נוספות, למתקפה של האקרים סיניים, שפעלו ככל הנראה בהוראת הממשלה הסינית. מטרת ההאקרים הייתה לגנוב קודים מתוכנות של החברות השונות, כדי לשפר את הטכנולוגיה הסינית. התגובה של גוגל הייתה להסיר את הצנזורה ממנוע החיפוש שלה בסין, צנזורה שהוטלה מלכתחילה במסגרת ההבנות בין גוגל וסין כשחברת הענק החלה לעבוד עם סין. גוגל, אשר ספגה ביקורת רבה בשל הסכמתהּ לצנזורה הזאת מלכתחילה, ביטלה אותה כעת תוך הסתכנות בשלילת ההיתר שלה לפעול בסין [11].

כאילו כדי להוסיף שמן למדורה, נפגש ב-18 בפברואר הנשיא האמריקני אובאמה עם מנהיגהּ של טיבט, הדלאי למה. הפגישה זכתה לביקורת חריפה מצד הסינים, הרואים בדלאי למה אויב בשל קריאותיו למתן הגדרה עצמית לטיבט. המהלך האמריקני הוא האחרון בפעולות ופעולות תגמול שמבצעים שתי המעצמות האחת נגד השנייה בתקופה האחרונה.

תת-מזכירת ההגנה האמריקנית, ג’יימס סטיינברג והיועץ הבכיר של אובאמה לענייני אסיה, ג’פרי באדר, הגיעו ב-3 במרץ לבייג’ינג, כדי לנסות ליישר את ההדורים. בתום סבב השיחות ידלגו השניים לטוקיו. מדובר בסבב של שיחות רקע לקראת מפגש פסגה שייערך באפריל בוושינגטון בנושאי פירוק הגרעין בעולם [12].

אחד הדוברים הסיניים סיכם את המצב בצורה ציורית: “יחסי ארה”ב וסין הם כמו מכונית עם שני נהגים. האמריקנים צריכים להבין שגם אנחנו אוחזים בהגה, ומסוגלים ללחוץ על דוושת התאוצה או על הבלמים. המכונית הזאת לא תגיע לשום מקום, אלא אם הנהגים יגיעו ביניהם להסכמה על היעד” [13].


אובאמה עם הדלאי למה – מתיחות נוספת מול סין. צילום: הבית הלבן

הפער שהצטמצם

המיתון הכלכלי ב-2009, שגולש במידה רבה גם לתוך 2010, גרם להתכווצות בכלכלה האמריקנית, כמו גם ברוב הכלכלות החשובות בעולם. מנגד, הכלכלה הסינית צמחה ככל הנראה ב-8%-9% במהלך 2009, ובכך שמרה על קצב צמיחה גבוה, על אף המיתון הקשה. המשמעות לכך היא שהפער הכלכלי בין ארה”ב וסין מצטמצם בקצב מהיר מכפי שהעריכו בעבר. סין צפויה לעבור עוד השנה את יפן בדרך לתואר הכלכלה השנייה בגודלה בעולם ולהתקרב בשנה הבאה לשיעור של 40% מהתוצר האמריקני.

המעמד החדש מחייב, אך גם מעלה תהיות רבות באשר לכיוון אליו שואפת סין. בזמן המלחמה הקרה הראשונה, הייתה זו ברה”מ שהחזיקה בתואר הכלכלה השנייה בגודלה, והמאבק בין שתי מעצמות העל היה ברור ומובחן בכל התחומים. קריסתהּ של ברה”מ הותירה את יפן ככלכלה השנייה בגודלה במשך שני עשורים, אולם היפנים הזדרזו להבהיר כי פניהם לשלום, ולאור ההיסטוריה היפנית במלחמת העולם השנייה, ביקשו להתמקד בתחום הכלכלי בלבד, ועל כן השפעתם גם בזירה המדינית הייתה פחותה באופן יחסי.

הסינים, להבדיל, אינם מחוייבים לדבר – הם מקפידים להצהיר כי מדובר בהתעצמות שקטה ושכל חפצם הוא לשמור על יחסים טובים עם כל מדינות העולם, אולם הגידול המתמשך בתקציב הביטחון כולל בין היתר בנייה בעלת משמעות הצהרתית של נושאות מטוסים. הגברת הפרופיל הסיני בכל הזירות בעולם, מאבק מסחרי עם ארה”ב הכולל מדיניות מטבע לא הוגנת, הפרת זכויות יוצרים וגניבת טכנולוגיה, מעידים כל אלו על הצורך האמריקני והאירופי להגדיר מחדש את היחסים עם הענק האסיאתי.

האם תיאות סין להצטרף למשטר הסנקציות המקווה של המערב על איראן? ברור הוא כי הסינים מעדיפים להמתין להחלטה הסופית של רוסיה בנושא, מאחר ואי-שיתוף פעולה רוסי מאפשר להם להימנע מתווית “הילדים הרעים” היחידים בסיפור. ברמה הפרקטית יותר, יבחנו הסינים באילו סנקציות מדובר. עבור הסינים, עיקר העניין הוא במשק האנרגיה האיראני בו הם מושקעים כאמור במיליארדי דולרים. סנקציות אשר ישפיעו ישירות על עניין זה, ייתקלו בהתנגדות סינית נחרצת, אלא אם יצליחו מדינות המפרץ לספק אלטרנטיבה הולמת. נראה כי לסעודים ולשאר החברות ב-GCC יש אינטרס להבטיח את הגברת שאיבת הנפט במידה והשאיבה באיראן תיפגע.

הסינים ממשיכים להביע את עמדתם כי יש לפתור את המשבר באמצעות הידברות. הסרבנות האיראנית לקיים משא ומתן בנושא זה, סרבנות שבאה לידי ביטוי עד כה בדחיית כל ההצעות המערביות שכללו “גזרים” רבים עבור איראן, אינה מביאה לשינוי עמדתם. לדעת הסינים, סנקציות כדי לגרום לאיראן לשנות את מדיניותה בנושא כל כך אקוטי עבורה, יובילו לתוצאה ההפוכה, יערערו את היציבות הביטחונית באזור, ולא ישיגו פתרון.

הסינים חוששים ליטול חלק בהטלת הסנקציות על איראן גם מאחר ואינם רוצים להיתפס בטהרן כמי שנטלו חלק בלחץ הבינלאומי, מה שיפחית מהשפעתם גם במידה והמשבר ייפתר. גם אובדן היציבות הפוליטית באיראן, כתוצאה מהמחאה האופוזיציונית לתוצאות הבחירות ביוני 2009 מדאיגה את בייג’ינג – סנקציות קשות מדי עשויות להחיש את נפילתו של המשטר המצוי ביחסים טובים עם סין, ובהחלפתו במשטר פרו-מערבי.

שיתוף פעולה סיני מהיר ידרוש שילוב של “מקלות” בדמות הרעת היחסים עם האמריקנים וקיצוץ במכירת נפט סעודי לסין ושל “גזרים” בסוגיות של ביקורת על סין, בביטול עסקת הנשק בין טיוואן לארה”ב ובמציאת חלופה לאובדן הצפוי של ההשקעות הסיניות באיראן.

הערות

1. להרחבה בנושא ראו גם “עליית מדרגה – בדרך להכרעה” בגיליון אוקטובר 2009 של סיקור ממוקד

2. “Russia Scraps Missile Deployment After Obama Cancels Missile Shield”, VOA News, 19/09/2009

3. “Ties binding China and Iran”, reuters, 16/02/2010

4. Michael Wines, “As US is fighting wars China is striking deals”, The New York Times, 25/02/2010

5. “Ties binding China and Iran”, Reuters, 16/02/2010

6. “Russia, Saudi Arabia in talks on major arms deal”, RIA Novosti, 15/02/2010

7. “Clinton wants Saudi help to pressure China on Iran sanctions”, AFP, 14/02/2010

8. “China announces 7.5% jump in defence spending”, ZEE News, 04/03/2010

9. Peter S. Green and Edwin Chen, “Obama-Dalai Lama Talks Show U.S., China Stay Rivals”, Bloomberg, 18/02/2010

10. שם

11. “Google vs. China”, Washington post, 14/01/2010

12. Massimo Calabresi, “Can Obama’s Iran-Sanctions Effort Be Saved?”, TIME, 02/03/2010

13. “Top US envoys in China for talks”, ZEE News, 03/03/2010


מאמרים נוספים