כמו בתסריט ידוע מראש, פוצצו הפלשתינים את השיחות עם ישראל סביב סוגיית הפעימה הרביעית של שחרור האסירים ונתנו את האות לתחרות האשמות הדדית בדבר האחריות להפסקת השיחות. מזכיר המדינה האמריקני מתייצב לפי שעה לצד הפלשתינים ומבקר את ישראל, אולם הלחץ האמריקני צפוי להיחלש לקראת בחירות האמצע בנובמבר, שיקשו על ממשל אובאמה ויעבירו את תשומת הלב לסוגית הנשיא הבא.

כמו בתסריט ידוע מראש, פוצצו הפלשתינים את השיחות עם ישראל סביב סוגיית הפעימה הרביעית של שחרור האסירים ונתנו את האות לתחרות האשמות הדדית בדבר האחריות להפסקת השיחות. מזכיר המדינה האמריקני מתייצב לפי שעה לצד הפלשתינים ומבקר את ישראל, אולם הלחץ האמריקני צפוי להיחלש לקראת בחירות האמצע בנובמבר, שיקשו על ממשל אובאמה ויעבירו את תשומת הלב לסוגית הנשיא הבא.

השיחות המדיניות עם הפלשתינים הסתיימו כצפוי בפיצוץ ביוזמת הפלשתינים. אם לא יהיה שינוי של הרגע האחרון, המסך ירד על סיבוב שיחות נוסף מבלי שמי מהצדדים הביע נכונות להתגמש בחמש סוגיות הליבה של הסכסוך: בעיית הפליטים; עתיד ירושלים; הגבולות; עתיד ההתנחלויות; סוף הסכסוך וההכרה בישראל כמדינת העם היהודי.

הפלשתינים לא היו מעוניינים מלכתחילה לפתוח בשיחות עם ישראל. כשברקע משטרי ערב קורסים לתוך עצמם ומלחמות אזרחים פורצות בכל מקום, ביקשו הפלשתינים לשמור על עמדה עצמאית מישראל כמעין תעודת ביטוח מפני ניסיונות הדחה של השלטון. בנוסף, ובניגוד למהלך העניינים בתקופת ממשלת אולמרט, החרים אבו מאזן את נתניהו לאורך הקדנציה הקודמת של ראש הממשלה שהחלה ב-2009, על רקע סירובו של זה להסכים לתנאים מוקדמים לפתיחת המו”מ בין הצדדים.

ב-2013, התהפכו היוצרות בשל שתי סיבות. הסיבה הראשונה הייתה מינויו של ג’ון קרי למזכיר המדינה האמריקני, ככל הנראה מעולם לא השקיע אף מזכיר מדינה את הזמן שהשקיע קרי בניסיון לפתור את הסכסוך. לא הייתה מדינה שזכתה ליותר ביקורים של מזכיר המדינה האמריקני מאשר ישראל. לצד השקעת הזמן, הקדיש קרי מאמצים לרכך את המנהיגים בשני הצדדים. גם שנראה היה שהנשיא אובאמה כבר התייאש מפתרון הסכסוך אחרי מפחי נפש שספג בקדנציה הראשונה שלו, קרי לא ויתר וניסה להביא את הצדדים להסכמות.

עם זאת, דרך ההתנהלות של קרי הייתה בעייתית ביותר לאורך המו”מ. הוא טען מספר פעמים שהיו פריצות דרך מהותיות במו”מ למרות שלדברים לא היה שחר, וזאת, ככל הנראה, על מנת לנסות ולייצר מומנטום לשיחות. הוא אף פיזר הבטחות לכל אחד מהצדדים באומרו שהוסמך להבטיח, כגון שחרור מחבלים ערבים-ישראלים או שחרורו של פולארד. לאחר שהבטחות אלו לא קוימו, נוצרה אווירה של אי-אמון בין הצדדים. ביטוי לחשדנות הישראלית נתן שר הביטחון משה יעלון כשכינה את ההתנהלות של קרי “משיחית”, אמירה שהובילה לזעם אמריקני.

הסיבה השנייה לשינוי היא תוצאות הבחירות בישראל שכפו על נתניהו קואליציה וחלוקת תפקידים רחוקים ממה שקיווה להרכיב. הדרך היחידה להשיג קואליציה רחבה יחסית הייתה להיענות לדרישותיה של מפלגת התנועה בראשות ציפי לבני, ובראש ובראשונה הסכמה להפקיד בידיה של לבני את תיק המו”מ עם הפלשתינים, והסכמה לשחרור אסירים פלשתיניים בתמורה לעצם קיום המו”מ, עניין חסר תקדים בהיסטוריה הישראלית.

כך, במציאות של לחץ רב מצד האמריקנים בתוספת של סוכריה בדמות שחרור המחבלים, לא יכול היה אבו מאזן להרשות לעצמו שלא להצטרף למו”מ. עם זאת, הוא נכנס מלכתחילה ללא כוונה אמיתית להתפשר על משהו. הוא הצהיר כי לא יכיר לעולם במדינה יהודית וכי כל ירושלים שנכבשה ב-1967 תשמש כעיר הבירה הפלשתינית [1]. מזכיר המדינה קרי ביקר בתחילה את העמדה הישראלית, אך קיבל אותה לבסוף [2]. אבו מאזן, מצידו, פעל לקבלת גיבוי מצד מדינות ערב להתעקשות שלו על הסירוב להכרה במדינה יהודית [3].

האשמות ואיומים

המנהיג הפלשתיני הבין לבסוף כי האמריקנים לא יגבו אותו על סירובו להכרה בישראל כמדינה יהודית וכך הפך עניין הפעימה הרביעית והאחרונה של שחרור מחבלים מהכלא הישראלי לסוגיה הנפיצה של המו”מ. ישראל התנתה את שחרור המחבלים בהמשך המו”מ, אולם אבו מאזן סירב להתחייב לכך וטען כי ישראל התחייבה לשחרר בכל מקרה את המחבלים. ישראל מצדה אמרה כי הסכימה לשחרור רק תמורת ניהול מו”מ ולכן היא לא תבצע את הפעימה הרביעית אם לא יימשך המו”מ שנה נוספת.

בסופו של דבר, הצהיר אבו מאזן כי הרשות הפלשתינית רואה את עצמה משוחררת מכל מחויבות ותפנה לאו”ם באופן חד צדדי. כצעד ראשון, חתם המנהיג הפלשתיני לעיני המצלמות על בקשת הצטרפות ל-15 ארגונים שונים המשויכים לאו”ם. זמן קצר לאחר מכן, פרסם משרד השיכון הודעה שהוא מבטל את מחיר המינימום למכרז מנובמבר 2013 להקמת 700 יחידות דיור בשכונת גילה בדרום ירושלים, שכונה הנמצאת מעבר לקו הירוק. ההודעה התפרשה כאילו הוציא משרד השיכון מכרז חדש ולכן הפנתה שרת המשפטים לבני, כמו גם מזכיר המדינה קרי אצבע מאשימה לשר השיכון. קרי אף חזר על הדברים בעת מתן עדות בקונגרס לאחר הפיצוץ בשיחות, והצביע על ההודעה על המכרז לבנייה בירושלים כעל הרגע שבו התפוצץ המו”מ.

אבו מאזן, בראותו את ההצלחה מבחינה תודעתית של מהלך הפנייה למוסדות האו”ם, הקשיח עוד יותר את עמדתו על מנת לחזור למו”מ – שחרור אלף מחבלים ובהם מרואן ברגותי, אחמד סעדאת ופואד שובאכי, והקפאת הבנייה ביו”ש – תנאים שישראל, שסירבה לשחרור 104 מחבלים קודם לכן ולהקפאת הבנייה, לא הסכימה למלא.

שרת המשפטים לבני אמנם האשימה את שר השיכון אך גם הפנתה חלק מהאשמה לפלשתינים. מפלגת יש עתיד ראתה אף היא באבו מאזן כאחראי לפיצוץ בשיחות, וכך כמובן גם באגף הימני של הקולאיציה, אנשי הבית היהודי וישראל ביתנו. ליברמן אף היה חריף באומרו כי הוא מעדיף ללכת לבחירות מאשר להמשיך בשחרור מחבלים. עמדה זו מצדו חיזקה את התנגדות נתניהו לקיום הפעימה הרביעית והעלתה לראשונה את המילה “בחירות” מקרב ספסלי הקואליציה.

תנועת מלקחיים

בבחירות 2013, עשתה לבני מהלך פוליטי חכם מבחינתה ונטלה את דגל המו”מ המדיני שננטש על ידי מפלגת העבודה בראשות יחימוביץ’. כך זכתה לבני להוביל את המו”מ עם הפלשתינים למרות שזכתה ב-6 מנדטים בלבד. כעת, פיצוץ השיחות מעמיד אותה ואת מפלגתה בפני בעיה גדולה ביותר – אם השיחות עם הפלשתינים שניהלה לבני התפוצצו, איך תצדיק עוד את ישיבתה בממשלה?

לאור העובדה שאחוז החסימה עלה בצורה משמעותית עבור המפלגות הקטנות, אופציה של בחירות היא הדבר האחרון שרוצה לבני. למעשה, כמעט כל המערכת הפוליטית כבר הצהירה שאינה חוששת מבחירות. התנועה וכן גם סיעת קדימה, הן הסיעות היחידות שמבחינתן הליכה לבחירות טומנת בחובה סיכון גבוה.

התנועה נמצאת במרכזה של תנועת מלקחיים – מצד אחד הפיצוץ במו”מ והקריאות של מפלגות השמאל שבאופוזיציה ללבני שתצא, אמורים לדחוף אותה אל מחוץ לקואליציה. מצד שני, יציאה של לבני מהקואליציה תקרב את המערכת, לפחות לכאורה, להקדמת הבחירות ולהשתת סיכון אמיתי על קיומה של המפלגה ועל עתידה הפוליטי של לבני עצמה.

מספר שתיים במפלגה, עמיר פרץ, כבר עושה את ההכנות ליום שאחרי. הוא ערך הרמת כוסית בהשתתפות ערה של חברי מפלגת העבודה תחת הכותרת “המחנה החברתי” במהלך שנתפס כגישוש לקראת חזרה למפלגה שעזב לאחר שיחימוביץ’ ניצחה בפריימריס. עם זאת פרץ, בכובעו של השר להגנת הסביבה, הודיע כי כל עוד יש סיכוי לתהליך המדיני מפלגת התנועה לא תפרוש. אולם במקביל קרא מספר שלוש במפלגה עמרם מצנע ללבני לצאת לאלתר מהממשלה. ח”כ מאיר שטרית, מצידו, אמר שיש להילחם על המשך המו”מ, אך אם יוברר כי המו”מ אכן התפוצץ ואין דרך להחיותו, למפלגתו תהיה בעיה להישאר בקואליציה.

לאור האמור נראה שבתוך מפלגת התנועה עומד לפרוץ מאבק פנימי סביב סוגיית ההישארות בקואליציה, מאבק שעשוי להוביל לפיצול במפלגה.

אם התנועה תפרוש

האופוזיציה אם כן תומכת בהליכה לבחירות, למרות שנראה כי בעת הצורך האופציה להכנסת החרדים לקואליציה, לפחות את ש”ס, תישאר על השולחן. פרישה אפשרית של התנועה תותיר את הקואליציה עם 62 חברי כנסת ובצירוף של קדימה 64 חברי כנסת. הקואליציה תוכל לפעול בהרכב הזה, מה גם שקיימת אפשרות שחלק מחברי התנועה יישארו בקואליציה אם אכן תתפצל המפלגה.

אולם מרגע שתפרוש התנועה, הלחץ להליכה לבחירות יגבר ומפלגת יש עתיד תעמוד במרכז מערכת הלחצים הזאת. פרישה של יש עתיד תוביל את נתניהו למו”מ עם החרדים כשהם תאבי נקם על השארתם מחוץ לקואליציה ועל הקיצוץ המסיבי בתקציבי הישיבות. המחיר עשוי להיות יקר מדי, אך בכל מקרה הקואליציה שתפעל תהיה קטנה מאוד ולכן תתקשה לתפקד לאורך זמן. עם זאת, נתניהו הוכיח בקדנציה הקודמת שהוא יכול להביא לשינוי המפה הפוליטית בכמה הזדמנויות ולייצר לעצמו חלופות, כך שמוקדם עדיין לקבוע תאריך לבחירות.

ארה”ב אמנם מפנה אצבע מאשימה לישראל על כישלון השיחות, לצד האשמה מסויגת יותר של הפלשתינים, אך מבחינת נתניהו החדשות הטובות הן שהלחץ האמריקני עומד להיפסק בקרוב בשל כניסת מערכת בחירות האמצע האמריקנית לשלבים מתקדמים, והממשל יצטרך להיזהר מאוד שלא להטיל את כל האחריות על ישראל, עניין שיהיה לו מחיר אלקטורלי. בנוסף, נראה כי לאחר הבחירות יהפוך אובאמה ל”ברווז צולע” ויתקשה לקדם מדיניות או להטיל לחץ על אחרים. בנקודה זו גם רבים מחברי הקונגרס הדמוקרטים יבקשו להרחיק עצמם מהנשיא האמריקני בכל הנוגע למדיניות שנויה במחלוקת, כולל לחץ על ישראל בסוגיה הפלשתינית, כמו גם ביחס לסוגיה האיראנית.

תמיכת הקונגרס בישראל חיונית אם בדעת הממשלה למנוע מהפלשתינים את המשך המהלך החד צדדי. חוק אמריקני מ-1990 קובע כי ארגון המשתייך לאו”ם שיקבל את הפלשתינים כחלק ממהלך חד צדדי לשורותיו, יאבד את המימון האמריקני שעומד בממוצע על 22% מתקציבי הארגון השונים. אונסק”ו כבר איבד את התמיכה האמריקנית ונקלע למשבר חמור. ארגונים אחרים עשויים לבקש להימנע מכך ולדחות את הבקשה הפלשתינית או לכל הפחות לעכב אותה.

המהלך הפלשתיני לקבלה לארגונים השונים חושף אותם גם לתביעות. אחת מהאמנות שהפלשתינים מבקשים לחתום עליהן היא אמנת ז’נבה הרביעית העוסקת בדיני מלחמה. ירי על אזרחים נכלל בהגדרה של פשע מלחמה. גם ארגונים אחרים שאליהם מבקשים הפלשתינים להצטרף הם ארגוני זכויות אדם, מתוך תוכנית אסטרטגית לתקוף את ישראל בזירה הזו ובכך לייצר עליה לחץ אדיר לוויתורים. אולם הפלשתינים מפרי זכויות אדם סדרתיים והצטרפות לארגונים הללו עשויה לייצר לחץ גם עליהם, אם כי ברור שעיקר הלחץ יהיה בכל מקרה על ישראל מצד הארגונים הבינלאומיים.

נתניהו הודיע כי לאור ההתפתחויות ישראל תטיל שורה של סנקציות על הפלשתינים ובהם ניתוק כל המגעים בין הממשלות, עיכוב פריסת תשתית הסלולר בעזה, ביטול שחרור המחבלים. הצעות להחרמת כספי המע”מ הפלשתינים והעברתם לחברת החשמל לכיסוי חובות של הפלשתינים, נשמעו גם כן.

בסופו של יום, אבו מאזן השיג מהמו”מ שחרור של 78 מחבלים והוא אף חוזר למהלכיו החד-צדדיים וזאת כמעט ללא ניהול שיחות ישירות בינו ובין נתניהו, וללא שום ויתור אחר. ישראל לעומת זאת נמצאת לאחר שלושה מהלכי שחרור מחבלים שהביאו לביקורת רבה ולקרע מצד משפחות הנרצחים, כשהקואליציה מתחילה להתערער והמצב הפוליטי עשוי להוביל להקדמת הבחירות.

הערות

1. “אבו מאזן: “אין סיכוי שאכיר בישראל כמדינה יהודית””,. וואלה, , 07/03/2014

2. חמי שלו, “קרי סוף-סוף מבין את גודל המכשול ששמו “מדינה יהודית””, הארץ, 16/03/2014

3. אסף גבור, “הליגה הערבית עם אבו מאזן: נגד הכרה במדינה יהודית”, אנרג’י, 26/03/2014