משבר המזון העולמי

מי תהיינה הנפגעות העיקריות?

יובל בוסתן, אלון לוין


משבר המזון העולמי לו אנו עדים, ניזון ישירות מהמאבק בין מדינות הגוש הריכוזי אשר נהנות ממרבית רזרבות הנפט והגז הטבעי בעולם, ובין מדינות הגוש הדמוקרטי, הצרכניות הגדולות ביותר של משאבים אלה. האם דווקא אלו האחרונות יכולות לצאת כמנצחות מהמשבר?

העלייה הדרמטית של חומרי הגלם בחודשים האחרונים היא תוצאה ישירה של עליית מחירי האנרגיה, לה שני אבות מרכזיים – הצמיחה האדירה של סין, הודו ומדינות מתפתחות נוספות, ועלייה מלאכותית מבית מדרשן של מדינות אופ”ק ובראשן ונצואלה ואיראן, העושות שימוש פוליטי ציני בשווקים אלה על מנת למלא את קופתן ולפגוע בכלכלות המערב.

ב-19 באפריל קרא נשיא ונצואלה צ’אבז לממשלות העולם להתמודד עם עליית מחירי המזון אשר לדבריו, לוחצת את העניים בעולם אל הקיר, אולם נראה כי מעטים הם האנשים החתומים על משבר המזון הזה כמו צ’אבז [1]. עליית מחירי המזון לא נגרמה בשל גידול דרמטי באוכלוסיית העולם בחודשים האחרונים ולא בשל בצורות קשות. דחיפת מחירי הנפט כלפי מעלה ייקרה עבור החקלאים את עלויות הייצור, אם בעליית מחירי הדשנים, ואם בעליית מחירי הדלק עבור הכלים החקלאיים. כתוצאה מכך, גידולים מסוימים הפכו ללא רווחיים.

בנוסף, עליית מחירי האנרגיה הניעה ממשלות כברזיל וארה”ב, שתיים מיצרניות המזון החשובות בעולם, לפעול להסבת חלק מגידולי התירס והסוכר שלהן לתעשיית האתנול, החלטה שגרמה למחסור בסחורות אלה, וייצרה תגובת שרשרת לגבי מחיריהן של סחורות בסיסיות אחרות כגון אורז וחיטה.

הכלל שקבעו מדינות אופ”ק ואשר ייושם במחירי הנפט תקף לגבי שווקים אחרים – בעולם קפיטליסטי ותחרותי, החופש של מדינות בעלות גישה למשאב מסוים, ליצור מונופול אשר יקפיץ את מחירי המוצר כלפי מעלה מתקיים גם בתחום המזון. יתרה מכך, העלייה ברמת החיים, הגידול העולמי באוכלוסייה והמשך תופעות המשויכות להתחממות גלובאלית כגון בצורת והיעלמות של מקורות מים, ייצרו בקרוב מאוד גם משבר עולמי בתחום המים. הראשונות להיפגע ממנו תהיינה מדינות הממוקמות על רצועת המדבריות העולמית ביניהן גם מדינות המפרץ הפרסי, העשירות בנפט אך עניות במקורות מים. כאן מתגלה היתרון האדיר של המדינות המפותחות בגישה שלהן לטכנולוגיות מים מתוחכמות, כמו גם לתשתיות ניקוז והתפלה מתקדמות.

משבר המזון אשר פוגע בכיסם של הצרכנים במערב, אינו מאיים לפגוע בקיבתם. מדינות בעלות יכולת ייצור חקלאי אדיר כגון ארה”ב וצרפת, אשר נהנות מעודף עצום של תוצרת חקלאית, יכולות בהחלטה פשוטה, בזמן קצר ותוך ניצול העדיפות הטכנולוגית, להסב שטחים קטנים יחסית לידי ייצור חקלאי המוני.

הקורבנות האמיתיים של משבר המזון, הם אזרחי המדינות העניות באוצרות טבע אשר אינן מסוגלות לספק את צרכי המזון של אזרחיהם, או אלה שכלכלתן תלויה בייצוא מזון. במדינות אלה מורגש מחסור בכל סחורה אפשרית, ומכאן הדרך לאי שקט חברתי קצרה, כפי שכבר ראינו במספר מוקדים בעולם.

בשל הגורמים שצוינו לעיל וחוסר האיזון הכלכלי שתחילתו בעליית מחירי האנרגיה ובחולשת הדולר, משבר מים עולמי קרוב. כשיפרוץ, עלולה האלימות הפנים-חברתית במדינות שיפגעו באופן קשה לגלוש למדינות שכנות ובמקרים קיצוניים להעמיד את הצדדים על סף מלחמה.

איך יוצאים מהמשבר?

מדינות אופ”ק יכולות להשיב את מחירי הנפט לרמה של 40-60 דולר שהייתה נהוגה לפני כמה שנים, בתוך כמה חודשים. את ההקלה ממהלך כזה תרגשנה מדינות המערב באופן מיידי, אולם מדינות העולם השלישי תזדקקנה לעוד שנים רבות בכדי להתאושש מעליית המחירים הנוכחית. במידה ומהלכים אלה לא יבוצעו, אנו צפויים להיות עדים לזוועות הומניטאריות קשות באפריקה, במזרח התיכון, בדרום אסיה ובאמריקה הלטינית.

הסטטיסטיקה בנושא ייצור המזון היא מדהימה. פחות מ-3% מאוכלוסיית ארה”ב מועסקים בענף החקלאות. למרות זאת, ועל אף שצריכת המזון של האזרח האמריקני הממוצע גבוהה משמעותית מהממוצע העולמי, החקלאים האמריקנים מצליחים להאכיל את שאר בני ארצם בנקל ואף לייצא כמויות מזון אדירות. מנגד, באפריקה מועסקים כ-80% מהעובדים בחקלאות ובכל זאת נאלצות מדינות אפריקה לא פעם לייבא מזון בכדי לספק את הדרישה המקומית, הנמוכה בהשוואה לממוצע העולמי.

תיאורטית, אם הטכנולוגיה המערבית תהפוך לנחלת כלל העולם בתחום החקלאות, אזי ניתן יהיה לספק את הצריכה העולמית בעזרת הרבה פחות מה-1.2 מיליארד בני אדם העוסקים כיום בחקלאות.

בפועל, בשל המהירות שבה יודעים שווקי המערב להגיב לעליות מחירים, צפויות מדינות אלו להתגבר על המשבר הנוכחי בקלות יחסית, באמצעות הגברת הייצור בענפים הרלוונטיים. לפיכך, תנודות המחירים בתחום האנרגיה והסחורות יעברו היפוך במגמה בחודשים הקרובים. אחד מהקיצוצים האפשריים שתבצענה ממשלות המערב כדרך להתמודד עם המשבר, עשוי להיות בסיוע החוץ שלהן למדינות העולם השלישי, הנפגעות הגדולות כאמור מהאינפלציה העולמית.


צ’אבז עם אחמדינג’אד – השפעתם תצטמצם בקרוב. צילום: אייג’נסיה ברזיל
מדינות אופ”ק, אשר נפגעות בעצמן מעליית מחירי המזון, תאלצנה להטות חלק גדול יותר מרווחי הנפט עבור התמודדות עם הבעיה, בעודן נתונות ללחץ מצדן של מדינות עניות בעולם השלישי לסיוע.

החדשות הטובות, מבחינתן של מדינות המערב, היא כי השפעתן של מדינות כגון ונצואלה ואיראן על מחירי הנפט עשויה להיחלש משמעותית בשנים הקרובות. מדינות אלה צמצמו את התפוקה שלהן, הגדילו את הביקושים בעולם ודחפו באופן מלאכותי את המחירים כלפי מעלה. “החגיגה” מבחינתן, עומדת להסתיים ובקרוב הן תאלצנה לשוב לרמות הייצור המקוריות על מנת למלא את קופתן. באיראן, מחריפים המשבר הכלכלי ואי השקט החברתי, בעוד בוונצואלה, אשר נפגעה מעליית מחירי המזון, מעוניין צ’אבז להמשיך ולקדם פרויקטים כלכליים שאפתניים הדורשים ממון רב.

מדינות נוספות שאינן חברות באופ”ק מגבירות אף הן את קצב הייצור שלהן בשנים האחרונות. רוסיה הפכה זה מקרוב ליצרנית הנפט המובילה בעולם, במערב אפריקה גודלת התפוקה ובברזיל, כך פורסם בחודשים האחרונים, נמצאו שניים ממאגרי הנפט הגדולים שנמצאו אי פעם, בהיקף כולל של למעלה מ-40 מיליארד חביות. במידה ויתממשו, תהפוך ברזיל לאחת מהמדינות עם עתודות הנפט הגדולות בעולם ותוכל להזרים לשוק כמויות נפט בהיקף שימתן כל עליית מחירים.

הזדמנות פז לגוש הדמוקרטי

כניסתו הצפויה של נשיא אמריקני חדש לבית הלבן בינואר 2009, במקביל להתחזקותו המדינית של האיחוד האירופי, יכולות ליצור אגרוף מדיני-כלכלי חזק. הגם שהנשיא האמריקני צפוי להתמקד בתחילת כהונתו בטיפול בבעיות פנימיות בוערות, נראה כי המשך השנה מבשרת טובות עבור מדינות הגוש הדמוקרטי. המנגנונים הכלכליים במערב, ביחד עם הרפורמות והשינויים המתבצעים הן באירופה והן בארה”ב, עשויים להספיק על מנת להוביל את הגוש לחוף מבטחים כלכלי.

במידה ואירופה וארה”ב אכן תנהלנה את המשברים הנוכחיים בתבונה, הן עשויות למצוא עצמן בתוך שנה אוחזות בעוצמה רבה, תוך תיאום ברמה גבוהה ביותר – הן במערכות המקומיות, הן בכלל האיחוד והן ביחסים בין האיחוד האירופי וארה”ב. במצב שכזה, המשבר הכלכלי שהיכה קשות במדינות העולם השלישי, ישפיע יותר על מדינות מפתח בגוש הריכוזי כגון איראן וונצואלה מאשר על מדינות המערב.

ההשפעה הגדולה ביותר, במציאות שבה מדינות הגוש הדמוקרטי מצליחות לייצב את עצמן, תהיה על הכלכלה הסינית, אשר בשל גודל אוכלוסייתה, תסבול קשות מעליית המחירים הדרמטית ומהפגיעה הזמנית בשווקי המערב – יעדי הייצוא המובילים של סחורותיה, כל זאת על רקע הסרבול והשחיתות המקפת המאפיינים את כלכלתה כיום.

הבעיה מבחינת הסינים, שמשברי מזון כגון אלה, עשויים לקומם על השלטון נחילי אדם עצומים, כמותם לא התמודד השלטון הסיני שנים רבות ביותר. גם החסכונות האדירים אותם צברו אזרחיה של סין, עלולים שלא להספיק במקרה של מאות מיליוני הסינים המצויים עדיין עמוק מתחת לקו העוני. על מנת להימנע מהתסריט הזה, תצטרך ממשלת סין לבצע שינויים במדיניות הכלכלית שלה מול המערב כגון שחרור רצועת הניוד של היואן, אשר ספגה ביקורת רבה בשנים האחרונות.


מאמרים נוספים