המשבר הכלכלי שהיכה ברוסיה באופן קשה במיוחד, מציף מעל פני הקרקע את מאבקי הכוחות בקרמלין, שגם כך החריפו עם לכתו של פוטין. כל אחת מהסיעות בקרמלין מבקשת לצבור לעצמה עוצמה על חשבון האחרות, ותג המחיר שהן נכונות לשלם, עולה בהתמדה. ראש הממשלה פוטין בולט בשתיקתו ביחס למאבק זה, בזמן שהוא מוסיף להיות הדמות המרכזית אליה נושאים הרוסים את עיניהם בתקווה שיחלץ אותם מהמשבר הכלכלי והפוליטי.

“אש האולימפוס”, סרט שיצא לאחרונה ברוסיה, מתאר את סיפור המלחמה נגד גיאורגיה, בעיניים רוסיות, אנטי-אמריקניות. הרוסים מאשימים את גיאורגיה באחריות לפרוץ המלחמה ואת ארה”ב בסיוע לה. הסרט, שיצא במימון ממשלתי, הוא רק אחד משורה ארוכה של סרטים פטריוטיים ששודרו בטלוויזיה הרוסית בשנים האחרונות, שעה שממשלת רוסיה שומרת עדיין על מעמדה כמפיקת הסרטים הגדולה ביותר ברוסיה.

באוקטובר שעבר, הוצג לציבור ברוסיה סרט דוקומנטרי שם “אומנות הבגידה”, בו הואשמה גיאורגיה בביצוע פשעים נגד האנושות. האשמה נוספת הופנתה אל עבר הסנאטור ג’ון מק’קיין שבאותו זמן היה עמוק בתוך המרוץ לנשיאות, כאילו פעל מאחורי הקלעים לעודד את המלחמה. מק’קיין היה חלוץ הפוליטיקאים האמריקנים שעסק בנושא המעורבות הרוסית בקווקז. לפני כמה שנים ביקר בחבלי המריבה, באבחזיה ובדרום אוסטיה והתרשם מהאהדה הרבה שתושבי החבלים הללו רחשו לפוטין. הוא הזהיר אז כי המעורבות הרוסית תוביל למלחמה.

ב-“אש האולימפוס” עומד במרכז העלילה חוקר פרפרים אמריקני ממוצא רוסי בשם מייקל, אותו משחק השחקן הישראלי הנרי דוד, המגיע לדרום אוסטיה כדי לעקוב בלילה אחר הפרפרים הנדירים. אולם המצלמות שלו קולטות תנועה של כוחות הצבא הגאורגיים החודרים לדרום אוסטיה. לאחר שהוא וחברתו נרדפים על ידי קצין גאורגי שנשלח להשיג את הקלטת, הוא משתכנע להביא לפרסום האירוע, כדי שהעולם יידע מי עמד מאחורי המלחמה [1].

המלחמה בגיאורגיה עדיין מייצרת גלים בחברה הרוסית ובאזור הקווקז. רק בחודש שעבר סיימו הרוסים להציב את חייליהם בפריסת קבע בגבולות של דרום אוסטיה ואבחזיה עם גיאורגיה, ובכך נקבעה באופן סופי העמדה הרוסית לגבי ריבונותם של החבלים, כפי שהוכרה לאחר המלחמה. הגיאורגים אינם מסוגלים כעת לעשות דבר כדי למנוע את העצמאות הזאת, ומתחילים להפנים כי ככל הנראה שלא יזכו לשלוט עוד על אזורים אלה.

ברוסיה, וגם מחוצה לה, קיבעה המלחמה בתודעה את ראש הממשלה הרוסי, ולדימיר פוטין, כמי שאוחז עדיין במושכות. בעוד הטלוויזיה הרוסית הציגה את הנשיא מדבדב במשרדו במוסקבה, הרחק מההתרחשות, צולם פוטין בשטח עם החיילים.

כך או כך, קיץ 2008 הביא עימו עדנה להנהגה הרוסית – מאמציה לבלום את התפשטות נאט”ו מזרחה נשאו פרי, המשטר הפרו-מערבי של גיאורגיה חטף מכה קשה ומחירי הנפט והגז הטבעי שברו שיאים. ספק אם היה אז מישהו בקרמלין שהאמין כי בתוך חודשים ספורים, חזרה לפשיטת הרגל של 1998 תהיה בגדר אפשרות ריאלית.

פוטין מוצג במיטבו – המשבר הכלכלי השכיח את הצלחתו בגיאורגיה. צילום: הקרמלין

המשבר הכלכלי יוצר קרעים בהנהגה

בספטמבר 2008, כשהחלו להגיע נתונים ראשונים אודות הקטסטרופה הכלכלית המאיימת על רוסיה, נשמעה כבר נימת ביקורות מכיוונו של מדבדב כלפי המלחמה בגיאורגיה. מדבדב העריך אז כי הקריסה של שוק המניות הרוסי, אשר החלה כתוצאה מהמשבר העולמי, קיבלה ביטוי חריף יותר ברוסיה כתוצאה מבריחת המשקיעים הזרים בזמן ולאחר המלחמה בגיאורגיה. פוטין מיהר לדחות את האמירה הזאת, בה ראה ביקורת מרומזת נגדו, וטען כי למלחמה לא הייתה כל השפעה.

בין אם הייתה זו המלחמה בגיאורגיה ובין אם לאו, לראשונה מזה עשור, מתפתח לו סדק עמוק ביותר בקרב ההנהגה הרוסית. המשבר הכלכלי נגס בעתודות המטבע הרוסיות שאך לפני שנה היו מהגדולות בעולם ובהיקף של למעלה מ-600 מיליארד דולר. כעת מעריכים ברוסיה כי בטרם תצא 2009 יוותרו בקופה 200 מיליארד דולר בלבד [2].

גם שוק המניות הרוסית ספג מהלומה קשה ואיבד עשרות אחוזים מערך מדד המניות. כתוצאה מכך, איבדו מיליארדרים רבים הון עתק. בסוף 2008, הסתכמו הפסדיהם של עשרת עשירי רוסיה ב-150 מיליארד דולר. לכך נודעת השלכה פוליטית דרמטית ברוסיה, מאחר ורבים מהאוליגרכים מקורבים לראש הממשלה פוטין, ופעלו בשליחותו בנושאים רבים. הפגיעה במוקד הכוח הזה עשויה לסכן את מעמדו של האיש הכל-יכול, ולטרוף מחדש את הקלפים בקרמלין.

שתי סיעות יריבות עומדות במרכז מאבקי הכוחות בקרמלין – הסילוביקי (האליטה הביטחונית) והטכנוקרטים. על הסילוביקי, המורכבת מאנשי מערכת הביטחון הרוסית, נמנים גם לא מעט אנשים שהתעשרו בממדים דמיוניים בימים בהם מחירי הסחורות בעולם היו בשיא. אחרים מצויים בעמדות השפעה מרכזיות בכל זרועות הממשל. מולם עומדים טכנוקרטים, חבורת צעירים ממנה יצא מדבדב עצמו, אשר היו מקורבים לפוטין עוד מימי הקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה. אנשים אלה, האוחזים בעצמם בעמדות כוח וממון, אמורים להוות כיום את רשת הביטחון של מדבדב.

פוטין, שידע כנשיא לתמרן בין שני המחנות, מתקשה לעשות זאת כיום ונראה כי קרוב היום בו ייאלץ לבחור צד. בינתיים, יחסיו עם מדבדב מצד אחד ועם בכירי הסילוביקי מצד שני, סופגים זעזועים מדי יום.

באחת ההזדמנויות, תקף פוטין והאשים את איגור ז’יוזין, שעומד בראש חברת הפחם והפלדה הגדולה מֶשֶל, כי גרם להתייקרות במחירים כדי להגדיל את הרווחיות של החברה על חשבון העם הרוסי. בעקבות אמירתו של פוטין פשטו רשויות החוק על משרדי החברה. מדבדב הגיב בקריאה למערכת הבירוקרטית הממשלתית שלא לנסות ולסחוט כסף ממיזמים עסקיים לגיטימיים. מדבדב ציין כי מערכות אכיפת החוק ברוסיה ביצעו פשיטות מרובות על מרכזי חברות וזרעו פחד במקומות אלה, למרות שלא היה לכך צורך כלל וכלל [3]. מאוחר יותר גיבה מדבדב את יו”ר משל ז’יוז’ין באופן אישי, כשנכח בהשקת מפעל חדש.

מדבדב חשש משידור חוזר של אירועי יוקוס – חברת הנפט הפרטית אשר בראשה עמד מיכאל חודורקובסקי שפורקה בימי פוטין, ונבלעה בחברת הנפט הלאומית רוסנפט. מי שבפועל פיקד על מבצע יוקוס, הוא ככל הנראה סגן ראש הממשלה איגור סצ’ין, יו”ר רוסנפט ואולי הבכיר מבין הסילוביקי. סצ’ין יכול לזכות להגדרה יריבו הגדול של מדבדב, והוא זה שמצר את צעדיו בכל הזדמנות. הסילוביקי שקיוו לפני שנה וחצי כי פוטין יבחר בסגנו סרגי איבאנוב כיורש, נאלצים להתמודד מאז עם שינויים רבים בקרמלין הנעשים לרעתם.

מדבדב החל לאחרונה לבצע שינויים במערכת הביטחון על מנת לחזק את מעמדו. בחודש האחרון פיטר ביחד עם שר ההגנה שלו סרדיוקוב שלושה בכירים. הבכיר והמוכר מכולם הוא גנרל ולנטין קורבלניקוב, שעמד בראש המודיעין הצבאי ה-GRU מאז 1997. קורבלניקוב בן ה-63, שירת תחת שלושה נשיאים וצבר עוצמה אדירה. הסיבה הרשמית לפיטוריו הייתה גילו המתקדם (גיל הפרישה הרשמי לאנשי צבא ברוסיה עומד על 60). עם זאת, הדעה הרווחת ברוסיה היא כי מדובר באמתלה בלבד. את קורבלניקוב ירש סגנו, אלכסנדר שליחטורוב, בן ה-62. זה יישאר כנראה בתפקידו לזמן מוגבל בלבד, עד שיושלמו הרפורמות בארגון.

סגנית שר ההגנה האחראית על תקציב הביטחון קודלינה והאחראי על כוח האדם הגנרל וודזאקין, שני ותיקים נוספים במערכת, פוטרו אף הם. הם הצטרפו לשינוי שערך שר ההגנה אנטולי סרדיוקוב כשפיטר את הרמטכ”ל הקודם ביוני 2008. ככל הנראה הסיבה העיקרית לפיטורים אלה ואחרים במערכת הביטחונית, היא הצורך להחליף את נאמניהם של שר ההגנה לשעבר איבנוב ואנשי הסילוביקי, באנשים הנאמנים לסיעה הטכנוקרטית.

מדבדב עם פוטין – הנשיא המכהן מתחיל לצבור כוח. צילום: הקרמלין

מדבדב מגביר את הביקורת

בסוף ינואר, הורה מדבדב לבחון מחדש חוק שביקש להעביר פוטין, אשר מרחיב את ההגדרה של המושגים “בגידה” ו-“ריגול”. מדבדב ביקש לבחון האם לא יעניק החוק החדש כוח רב מדי לרשויות החוק הרוסיות, ויאפשר להם לכלוא כל מי שמתנגד לשלטון בעוון עבירות אלו, שעונשן עשוי להגיע גם למוות. רוסיה בעידן פוטין הביאה לפגיעה נרחבת בזכויות אדם. חיסולים פוליטיים, פגיעה באנשי אופוזיציה, סגירת אמצעי תקשורת, כליאה של אוליגרכים שלא מקורבים לפוטין ועוד היו לדרך הממשל. מדבדב מבקש בחודשים האחרונים להקל במעט את הלחץ על החברה הרוסית, אך הוא אינו מבקש להוביל ליברליזציה בתחום.

באותו זמן, נפגש מדבדב עם עורך העיתון נובאיה גאזטה, העיתון בו כתבה אנה פוליטיבסקאיה לפני שנרצחה, ככל הנראה על ידי אנשים המקורבים לפוטין. העיתון נודע בביקורת שלו נגד הקרמלין ונותר כאחד מגופי התקשורת האחרונים המזוהים עם האופוזיציה. בפגישה נכח גם אחד מבעלי המניות של העיתון, נשיא ברה”מ לשעבר, מיכאיל גורבצ’וב.

הסיבה הרשמית להופעתו של מדבדב בשערי העיתון הייתה מתן ניחומים לעורך, לאחר שעיתונאית אחרת של העיתון, אנסטסיה באבורובה נרצחה אף היא, כשניסתה להגן על עורך הדין סטאניסלב מרקלוב, שהותקף. מרקלוב, שהיה עורך דינה של פוליטיבסקאיה, נרצח בהתקפה, ואילו באבורובה נפצעה אנושות ומתה מפצעיה מאוחר יותר [4].

באבורובה הייתה לעיתונאית הרביעית מהעיתון שנרצחה, כל העיתונאים ועו”ד מרקלוב, היו מעורבים בחקר הפשעים שביצעה רוסיה בצ’צ’ניה, או שחקרו חשדות לשחיתות בקרמלין. הפגישה של מדבדב עם גדולי מבקריו של פוטין והצהרותיו נגד הפגיעה בעיתונאים ברוסיה, נחשבת לצעד נועז של מדבדב נגד פטרונו הפוליטי.

מדבדב אף העניק ראיון לעיתון – הייתה זו הפעם הראשונה שמדבדב כנשיא העניק ראיון לעיתון רוסי. בראיון, הדגיש מדבדב כי הוא סבור שאין סתירה בין דמוקרטיה ושמירה על זכויות אדם, ובין שמירה על היציבות ברוסיה, עמדה המנוגדת לעמדות שהביע פוטין בעניינים אלה בעבר [5].

בהרצאה שנשא עוזרו הקרוב של מדבדב, ארקדי דבורקוביץ’ בסוף חודש פברואר בפני הפורום הכלכלי בקראסנויארסק, אמר כי האליטה הנוכחית של רוסיה, אלה המתנשאים מעל המערכת הבירוקרטית (רמז לאנשי הסילוביקי ולמקורבים לראש הממשלה פוטין), אינה ערוכה להנהיג את רוסיה במשבר הכלכלי הנוכחי. לדברי דבורקוביץ’, יש להחליף את האליטה הזו באליטה חדשה הפתוחה יותר לחברה. דבורקוביץ’ נחשב לאחד המבריקים בין אנשי סגל הנשיאות. הוא מילא תפקיד מכריע בהתאוששות הכלכלית הרוסית ובאימוץ רפורמות לאחר השנים הקשות תחת הנהגתו של ילצין. הוא האיש עליו סומך מדבדב ככל הנראה יותר מכל, ובועידת ה-G8 הקרובה ישמש כ-“שרפּה” [6] של מדבדב.

עיקר הביקורת שהובעה בפורום זה, נגעה לשיטה הפוטינית המפורסמת – פוטין הציע לעם הרוסי רווחה כלכלית, בתמורה לצמצום זכויות הפרט. עם הפגיעה ברווחה הכלכלית בשל המשבר, קוראים רבים מהסיעה הליברלית בקרמלין לחזק את היסודות האזרחיים בחברה הרוסית. לצד השאיפות הליברליות, נהיר לכל כי יש בצעד זה רצון להצר את צעדיהם של אנשי הסילוביקי, תוך פגיעה בפוטין ובמקורבים רבים שלו.

כמה ימים לאחר דבריו של דבורקוביץ’, הגיב מי שטבע את הביטוי “דמוקרטיה ריבונית” שהתייחס לשיטת השלטון בימי פוטין, ולאדיסלאב סורקוב, במסגרת פורום אסטרטגיה 2020 שנערך בחסות מפלגת רוסיה המאוחדת ב-2 במרץ. לדבריו, השיטה שעיצב פוטין עובדת, והיא מותאמת גם למשבר הנוכחי. אילולא ביצעה רוסיה בימי פוטין את הרפורמות שביצעה, המצב הנוכחי ברוסיה היה קשה יותר [7].

מדבדב מתראיין לנובאיה גאזטה – צעד יוצא דופן. צילום: הקרמלין

באותו חודש תפס המאבק בין הסיעות ובין מדבדב לפוטין מומנטום. מדבדב הביע ביקורת נוספת כלפי ממשלת פוטין, באומרו כי התגובה הרוסית למשבר הכלכלי היא “איטית באופן בלתי מתקבל על הדעת. במקום מעשים ישנם רק דיבורים”.

איגור יורגנס, העומד בראש צוות חשיבה שהוקם על ידי מדבדב, ביקר את פוטין על הפגיעה בחופש העיתונות, בהוסיפו עקיצה שכוונה לסיעת הסילוביקי – “פטריוטים כביכול”. מקורב נוסף למדבדב, שר האוצר הותיק אלכסיי קודרין, המכהן בתפקיד מאז מאי 2000, אמר כי המדינה תפנה את משאביה המוגבלים לסייע רק למפעלים ממשלתיים גדולים – מענה לבכירי הסילוביקי המנהלים חברות פרטיות אשר נקלעו לקשיי נזילות.

פוטין ספג מהלומה פוליטית נוספת ב-1 במרץ, בעת שנערכו הבחירות המקומיות. זיופים שהתגלו במערכת הבחירות בממדים גדולים, הובילו מועמדים מתוך רוסיה המאוחדת לסרב לקבל את המנדט בו זכו [8].

רצונו של מדבדב לפרוש כנפיים ולהפוך בפועל לאדם הקובע ברוסיה, מאלץ אותו לצאת לא פעם נגד פטרונו ומורה הדרך שלו בפוליטיקה, ולדימיר פוטין, מאחר ועיקר המאבק שלו הוא בשיטה הישנה. אותה שיטה אשר בה התבסס פוטין במידה רבה על הסיוע שהעניקו לו בכירי המערכת הביטחונית, יצרה שחיתות שלטונית קשה שבה העוצמה אינה בידיהם של הפוליטיקאים, אלא בידי אלה הבוחשים מאחורי הקלעים. כך פועלים במוסקבה אנשים הנמצאים במערכת שנים רבות, ובתפקידם הרשמי הם רק חברים בדירקטוריון כזה או אחר.

מדבדב מבין כי הדרך לצאת מהמשבר הכלכלי עבור רוסיה, הוא בהגדלת ההשקעות הזרות, מלחמה בשחיתות וגיוון המשק הרוסי, התלוי בעיקר במחצבים וחומרי גלם. כדי למשוך משקיעים, מבקש מדבדב ליצור אווירת עסקים טובה ברוסיה – בשנים האחרונות לשלטונו של פוטין, נלקחו זכיונות בכוח מחברות זרות ששילמו עבור הזיכיונות האלה, ובכך הצליחה רוסיה להבריח את רוב המשקיעים הזרים. אלה שנשארו לאחר הגזרות האלה, נטשו את רוסיה לאחר התערערות המצב הביטחוני אחרי המלחמה בגיאורגיה.

משיכת המשקיעים והמלחמה בשחיתות מובילות את מדבדב לצאת נגד עקרונות הממשל הקודם, ונגד אנשי הסילוביקי המחוברים לעטיני השלטון. כיום ניתן למצוא אותם בדירקטוריון של כל חברה ממשלתית גדולה, נוטלים משכורות עתק, בונוסים וכדומה. אנשי הסילוביקי, הרואים בעצמם פטריוטים ובסיעה הטכנוקרטית בוגדים, נכונים למלחמה על מעמדם, ועל מה שהם תופסים כביטחונה של רוסיה. במסגרת מאבק זה הכל כשר, כפי שכבר הוכח ברוסיה אין ספור פעמים בעבר.

כיצד מקבל פוטין את העצמאות שנוטל לעצמו תלמידו לשעבר ומי שהוא טוען שהוא עדיין חברו? לפי שעה פוטין נמנע מלתקוף באופן אישי את מדבדב או את הקרובים לו. ייתכן והבחירה במדבדב, שהרימה גבות בשעתה והובילה להערכה כי נבחר בשל היותו חלש יחסית, הייתה על מנת לעצור את התחזקות הסילוביקי, דבר שפוטין לא רצה לעשות בעצמו.

על רוסיה עוברים ימים קשים מבחינה חברתית וכלכלית. רוסיה תוסיף ותלקק את פצעיה זמן מה לאחר שהמערב ייצא מהמשבר. אופן ההתמודדות עם המשבר ועם מה שיבוא בעקבותיו, ישפיע רבות על עיצובה של החברה האזרחית ברוסיה – האם אכן בכוונתו של מדבדב להשיב את רוסיה אל המסלול הדמוקרטי, או שמא מדובר בכלי נשק נוסף במאבקו בסילוביקי? האם יישאר פוטין פאסיבי לנוכח מאבקי הכוח בקרמלין או שיבחר באחד הצדדים? עד כמה רחוק יהיו מוכנים אנשי הסילוביקי ללכת כדי למנוע ממדבדב את הבכורה? אין ספק כי רוסיה עוד תחזה בשורה של רציחות על רקע פוליטי וברפורמות עמוקות במערכת הביטחונית. ייתכן ואפילו יגלשו הדברים לניסיון הפיכה, בטרם תתייצב המערכת הפוליטית בעידן שלאחר פוטין.

הערות

1. Mansur Mirovalev, “Kremlin’s view of war filmed”, AP, 01/04/2009

2. אולגה ויניאר, “רוסיה: יתרות המט”ח התכווצו ב־35% ב־8 חודשים”, כלכליסט, 10/03/2009

3. Simon Saradzhyna and Nadia Popova, “Medvedev Sticks Up For Private Business”, Moscow Times, 01/08/2008

4. “Medvedev meets with Gorbachev and editor of opposition daily”, Interfax, 29/01/2009

5. Richard Galpin, “Medvedev speaks to critical press”, 15/04/2009

6. שרפה – מושג בהשאלה משבט השרפה החי בסביבת האוורסט ומשמש כמורה דרך למטפסים. לכל אחד מהמנהיגים בוועידת ה-G8 יש מורה דרך המסייע בעניינים רבים.

7. “A Kremlin Sparring Match”, RFE/RL, 04/03/2009

8. Tom Parfitt, “Putin and Medvedev factions locked in Kremlin financial power struggle”, The Guardian, 03/03/2009