ארדואן מאס באסד

טורקיה בוחנת עמדותיה מול סוריה ואיראן

יובל בוסתן, אלון לוין


יותר מחצי שנה מאז החל גל המהפכות לשטוף את המזרח התיכון, והשלכותיו מוסיפות להתברר. ארדואן שניצח שוב בבחירות, כבר לא ממהר כבשנים האחרונות להתנגח בישראל והוא מוטרד יותר מדברים הקרובים יותר לגבולותיו – מלחמת ההתשה המתפתחת בתוך סוריה, מאיימת להביא להתנגשות ישירה של משטר אסד עם טורקיה, ולהחרפה ביחסים בין זו האחרונה לאיראן.

טורקיה. המדינה שביקשה בשנים האחרונות לשוב למזרח התיכון כמעצמה, 100 שנה לערך לאחר שקיעתה של האימפריה העות’מאנית. הדרך הטורקית לעוצמה כללה התקרבות למדינות ערביות, הרעה והחרפה של היחסים האסטרטגיים לשעבר עם ישראל, צמיחה כלכלית מרשימה ותחילתה של הפניית עורף למערב.

לצד הפעולות הטורקיות, אירעו מספר אירועים שהקלו על טורקיה לנסות ולתפוס עמדת הנהגה באזור. נפילת משטרו של סדאם חוסיין השאירה במזרח התיכון מעצמה צבאית ערבית אחת בדמותה של מצרים, אך זו תחת הנהגתו של הנשיא לשעבר מובארק כבר לא יכלה לטעון להובלת מדינות האזור. יציאתם המתוכננת של האמריקנים יצרה את הציפייה שלא תהיה מעצמה זרה באזור וכך נותר המאבק על ההגמוניה בין הטורקים והאיראנים, שהחלו לחלק ביניהן את המזרח התיכון לאזורי השפעה נפרדים [1].

בתהליך הזה הפכו סוריה ולבנון למדינות החיץ בין שתי המעצמות האזוריות, ובכך ליעד בולט להשפעה מצד שתיהן. ערב המהפכות במזרח התיכון, נהנתה סוריה מיחסים קרובים הן עם איראן והן עם טורקיה. אמנם החלה מגמה שבה הסורים ביקשו להתקרב יותר אל הטורקים על חשבון האיראנים, אך בסך הכל המשטר הסורי נשען במידה רבה על שתי המדינות.

ההתקוממות נגד משטרו של אסד חידדה את עובדת היות סוריה מדינת חיץ. בתוך זמן קצר יחסית, כשהחלו להגיע ידיעות בדבר טבח שעורך הצבא הסורי במפגינים במספר מוקדים במדינה, הפך ארדואן לאחד ממובילי הביקורת נגד משטרו של אסד. הטורקים פתחו מחנות פליטים עבור סורים שביקשו לברוח מאזורי הדיכוי, ותעמולה נגד הנשיא הסורי נוהלה מאיסטנבול. הטורקים גם ניסו לתווך כדי להביא לעזיבתו השקטה של מאהר אסד, מי שחתום על רוב הדיכוי הצבאי, ואף של בשאר עצמו.

העימות בין סוריה לטורקיה החל בשלב מסוים לאיים להפוך להתנגשות צבאית, חרף הנחיתות הבולטת של הסורים, גם בימים כתיקונם. כוחות משני הצדדים התקרבו לגבול המשותף והמתיחות באזור גאתה. איראן מצדה עברה לאיים הן על טורקיה והן על ישראל לבל יחשבו לנסות ולהתערב בנעשה בסוריה.

עבור הטורקים, הברית עם סוריה, שהעניקה פתח לעולם הערבי במזרח התיכון (לצד ההתרחקות מישראל), וכן שהביאה לפתרון סוגיית חבל האטאי (אלכסנדריה) הפכה לנטל מרגע שהמשטר הסורי פעל לדכא בברוטאליות את העם הסורי. המספרים הרשמיים העומדים על 1,500-2,000 הרוגים נחשבים לשמרניים מאוד, אך גם כך מביכים את ראש הממשלה הטורקי ארדואן, שלאחר אירועי המשט במאי 2010, אמר לישראל “לא תרצח” בנסותו לתפוס בעמדה מוסרית.


ארדואן (עם אובאמה) – מוכן להתנגשות עם סוריה. צילום: הבית הלבן

ארדואן והאחים המוסלמים

בעוד שהאינטרס הטורקי הוא לשמור על קשרים קרובים עם סוריה כמדינה, הרי שהמשטר הסורי-עלווי הפך לבעייתי עבור טורקיה. מפלגתו של ארדואן, מפלגת הפיתוח והצדק, קרובה מבחינות רבות לתפיסת העולם של האחים המוסלמים, מבית מדרשו של חסן אל בנה. כמו חסן אל בנה, גם מפלגה זו מאמינה בצורך לאמץ רפורמות דמוקרטיות נרחבות.

הסיבה היא טקטית – חסן אל בנה האמין כי המוסלמים צריכים להיחשף אל הדת ואז באופן טבעי הם יבחרו בה. מאחר שהמשטרים במדינות המוסלמיות דכאנים, וזה כולל את המשטרים החילוניים, התפיסה היא שיש לבצע שינויים במשטר לכיוון דמוקרטי באופן שיאפשר להביא את בשורת האסלאם לחוגים רחבים יותר. תפיסה אחרת היא התפיסה הסוציאלית-חברתית, ואכן ניתן לראות גם בטורקיה כיצד עיקר התמיכה בארדואן מגיעה מהשכבות החלשות.

דוגמא נוספת ליישום המִשנה הזו ניתן היה לראות ב-2006-2007 ברצועת עזה, עת עלתה מפלגת החמאס לשלטון באמצעות הבחירות הדמוקרטיות ביותר בעולם הערבי אי פעם, כשהיא נישאת על גלי תמיכה מצד ההמונים בזכות מפעלי צדקה שהקימה, ואז מחסלת באופן שיטתי את האופוזיציה נגדה. גם מפלגת הפיתוח והצדק כמעט שסיימה להשתלט על מוקדי הכוח החילוניים – הצבא, הנשיא, בתי המשפט והעיתונות, והיא עשתה זאת באמצעות רפורמות דמוקרטיות. הקשר אינו נסיבתי – ארדואן תומך בפעילות האחים המוסלמים ובתנועות דומות לתנועה זו, ובעל קשרים טובים עם החמאס, מעין מפלגת בת של האחים המוסלמים.

אחת הקבוצות החזקות בהתקוממות נגד משטרו של אסד היא תנועת האחים המוסלמית הסורית, שדוכאה בתחילת שנות ה-80 על ידי חאפז ורפעת אסד שחיסלו רבבות בני אדם בחמה ובמקומות אחרים. עלייתו של משטר סוני בעל פרופיל דתי בסוריה במקומו של המשטר העלווי, הוא חלום רטוב עבור ארדואן – הדבר יביא להחלשת ההשפעה האיראנית במזרח התיכון, סוריה תהווה חיץ יציב יותר בין טורקיה לאיראן ובלם לניסיונות התפשטות ההשפעה האיראנית. התפתחות זו תוביל בסופו של דבר זה יוביל להחלשת החיזבאללה.

בהקשר זה ראוי לציין את ההתקדמות הפתאומית בחקירת רצח ראש ממשלת לבנון לשעבר רפיק אל חרירי, שהובילה להפניית אצבע מאשימה כלפי החיזבאללה וכבר עומדת בפני הגשת כתבי אישום נגד בכירים בארגון, אחרי שנים של גרירת רגליים בלתי נגמרת. החיזבאללה רואה בניסיונות להאשימו הכרזת מלחמה עליו, מאחר שפועל יוצא מהרשעתו במעורבות בחיסול ראש הממשלה הסוני הפופולרי, הוא הגברת המתחים בין הסונים והשיעים ובין השיעים ועדות נוספות בלבנון, ומכאן הדרך לאכיפת החלטות מועצת הביטחון לפירוק החיזבאללה מנשקו, קצרה.

החיזבאללה, ככוח המגן של השיעים, לא יכול להרשות לעצמו להתפרק מנשקו. בעבר, יכל לתקוף את ישראל ולהוכיח את חיוניותו. כיום מצבו של החיזבאללה הוא הקשה בתולדותיו – נסראללה נמצא בבונקר כבר חמש שנים; עימאד מורנייה, המוח המבצעי מאחורי הפעילות של הארגון חוסל; איראן מתקשה להעביר כספים מאחר שהיא עצמה מצויה במשבר כלכלי ובתוך סחרור של מאבק כוחות פנימי בצמרת, וזאת על רקע משטר הסנקציות נגדה; סוריה, החברה הוותיקה שאיפשרה העברות של נשק ומימון דרכה אל החיזבאללה, כבר לא יכולה לעזור לעצמה.

שינוי משטרי בסוריה לטובת הסונים, פירושו במהרה שינוי משטרי גם בלבנון, אפילו אם הדבר יהיה כרוך בפלישה סורית בשלב מסוים. כפי שהעלווים לא יוותרו על השלטון בלי לשפוך נהרות של דם, גם החיזבאללה יילחם על עמדתו. עבור איראן, נפילת סוריה היא עצירת התפשטותה בתוך העולם הערבי. סוריה נהנית ממעמד מרכזי מבחינה היסטורית בעולם הערבי, ולכן הייתה ל”פרס” עבור מעצמות זרות רבות במרוצת השנים.

השפעתה על הנעשה בלבנון הופכת אותה לעיסקת חבילה. בנוסף, הסורים תומכים פעילים במספר רב של ארגוני טרור, חלקם קשורים לטהרן בקשרים עבותים, חוץ מהחיבור המסיבי לחיזבאללה. בדמשק יושבות 11 מפקדות של ארגוני טרור, ועל פי דיווחים חלק מהמפקדות החלו להיסגר ולתור אחר בירה ערבית חלופית. עבור המשטר האיראני מדובר במצב בלתי נסבל, והם עשויים להגביר את המעורבות שלהם בניסיונות להציל את בשאר אסד.

יש להניח שאף אם המשטר העלווי ישרוד עוד כמה שנים, משפחת אסד או לכל הפחות בשאר אל אסד, יצטרכו לוותר על הכסא בתקופה הקרובה – זהו המפתח להארכת זמן השלטון של העלווים על סוריה, והאופציה הזאת תהיה חייבת להיבחן הן בקרב העלווים והן באיראן.

לכן, תסריט שבו מעורבים מספר צבאות וארגונים במתרחש בסוריה ובלבנון אינו קלוש. מבחינת ישראל, הגבול אמור להישאר שקט והסבירות לזליגה של האירועים לתוך ישראל היא נמוכה, אם כי כמובן שבמציאות שבה “משחקים על כל הקופה”, יכול להיווצר ניסיון לעירובה של ישראל בלחימה.


אחמדיניג’אד – מתכונן למערכה מול טורקיה? צילום: בלוג הנשיא

הבחירות בטורקיה והמשט שלא שט

ארדואן, שביקש להקדיש את מרב מרצו להשתלטותה של התפיסה האסלאמית בטורקיה במכאליסטית-חילונית, נאלץ אם כן לעסוק בסוגיות ביטחוניות קשות וביניהן המתרחש בסוריה, זרם הפליטים כתוצאה מכך, התקפות נאט”ו בלוב והנסיגה האמריקנית מהאזור. אירועים אלו מספקים עבורו הזדמנויות אך גם אתגרים. ניצחונו השלישי בבחירות התקבל עם טעם מסוים של החמצה לאור העובדה כי מספר ציריו בפרלמנט הטורקי הצטמצם ולמפלגתו של ארדואן אין בלוק “חוקתי”, זאת אומרת שני שלישים מהפרלמנט שיאפשרו לו לבצע שינויים חוקתיים בלי להידרש למשאלי עם. עם זאת, העובדה כי הישג שכזה נחשב כהחמצה רק מעידה על העוצמה שצברה המפלגה מאז תחילת העשור הקודם.

קודם לבחירות כבר נודע כי הטורקים מעוניינים לדחות את יציאת משט 2011 לעזה, לאחר ששנה לפני כן היא עמדה מאחורי קיום משט המרמרה והחרפת המשבר הדיפלומטי שבעקבותיו. לאחר הבחירות משיכת ידיה של טורקיה מהמשט הפכה לעובדה מוגמרת, והטורקים אף החלו לשלוח רמזים ואינדיקציות שהם מעוניינים בסיום המשבר, למרות שהמשיכו בדרישתם להתנצלות מישראל.

כמה סיבות חברו לשינוי בעמדה הטורקית – ראשית, השינויים הדרמטיים במזרח התיכון לא הותירו כמעט אף מדינה ערבית הראויה להיקרא בת ברית לטורקיה, למעט אולי סעודיה הפרו-מערבית. שנית, הטורקים מעוניינים כיום בשינוי המשטר בסוריה וישראל עשויה להיות גורם בתהליך, גם אם אין כוונה שכזו בירושלים. עצם הנוכחות הצבאית הישראלית המאיימת מדרום לסוריה, מאלצת את הסורים להותיר כוחות צבא כדי לקדם מחטף צבאי ישראלי. עובדה זו בעצמה תקל על הטורקים אם המצב הביטחוני בגבול הסורי-טורקי יתלהט.

שלישית, הברית הישראלית עם יוון ומדינות נוספות בבלקן גורמת לטורקים לאכול למעשה תבשיל דומה לתבשיל שביקשו להכין לישראל. הטורקים שביטלו את הצורך בויזה הן עבור הסורים והלבנונים והן עבור הירדנים, ביקשו להרחיב את השפעתם סביב גבולותיה של ישראל. הברית הישראלית בדרום אירופה, שכבר הוכיחה עצמה במאבק במשט 2011, יוצרת אתגר עבור הטורקים, שלא ויתרו לגמרי על הקשרים עם אירופה ועל החלומות להצטרף לאיחוד.

ישראל מצדה מעוניינת לשוב ולקשור קשרים עם טורקיה. לובי התעשיות הביטחוניות, לצד גורמים רבים במערכת הפוליטית, בעיקר בקדימה ובמפלגת עצמאות, לוחצים לחידוש היחסים עם הטורקים. ראש הממשלה נתניהו מעוניין עקרונית בחידוש היחסים, אך דוחה את דרישת ההתנצלות הטורקית. שר החוץ ליברמן הוא הגורם החזק מימין המעוניין לעכב את השבת היחסים לסדרם.

המהלך אליו יצאה טורקיה לאחר מבצע עופרת יצוקה, שכלל יצירת משבר מדיני עם ישראל לצד התקרבות למדינות הרדיקליות במזרח התיכון, התפוצץ במידה רבה בפרצופה. שנה לאחר המשט, קיבלו האו”ם וגורמים בינלאומיים אחרים את גרסת ישראל כמעט במלואה, למעט הטלת האחריות על שימוש בכוח מופרז, שבא לידי ביטוי במותם של תשעה. טורקיה הצטיירה כמי שבחשה מאורי הקלעים ודחפה לקיומו של משט לא חוקי שלישראל הייתה זכות מלאה לעצור אותו

המדינות אליהן התקרבה טורקיה נמצאות במערבולות פנימיות – סוריה, לבנון, ירדן, איראן ואחרות, נמצאות תחת עננת אי ודאות גדולה. גם כשתתבהר התמונה, הן תצטרכנה ללקק את הפצעים עוד שנים לא מעטות. בינתיים, המשבר הכלכלי באירופה ממשיך להרחיק את טורקיה מהחלום שלה להצטרף לאיחוד האירופי, יחסי האמריקנים עם טורקיה אף הם לא מצויים בירח דבש, לנוכח היחס הטורקי לישראל.

בעמדה זו, עומדת טורקיה להמשיך במאבק עם איראן, כששדה הקרב כרגע הוא סוריה וייתכן שאף כורדיסטן. נוכחותה ויציבותה של ישראל באזור, תשמש כפקטור בלחצים המופעלים על משטרו של אסד ועל החיזבאללה, בעוד שישראל עצמה תביט בדרך כלל על המתרחש מהצד.

הערות

1. עוד על המאבק המסתמן במאמר “לייצב את ארץ הארזים”, בגיליון ינואר 2011 של סיקור ממוקד


מאמרים נוספים