מדד סיקור ממוקד

המהדורה השלישית של מדד סיקור ממוקד מסכמת שנה כלכלית קשה נוספת, בה המשיך האיחוד האירופי להילחם על שלמותו. המזרח התיכון עמד בסימן השלמת המהפך במצרים והחרפת הלחימה בסוריה. הזירה הגיאו-פוליטית הפעילה ביותר הייתה אסיה, שם נערכות כל המעצמות לקרב שליטה. ההתפתחות הבולטת ביותר בהקשר זה היא התקרבותה המחודשת של הודו לגוש הדמוקרטי, כתגובה הכרחית להתפרסות הסינית, אשר צפויה להשפיע על היבשת כולה. מדד סיקור ממוקד, מהדורת 2012, לפניכם.

השנה זוהי הפעם השלישית בה אנו מפרסמים את מדד סיקור ממוקד במתכונת הנוכחית, והשנה השביעית שאנו מסקרים את המערכת הגיאו-פוליטית. הגרעין האיראני עדיין שועט קדימה, המשבר הכלכלי ממשיך לתת אותותיו והמזרח התיכון טרם התייצב. במזרח הרחוק, עולה מפלס הטונים בין המעצמות. לכל אלו, השפעה על השיוך הגושי במלחמה הקרה השנייה. למרות זאת, אנו בוחרים להתחיל עם אירוע אחר, חיובי מנקודת מבטם של תומכי דמוקרטיה וחופש – השינוי הדרמטי שעובר על מיאנמר, היא בורמה.

השנה, לאחר יובל שנים של שלטון תחת חונטה צבאית קשוחה ומדכאת, נערכו בבורמה בחירות שהוגדרו חופשיות ודמוקרטיות. היה זה שיאו של תהליך ליברליזציה שעובר על המדינה, תחת הנהגתו של תיין סיין, שזכה זה מכבר לכינוי “גורבצ’וב של בורמה”. ההיקף ההשקעות הזרות זינק בשנה אחת מ-300 מיליון דולר ל-20 מיליארד דולר. אך אליה וקוץ בה – הפתיחות מבטיחה להביא עימה צמיחה כלכלית מואצת, אך גם זינוק במספר הגורמים הזרים שיבחשו בקלחת המקומית [1].

אם תצליח בורמה להשלים את המהלך ולייצב את השלטון והמדינה, יהווה הדבר הישג חסר תקדים כמעט וזריקת עידוד לתומכי הדמוקרטיה באשר הם. עם זאת, בהסתכלות גלובלית מגמת הנסיגה מהדמוקרטיה ממשיכה – דו”ח פרידום האוס שהתפרסם בתחילת השנה, הוא השישי ברציפות שתיעד נסיגה ברמת החופש העולמי. זו הנסיגה הממושכת ביותר שרשם הגוף בארבעה עשורים של סיקור.

את מהדורת 2012 המלאה של המדד ניתן להוריד גם כקובץ PDF

להיכרות עם תיאוריית המלחמה הקרה השנייה הקליקו כאן

האביב שהכזיב

אחת הסיבות לאכזבה הגיעה מהמרחב הערבי. תהפוכות השנתיים האחרונות עוררו תקווה לחופש פוליטי, אך התקוות נכזבו בכל המדינות למעט טוניסיה. זו שבה השנה למדד ביחד עם מצרים ותימן, לאחר שתויגו כולן בסטטוס “משטר במעבר” במדד השנה שעברה – טוניסיה חוזרת להיות בת ברית של הגוש הדמוקרטי, הודות לשיפור המרשים בחופש הפוליטי ומחוייבות השלטון החדש לקשרים עם אירופה; מצרים לעומתה עברה שינוי דרמטי עם השתלטות האחים המוסלמים, ויעידו על כך הדחת מנהיגי הצבא שהכירו בחשיבות הקשרים עם ארה”ב, וביקוריו של הנשיא האסלאמיסטי החדש באיראן ובסין. ארץ הפרעונים איבדה את סטטוס בת ברית של הגוש הדמוקרטי ועברה לסטטוס של מדינה נייטרלית. המשך הקו הנוכחי בשנה הקרובה יהפוך אותה בשנה הבאה, קרוב לוודאי, לבת ברית של הגוש הריכוזי על כל המשמעויות הנובעות מכך; המהפכה בתימן הביאה להחלפתו של עלי עבדאללה סאלח ששלט 32 שנה בסגנו, עבד מנסור האדי. זה האחרון מחויב בעל כורחו כמעט להמשך הלחימה באל קעידה, ונאבק עדיין לייצב את שלטונו.

המדינה הרביעית שעברה הפיכה באביב הערבי היא לוב. להבדיל מהאחרות, זו מתקשה עדיין לבסס שלטון מרכזי יציב ולכן נותרת השנה מחוץ למדד. גם סוריה, שנמצאת בעיצומה של מלחמת אזרחים עקובה מדם, מאבדת השנה את חברותה בגוש הריכוזי ומתוייגת כמדינה עם משטר במעבר, וזאת בעקבות בחישתם של גורמים זרים במדינה וחוסר יכולתו של השלטון המרכזי לאכוף מרותו על כל שטחי המדינה.

מורסי – מרחיק את מצרים מהגוש הדמוקרטי. צילום: ג’ונתן רשאד

אסיה כמרקחה

מה שנחשב אולי לשינוי הדרמטי ביותר בשיוך הגושי בשנה החולפת, היא חזרתה של הודו למעמד של בת ברית של הגוש הדמוקרטי. במשך שנים הודו הקפידה על נייטרליות ועל יחסים טובים עם ארה”ב, עם האיחוד האירופי וגם עם רוסיה. היא אף חפצה להצטרף לארגון לשיתוף פעולה של שנחאי, שאותו מובילות רוסיה וסין. ארגון זה נחשב בעיני רבים לגלגול המודרני לברית ורשה. אמנם סביר כי הצטרפות הודית לארגון תמתן בהכרח את הטון האנטי-מערבי השולט בו, אך בה בעת היא תבסס את התנהלותו הפרו-אסייאתית.

אם הדברים היו תלויים בהודו, ייתכן בהחלט כי הייתה ממשיכה לשמור על נייטרליות, אך ההתגוששות המתהווה מול סין, דחקה את הודו להרחיב את שיתוף הפעולה שלה, בעיקר הצבאי, עם שכנותיה הדמוקרטיות ממזרח, עם ארה”ב ועם אפגניסטן [2]. ההתרחקות האמריקנית מפקיסטן והתקרבותה של זו לסין תרמו אף הן להחלטה, ספק אילוץ של הודו להתקרב לגוש הדמוקרטי. החלטה זו נראית כהתפתחות טבעית כתוצאה מהדינמיקה המאפיינת את המלחמה הקרה השנייה, ונראה כי הודו תוסיף ותהדק את הקשרים עם הגוש הדמוקרטי בשנים הקרובות.

ומילה לגבי פקיסטן – מי שמצאה עצמה בת ברית של ארה”ב במלחמה העולמית בטרור, הלכה והתרחקה מוושינגטון בשנים האחרונות. חיסולו של בן-לאדן בפקיסטן היה הקש ששבר את גב הגמל מבחינת האמריקנים. הפקיסטנים מצידם, אחרי שאיבדו את האמריקנים וגם את ההודים לטובת האפגנים, נותרו עם אופציה אחת בלבד – סין. לכן, הזדרזו ופנו לסינים בהצעה להקים בסיס צבאי בשטחם, על סף הכניסה למפרץ הפרסי. בתקופה הקרובה צפוייה פקיסטן להוסיף ולהתרחק עוד יותר מארה”ב ומהודו, כשהנוכחות האמריקנית באזור תצטמצם דרמטית.

ארה”ב, כך נראה, תצטרך להכריע בקרוב לגבי קשריה הצבאיים עם כמה מדינות שמדברות בקולות אחרים בשנים האחרונות – טורקיה אשר חברה בברית נאט”ו ומשתתפת בפיתוח מטוס ה-F-35, ומצרים ופקיסטן הנהנות שתיהן ממעמד של בת ברית משמעותית שאינה חברה בנאט”ו (Major non-NATO Ally). הענקת גישה למודיעין ולטכנולוגיות צבאיות מתקדמות עשויה להיות בעוכרי ארה”ב במידה ותשתנה ההערכה האסטרטגית כלפי מי מהמדינות. כך לדוגמא, המשך המתיחות עם פקיסטן יכול להביא את האמריקנים לנטוש סופית את ההסתמכות על איסלמאבד כבת ברית באזור. החלטה שכזו תדחוק עוד יותר לזרועותיה של סין.

אפגניסטן, להבדיל, זכתה השנה למעמד של בת ברית משמעותית שאינה חברה בנאט”ו. בניגוד למדינות הקודמות שזכו למעמד זה, כאן אין שום עיסקאות נשק מתוכננות וברור כי יעבור שנים בטרם תיחתם העסקה הראשונה. ארה”ב העניקה לאפגניסטן את המעמד בתגובה לחששות מיציאתה הקרבה מהאזור, וביקשה בכך לאותת כי הקשרים ישארו הדוקים גם לאחר יציאת עיקר הכוחות הלוחמים. בהקשר הזה, הברית החדשה בין אפגניסטן להודו היא קריטית לשמירת היציבות באזור.

עיראק, שגם שלטונה הופל על ידי האמריקנים במלחמה העולמית בטרור, נפרדה כבר לשלום מאחרון החיילים האמריקנים ועושה את צעדיה הראשונים כמדינה עצמאית. למגינת ליבם של רבים בוושינגטון, בצעדים אלו פנתה דווקא לכיוון איראן וסוריה. מגמה זו צפויה להקצין, בפרט אם ילך וייגבר הלחץ המערבי נגד טהרן ודמשק.

אירופה

אוקראינה וגיאורגיה, שתי הרפובליקות הסובייטות לשעבר הנמצאות בין רוסיה לבין שטח ההשפעה של האיחוד האירופי ונאט”ו, ממשיכות להיטלטל גם השנה בין שני הצדדים. ויקטור ינוקוביץ’, שהתערבות רוסית לטובתו הוציאה את ההמונים לרחובות לפני שמונה שנים, התחיל את תקופת נשיאותו בהתייצבות מפתיעה מול רוסיה, עד כדי עימות עם הקרמלין בכמה נקודות. ההתרעמות בקייב לגבי עסקת הגז שנויה במחלוקת שחתמה ראש הממשלה לשעבר, יוליה טימושנקו, עוררה זעם כלפי האוקראינים מכל הצדדים – הרוסים זועמים על היחס כלפי תרנגולת הזהב שלהם, ובמערב תקפו בחריפות יוצאת דופן את המשפט הפוליטי ששלח את טימושנקו לכלא. גיאורגיה, הניצבת בפני בחירות לפרלמנט, עומדת ככל הנראה בפני התחזקות הגורמים התוכמים בחימום היחסים עם רוסיה. לא מן הנמנע כי מדד השנה הבאה ישקף את המגמה הזו.

שתי מדינות המופיעות לראשונה במדד השנה הן קוסובו ודרום סודן. הראשונה הכריזה עצמאות ב-2008 והשנייה ב-2011. קוסובו התנתקה מסרביה, אשר שומרת באופן היסטורי על קירבה לרוסיה. הימנעותה של סרביה ממלחמה בקוסובו לאחר הכרזת העצמאות הוסיפה לה נקודות זכות במערב, והשנה אף השתנה הסטטוס שלה למועמדת רשמית להצטרפות לאיחוד האירופי. דרום סודן התפצלה מהמשטר המושמץ של סודן, שאחראי בין היתר לטרגדיה הנמשכת הדארפור. המדינה הצעירה מהווה נקודת אחיזה עבור האמריקנים, באזור עשיר בנפט שהיה במשך כמה שנים תחת חסות סינית בלתי חדירה. שתי המדינות הצעירות, אם כן, תלויות בחסות הגוש הדמוקרטי, אך הן גם מהוות נכס אסטרטגי עבורו, מה שמבטיח את הגנתן.

ביבשת אמריקה לא נרשמו תמורות בשיוך הגושי בשנה החולפת. במרחב זה נרשמה התחזקות של הגורמים המחפשים הגמוניה אזורית לפני כל התערבות חיצונית, ובראשן ברזיל הדורשת את מקומה כמעצמה אזורית הפורצת לזירה העולמית. מגמה זו החלישה את יכולתה של ארה”ב להשפיע באזור, אך עיקר כוונתה מופנה להתגבשות של מדינות האזור בזכותן עצמן, ולא למען מעצמה אחרת [3].

אלו הם, אם כן, השינויים הבולטים שנרשמו השנה (לפי סדר הא-ב):

את מהדורת 2012 המלאה של המדד ניתן להוריד גם כקובץ PDF

להיכרות עם תיאוריית המלחמה הקרה השנייה הקליקו כאן

על המדד

במלחמה הקרה השנייה, השחקנים במערכת הגיאו-פוליטית נעים בין שני קטבים: הקוטב הדמוקרטי, בו ממוקמות ארה”ב, האיחוד האירופי ובנות בריתן הקרובות ביותר, והקוטב הריכוזי, בו ממוקמות רוסיה, סין ובנות בריתן. כבכל מאבק על השפעה ועוצמה, ובפרט במאבק בו התנגשות ישירה בין המעצמות היריבות אינה אפשרית, שהרי בכך תהפוך המלחמה הקרה לחמה, הקרבות בין המעצמות ניטשים סביב תמיכתן של המדינות שאינן “נעולות” על אחד מהצדדים.

במציאות זו, בה הגבולות המגדירים את הגושים היריבים אינם בלתי-עבירים כפי שהיו במלחמה הקרה הראשונה, מדינות רבות ש”יושבות על הגדר”, מנסות לנצל את המערכת החדשה לטובתן ולהשיג את הרווח הגדול ביותר האפשרי מחבירה לאחד מהצדדים.

“מדד סיקור ממוקד” הינו אינדקס ייחודי המאפשר לנו, באמצעות שקלול 5 תבחינים, למקם כל מדינה על הרצף שבין הקוטב הדמוקרטי לקוטב הריכוזי. המדד מביא בחשבון תבחינים המושפעים מהטווח הארוך (זיקתה של המדינה לדמוקרטיה), מהטווח הבינוני (זיקה פוליטיות/כלכלית/ביטחונית) ומהטווח הקצר (נטייתו הגיאו-פוליטית של השלטון הנוכחי).

כל מדינה מקבלת ניקוד בין 0 ל-10 בכל אחד מהתבחינים, כאשר 0 הוא הקוטב הריכוזי ו-10 הקוטב הדמוקרטי. ניקוד 5 בכל תבחין ניתן עבור נייטרליות מוחלטת וסטייה ממנו לכיוון אחד הקטבים מסמנת נטייה של המדינה לכיוון הדמוקרטי או הריכוזי. התבחינים המרכיבים את מדד סיקור ממוקד אינם שווים במשקלם, כפי שמוצג להלן:

משקלם של התבחינים בשקלול

את מהדורת 2012 המלאה של המדד ניתן להוריד גם כקובץ PDF

להיכרות עם תיאוריית המלחמה הקרה השנייה הקליקו כאן

הזיקה לדמוקרטיה – תבחין זה מבוסס על “אינדקס הדמוקרטיה” של האקונומיסט והוא שקלול בעצמו של חמישה פרמטרים: בחירות ופלורליזם, תפקוד הממשלה, השתתפות פוליטית, תרבות פוליטית וחירויות אזרח. באינדקס של האקונומיסט כל מדינה מקבלת ניקוד משוקלל על סולם בין 0 ל-10, המסמל את הזיקה הגבוהה ביותר לדמוקרטיה. במהדורת 2011 של האינדקס, העדכנית ביותר שפורסמה, נורבגיה מדורגת ראשונה עם ניקוד משוקלל 9.80 וצפון קוריאה אחרונה עם ניקוד 1.08. ישראל, אגב, רשמה שיפור זעיר מהשנה שעברה והיא מדורגת כעת במקום ה-36 באינדקס עם ניקוד משוקלל של 7.53, מה שממקם אותה בקטגוריית “דמוקרטיות עם פגמים”, בעיקר נוכח תקנות לשעת חירום הנמצאות בתוקף מאז הקמת המדינה.

זיקה פוליטית – תבחין זה מביא בחשבון בריתות בילטראליות ומולטילטראליות מזה, ואירועים המשפיעים על היחסים בין מדינות העולם למעצמות המאכלסות את שני הקטבים הגיאו-פוליטיים מזה. בכל האמור לבריתות בעלות משמעות בזירה הגיאו-פוליטית, אנו קובעים כי חברות במסגרת על-מדינית בעלת מובהקות דמוקרטית או ריכוזית מעניקה ניקוד מוחלט בהתאם. כך לדוגמא, חברות האיחוד האירופי (EU) זוכות לניקוד 10 בתבחינים של בריתות פוליטיות ובריתות כלכליות, ומנגד חברות הארגון לשיתוף פעולה של שנגחאי (SCO) או האלטרנטיבה הבוליבארית (ALBA) הפרו-ריכוזיים בהוויתם, לניקוד 0 מושלם בבריתות פוליטיות. חברויות בארגונים בעלי זיקה פרו-דמוקרטית דוגמת גואם (GUAM) במזרח אירופה או המועצה לשיתוף פעולה במפרץ (GCC) נכנסות אף הן לשקלול, כמו גם משטרים הנמצאים תחת אמברגו מצד האו”ם, האיחוד האירופי או ארה”ב.

זיקה כלכלית – תבחין זה משקלל בין מספר סוגים של נתונים: הראשון הוא החברות במסגרות על-מדינתיות הכוללות גם פעילות פיננסית, החל בסחר חופשי, עבור דרך איחוד מכסים וכלה בשוק משותף; הנתון השני משקף את הזיקה הגיאו-פוליטית של שותפות הסחר הגדולות של כל מדינה; הנתון השלישי משקף את זיקתן של המדינות ליוזמות על-מדינתיות משמעותיות שהתהוו בשנים האחרונות דוגמת קרטל הגז הרוסי מזה, ופרויקט “נאבוּקוֹ” של האיחוד האירופי מזה, או יוזמות מקומיות דוגמת “הבנק הלטיני” שהוקם בדרום אמריקה כאלטרנטיבה לבנק העולמי.

זיקה ביטחונית – תבחין זה משקלל בתוכו מספר פרמטרים ובהם בחינת ספקיות הנשק הגדולות של כל אחת מהמדינות בחמש השנים שקדמו לפרסום המדד (על פרסומי מכון המחקר הבינ”ל של שטוקהולם – SIPRI), חברות במסגרות על-מדינתיות דוגמת ברית נאט”ו, השתתפות במלחמה העולמית בטרור (למדינות שאינן חברות בנאט”ו), בריתות צבאיות עם מדינות בעלות השפעה בזירה הגיאו-פוליטית, מלחמות וסכסוכים עם מדינות אחרות. מטבע הדברים, השפעתם של חלק מהפרמטרים המוזכרים לעיל חורגת מגבולות הזיקה הביטחונית ומשפיעה גם על תבחינים אחרים במדד. באופן דומה, הטלת אמברגו וסנקציות אשר מקבלות ביטוי בתבחין הפוליטי, משוקללים גם כאן מההיבט הביטחוני.

נטיית השלטון הנוכחי – זהו תבחין הנבדל בשני דברים מקודמיו – הוא בוחן את התנהלות הנהגת המדינה בפרק זמן קצר יחסית, והניקוד לגביו מתבסס בעיקר על פרשנות שלנו לנטייה הגיאו-פוליטית של ההנהגה. כאן באים לידי ביטוי מנהיגים שעולים לגדולה ומנהיגים קו שונה לחלוטין מקודמיהם. מתוך הכרה בהשפעה הרבה שיש לשלטון הנוכחי על צביונה של כל מדינה בהווה, אנו מעניקים לתבחין זה את המשקל הסגולי הרב ביותר מבין התבחינים הנמדדים במדד. עם זאת, ראוי לציין כי משקלו של תבחין זה קטן מהמשקל המוענק לבריתות פוליטיות, כלכליות וצבאיות יחדיו. רוצים לומר, גם שינוי ההנהגה הדרמטי ביותר לא יוכל למחוק באחת את מעשי ידיהן של ההנהגות שהחליף.

מפתח השיוך לקבוצות

בניתוח המערכת הגיאו-פוליטית הנוכחית, אנו מבחינים בין חמש קבוצות של מדינות:

מדינות הגוש הדמוקרטי – בקבוצה זו נכללות מדינות המחויבות למטרותיו של הגוש הדמוקרטי. אלו כוללות מדינות בעלות מסורת דמוקרטית והשפעה בזירה הבינלאומית, ומדינות שאינן דמוקרטיות אך שותפות אינטרסים הביאה אותן לפעול למען המטרה המשותפת.

בנות הברית של הגוש הדמוקרטי – קבוצה זו היא בבחינת מדינות “השורה השנייה” של הגוש הדמוקרטי. מרכיבות אותה מדינות שנאמנותן למטרות הגוש הדמוקרטי אינה מוחלטת כמו אצל חברי הקבוצה הראשונה, אך עודנה תופסת מקום גבוה בתפיסת העולם.

מדינות נייטרליות – בקטגוריה זו נמצאות שתי קבוצות של מדינות. הראשונה כוללת את אותן מדינות שנמנעות בעיקרון מלבחור צד במערכה הגיאו-פוליטית. מדינות אלה מוצאות את הדרך לקיים יחסים תקינים עם מדינות משני הגושים. הן חברות כולן בארגון המדינות הבלתי מזדהות, אך מסתייגות ברובן מהקו האנטי-אמריקני שהשתלט בשנים האחרונות על הארגון. קבוצה שנייה של מדינות בקטגוריה זו אלו מדינות המשויכות לכאן כמעין “תחנת ביניים”. לדוגמא, מדינות שהיו מזוהות במשך שנים עם הגוש הדמוקרטי עד שחילופי שלטון הביאו לאימוץ קו קיצוני לצד השני, תתקשינה לרוב “לדלג” בין שתי קבוצות דירוג באותה תקופת בדיקה. את השינויים במדינות אלו אנו נוהגים לסקר באופן שוטף בירחון המקוון.

בנות הברית של הגוש הריכוזי – בדומה לקבוצה המקבילה בגוש הדמוקרטי, גם כאן נמצאות מדינות שרואות בדרכו של הגוש הריכוזי את דרכן, אך מסיבות שונות אינן מחויבות לגוש באופן מוחלט כחברי הקטגוריה האחרונה.

מדינות הגוש הריכוזי – בקבוצה זו נכללות המדינות המהוות “סדין אדום” לקבוצת מדינות הגוש הדמוקרטי. כאן לא נמצא ולו מדינה דמוקרטית אחת, אלא מדינות “הזוכות” לדברי ביקורת חריפים מארגוני זכויות אדם. מדינות אלו מצאו עצמן נדחקות האחת לשנייה נוכח הלחץ מצד הגוש הדמוקרטי בעשור האחרון, והן חוסות תחת כנפיהן של רוסיה וסין שמובילות את המאבק.

השיוך לאחת מחמש הקבוצות שנסקרו לעיל מתבצע על פי הניקוד המשוקלל של המדינה במדד סיקור ממוקד, ולפי המפתח הבא:

בבואנו להציג את מדד סיקור ממוקד, שאפנו למקד את הדיון במדינות המהוות גורם כלשהו בזירה הגיאו-פוליטית. לפיכך, לא כל מדינות העולם נכללות בו. את המדינות שנשארו בחוץ ניתן לקבץ תחת שתי קבוצות: בקבוצה הראשונה נכללות מדינות בהן השלטון המרכזי נמצא רק בשלבי התהוות או שאינו מצליח לאכוף מרותו על פני כל השטח הריבוני של המדינה, דוגמת סומליה או סוריה או מדינות שהשלטון המרכזי בהן קרס וטרם התייצב אחר במקומו, דוגמת לוב. הקבוצה השנייה מורכבת מ”מיקרו-מדינות”. ההגדרה המקובלת למיקרו-מדינה היא כזו ששטחה אינו עולה על 1,000 קמ”ר ושאוכלוסייתה קטנה מחצי מיליון תושבים. מבין קבוצה זו, המונה כמה עשרות מדינות, אנו כן כוללים במדד מיקרו-מדינות החברות במסגרות על-מדיניות בעלות עניין גיאו-פוליטי, דוגמת חברות באיחוד האירופי.