הבחירות בדצמבר 2011 לפרלמנט הרוסי העלו מספר מסקנות פוליטיות – האחת, שתדמיתו הציבורית של פוטין נסדקה מעט בשנים האחרונות, בעיקר בשל המצב הכלכלי. השנייה, שרוב הציבור הרוסי לא מוצא אלטרנטיבה ראויה לנשיא הרוסי המיועד, אפילו לא מדבדב. השלישית, שלנוכח אובדן הרוב החוקתי של שני שלישים מהפרלמנט, יעמדו השניים ובעיקר פוטין מול מציאות מאתגרת יותר בקדנציה הקרובה, כשיצטרכו לגייס לפחות אחת ממפלגות האופוזיציה לקידום יוזמותיהם.

מפלגת השלטון, “רוסיה המאוחדת”, השיגה 49% מהקולות ו-238 מושבים, שהם כ-55% מסך המושבים. מדובר בירידה משמעותית מהבחירות הקודמות, שבהן זכתה המפלגה ב-64.3% מהקולות וב-70% מהמושבים בבית התחתון – 315 מתוך 450. המפלגה הקומוניסטית זכתה ב-19.2% מהקולות וב-35 מושבים יותר מהבחירות הקודמות. שיעור ההשתתפות, כ-60.2% נחשב לשיעור ממוצע – נמוך ב-3.5% (63.7%) מ-2007, וגבוה ב-5% מ-2003.

נוכח הירידה בכוחה של המפלגה, הזדרזו רבים להכתיר את התוצאות כ”מכה” למפלגת השלטון ולפוטין באופן אישי. אין ספק כי ירידה שכזו אינה עניין של מה בכך, והיא משמעותית גם ברמה האופרטיבית מכיוון שהמפלגה איבדה את הרוב החוקתי שהיה לה, ושמרה “רק” על רוב רגיל.

ובכל זאת – קשה לתאר את תוצאות הבחירות כסחף בדעת הקהל נגד פוטין בפרט או נגד מפלגת השלטון בכלל. למעשה, אם נבחן את הגורמים שפעלו נגד מפלגת השלטון בבחירות הנוכחיות, נראה כי הירידה אינה דרמטית כפי שניתן היה לצפות – בחירות 2007 נערכו בשיא הפופולאריות של פוטין ובתקופה שבה המדיניות שהוביל גרמה לגאות כלכלית מדהימה ברוסיה. הדהירה הזו קדימה, ביחד עם התייצבותו של פוטין מול המערב בכלל ונשיא ארה”ב בפרט, העלו מן האוב את רגשי הגאווה הלאומית של הרוסים והביאו לתחושה של התגייסות מאחורי המנהיג. בנוסף, הודעתו של פוטין ערב הבחירות ההן כי יעבור לתפקיד ראש הממשלה לאחר סיום כהונתו השנייה כנשיא, הבטיחה כי אחרוני המתלבטים יצביעו בעד רוסיה המאוחדת בבחירות 2007.

מנגד, בחירות 2011 הן הראשונות שנערכות ברוסיה לאחר פרוץ המשבר הכלכלי הגדול, שפגע באופן קשה בכלכלה הרוסית ובאופן מיוחד בשכבות החלשות. במרבית ממדינות המערב, חוו המנהיגים ירידה גדולה בשיעורי הצמיחה, שהובילה כבר למהפך בספרד ולחילופי גברי ביוון. נוכח כל אלו, נראה כי המחיר שנגבה מרוסיה המאוחדת בקלפי – ירידה מ-64.3% תמיכה ל-49.3% תמיכה, הוא מינימאלי.

פוטין – מתמודד לראשונה עם מחאה רחבה. צילום: האתר הרישמי

מחאת האופוזיציה

במהלך יום הבחירות נפוצו דיווחים רבים על זיופים ואי סדרים כדוגמת פערים גדולים מאוד בין המדגמים המוקדמים לבין תוצאות האמת. למשל במוסקבה פורסם ב-6 בערב מדגם שבו רוסיה המאוחדת צפויה לזכות ב-27.5% מהקולות. כשסיימו לספור את תוצאות האמת, זכתה המפלגה ב-46.5% תמיכה בבירה הרוסית. במקומות אחרים הסתכמו הקולות שנמנו במספרים גבוהים יותר מסך בעלי זכות הבחירה [1]. משקיפים בינלאומיים הצביעו גם כן על אי סדרים וסרטונים רבים עם הוכחות כביכול לזיופים פורסמו ביוטיוב במהלך יום הבחירות. אלו משכו הרבה תשומת לב עד שמדבדב הגיב לפרסומם אישית, כשטען שאי אפשר לראות כלום בסרטונים למרות ש”צריך לחקור כל טענה” לפגיעה בטוהר הבחירות [2].

המפלגה הקומוניסטית בראשות גנדי זיוגאנוב, הנחשבת לאלטרנטיבה המפלגתית היחידה האפשרית לשלטון, זכתה לשיעור תמיכה כמעט כפול בהשוואה לבחירות הקודמות כשהשיגה 19%. זיוגאנוב עצמו הגיב לדיווחים על אי סדרים וכינה את הבחירות “המלוכלכות ביותר” מאז התמוטטות ברה”מ.

עוד לפני הבחירות, החלו פעילים פוליטים מתנגדי השלטון בקמפיין תחת הכותרת “רק לא פוטין”. המטרה היא להביא להצבעת מחאה רחבה בבחירות לנשיאות באמצעות הצבעה לכל אחד זולת פוטין ובכך להביך אותו ולערער את הלגיטימיות שלו אם יזכה לאחוזי תמיכה נמוכים משמעותית מהפעמים הקודמות. בבחירות 2004, זכה פוטין ביותר מ-71% מהקולות, פופולאריות שנשמכה אצל יורשו בתפקיד, הנשיא הנוכחי דימיטרי מדבדב, שגרף 70.3% מהקולות.

במהלך יום הבחירות עצמו, כמה אתרי אינטרנט בולטים של מתנגדי השלטון הותקפו על ידי האקרים והושבתו, מה שהבטיח כי מרבית אזרחי רוסיה ניזונו במהלך יום הבחירות רק מאמצעי תקשורת הנשלטים בידי הממשלה [3].

יממה לאחר הבחירות, ערך מחנה המתנגדים את אחת ההפגנות הגדולות ביותר בשנים האחרונות, כש-8,000 מפגינים התאספו במוסקבה. כמה מאות מהם נעצרו באשמת הפרת הסדר. בתגובה, אירגנו תומכיו של פוטין בעזרת תנועת הנוער “נאשי”, הפגנת תמיכה שבה השתתפו כ-15,000 בני אדם. יום לאחר מכן שוב התאספו מתנגדי השלטון בבירה הרוסית, מספרם היה נמוך יותר אך גם ההפגנה הזו הייתה סוערת והסתיימה עם עצורים רבים, ביניהם אחד ממנהיגי האופוזיציה הבולטים והליברלים, בוריס נמטסוב [4].

נמטסוב היה סגן ראש הממשלה ב-1998 הסוערת, והוא עזב את תפקידו בשיא המשבר הכלכלי. ב-2008 הוא הקים ביחד עם גארי קספרוב את אחת מתנועות האופוזיציה הבולטות של השנים האחרונות. ב-2009 הותקף פיזית ידי פעילי נאשי ובשנה שעברה היה מראשוני החותמים על אמנת האופוזיציה שקראה רשמית להדיח את פוטין. גם גורבצ’וב, ממבקריו הידועים של פוטין, תקף את ההתנהלות סביב הבחירות וקרא לביטולו ולעריכת בחירות חדשות [5].

הביקורת נגד התנהלות הבחירות ופוטין בפרט לא הייתה מוגבלת לזירה הפנימית – מזכירת המדינה האמריקנית הביעה חשש לפגמים שנפלו בניהול הבחירות וקראה לחקור את הטענות. כעבור יומיים הגיעה תגובה נזעמת מפוטין, שמעולם לא גילה סבלנות להתערבות זרה, בפרט מערבית, במה שהוא מחשיב כענייניה הפנימיים של רוסיה. הוא האשים את תגובתה של קלינטון כזו ש”נתנה את האות” למחאות שפרצו ברחובות רוסיה והוסיף כי גורמים זרים השקיעו “מאות מיליוני דולרים” על מנת להשפיע על תוצאות הבחירות [6].

בשבת שאחרי הבחירות, ערכה האופוזיציה מפגן כוח כשעשרות אלפים יצאו לרחובות במוסקבה ובערים אחרות בקריאות נגד פוטין ובדרישה לעריכת בחירות חדשות. הייתה זו המחאה האזרחית הרחבה ביותר שידעה רוסיה בעידן הפוסט-סובייטי. חלק מהמפגינים צחקו על תגובתו הראשונה של פוטין למחאות ואמרו: “האם אנחנו כאן כי הילארי קלינטון שלחה לכולנו מסרוני טקסט?” [7]. מדבדב, בתגובה להפגנות, הסתפק בהודעה לקונית שבה הבטיח לחקור את הטענות לזיופים, אך ספק אם בכך יהיה כדי להרגיע את ההמונים.

מבחינת הקרמלין, מדובר בתקופה רגישה מאוד. כשטרם חלפה שנה מתחילת אירועי “האביב הערבי”, מודעים גם ברוסיה לכך כי מספיק ניצוץ אחד בלתי מתוכנן, דוגמת הרג של מפגינה צעירה, כדי להוציא את ההמונים לרחובות במספרים גדולים אף יותר ולאבד שליטה גם כשלדורשים שינוי אין מנהיג שמאחד אותם זולת שאיפתם להפיל את השלטון הקיים.

הרוסים יצאו לרחובות בדרישה לשינוי, אך האם יש מי שיוביל אותו? צילום: בוגומולוב

ועכשיו – הבחירות לנשיאות

הבחירות לדומא מאחורינו, ועכשיו נערכים כולם למה שאמורה להיות מסיבת ההכתרה של ולדימיר פוטין. אמנם הנסיגה בשיעורי התמיכה בו אינה ניתנת לטאטוא מתחת לשטיח, אך בהיעדר מנהיג כריזמטי באופוזיציה, קשה לראות כוח שימנע מוולדימיר פוטין ניצחון שלישי בבחירות לנשיאות רוסיה.

מיכאיל פרוחורוב, הוא נכון לכתיבת שורות אלו המועמד האופוזיציוני הבולט ביותר, על הנייר. פרוחורוב, בן 46, הוא האיש השלישי העשיר ברוסיה עם הון של כ-18 מיליארד דולר. הוא עמד במשך מספר חודשים ראש מפלגת “Right Cause” הימנית והוא מבטיח להילחם למען המעמד הבינוני המתוסכל ברוסיה.

אלא שיש הטוענים כי ההתמודדות כולה היא מהלך שנולד במסדרונות הקרמלין, או לכל הפחות משרת את הבאים בשעריו – לפרוחורוב, כך נראה, אין באמת סיכוי לנצח את פוטין אך ההתמודדות שלו תעניק לבחירות ניחוח של התמודדות דמוקרטית, בדיוק מה שפוטין מחפש. פרוחורוב יזכה לתמיכה מסוימת, ואולי אף יצליח למשוך אליו דמויות מהדרג השני ברוסיה שיצאו נגד הממסד בשנים האחרונות, דוגמת בוריס נמטסוב או אלכסיי קודרין, שר האוצר הדעתני שהודח לפני מספר חודשים [8]. כך או אחרת, ברור כי הסבירות למהפך פוליטי ברוסיה דרך הקלפי, מוסיפה להיות נמוכה עד לא קיימת.

אין ספק כי תדמיתו של פוטין אינה בלתי מעורערת כבעבר. למרות שמדבדב ולא פוטין עתיד להיות ראש הממשלה הבא, הירידה בשיעורי התמיכה במפלגת השלטון מזוהה דווקא עם פוטין. זאת ועוד – בערב הבחירות, פרסמו כל התקשורת ציטוטים מאזרחים המתנגדים לפוטין מזה ותגובה לאקונית של פוטין מזה – “תוצאות הבחירות משקפות באמת את המצב במדינה” [9], תגובה של מדבדב, ראש הממשלה המיועד כאמור, קשה היה לאתר בכותרות הראשיות.

בסוף נובמבר, עלה פוטין לזירה לאחר קרב אומנויות לחימה על מנת לברך את המנצח. למבוכתו ולהפתעת רבים, הקהל הרוסי הגיב בשריקות בוז צורמות. האירוע יוצא הדופן, ששודר ברחבי רוסיה, מעיד על רמת התסכול הגוברת במדינה. אמצעי התקשורת הנתונים לשליטת הממשלה הצניעו את התקרית ובין בלוגרים מטעם השלטון היו שטענו כי מדובר במנהג ידוע בעולם של שריקות בוז לכל פוליטיקאי שמגיע לאירוע ספורט והיו שטענו כי שריקות הבוז נועדו בכלל ללוחם שהפסיד בקרב… [10]

הכהונה הקרובה של פוטין, בהנחה שאכן ייבחר, תעמוד כמו במדינות אחרות בסימן המשבר הכלכלי העולמי והבעיות המבניות של רוסיה שמתעצמות בתנאי משבר. הכלכלה הרוסית הייתה אחת מהכלכלות שנפגעו באופן קשה ביותר במשבר 2008. הבנק המרכזי של רוסיה, שהחזיק כ-600 מיליארד דולר רזרבות מט”ח – השלישי בעולם – השתמש בכ-200 מיליארד מתוכם על מנת למנוע קריסה של המשק ולבלום את הפיחות בשער הרובל. הממשלה הרוסית השקיעה כ-200 מיליארד דולר נוספים בתוכנית הצלה שנועדה להבטיח את יציבות הבנקים והחברות הגדולות במשק. בתחילת 2010 כבר עלה המשק על פסים של צמיחה, אבל אז הגיעו בצורת ושריפות ענק שגררו הגבלות על הייבוא ומכאן שהשפיעו על קצב הצמיחה.

האתגרים העומדים בפני רוסיה בשנים הקרובות הם המשך הירידה בגודל האוכלוסייה ובעיקר בשכבת העבודה, גם בגלל ירידה בגידול הטבעי וגם בגלל שמספר המהגרים מרוסיה למערב נמצא בגדילה בשנים האחרונות. רמת השחיתות הגבוהה, תשתיות אזרחיות מפגרות שזקוקות לשיקום במיליארדים רבים ומשק שעודנו חד-גוני במידה רבה ומפלה לרעה חברות קטנות שאינן מתחום האנרגיה, במקום לעודד אותן.

גם בתחום האנרגיה רוסיה תצטרך להישאר עם האצבע על הדופק. ימים ספורים לאחר הבחירות, בתזמון לא נוח לפוטין בלשון המעטה, הודיעה בולגריה כי היא נסוגה מהשתתפות בפרויקט להנחת צינור נפט טרנס-בלקני. ההסכם להנחת צינור זה נחתם עוד ב-2007 בין רוסיה, בולגריה ויוון. מאז, הלינה בולגריה דרך קבע על התנאים הכלכליים שלהם זכתה במסגרת ההסכם ועל הסיכון הסביבתי שהוא עתיד להוות. אם הממשלה בסופיה לא תשנה את דעתה, נראה כי התוכנית להקמת הצינור, שאמור להזרים בין 35 ל-50 מיליון טון נפט בשנה, תוקפא [11].

מול כל האתגרים האלו, יצטרך פוטין לגייס את כל כישוריו על מנת לבלום את מחאת האופוזיציה. אחד הלקחים מ”האביב הערבי” הוא כי משטר ריכוזי חייב לאפשר לציבור “להוציא קיטור” ברמה שהמשטר מסוגל להחיל, אך אם הוא מאפשר כינוסים המוניים, עלול להיווצר באחת סחף שמוביל לקריסת השלטון הקיים. על מנת להימנע מתרחיש כזה, יצטרך פוטין לנווט בזהירות ולהגביל את פעילות האופוזיציה מבלי לבטלה כליל. הדרך הקלה ביותר עוברת בהסטת דעת הקהל לזירה החיצונית, לעימות חדש עם המערב. אך גם בזירה הפנימית, מציאת אשמים אחרים במצב המשק תוך צעדים תקיפים למניעת התרחבות ההפגנות, יתנו לפוטין שקט תעשייתי ואפשרות לטעון כי רוסיה מתקיימת כדמוקרטיה. דמוקרטיה מנוהלת.

הערות

1. “Losing their grip”, The Economist, 05/12/2011

2. Tom Balmforth, “International Watchdogs Slam Russian Vote”, RFE/RL, 05/12/2011

3. “Arrests as Russians rally against ‘election fraud’”, “Independent Russian Websites Hacked, Disabled On Election Day”, RFE/RL, 04/12/2011

4. Miriam Elder, “Russian police and troops clash with protesters in Moscow”, The Guardian, 06/12/2011

5. “Ex-leader Gorbachev calls for new Russia elections”, AP, 07/12/2011

6. “Putin accuses Clinton of giving ‘signal’ to protesters in Russia”, AP, 08/12/2011

7. Ellen Barry, “Rally Defying Putin’s Party Draws Tens of Thousands”, New York Times, 10/12/2011

8. David Hearst, “Could Mikhail Prokhorov be the man to take on Vladimir Putin?”, the Guardian, 13/12/2011

9. “Putin says election results ‘optimal,’ ‘reflect real situation in country'”, RIA Novosti, 04/12/2011

10. Will Englund, “Putin booed by Russian fight fans, in rare public show of disapproval”, Washington Post, 21/11/2011

11. “Bulgaria decides to drop Trans-Balkan oil pipeline project”, RIA Novosti, 07/12/2011