31 באוגוסט, 2010
המודל הנוכחי של המשטרה לא יכול לעבוד. גם כששמים את טובי השוטרים שגדלו במערכת בראשה, וגם כשמביאים מבחוץ מומחים הכי גדולים, עדיין המשטרה היא גוף שלא קיים בפועל כגוף מועיל עבור 90% מהאנשים. המשטרה פועלת על סמך סלקטיביות, סחבת ומשוא פנים בגלל היקפיה הגדולים וחוסר הפיקוח האמיתי. הפיקוח על המשטרה מבוצע על ידי אליטות שרוצות שהמשטרה תפעל כגרזן – פאשיזמו רומאי: תוודא שהעניים משלמים כסף לעשירים.
לעומת זאת יחידות העילית של המשטרה ומשמר הגבול הן מהטובות בעולם. וזאת משום שמדינה באופן טיבעי יכולה להצטיין בכל מה שקשור למצויינות, להתמקדות בקבוצה קטנה והובלתה לטופ, אבל כאשר מדובר בגופים גדולים המדינה תמיד נכשלת. לקרוא את ההמשך »
שייך לקטגוריות ישראל | אין תגובות »
22 באוגוסט, 2010
הפרשייה האחרונה, "פרשיית איל ארד" היא פרשיה חמורה ביותר שמוכיחה כי הדמוקרטיה בישראל ממשיכה בהדרדרותה. שוב מככבים אותם אנשים שהתככנות וחוסר הערכים מבטאים אותם. אפשר לומר שבישראל מערכת המשפט והתקשורת זה אחת הבדיחות העצובות ביותר בהיסטוריה של הדמוקרטיות. בשום דמוקרטיה לא בוצע פוטש שכזה בהנחייה מרחוק של גופים שהאנטרסים שלהם מנוגדים לאנטרסים של המדינה שבה הם פועלים.
זהו יום שחור נוסף לדמוקרטיה הישראלית. זה כבר לא מפתיע ששאלות פשוטות לא נשאלו. הכל נסגר מראש! כולם יוצאים נקיים, אף אחד לא אשם בכלום, ומשיגים את המטרה שהוכתבה. אף אחד לא יבדוק את חשבונות הבנק ברחבי העולם של המעורבים, אפשר לומר שפרשייה זו היא פשריית ריגול. לקרוא את ההמשך »
שייך לקטגוריות ישראל | תגובה אחת »
18 באוגוסט, 2010
בניגוד לאגדה הרווחת, רבים מאלבומי הג'אז הישנים התחילו להמכר היטב רק בשנות השישים. לשם הדוגמא, שאלת טריוויה קטנה, מהו אלבום הזהב הראשון של מיילס דייויס? שאלה שבטח רבים משוכנעים שהם יודעים את התשובה ויענו לשאלה זאת Kind Of Blue. הרי ידוע שקיינד אוב בלו יצא בשנת 1959, וידוע שהוא נחשב לאלבום הג'אז הנמכר בכל הזמנים, אם ככה, השאלה נראית פשוטה מאוד, לא? ככל הנראה לא כל כך.
התשובה היא דווקא Bitches Brew, שזכה להיות אלבום הזהב הראשון של מיילס דייויס בשנת 1976. שאלה הבאה: מתי קיינד אוב בלו זכה להיות אלבום זהב? או קיי, התשובה היא אוגוסט 1993. נחמד לא? עד אוגוסט 1993, קיינד אוב בלו לא היה אפילו אלבום זהב. 34 שנים שבהם רמת המכירות שלו לא היתה יוצאת דופן במיוחד. בין 1993 ל-2008 השלים קיינד אוב בלו 4 פלטינות. נחמד לא? 34 שנים בשביל זהב אחד, 15 שנים בשביל 4 פלטינות. לקרוא את ההמשך »
שייך לקטגוריות סקירת הג'אז המסורתי | תגובה אחת »
15 באוגוסט, 2010
כיום ניתן לומר באופן ברור כי המערב איבד את מרבית ערכי מוסריותו. ראשית, מערכת מוסרית חייבת להיות מבוססת על "ואהבת לחברך כמוך, לא תעשה לחברך מה ששנוא עליך", כלומר, מכאן ניתן לגזור את מרבית ערכי המוסר הבסיסיים, כל שינוי מכך נובע מהתנגשות בין ערכי מוסר. למשל, פעולות כמו גניבה, רצח או הוצאת דיבה הן פעולות שדי ברור שהאדם שמבצע אותן לא היה רוצה שיעשו לו אותן. פעולות אלו צריכות להמדד כלפי כל הפריטים השווים זה לזה בחברה. ולמעשה כל קבוצה מגדירה עצמה על ידי שוויון בין פרטיה, רק שלא תמיד הקבוצה מכילה את כולם.
למשל, ביהדות, בנצרות ובאיסלאם יש הבדל בין חוקים החלים על אנשים מהחברה לבין אנשים מחוץ לה. אלא שדתות אלו מפולגות לקבוצות קטנות יותר של נאמנות, ואז כל קבוצת נאמנות מכפיפה על פרטיה את השוויון. בצורה כזאת נוצרות קבוצות קטנות יותר שבמובן הפנימי מכפיפות ערכי מוסר אך מחוץ לקבוצות כאלו הערכים שונים. דוגמאות לקבוצות כאלו, בית עסק כלשהו יכול להיות דוגמא, עובדי העסק אמורים לפחות על הנייר שיתיחסו אליהם על פי אמות מידה מוסריות. לקרוא את ההמשך »
שייך לקטגוריות ישראל | אין תגובות »
1 באוגוסט, 2010
פרק 12 עסק בהגדרה מחודשת לנושא מבקרי הג'אז ואנשי הג'אז בכלל על פי תפיסת העולם שלהם. על פי תפיסה זוניתן למצוא הן בין חובבי ניו אורלינס ואין בין חובבי הג'אז שלאחרי מלחמת העולם השנייה את כל הסוגים, ואין בכך שאדם שייך לאחד מצדדי המתרס שברונמן סקר בכדי להעיד האם הוא פלורליסט (רב גוני) , מודרניסט (מתקדם) או פונדמנטליסט (קנאי). המבחן שציינתי שנמדד על פי אופן הבחירה יותר מאשר הבחירה עצמה עשוי להעיד על דרך החשיבה והתפיסה.
אחרי מלחמת העולם השנייה הורגש תחילתו של שינוי מהותי במוזיקה. הג'אז החל לאבד מהפופולאריות שלו. היו לכך מספר סיבות. דבר ראשון, מה שקרוי "העידן האטומי", אחרי מראות הירושימה ונגסקי, אותה תפיסה שיש באטום אחד תכונות ועוצמה, דבר שגם בא לידי ביטוי באינדיבידואליזם של הביבופ על חשבון האילתור הקבוצתי, והן בא לידי ביטוי בכך שהרכבים קטנים יותר עם זמר מוביל שהתבססו על כאריזמה של זמר מוביל הרכב החלו לבוא במקום הג'אז.
הדבר השני נבע מכך שמוזיקת הריקודים התחלפה. במקום הג'אז המסורתי נוצר שילוב בין דו-וופ לבוגי ווגי, שהיה מבוסס על בלוז וחלק מהג'אמפ-בלוז. המוזיקה התאימה לריקוד על בסיס הבוגי ווגי. לקרוא את ההמשך »
שייך לקטגוריות מבקרי הג'אז | אין תגובות »
26 ביולי, 2010
בפרק הקודם מבקרי הג'אז 11 ניסיתי להראות שהמודרניסטים בעצם לא היו שונים בהרבה מהפונדמנטליסטים, וזאת בהסתכלות מרחוק על התוצאות לאחר שעברו מעל שישים שנים מאז ארנסט ברונמן בנה את המודל שלו. ישנם כל מיני מונחים שלא באים לידי ביטוי במודל של ברונמן, למשל: הוא התייחס לפונדמנטליסטים (קנאים), ומודרנים בלבד, אך יש גם מונחים כגון: שמרנים, מסורתיים,פוסט מודרנים ועוד שבעצם מאחר ובמודל של ברונמן הכל התנקז לקנאים ופוסט מודרנים הדברים נשאלת השאלה האם המודל שלו היה מושלם. המודל של ברונמן לדעתי לא היה מושלם, ואני רוצה לדבר על מודלים נוספים.
מודל נוסף שנתקלתי בו לפני שנים היה בספר נידח למדי בסיפריה אוניברסיטה של מישהו בשם אלי כהן (אם אני זוכר נכון את השם, אני לא זוכר את שם הספר). בניגוד למודל של ברונמן שכלל רק קנאים ומודרניסטים, המודל שכהן הציג בספרו היה לדעתי מקיף יותר. כהן חילק את הנושא לשלושה חלקים:
- שמרנים
- מודרנים
- פוסט מודרנים לקרוא את ההמשך »
שייך לקטגוריות מבקרי הג'אז | אין תגובות »
23 ביולי, 2010
באיזה מדינה רודפים אנשי אקדמיה ועיתונאים? איראן? סוריה? בואו ננסה עוד ניחוש: ישראל? כן!!! הרדיפות מהשבוע האחרון את העיתונאי בן-דרור ימיני ואיש האקדמיה ד"ר רן ברץ הם אירועים מדאיגים מאוד המהווים סכנה לדמוקרטיה, אם יש עדיין דבר כזה בישראל. מה שמשותף לשני המותקפים של השבוע, הוא ששניהם הביעו תמיכה בפעילותו של ארגון "אם תרצו".
אני שמתי לב שארגון "אם תרצו" נעלם לו לפתע, לאחר מסע התקפות אישיות והסתה שגבלה בהסתה לאלימות בפייסבוק ודברים שכאלו, הלחץ ניצח ו"אם תרצו" פורקה. אלא שהארגון המתכנה "הקרן החדשה לישראל" NIF (שראשי התיבות שלו מזעזעים כשלעצמם ומרמזים מה הכוונות האמיתיות של המייסדים) נותרו לו מספר ספיחים, עדים לעבודה של "אם תרצו" מולם. לקרוא את ההמשך »
שייך לקטגוריות ישראל | אין תגובות »
21 ביולי, 2010
ארנסט ברונמן היה אחד האנשים המבריקים ביותר שכתבו על ג'אז אי פעם. כאנתרופולוגיסט, כמובן שהוא כתב את עשרת הכתבות "מבט האנתרופולוגיסט על ג'אז". אחרי מלחה"ע השניה החלו להתברר כל מיני דברים מעניינים, ובשנת 1947, ברונמן כתב את הכתבה האחרונה שלו בתחום הג'אז, מעין כתבת פרידה, שבחלקה השני סקר מנקודת מבטו את "מלחמת מבקרי הג'אז". ברונמן סוקר את המלחמה הזו החל מאמצע שנות השלושים, דרך הגילוי של באנק ג'ונסון, ניתוח העניין, האירועים במהלך מלחה"ע השנייה, והמצב אחרי המלחמה.
הניתוח שלו מחלק את מבקרי הג'אז, ודרכם בעצם את עולם הג'אז לשני קבוצות. ה"פונדמנטליסטים", וה"מודרניסטים". ברונמן אומד את הבעיות בשתי הגישות, וסוקר את הדו שיח ביניהן. תוך כדי מעבר על הניתוח, חושף ברונמן כמה רובדים מעניינים, וחולק תובנות אנתרופולוגיסטיות מעניינות הקשורות בקבוצות אלו. לקרוא את ההמשך »
שייך לקטגוריות מבקרי הג'אז | תגובה אחת »
20 ביולי, 2010
החלק התשיעי בסדרת הפוסטים אודות מבקרי הג'אז עסק בגישתם של מבקרי הג'אז כלפי אמנות נאיבית למול תיאוריה, החלק הנוכחי יעסוק בחשיפה נוספת בדומה לפרקים הקודמים של כמה מההטעיות הגדולות של היסטוריית הג'אז, מי שעקב אחרי הסדרה בטח מבין שהסדרה הזאת איננה ההיסטוריה של הג'אז כפי שתיארו אותה רבים מבין המבקרים וההיסטוריונים, אלא עד כה ניסקרו בעיקר נקודות שונות מתוך ההיסטוריה של הג'אז שהתעלמו מהן פעמים רבות למרות שמבקרי ג'אז רבים בהחלט מודעים להם.
חלק מהעניין הוא אינטרסים שתמיד משכתבים את ההיסטוריה, אינטרסים כלכליים של לייבלים שמוציאים את העוקץ מהאמנות ומנסים ליצור ממנה תועלת כלכלית. שורה ארוכה של ליינר נוטס שרובם רומנטיזציה של גיבורי ג'אז החליפו החל משלב מסויים את הביקורת הטובה שהיתה נשמעת על ידי מבקרים רבים. ההיסטוריה הפכה להיות מנוהלת על ידי פובלציסטים, והמונח ג'אז הפך להיות מילה שגורה אך חסרת משמעות: מילה שלא ניתנת לכאורה להסבר. לקרוא את ההמשך »
שייך לקטגוריות מבקרי הג'אז | 2 תגובות »
16 ביולי, 2010
אחרי שבוע עבודה מתיש, מגיע יום חמישי. כשחזרתי מהעבודה, פשוט נרדמתי, התעוררתי רק בשעה 23:00, בקיצור, נשרף היום. מה עושים במצב כזה? נכנסתי לבלוג שלי ועברתי על הפוסט שבו ציינתי 4 שנים לבלוג. רשמתי שם מה אני רוצה לעשות השנה. היה לי ברור שאני הולך לעשות משהו בבלוג, ביקורת דיסק. הורדתי קרטון מהארון ומצאתי שם מספר דיסקים סגורים עדיין בניילון, שלא הייתה לי הזדמנות לשמוע אותם עד כה מפאת קוצר בזמן.
שלפתי את האלבום של יונתן קרצ'מר, וזה היה בינגו. מהצליל הראשון ידעתי שזה אלבום טוב מאוד עבורי בשביל להסביר דברים שאני מדבר עליהם בבלוג. המיבניות של הקטעים באלבום היא בדיוק השלב הבא של מה שאני מכנה ג'אז "פסקולי סרטים", וזוהי הזדמנות מצויינת עבורי להסביר את העניין בצורה יותר מעמיקה כאשר האלבום עושה בדיוק את עבודת ההמחשה. לקרוא את ההמשך »
שייך לקטגוריות ביקורות אלבומים | אין תגובות »
