הסאגה המתמשכת של סל תרבות ארצי

3 בדצמבר, 2012

מומלץ מאוד לקרוא בבלוג "סל תרבות ארצי – מעקב" כיצד מתנהל סל תרבות ארצי. כזכור הוחלפה ברוריה בקר באסתי די-נור. הכתבות של סל תרבות ארצי – מעקב מעלות שאלות מסמרות שיער הנוגעות לשימוש בכספי הורים למטרות שונות מהיעוד ופעילות בניגוד למנדט המוצהר של סל תרבות ארצי. אנחנו כבר מכירים את הנושא הזה שפקידי ממשלה הופכים פרויקטים ויחידות סמך לעסק פרטי שלהם תוך חלוקת כספים ללא קריטריונים.

הכתבות קשות, הראשונה חמורה מאוד, עוסקת בכספים שמועברים לכוריאוגרפית בשם איריס ארז הגורמים לכך שועדת המחול של סל תרבות ארצי קרסה ואינה עוד. כתבה שניה עוסקת בהתכחשותו של סל תרבות ארצי לקיומה של תרבות ישראלית ונסיונו להציג רק גלותיות והתבטלות עצמית בפני תרבויות חיצוניות אשר בלתי רלוונטיות לילדי ישראל במקרים רבים בעוד יצירה ישראלית מוקצית מחמת מיאוס. לקרוא את ההמשך »

קיי אמ וויליאמס

25 בנובמבר, 2012

בינואר יגיע לארץ לשלוש הופעות הטקסאני קיי. אמ. וויליאמס, המפיקה ימית הגר שהביאה בהפקה הבכורה שלה בהצלחה רבה את רוברט בלפור, הולכת גם הפעם על אמן בלוז ייחודי ומקורי. וויליאמס הידוע בכינוי "מטיף הבלוז הכפרי", "יטיף" את משנת הבלוז והגוספל האמנותית הסדורה שלו במספר מועדונים: בתאריך 10.1.2013 במועדון הבארבי בתל אביב, בתאריך 11.1.2013 במועדון לבונטין- 7 בתל אביב ובתאריך 12.1.2013 בצוללת הצהובה בירושלים.

סגנונו של קיי. אמ. ויליאמס משלב ממסורת הבלוז הכפרי של טקסס לה הוא נותר נאמן, יחד עם בלוז מיסיסיפי מודרני וכמובן שירי הדת: המנוני דת מסורתיים, ספיריטואלס ושירי גוספל. זוהי קרקע פורייה עליה וויליאמס מגלה יצירתיות ומקוריות רבה והאישיות שלו ניכרת בביצוע כמו גם בכתיבה.

מלבד השימוש לפרקים בגיטרת מיתר-אחד שקיי אמ ויליאמס בנה בעצמו, ייחודו ניכר בדואליות שבין הבלוז והגוספל איתה הוא מתמודד בביטחון וללא היסוס – וזה לא מובן מאליו! יש האומרים "מוזיקה שאינה מיועדת למען האל היא בהכרח מתכוונת אל מענו של השטן" וזו תפיסה מקובלת מאוד במקומות אליהם משתייך וויליאמס, בפרט בקהילות אפריקאיות-אמריקאיות. בגלל תפיסה זו, במשך הדורות היו שהקליטו במשך השנים תחת שם כינוי אחר על מנת שלא יזהו אותם בקהילה שלהם כמבצעי בלוז ובנפרד כשעשו גוספל. אפילו גדולי הבלוז כבליינד למון ג'פרסון וצ'ארלי פאטון שהיו ידועים כאמני בלוז בתקופתם, הקליטו בשם בדוי כאשר היה זה קטע ספיריטואלס, משום שלו היו מפרסמים בשם הבמה הרגיל שלהם את השירים הדתיים, היה הקהל המודע לכך שהם אמנים ששרים בלוז, ממעיט בקניית התקליטים הדתיים שלהם. פעמים רבות אנשים הוקעו מהקהילה ואפילו מהמשפחה בגלל עניינים כגון אלו. לקרוא את ההמשך »

רוברט בלפור

29 באוגוסט, 2012

עם עלייתו של רוברט בלפור לבמה היה לא מעט הלם בקהל. קשה היה לעמוד מנגד ולא להחסיר פעימות לב כאשר האיש ממרום 72 שנות הבלוז שלו דידה בקושי, יד אחת אוחזת יד ביד עם ימית הגר, יזמית הארוע,  היד השניה נעזרת במקל סבא. כמה אנשים בקהל נאלצו להרים את הלב שלהם מהרצפה כאשר בלפור ספק התיישב ספק התרסק לתוך הכסא שאורגן עבורו. זה היה נראה כמו כסא מלכים, כיאות לכבודו הרב של רוברט בלפור. כן, בלוז הוא אחד הסגנונות הללו שבהם נותנים כבוד לזקנים, הם זקני השבט, והם האחרונים שנותרו מהבצירים הטובים של העבר, כאשר בדרומה של ארה"ב נטעו את ענקי הבלוז. ככל שנוקפות השנים הבצירים הופכים להיות פחות ופחות טובים. אבל פה בציר 1940, זוהי שנת הולדתו של בלפור על אדמת הבלוז המכובדת של מיסיסיפי.

מספר דקות לאחר מכן בלפור באיטיות סידר את הגיטרה ודיבר כאשר מגרונו מדברים הבלוז והאלכוהול. בשלב הזה כבר היה ברור לכל הקהל שהדבר האמיתי הגיע לעיר. תל אביב לא תשכח את ההופעה הזאת. ואם היו חששות כלשהן שיכולת הבלוז של בלפור תהיה דומה ליכולת ההליכה שלו ללא מקל הסבא, הרי שמשהו קרה בשניה שבלפור החל לנגן שבאחת הפיג כל חשש. קשה לומר מה זה, אך ברגע שבלפור החל להוציא את סוד הקסם שלו מהגיטרה הזמן עמד מלכת. היה קשה שלא להשתאות, בלפור מנגן כל כך טוב שבכל שנה כמה עשרות גיטריסטים צעירים הולכים לעץ הזה בצומת של המיסיסיפי בתקוה שהשטן יסכים לתת להם חצי מהיכולת של רוברט בלפור בתמורה לנשמתם. לקרוא את ההמשך »

רוברט בלפור, 23 באוגוסט, מועדון הבארבי

21 ביולי, 2012

יום חמישי, 23/8/2012, דלתות 21:30 בארבי רחוב קיבוץ גלויות 52 תל אביב טלפון 03-5188123

ניתן להזמין באינטרנט

רוברט בלפור נולד בשנת 1940 במיסיסיפי. את הגיטרה הראשונה שלו ירש מאבא שלו גרנט בלפור שהיה נגן בלוז בסטייל מאוד ישן של ראשוני הסגנון. אביו נפטר זמן קצר לאחר מכן בשנת 1953 ורוברט בלפור נאלץ לותר על עזיבת הבית וקריירה מוזיקלית לטובת סיוע למשפחה. הוא העמיק בבלוז מתקליטים ישנים של ג'ון לי הוקר, מאדי ווטרס, האולין וולף ואגדות בלוז אחרות שהיו פופולאריות בשנות החמישים.

באחת הפעמים עוד ביותו נער עת היה במסיבה אישה מסתורית הסעירה את דמיונו. היא ניגנה קטע בלוז מוכר בדרך שלא הכיר. כאשר ניגן קטע של ג'ון לי הוקר לימדה אותו לנגן בדרך אחרת ולכוון את הגיטרה אחרת. בלפור למד את הטריק תוך זמן קצר באותו היום כבר ניגן טוב ממנה והיא אמרה לו "אולי יום אחד תגיע למקומות ותצטרך את זה". לאחר מכן הוא לא מצא אותה שוב מאחר ומסרו לו מספר אנשים שהיא נסעה לשיקגו להופעות.

לקרוא את ההמשך »

ארבעת התחלואים:פקידות+לוביסטיקה+דירקטוריוניזציה+מערכת המשפט=שיטת המשפך

15 ביולי, 2012

משה סילמן – נפגע ע"י פקידים.

אני זוכר לפני כחמש עשרה שנים אולי פחות הראו איפשהו אפילו לא זוכר איפה, בחור שמצית את עצמו. זה היה אדם אסיאתי, סיני או טיבטי או משהו כזה, חשבתי לעצמי באותו הזמן ואני מודה שזה בגלל דעה קדומה שבאותו הזמן טרם התגברתי עליה, שבתרבות של "האנשים הללו" כך זה, כלומר, העסק הזה נראה לי אקזוטי לחלוטין, לא משהו שהולך לקרות פה. מקרה משה סילמן הוכיח שהעניין הוא שונה. לא צריך להיות יפני או סיני בשביל למחות על התעללות פקידים בצורה שכזו. זכור לי לפני מספר שנים גם אז הופנו הזרקורים בתקשורת אל ראש הממשלה נתניהו, לא חשבתי שאשמתו של נתניהו אבל היתה זו ממשלת שרון אם אני לא טועה שנתקלה בסדרה ארוכה של התאבדויות, לא מחאתיות לכאורה, אבל כואבות, אני חושב שזה היה 19 התאבדויות אם אני זוכר נכון, אולי פחות, אבל זה היה משמעותי.

צריך לשים לב שהבירוקרטיה היא גורם האסון של העולם המערבי, הפקידים של היום הם הסכנה הגדולה. אתי אלון פקידה בבנק, שולה זקן פקידה של ראש ממשלה, אותם פקידים שגרמו לפגיעה שאולי אף תסתיים במוות של משה סילמן, ואלפי מקרים אחרים מידי ים, מקרים הנובעים מבירוקרטיה, ממיסים כבדים ומפקידים אשר מנסים לגזול את האזרח ולהעביר את הכסף למערכת המשפט, לדירקטוריונים, לטייקונים, לכיסי שרים וחברי כנסת לגופים תעשייתיים וכמובן לכיסם ואנשי שלומם. תקופת הפקידים והשיטה למעשה בכל העולם המערבי רקובה, בארה"ב המצב במעט טוב יותר משום ששם לכל הפחות יש רוטציה כאשר הממשלה הנבחרת יכולה לפטר ולשנות. בארץ אין רוטציה בכלל, אין ריענון, ישנם פקידים. לקרוא את ההמשך »

אולמרט, זקן, השמאל הקיצוני, הציבור

14 ביולי, 2012

היה זה שבוע שבו יכל השמאל הקיצוני  ואני דווקא מדבר על הללו שמינו את עצמם לראשי "המחאה הציבורית" , לצאת ענקים. הנה פרשייה של שחיתות בה מעורבים ראש ממשלה לשעבר אהוד אולמרט, הפקידה שלו שולה זקן, טייקונים שונים, כספים, הרס הסביבה למען שחיתות ועוד, כל מה שהיו צריכים הללו זה רק לומר לכלי התקשורת, שעליהם לאור פסק הדין להפסיק להגן על אהוד אולמרט וכנופייתו ושבעצם הוא לא ממש נקי ופסק הדין בעצם כתוב שהוא לקח כסף שלא כדין. אבל ראשי המחאה כאילו חבריהם של הטייקונים הישנים או חלקם.

וזוהי הצורה שבה פקידים כמו השולה זקן הזו שמינתה אנשים לרשות המיסים, וזה נורא, שאדם כמוה ממנה אנשים למרות שזה לא בסמכותו הכל באמצעות שיטות מאפיונריות מינתה את אח שלה(!?), ואולמרט כמובן חלק מהעניין, אבל ככה זה הפקידות בארץ היא כמו ברוסיה הסובייטית, ועד שלא נשתחרר מזה נמשיך לדשדש כלכלית ולראות שחיתויות שכאלו. במקום שהעולים שהגיעו מרוסיה יביאו את כישוריהם הטובים הם הביאו איתם את השיטה המנוונת העצלנות העסקנות הסובייטית הידועות לשימצה. קיבלנו את העסק הזה שמתקשרים ומקבלים פקיד שחושב שהוא ואפסו עוד. וזה חילחל בעלייה הגדולה אל הציבור עמוק עמוק בלי שנשים לב. בגלל התחזקות הפקידות בישראל תצטרך ביום מין הימים להיות מחאה אמיתית אבל אנחנו רואים עכשיו רק את הניצנים שלה.

ייתכן ולא נשתחרר מכך לעולם, כמו שארגז תפוחים רקובים לא יהפוך לארגז תפוחים טריים וטובים. אבל אם זורקים את הארגז לזבל אולי אפשר לבנות משהו מחדש.

כלכלה נכונה

11 ביולי, 2012

למשבר כלכלי  יש לפחות אחת המחלות הבאות:

1. החוב החיצוני גדל.

2. היחס בין יוקר המחיה לבין המשכורת החציונית הולך וגדל.

 

א. בכל פעם שאנשי מחאה חברתית יציעו להגדיל את החוב החיצוני כמובן שיש לפסול רעיון זה ולדחותו על הסף משום שזה מחמיר את הבעייה כי זה מחלה מספר 1 של הכלכלה לעיל.

ב. בכל פעם שאנשי מחאה חברתית מציעים הצעות הקשורות בנדל"ן והפשרתו יש לבחון האם הצעות אלו משפיעות לטובה על סעיף2, עליהן להיות מועילות לפחות למחצית המשתכרים.

ג. הפתרון הטוב ביותר הוא התיעלות.

הסיבה לכך שפתרון ג הטוב ביותר משום שהוא שורף את השומנים המיותרים שאינם מועילים אלא מכבידים ומנתב את האנרגיה מכיוון של סחיבת השומן המיותר על שרירים מדולדלים לכיוון של יצירה ותחרותיות המעודדות צמיחת הגוף והבראתו.

 

סיכום 2011 בתעשיית המוזיקה המערבית

1 בינואר, 2012

המגמה הכי חשובה שקרתה השנה לתעשיית המוזיקה המערבית קשורה במוזיקת ראפ: בשנת 2011 הראפ הוא מעודן יותר ביחס לעבר, ישנה מגמה כזו שבה הראפ והתדמית של הראפרים משתנה מעט, מתמתנת. המגמה הזו משפיעה מאוד על כללי המשחק, משום שהראפ הוא זה שמוביל את תעשיית המוזיקה מבחינת יצירתיות ודחיפה לשינוי.

מותה של איימי ווינהאוס הוא סיפור מעניין מבחינת תעשיית המוזיקה. ווינהאוס עשתה שינוי גדול בדעת הקהל שרוצה לחזור ככל הנראה לזמרות שיש עומק רב יותר בשירתן. זו מגמה מפתיעה כי עד כה בנושא עומק זמרות פופולאריות ישנה ירידה תלולה במשך השנים, ווינהאוס קיבלה הזדמנות מעניינת ולקחה אותה בשתי הידיים, עם מותה ייתכן ותעשיית המוזיקה תנסה לשמר את הנישה. החל מהצלחתה של סוזן בוייל בשנת 2009, היה פתח לזמרות שיכולות לשיר בלי להיות מעצבות אופנה או דוגמניות, ולהצליח להיות פופולאריות. השנה הם מצאו את אדל, זמרת שמספקת את זה וההצלחה גדולה מאוד.

לקרוא את ההמשך »

מכה כלכלית איומה

29 בדצמבר, 2011

מזה מספר שבועות שבהם מתבצעת תעמולה שמטרתה לשכנע את הציבור שהכל בסדר: כתבות על הטייקונים המסכנים שהיתה להם שנה רעה, כתבות על מסעדות הגורמה שופעות המבקרים שמשלמים מאות, לעיתים אף אלפים עבור מנה, האבטלה היורדת, הצמיחה העולה, אפשר לחשוב מכך שישראל לא מרגישה את המשבר הכלכלי העולמי. או למשל כתבה שבה המראיינת שואלת את נגיד בנק ישראל האם הירידה במחירי הדירות לא עשויה להיות חדה מידי. נראה כי כל התקשורת וכל המערכות שוטפים לציבור את השכל.

זה ממש כיף לא נורמלי, הדירות שמחיריהן קפצו פי 2 בתוך 4 או 5 שנים, והמחירים שלהן לא ריאליים ומנופחים. כמות אדירה של עובדים זרים בשעה שמעלים את המחירים של הירקות בגלל שאין מספיק עובדים זאים ו"הישראלים אינם מוכנים לעבוד", אותו שקר הזוי שרק ציבור מוכה מאמין לו. אף אחד לא מציין שזה לא רק הישראלים ש"לא רוצים לעבוד", אלא גם למעלה מחצי מליון עובדים זרים, פליטים ושוהים בלתי חוקיים שמעדיפים להתקבץ בתל אביב מאשר לעבוד. בכלל, ענף החקלאות וסחר העבדים נראים תלויים זה בזה יותר מתמיד. הם יכולים לעשות הצעה לזרים פוטנציאלים, תעבדו הרבה שעות בחינם עבורנו במשך כמה חודשים ונשחרר אתכם לתל אביב. אה, זה כבר קיים.

לקרוא את ההמשך »

בלוז, פרק 1. מבוא לבלוז, ב. הנשמה של הבלוז – סול

29 בדצמבר, 2011

בראשית הפרק הראשון כתבתי על ווילי דיקסון שהיה מלחין מבצע ויוצר חשוב הן לבלוז והן לרוקנרול וסגנונות שונים של רוק. כן כתבתי על חשיבות מבצעי שיקגו בלוז בתקופה בה דיקסון היה האיש החשוב של הלייבל צ'ס כהשפעה מעצבת על הרוקנרול והרוק, בראשם מאדי ווטרס. ווטרס אמר משפט שאולי מסכם היטב את החלק ההוא "The Blues Had A Baby And They Named It Rock And Roll". הרוקנרול הוא במידה רבה הבייבי של הבלוז כפי שראינו. לאחר מלחמת העולם השנייה החל לצמוח זרם חדש בתרבות האפרו-אמריקאית הפופולארית. בעוד הבלוז השתייך במידה רבה לכולם, כולם עסקו בו ועשו אותו, לבנים, שחורים, בלוזיסטים, רוקנרוליסטים וג'אזיסטים, בבחינה החברתית, רוחות חדשים נשבו בקהילה האפרו-אמריקאית.

לקרוא את ההמשך »