מר לוויתן

גם אם מסתכלים על ההיסטוריה כולה של הבלוז בשיקגו, מראשיתה ועד ימינו, אין הרבה מפוחנים בסגנון של שיקגו בלוז בליגה של James Cotton. כשג'ימס קוטון נולד בשנת 1935 זה היה אולי עתיד שצפוי לבוא, עם אימא מפוחנית שכבר בגיל צעיר לימדה אותו לנגן על המפוחית, זה לא מפתיע שקוטון נהיה מפוחן כלל וכלל. גם בהמשך המשפחה תמכה בו ולמעשה היה זה כאשר דוד שלו הסיעו לתחנת הרדיו KFFA לבקר את אלילו Rice Miller הידוע בכינויו Sonny Boy Williamson #2, שהנער הצעיר קוטון נחשף לראשונה לאמנים מובילים בתחום. מכאן הדרך הייתה קצרה יותר.

ויליאמסון ראה את בקוטון הנער הצעיר את ממשיך דרכו, וכמו אמנים רבים אחרים להם סוני בוי ויליאמסון נתן הזדמנות, כך גם קוטון קיבל ממנו הזדמנות להופיע בתוכנית קינג ביסקוויט טיים הפופולארית. אך לא רק התוכנית, אלא שבמשך תקופה זו בחייו התלווה קוטון לסוני בוי ויליאמסון לאן שהלה היה הולך ולמד ממנו את רזי המפוחית בלוז המתקדמים יותר. שלב זה בחייו הפך אותו מחובבן שמנגן בחוגי משפחה, למי שמתחיל לשחק עם הגדולים, וכאשר מישהו בקליבר של סוני בוי הוא המורה זה לא מפתיע שיש התקדמות מהירה. (המשך…)

Big Bill Broonzy. ערב התפרצות הרוקנרול בעולם, שקרתה בסביבות 1955, נחשפה אירופה באופן חי ובולט למוזיקת בלוז כפרית אקוסטית שורשית. היה זה האמן ביג ביל ברונזי, שעמד במוקד ה"שורשיות": מבין אמני הבלוז והפולקלור האמריקאי שנחתו באירופה בשנות החמישים, ברונזי נתפס כדבר האותנטי ביותר שיש, עד כדי כך, שבתקופה שהופיע לראשונה באירופה, בשנת 1951, היה נחשב לפלא, ולאחר מותו בשנת 1958, סברו רבים כי הוא היה שריד אחרון לנגני הבלוז הכפרי האותנטי. ולא בכדי, לברונזי היו כל הסיבות, וכל הכשרון הנדרש להיות כוכב בתחום ולייצא לאירופה בלוז שורשי חי שאירופה לא נודעה אליו עד אז, בטח שלא בכמויות שכאלו.

צריך לחשוב על הסיטואציה, למשל ברונזי באירופה, אלביס באמריקה, אלביס, שתמיד הסביר שהמוזיקה שלו מושפעת מנגני הבלוז השחורים, למד מהסתכלות על ארתור "ביג בוי" קרודופ, וקרודופ, היה זה ברונזי שגילה אותו בשנת 1941 והביא אותו ללייבל בלובירד! או למשל, ברונזי שהיה מוכר היטב על ידי כל המי ומי של הבלוז והג'אז, והיה כוכב בלוז עירוני עם מאות הקלטות בשנות השלושים והארבעים, לפתע נטש את הבלוז העירוני ועבר לבלוז הכפרי! עובדות אלו אליהם נחשפו האירופאים, בצל הרוקנרול שהחל לתפוס תאוצה עצומה, ובצל סגנונות כמו הסקיפל שהוא גירסה בריטית של פולק אמריקאי שברונזי עסק גם בנושאים הללו בעברו, ובנוסף ההיכרות של חובבי ג'אז כבדים את שמו של ברונזי שהלך לפניו, הביאו רבים מהילדים האירופאים להיות מושפעים מאוד מההילה הזאת שאפפה את ברונזי, ולהחשף למוזיקה מופלאה שהקשר שלה למוזיקה האירופאית עליה הם גדלו הוא קלוש ביותר. (המשך…)