מר לוויתן

שאלה שעלתה ברשת לאחרונה רבות, בנושא מוזיקה, ישנם רבים מידי שמסכימים שאיכות המוזיקה בימינו נופלת משנות השישים או השבעים. אני כמובן,לא מסכים, ישנם שינויים בין המוזיקה היום לבין מה שהיה בשנות השישים או השבעים, אבל, מוזיקה היתה בעבר ותמשיך להיות בעתיד, שום דבר לא ישנה זאת. מה שמסתיים זה ביטוי של דור כאשר מגיע דור חדש, וזה עניין של חברי הדור הקודם כיצד הם נערכים לשינויים.

אין שום מדד שקובע שמידת היצירתיות במוזיקה עולה או יורדת במשך הזמן, מה שכן יכול לקבוע זה עד כמה מוזיקה כזרם אמנותי היא דבר פופולרי, והיום מוזיקה היא דבר פופולרי לא פחות מבעבר, ולמעשה, אפשר לומר שיותר. עידן האנטרנט איפשר חיבור בין קריאה לשמיעה על אותה המדיה, וכתוצאה מכך, יש פריחה בכל הנושא של צריכת מוזיקה. אמנם, לא תמיד הצרכנים מתגמלים את האמן שמבצע את המוזיקה, אבל זה סיפור בכלל לא חדש: (המשך…)

השבת שלי התחילה כרגיל, העונג, אחד הדברים הכי נורמליים שיש בישראל. אחרי מעבר קל שמתי לב לשני האייטמים שמעניינים אותי, האחד הוא העניין של הורדת מוזיקה בחינם, השני הוא העניין של סדרת תוכניות בוואלה של פרופסור בריטי נכבד בשם רוברט דוקינס (וואלה רק שמים את זה באתר שלהם, שלא יחשבו בטעות שהם אחראים לזה!).

שני האייטמים הללו מתכנסים למה שאני רואה כחלק בעייתי מאוד באנושות, בדיוק סיבות שכאלו זה מה שגורם לי לחשוב שבסופו של דבר אלוהים יחליט לשדרג את הגירסה הכושלת טבע-6 לגירסה טבע-7 בעיקר בגלל הכישלון והטימטום האנושי. כמובן שהמשמעות של זה תהיה דומה למשמעות השידרוג המפורסם שמחק את הדינוזאורים, והשאיר כמה מאובנים (כן, בניגוד לעולם המחשבים של בני האנוש, אצל אלוהים גרסאות מתקדמות תומכות גם ביישומים פרימיטיביים יותר) אבל על כל הדברים הללו נראה לי שאני אתעמק בפוסט נפרד. (המשך…)

בועז כהן כתב בבלוגו רעש, לרגל 15 שנים למותו של קורט קוביין. כתבה מומלצת ומאלפת למדי שכייף לקרוא אותה אפילו כמה פעמים. הדבר העלה בי זכרונות מהיום שזה קרה. באותו הזמן למדתי במכינה, זאת היתה תקופה שלא היה אינטרנט, ובעצם כל החדשות היו בעיתון, או ברדיו. ובעצם, הרי עיתון תמי מביא את החדשות של יום האתמול, אז מי שבאמת רצה להיות מעודכן יכל רק באמצעות רדיו.

זה היה הבוקר שלמחרת כשנודע על מותו של קוביין, ונסענו באוטובוס למכינה. בין השאר היו באוטובוס קבוצה קטנה של פריקים של רוק כבד, כאלו שאני מתאר לעצמי שבחדר שלהם יש בגדי עור ושלשלאות, והעור שלהם עמוס קעקועים, גדולים ומפחידים שההימור שלי הוא שכיום הם נוסעים על הארלי דייוידסון. אז כשהם שמעו על מותו של קוביין, הם היו די בהלם, כי כאמור, לפני עידן האינטרנט אנשים היו מחכים לחדשות בשביל לדעת מה קורה. (המשך…)

לרגל הופעת מחזותיו בישראל, במאי התיאטרון רוברט ווילסון רואיין ע"י יונתן אסתרקין ב-N.R.G. ווילסון לא עבר התמודדות עם ההשחתה האקדמית לקראת היצירה אישית, אותה התמודדות שחווים הללו שיוצאים מהאקדמיה ונדרשים לייצר משהו משלהם. בשביל לעשות זאת אנשים נדרשים לדעת להשתחרר מתפיסות אקדמיות שעושיות להגביל אותם, בתהליך הזה, יכולים לצאת דברים משובחים, אך לרוב, הללו שלא יודעים כיצד למנוע מהתפיסות שלמדו לעצור את השטף היצירתי, לא מצליחים להביא את האני עצמי שלהם לתוך היצירה.

במקרה של ווילסון, מאחר וממילא לא עבר את התהליך האקדמי, ווילסון בעצם הגיע כשהיצירתיות זורמת בו, וכל מה שנדרש לעשות עם השנים זה להוסיף ליטוש ותחכום בשביל להגיע לרמות מקצועיות גבוהות. ווילסון על פי דבריו בראיון, דוגל ברעיון של הימנעות מרומנטיקה, ויצירה קרה, כלומר, פנייה לאינטלקט בנסיון לנטרל גורמים שעשויים לחצוץ בין האינטלקט לבין היצירה, כגון רגשנות. (המשך…)

כשמגיע דור צעיר ומתחילים לחוש בהשפעתו, ישנן כל מיני תגובות למעשיו של אותו דור. ישנם מתנגדים לדור החדש בשל טיעונים שהוא עז יותר, וישנם כאלו שחושבים אחרת, שהדור נרפה מידי. תלוי בדור עצמו. אבל, אחת הבעיות העיקריות היא שכאשר הדור הצעיר מתחיל את ראשית השפעתו, הוא כבר שונה מהדור שלפניו, הן בטכנולוגיות שהוא מכיר, הן בערכים שמעצבים את התנהגותו, והן בתשוקות וברצונות שלו.

מוזיקה וריקוד הם מהדברים הראשונים שדור משמיע. זוהי אחת ההשפעות הראשונות שלו, דור צעיר הולך לרקוד הוא צורך מוזיקה. ובמקרים רבים הדור רוצה מוזיקה שתתאים לו ולריקוד שלו. כמובן יש רבים שמשתמשים במוזיקה מדורות קודמים, אבל כאשר מישהו רוצה להכיר את הפולקלור של בני דורו הוא צריך מוזיקה מתאימה, ולשם כך, הוא צריך להבין שהמוזיקה של בני דורו היא אולי האמירה התרבותית הראשונית של הדור שלו. גם כשמגיע דור חדש לאינטרנט, בדיוק כמו במוזיקה, הוא מתחיל לעצב את התרבות באינטרנט מכיוונו. (המשך…)

אחת הפילוסופיות שמתחרות עם רעיון "המפץ הגדול" נגזרת מרעיונות של תאוריות מחזוריות (ציקליות). פילוסופיה זאת בבסיסה בעצם מנסה לאפיין את מימד הזמן, כמשהו שאינו קו ישר, אלא שיש בו דברים שחוזרים על עצמם. תיאורית המפץ הגדול גורסת שיש נקודת זמן התחלית ליצירת היקום, שבה נוצרו כל מימדיו, כולל הזמן, לפחות בחלק מהגרסאות שלה. התגובה של התיאוריה המחזורית יכולה להיות שבעצם עניין כמו"המפץ הגדול" זה דבר שחוזר על עצמו, מידי פרק זמן כלשהו.

תיאוריות מחזוריות בתחום האמנות מתבססות על רעיונות דומים. אם יש איזשהו רעיון, הוא ממצה את עצמו בשלב מסויים, אך דורות עתידיים יחזרו אליו, בשלב מסויים. לא ידוע מה פרק הזמן שבו חוזרים לאמנות כלשהי, אבל די ברור שיש השפעות היסטוריות על אמנים חדשים כל הזמן, וההשפעות הללו עשויות להוביל לקידום של רעיונות מן העבר. עוד דבר שהתאוריה עוזרת להבין הוא שסגנונות מוזיקליים שממצים את עצמם, מולידים סגנונות המשך לפני שהם יורדים לשוליים. (המשך…)

בעבר ציינתי שמבקר הג'אז המועדף עלי בהיסטוריה הוא רוג'ר פריור דודג'. כתביו הראשונים של דודג' התפרסמו בשנת 1926. הוא היה כוריאוגרף, רקדן, ומבקר אמנות. שני זאנרים אמנותיים שבהם הביקורת שלו הותירה חותם עמוק הם הריקוד והג'אז. לקרוא את כתביו של דודג' כחוויה זה הרבה מעבר לאמנות שהוא מבקר, עצם הקריאה היא משפיעה מאוד ואני אישית מרגיש את השינוי לאחר שקראתי את כתביו.

דודג' היה אחד המבקרים המוקדמים הכי חשובים של הג'אז. בשלב מסויים החלו להגיע מבקרים חדשים שתמכו בסצנת הביבופ, דודג' לא היה חובב של מוזיקה מבוססת ביבופ ועל כן היה פחות מעורב בכתיבת ביקורת בסגנונות אלו. בערך באותו הזמן דודג' טבע האת מונח "Post-Bop", לתיאור תהליכים שקרו בג'אז בסוף שנות החמישים. היה זה אך סמל לתפיסתו, ולחיבתו לג'אז כמו גם למוזיקה קלאסית שיש בהם קשר עמוק לריקוד ולפולקלור. (המשך…)

אפשר להגיד שנתבקשתי לכתוב את זה בבלוג אחרי שהסברתי למישהי את הדעה שלי בנושא והיא אמרה שאני צריך לזכור את זה לבלוג. טוב. הנושא היה בעצם אמנות ולמה מוזיקה מבין האמנויות. אז למה באמת? יש הרבה סוגי אמנות, למשל ציור, פיסול, סרט, כל מיני דברים שכאלו. אז למה מוזיקה? ברוב הז'אנרים האמנותיים, אם ישאלו את הקהל איפה האמנות, הקהל יצביע. "שם התמונה", "שם הסרט", או הפסל או כל דבר אחר. במוזיקה זה לא ככה. המוזיקה היא מסביב לאדם, היא מעליו ומתחתיו, ומסביב לו. היא גם בתוכו. היא בכל מקום. אפשר לומר שהאדם יכול להגיד שהוא נמצא בתוך האמנות כשהוא מאזין למוזיקה!

ולא רק זה. לכל אדם יש מוזיקה שהוא יכול להתחבר אליה. לקויי שמיעה נהנים ממוזיקה. אפילו חרש מוחלט יכול לרקוד למוזיקה. המוזיקה יכולה להיות בדיבור, סוג תקשורת שיכול להיהך למוזיקה. המוזיקה מגיעה לאוזניים ומשם למוח, אבל גם ללב, דרך הרצפה. המוזיקה מגיעה לכל מקום ומקום. היא בנבכי הנפש. וכל זאת אין צורך בידע מוקדם או במאמץ. גם תינוק יכול להאזין למוזיקה וזה משפיע עליו. ישימו לתינוק תמונה וזה תלוי ברמת ההפשטה שלו. אולי הוא בשלב שאינו מזהה צורות. במוזיקה יש מאפיין שגם אם התינוק אינו יודע לזהות צורות מוזיקליות, הרי משום הפאסיביות שיש במאזין למוזיקה הוא מאזין לה בכל מקרה. (המשך…)

ירידה לצורך עליה הוכיחה את עצמה בהיסטורית המוזיקה פעמים רבות. המוזיקה הרומנטית היא דוגמא טובה. במאה ה-19 שלט הזרם הרומנטי במוזיקה העולמית המתקדמת. המלחינים הרומנטים הגיעו לפסגת המוזיקה מבחינת הלחנה, הם שמו בראש את המלחין והוירטואוז. התפיסה הבלתי רישמית אמנם אבל שהיתה תוצאה של המוזיקה הרומנטית, היא שאם המלחין טוב ואם הוירטואוז טוב, ואם כלי הנגינה טוב, אז המוזיקה מגיעה לשיאים. תפיסה זאת היה בה בעייתיות מבחינת יצירתיות.

מרבית היצירות הגדולות מתחילות מפולקלור ורק אז עולים הוירטואוזים, שהם הטכנאים הגדולים של סגנון מוזיקלי שלוקחים את הטכניקה לשלבים הבאים שלה, ולאחר מכן המלחינים, הללו שמסוגלים לפשט את המוזיקה ולמשוך אותה לשיאים חדשים. אולם בשלב מסויים הקצנה שכזאת מונעת את הקשר אל הפולקלור וכתוצאה מכך המוזיקה מגיע למיצוי ויש צורך ברעיונות חדשים. אקזוטיקה ודברים שכאלו הם רק תבלינים ולא תמיד הם מצליחים לסייע לפיתוח של רעיונות חדשים. (המשך…)

בתחילת שנות החמישים ספג הג'אז מהלומה. עד אז היה הג'אז מוזיקה פופולרית מאוד. מצעדי הלהיטים כללו אמני ג'אז במקומות המובילים. הרכבי ביג בנד היו נדרשים וסגנונות ג'אז אחרים כמו ביבופ היו האוואנגרד, כלומר הג'אז שלט בכל הקשת של הקהל. מקורו של השינוי מגיע דווקא ממוזיקה שהיתה מאוד קשורה לג'אז, הבוגי ווגי.

סגנון הבוגי ווגי הוא הסגנון שאחראי על חלקים רבים של המוזיקה בארה"ב. ראשית הסגנון בתחילת המאה בטקסס. בשנת 1916 פורסמו התווים לקטע New Orleans Hop Scope שהובא לניו-אורלינס על ידי האחים תומאס, בניהם של ג'ורג' תומאס שהיה אחד מראשוני נגני הבוגי-ווגי. קלארנס וויליאמס, ג'ימי בליית' ונגני ג'אז אחרים התעסקו ושילבו את הסגנון לתוך הג'אז באמצע שנות העשרים, אבל הדבר האמיתי הגיע כשהגיעו נגני הבוגי-ווגי האותנטים מטקסס, Charles "Cow Cow" Davenport ו Clarence "Pinetop" Smith שהפיצו את הבשורה. (המשך…)