לאחרונה ביקשה מדינת ישראל ושלחה בקשות מגוחכות לא להיות משויכת לרשימת שחיתויות. מתברר שמדינת ישראל משתמשת בשוחד ככלי ביחסים בינלאומיים. ומה קורה בפנים הארץ, בינינו לבין עצמנו. משרד החינוך הוא המשרד בעל התקציב השני בגודלו, והמשרד הכושל ביותר בישראל. איראן עוברת אותנו, מדינה שאין בה בכלל חופש ביטוי וחופש מחשבה, ושאין לה הייטק.
לפני היבחרו, ראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו נתן נאום מאוד רציני לגבי החינוך. נתניהו הביא דוגמאות ממדינות בעולם, בהן הציג את הצורך ביעול מערכת החינוך, והסביר שתוספת לתקציב לא בהכרח היא הפתרון אלא ייעול המערכת. כעת הגיע הזמן לראות תוצאות בשטח, כי לדבר על ייעול אפשר עד מחר. הבעייה במשרד החינוך היא לא התקציב שהוא ענק, אלא מה עושים איתו. ומה שעושים במשרד החינוך, זה מעבירים את רובו ככולו לעסקנים שונים, ולכל מיני חברות ממשלתיות ועמותות שונות. הכסף אינו מגיע לצרכי חינוך, ולא לשיפור תנאי העובדים העיקריים, המורים, אלו שמצויים מול הילדים.
מה שכן במשרד החינוך עוסקים בו זה בבנייה של מערכת בירוקרטית "מורכבת", ממודרת, שמנה, ומושחתת. סל תרבות ארצי הוא דוגמא מצויינת. סל תרבות ארצי הוא פרוייקט שאין לגביו שום ביקורת. לסל תרבות ארצי אין למעשה תקציב משלו. זרימת הכסף מתבצעת באופן הבא.
ראשית, מצוי הכסף במשרד האוצר כמו שאר התקציב של המדינה. משרד האוצר מעביר את כספי האזרחים למעשה לידי משרד החינוך. משרד החינוך, מעביר למרכז המתנ"סים, ששייכים למעשה למשרד החינוך. סל תרבות ארצי הם פקידים שמאשרים תשלומים שונים. עם הגעת האישור מסל תרבות ארצי אל מרכז המתנ"סים, מעביר מרכז המתנ"סים כספים לגורמים המתבקשים.
מבחינת פיקוח, אין שום אפשרות לפקח, לתת דין וחשבון, או לבדוק את העברות הכספים הללו. למרכז המתנ"סים יש ניהול חשבונות, אבל, מבחינתם ברגע שמתקבל אישור מסל תרבות ארצי, הם מוציאים את השיק. וכאן הבעייה, על סל תרבות ארצי אין שום פיקוח. הם יכולים להוציא שיק לתשלום עבור תריסים חדשים בבית של אחד העובדים, או להחליט על פתיחה של הוצאת ספרים נוספת, וברגע שזה מאושר הכסף יגיע ממשרד המתנ"סים ובזה נגמר העניין.
כי יצרו מנגנון ממודר שבו מרכז המתנ"סים מגלגל את האחריות לסל תרבות ארצי, וסל תרבות ארצי, מאחר ומדובר בפרוייקט ולא בגוף, פרוייקט שמאשר את ענייניו באופן עצמאי ומקבל מימון אוטומטי ממרכז המתנ"סים, אין עליו פיקוח. העסק הזה נראה קטן משום שחברת המתנ"סים השייכת למשרד החינוך יש לה תקציב של 1.2 מליארד ש"ח בשנה, וסל תרבות ארצי זה סך הכל 42 מליון ש"ח בשנה.
אז אף אחד לא חוקר את סל תרבות ארצי שנבלע בתוך המפלצת הזאת ולא נודע כי בא אל קירבה. העסק עובד באופן פשוט מאוד במשך שנים באותו האופ, כפי שנחשף בחדשות מחלקה ראשונה :
עד לאחרונה נתנה הממשלה תמיכות שוות כסף – כגון העמדת משרדים לעמותות מבלי שנדרשו לשלם שכר דירה או הענקת מחשבים חינם לגופים שונים – בדרך כלל למקורבים, ותמיד ללא מכרז. בעקבות הערה של מבקר המדינה, הופסק נוהג זה. בוטל גם הנוהג שאיפשר לגופים נתמכים לעקוף קריטריונים, כולל מכרזים. רבע מתקציב החברה למתנ"סים, למשל, 300 מיליון שקל, הוא ממשלתי. ולמרות זאת, המתנ"סים הפעילו 200 חוגים בלי מכרז; כל שר חינוך כפה על החברה את מקורביו ואנשיו. במקביל הופלה לרעה המגזר הערבי; המתנ"סים הערביים, למשל, לא קיבלו תמיכה כלל מכיוון שאינם שייכים לחברת המתנ"סים ואינם קוראים לעצמם "מתנ"סים".
אנחנו רואים את שיטת העבודה, מרכז המתנ"סים, פועל בשיטות בלתי חוקיות, ללא מכרז, ללא פיקוח. מרכז המתנ"סים ששייך למרכז החינוך, מקבל תקציבי עתק שהולכים בסופו של דבר למקורבי שרים. מדובר בכסף שהיה אמור להיות למען חינוך ילדים, והוא מגיע בסופו של דבר לכל מיני עסקנים ופקידים.
העסק הזה מסתעף כי כולם טומנים ידם בצלחת. סל תרבות ארצי הוא פרוייקט שגם מסייע לדחוף אנשי מרכז המתנ"סים לעיריות השונות. העיריות בעצם ממנות בכך עובדי חברת המתנ"סים, בתמורה לכך מעבירים להם תקציבים. מי שחושב שחברת המתנ"סים זה עסק קדוש שכולו למען הקהילה בוודאי ישתומם על אירוע שהתרחש בצפת.
חברת המתנ"סים עיקלה מתנ"סים בצפת בגלל בעיות כספיות. האם המתנ"סים הקהילתיים בכלל חשובים לחברת המתנ"סים? נראה שכל עוד הכסף זורם לעסקנים, אז כן. ברגע שהם מרגישים שחסר בתוך 1.2 מליארד לשנה כמה אלפי שקלים, הם סוגרים מתנ"סים. המתנ"סים זה לא הדבר שהם רואים כאסתטי, אלא הג'ובים למקורבים, תנאי הפרישה, משכורות העתק, ועדות שונות ודירקטוריונים. הבכירים עושים בחודש את הכסף שהם סגרו את המתנ"סים!
מה שחבל זה שכספים שפילנטרופי יהודים מהעולם מעבירים כביכול למען חינוך ילדי ישראל, מגיעים לידי עסקנים שונים באופן הבא. ישנה מפלגה שרצה לכנסת. ישנו חבר כנסת שרוצה להיות שר. הוא צריך שיהיה לו לובי במפלגה. הוא צריך תומכים. הוא צריך ג'ובים. הוא נבחר ונהיה שר בסופו של דבר. ואז חברת המתנ"סים היא פלטפורמה טובה לתרגם את העסק הזה לתוצאות בשטח. כך עשו שרים קודמים כפי שכתוב בכתבה.
מדובר בפתרון נוח לפוליטיקאים: כפי שכתוב בכתבה "כל שר חינוך כפה את מקורביו ואנשיו". הדברים אם כן ידועים וברורים לכולם. למרות כי נטען בכתבה שהופסקו לאחר חוות דעת מבקר המדינה העניין של אי מכרזים, כנראה שזה לא הגיע לסל תרבות ארצי, הממשיך, למרות שעברו כמעט 3 שנים, להתנהל ללא מכרז, ללא בקרה, ללא פיקוח. מישהו במשרד החינוך ממלית כל שנה על פטור ממכרז. משרד החינוך, מה שאוהבים באלפיון העליון לכנות "נערי האוצר", שזו מכבסת מילים, אנשים ללא שם שכאילו מחליטים לגבי חיינו, הם מאשרים את ההמלצה ומזרימים את הכסף.
ממרכז המתנ"סים הכסף כבר לא יוצא כל כך מהר. סל תרבות ארצי צריך לאשר, בלי פיקוח, ואז זה מאושר. התוצאות בשטח: תיאטראות הילדים וההפקות הפרטיות חוסלו, ילדי ישראל אינם זוכים עוד ליצירות חדשות. התרבות בישראל עוברת תהליך של הלאמה, שבה בסופו של התהליך תהיה כל התרבות בידי עסקני משרד החינוך, וככל שעובר הזמן ילדי ישראל מקבלים פחות הצגות למרות שהוריהם משלמים יותר. לפני 5 שנים היה מקבל ילד 4-5 הצגות בשנה. כיום זה עומד על 2-3. האיש הרזה נושא על כתפיו את השמן והמדושן.
על תהליך ההלאמה הזה אחראית ברוריה בקר שעומדת בראש סל תרבות ארצי. בקר רוצה ללכת עם תהליך זה צעד אחד נוסף, כאשר בעתיד יגיעו לידיה ולידי חברת המתנ"סים כספים נוספים על הכספים הנוכחיים, כספים רבים שיגיעו מכספי ביטוח לאומי, וישמנו את המערכת הזאת. בקר שואפת להקים מרכז תרבותי עצמאי בפיקוחה המסונף למשרד החינוך, שבו ורק בו יהיה היצע אמנותי לילדים.
במשך העשור האחרון אפשר לומר בודאות שהמנגנון הזה חיסל את התרבות והאמנות לשנים ארוכות, בפרט, התוכן האמנותי המוצע לילדים אינו מתאים לילדים, הוא תוכן למבוגרים, ולסוג מסויים מאוד ואליטיסטי של מבוגרים, ואין בו ערכי מחשבה חופשית ודמוקרטיה אלא ערכי שמרנות, קומוניזם, וסנטימנט נוסטלגי מיושן ומרופט.
התוצאה של כך היא שילדי ישראל אינם לוקחים איתם הביתה שום דבר, ובמשך השנים התגבש רוב בקרב הנוער לתרבות חליפית זמינה ומהירה, קלה לעיכול, הבנויה על בידור: "האח הגדול", "כוכב נולד", "הישרדות", ושאר הדברים שאינם תורמים תרבותית לנער המתבגר, הופכים להיות אלטרנטיבה מועדפת לכאלו שלא נחשפו לתרבות מתאימה בגיל קריטי, כזאת שתיתן להם כלים להיות פלורליסטים ופתוחים, לעצב את דעותיהם ורעיונותיהם, ולהכיר בערכי דמוקרטיה ובתרבותו של השונה.
סל תרבות ארצי משתמש במיטב הטכנולוגיות לצורך מידור העובדים, נותני השירות ומקבלי השירות. בין השאר ישנה מדיניות תמחור מעורפלת, המאפשרת לסל תרבות ארצי להחליט שרירותית על העברות כספים, בסכומים שאין עליהם בקרה ושעשויים להשתנות, גם כאשר מדובר באותו מוצר, הם עשויים להחליט לתת למקורב או ידיד סכום שונה מלאחר, ובכל אופן, אין על כך פיקוח ואין בזה שיוויוניות או איזושהי מדידה על פי איכות או כמות אחרת כלשהי.
באמצעות מערכת אתרים מתוחכמת שבודקת את כתובות ה IP של הנכנסים, התמחור מוסתר מהציבור, כאשר אך ורק רכזים שאינם מיומנים בכספים יודעים את המחיר. המחיר נתון לשינוי בכל עת, ומנהלי בתי הספר שישאשרו אותו, עשויים שלא במודע לאשר סכום שלא ברור מה ממנו מגיע הלכה למעשה לילד, ומה נעלם בחור השחור של העסקנים.
הדברים כבר נכתבו בעיתונים השונים, דווחו על ידי מבקר המדינה, ועולם כמנהגו נוהג. משרד החינוך מייצר ג'ובים, הוא יכול אפילו לספר שהוא קיצץ, ובפועל לסדר מאות מקומות עבודה נוספים למקורבים ומי שנשכח זה אותו הילד שאין לו תרבות ואמנות, ולעיתים גם אין לו מתנ"ס.
מרתק מבנה ההיררכיה של השחיתות בישראל לצערי אני יכול להעיד כי ניסיון העבודה שלי מול ברוריה בקר סל תרבות ארצי חברת המתנס"ים ומשרד החינוך כשמדובר בכספים מנהל תקין
ונוהלי עבודה פיקטיביים והתנהלות העומדת בסתירה גמורה לנהלים מוצהרים מאששים את ניתוח המצב שלך .
הסתבר כאשר ברוריה בקר אמרה לוועדת חינוך של הכנסת כי מבקר המדינה מצא שככל תקין שיקרה נראה כי לפוליטיקאים ולמדינה ולמשרדי ממשלה יש חוקים עוקפי חוק במקרים רבים.
לא כך היה אמור להיות ולהתנהל סל תרבות לילדים בישראל.
יורם אילן, שאלה מבחינה דיקדוקית, "מוטאמת" הכוונה ל מותאמת? אתה מוזמן לנסות להפריח חלקים שונים בכתבה אם אכן ביכולתך לעשות זאת, אפילו תוכל להתחיל מסעיף אחד בודד ויחיד. אני משוכנע שכל מי שקורא ירצה באמת להשתכנע, באם אתה צודק.
יורם אילן, סל תרבות ארצי עצמם הודו שכמות ההצגות לילד ירדה מ 4-5 לשנה לאיזור 2-3 לשנה, זה שהילדים בבית ספרך באופן ספציפי זכו אולי לעלייה בכמות ההצגות (דבר שבאמת מעניין יהיה לבדוק אם אכן בפועל כך הדבר), אינו משקף את הכלל ואולי ממחיש במידה ודבריך אמת, את חוסר הצדק בחלוקת ההצגות לבתי הספר השונים, כאשר מין הסתם זה מדליק נורה אדומה שבעוד בתי ספר מסויימים מצטמצמים, אחרים זוכים לשפע.
האם עלינו להניח שסל תרבות ארצי מסלפים נתונים לציבור בשביל לקבל את טיעוניך?