|
אילוף הסוררת
סיקור ממוקד פרויקטים מיוחדים המלחמה הקרה השנייה
פורסם : 01/10/2006, 15:27
אלון לוין ויובל בוסתן
|
|
 |
|
|
מעצר הקצינים הרוסיים באשמת ריגול כנגד גאורגיה, הציף את המאבק בין המדינות והעלה אותו לכותרות. בעימות בין-גושי קלאסי, שמצדו האחד עומד המערב לצד גיאורגיה ומצדו השני רוסיה, ינסו הרוסים להשיב לעצמם את ההשפעה על גאורגיה, שאבדה עם התמוטטטות הגוש הקומוניסטי.
קריסת הגוש הקומוניסטי ב-1989, שהובילה להכרזת עצמאות בקרב מדינות רבות במזרח אירופה, תפסה את רוסיה, עמוד השדרה של בריה"מ, על סף פשיטת רגל.
בימי שלטונו של בוריס ילצין, מי שניסה להעלות את רוסיה על פסים דמוקרטיים אולם דרדר את הכלכלה הרוסית באמצעות הפרטה לא מרוסנת של אוצרות הטבע הדמיוניים של רוסיה, נפרדה רוסיה מרוב בנות בריתה המסורתיות.
הקמתו של האיחוד האירופי ב-1992 והרחבתו מזרחה ב-2004, יצרו עובדות בשטח מבחינת הרוסים. המדינות המשתייכות כיום לאיחוד האירופי כפולין, המדינות הבאלטיות, הונגריה, צ'כיה וסלובקיה, נהנות מהגב הפוליטי של האיחוד ועל כן רוסיה אינה יכולה להשיב לעצמה את ההשפעה הפוליטית במדינות אלה. בחלק גדול מהמקרים האלה הייתה זו ארה"ב שעמדה ברקע ותמכה בהרחבת האיחוד, כצעד להחלשת ההשפעה הפוליטית הרוסית.
פירוקה של יוגוסלביה, לאחרונה עם העצמאות של מונטנגרו, והפיכתה לשש מדינות קטנות, הדגימה היטב את כוחה המוחלש של רוסיה. בת בריתה ההיסטורית-דתית-אתנית, סרביה, היא זו שספגה מהלומות רבות, בעיקר מכיוון המערב, דוגמת המתקפה של כוחות נאט"ו ב-1999, או בפעילות המערב למען עצמאות קוסובו. רוסיה לא הצליחה לעמוד לצד סרביה וההשפעה האמריקנית באזור גדלה. צירופה של סלובניה לאיחוד וצירופה המתוכנן של קרואטיה, הפחיתו אף הם מבנק האפשרויות הרוסיות באזור.
צירופן המתכונן לאיחוד האירופי של בולגריה ורומניה, לשעבר מדינות בגוש הקומוניסטי, הוא נדבך נוסף בשרשרת ההפסדים הפוליטיים של רוסיה בעשור וחצי האחרונים, אולם רוסיה בימיו של פוטין היא מדינה בעלת אפשרויות כלכליות, צבאיות ופוליטיות חדשות - הצבא הרוסי עבר שדרוג ומודרניזציה נרחבת בשנים האחרונות, הודות לפעילותו של פוטין ושר ההגנה הכריזמטי שלו, סרגי איבנוב, המשק הכלכלי, בעיקר הודות למשאבי הטבע האדירים של רוסיה, הפך את הכלכלה הרוסית לאחת החזקות בעולם, ומדינות רבות מחזרות אחר ההשפעה הרוסית, שעודנה נהנית מזכות וטו במועצת הבטחון של האו"ם.
בעיני הרוסים, המדינות הנמצאות בקרבתה הן יעד פוליטי חשוב ביותר, בדומה לאמריקה הלטינית בעיניה של ארה"ב. אובדן בעלות ברית רבות לאורך השנים, בעיקר לאיחוד האירופי אך גם לארה"ב (אזרבייג'אן למשל), מחייב לעצור את הסחף ובמקביל למצוא בעלות ברית חדשות במקומות אחרים, כך למשל במקרה של ונצואלה.
נשיא גאורגיה, מיכאיל סאקשווילי - גאורגיה מתקרבת למערב. צילום: הבית הלבן
המודל האוקראיני
המהפכה הכתומה באוקראינה, שהעלתה את ויקטור יושצ'נקו במקום ויקטור ינוקוביץ' לשלטון, ובמילים אחרות - מנהיג פרו דמוקרטי בעל זיקה למערב על חשבון מנהיג ריכוזי עם זיקה לרוסיה - נתפסה כחציית קוים אדומים ברוסיה. אוקראינה הייתה המדינה השנייה בגודלה בבריה"מ והנטייה שלה מערבה שקולה, למשל, לתמיכה מכסיקנית ברוסיה.
רוסיה החליטה להפעיל את נשק הגז הטבעי בכדי להפעיל לחץ כלכלי על האוקראינים, לחץ שנתן לבסוף את אותותיו בדמות מינויו של ינוקוביץ' הפרו רוסי לראשות הממשלה האוקראינית, והנמכת הטונים האנטי-רוסיים, עד כדי כך שבנאום בו הכריז נשיא רוסיה ולדימיר פוטין על פרישתו מהתפקיד, שיבח את אוקראינה וציין כי הוא רואה בה ידידה.
כניעתו של ויקטור יושצ'נקו להשפעה הרוסית זיכה אותו בביקורת רבה באוקראינה מצד שותפיו למהפכה הכתומה כמו יוליה טימושנקו, שכיהנה כראש ממשלה בעבר, אולם יושצ'נקו מנסה למצוא את הדרך לשרוד, כשאוקראינה נמצאת בתווך בין הענקים הפוליטיים כמו האיחוד האירופי ורוסיה.
הדוגמא האוקראינית חשובה בכדי להבין את האירועים בגאורגיה, מדינה נוספת שקראה תגר על ההשפעה הרוסית במהפכת השושנים ב-2003, שהדיחה את אדוארד שוורדנדזה והעלתה לשלטון את מיכאל סקאשווילי. האירועים האחרונים, בהם האשימה גאורגיה את רוסיה בריגול ואף עצרה קצינים באשמה זו, הביאה את שתי המדינות למצב נפיץ, המזכיר לא מט את משבר הגז האוקראיני.
במודל האוקראיני, נכנעה לבסוף אוקראינה והחלה ליישר קו עם רוסיה. האם יתרחש תהליך דומה גם הפעם?
אנטומיה של יחסים
תאריך העצמאות הגאורגי מבריה"מ הוא ה-9 באפריל 1991. שנתיים קודם, באפריל 1989, במהלך הפגנה למען עצמאותה של גאורגיה, עוד עשו הכוחות הרוסיים שימוש באש חיה כנגד מפגינים והרגו 19 מהם.
המלחמה בחבל אבחזיה בתחילת שנות ה-90, היוותה נקודת שיא נוספת בסכסוך בין גאורגיה לרוסיה - ב-1989 עוד היוו הגאורגים כמחצית מתושבי החבל, אולם גירושם של רבע מיליון גאורגים מהחבל, הפך את האבחזים וכן עמים נוספים כגון הרוסים והארמנים לעמים הבולטים.
האבחזים לבדם, היוו 17% מאוכלוסיית החבל ב-1989 וכיום הם מהווים 45%. בשל כך, מאשימה גאורגיה את רוסיה במתן סיוע רב למורדים בחבל, אשר רוב תושביו כיום הם בעלי זיקה ישירה לרוסיה ומעוניינים להתנתק מגאורגיה.
מהפכת השושנים ב-2003 - הביאה לאובדן השליטה הרוסית. צילום: ממשלתי
דרום אוסטיה
ביקורו של הסנטור ג'ון מק'קיין בדרום אוסטיה בסוף אוגוסט, יכול להוות רמז נוסף לשורשי המשבר הנוכחי. מק'קיין נפגש עם מנהיגי החבל, המעוניין להתנתק מגאורגיה, והתרשם כי כל ניסיונות הקהילה הבינלאומית - האו"ם, האיחוד האירופי וגופים נוספים - להגיע לפתרון של שלום בנושא, נדונו לכישלון.
הסיבה לדעת מק'קיין, כפי שהתבטא בראיון לעיתון מקומי, נעוצה במה שראה יותר מאשר במה ששמע - ליתר דיוק היו אלה שלטי ענק מהם ניבט פרצופו של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין ומתחתם הכיתוב "הנשיא שלנו". תושבי החבל רוצים להסתפח לרוסיה ורואים בגאורגים, עם שלצדו חיו בשלווה במשך שנים רבות, אויב.
בכירים אמריקניים התבטאו בנושא המעורבות הרוסית באזורים אלה לא פעם בתקופה האחרונה, כשהם מאמצים את העמדה הרשמית של וושינגטון, התומכת בנסיגתם של הכוחות הרוסיים מחבלי המריבה. המעורבות האמריקנית והאירופית באירועים הנוגעים למקום כל כך קרוב לרוסיה, המשיכו להזרים שמן למדורה.
ההחלטה מ-11 בספטמבר (סמלי משהו) להכריז על קיום משאל עם על עתיד החבל לא הוסיפה נחת בקרב גאורגיה ומדינות המערב. ההערכה היא כי משאל עם שכזה יכריע בעד עצמאות לחבל אוסטיה, אולם הסיכוי כי החבל יזכה להכרה בינ"ל נמוך, והצהרה שכזו, ככל הנראה, רק תגדיל את הסיכון להתלקחות קרבות בין הממשלה לתושבי החבל.
הלחץ הרוסי
מאז התקופה הקומוניסטית, נותרו בסיסים ומפקדות רוסיים רבים בגאורגיה, ורק ב-1999 הבטיחה רוסיה לראשונה כי תפנה אותם. בשנת 2000 אכן פונתה אחת מהמפקדות, אולם המשך הפינוי עדיין נדון. ב-2005 הצליח נשיא גאורגיה, מיכאל סקאשוילי, להגיע להסדר עם הרוסים ולוח זמנים לפינוי הכוחות הרוסיים מגאורגיה נקבע.
רוסיה החלה בפינוי הכוחות, אולם כעת, עם פרוץ המשבר הנוכחי, עדיין נמצאים כוחות רוסיים במדינה ורוסיה הצהירה בשל כך, כי היא עצרה את ביצוע הנסיגה עד שהמשבר ייפתר.
הרוסים מאשימים את הגאורגים בכך שהם תומכים בעצמאותה של צ'צ'ניה ולא רק במילים - בידי הרוסים עדויות רבות על סיוע בנשק ובמתן מקלט לראשי המורדים הצ'צ'נים ורק לאחרונה הסכימה גאורגיה לקיים סיורים משותפים עם כוחות הביטחון הרוסיים לאורך הגבולות בכדי להילחם בהברחות של נשק וציוד.
במסגרת המלחמה השקטה של רוסיה בשאיפות ההתרחקות הגאורגיות, הוחלט לעשות שימוש בסנקציות כלכליות - רוסיה מחרימה את היין הגאורגי ואת המים המינרלים, ממוצרי הייצוא החשובים של המדינה, בתואנה כי המוצרים לא עומדים בתקנים הבריאותיים. לפרקים, ושוב במשבר הנוכחי, רוסיה מונעת מפועלים גאורגיים לחצות את הגבול ולעבוד ברוסיה, כשהיא פוגעת בכך במקור הכנסה חשוב לכלכלה הגאורגית.
אולם עיקר הלחץ הכלכלי על גאורגיה נתן את אותותיו כבר בתחילת השנה האזרחית - רוסיה העלתה לגרוזיה את מחירי הגז הטבעי לצרכנים בעיצומו של החורף הקשה. בנוסף גם פוצץ צינור גז באופן מסתורי, והרוסים והגאורגים הטילו את האשמה אחד בשני. בפועל, סבלו אזרחי גאורגיה מחורף קשה שגבה גם הרוגים, מאחר ולא ניתן היה לחמם את כל הבתים במדינה.
העלאת המחירים ב-80% הפכה לקשה מנשוא לממשלה הגאורגית, שעוד ניסתה לסבסד את המחיר, אך לבסוף נאלצו אזרחי גאורגיה לספוג חלק מהעלייה, בשיעור של 30%.
פוטין - לא מתכוון לוותר בקלות. צילום: הקרמלין
המשבר הנוכחי
דבר מעצרם של שישה קצינים באשמת ריגול, ובראשם – ארבעה קצינים רוסיים, גרם לזעם רב בקרב ההנהגה הרוסית. רוסיה החליטה לנצל את ההזדמנות בכדי לחזק את הלחץ על הגאורגים - הסנקציות הכלכליות הוחרפו, תהליך עזיבת החיילים הרוסיים הוקפא וכעת מביטים הגאורגים בחשש אל עבר חבלי המריבה ותוהים כיצד תפעל רוסיה במקומות אלה.
החזרת השגריר הרוסי להתייעצויות במוסקבה ופינוין של משפחות החיילים הרוסיים מגאורגיה, הם רק חלק מהמהלכים הנתפסים כמאיימים מבינת הגאורגים, הסבורים כי הפעם רוסיה מתכוונת לדבריה. בידי גאורגיה אין אופציה צבאית אמיתית מול רוסיה. האפשרות שהמערב ייחלץ לעזרתה צבאית לא ממש קיימת ולכל היותר ייעשה ניסיון להפעיל לחץ על הרוסים.
אירועים אלה הם נדבך נוסף בשרשרת הארוכה המאפיינת את המלחמה הקרה - המעצמות לעולם אינן מתעמתות באופן ישיר.
המשבר הנוכחי יזדקק לכמה שבועות בכדי למצות את עצמו. הרוסים הוכיחו כי אין הם מתכוונים לוותר לגאורגים בעניין אלא להפך - בדעתם לנצל את המשבר הנוכחי כמנוף להשבת ההשפעה הרוסית במדינה.
מיצויו של המשבר יהיה קרוב לודאי בהתקפלות גאורגית – שחרור הקצינים, חתימה על הסכמים נוחים מבחינת הקרמלין, הקמת ועדות מועדות שונות שיבחנו את המשך היחסים בין המדינות ואולי גם הקמת קואליציה בה ישולבו גורמים פרו-רוסיים, דוגמת פוליטיקאים מקומיים בעלי זיקה למוסקבה, הנתמכים ע"י רוסיה.
| |
|
|
|
|
