חיפוש :
  

יחס המעצמות אל החמאס
סיקור ממוקד פרויקטים מיוחדים המלחמה הקרה השנייה
פורסם : 18/05/2006, 01:19
אלון לוין ויובל בוסתן

בדצמבר 2005 הציג אתר סיקור ממוקד את תיאורית "המלחמה הקרה השנייה" המנתחת את יחסי הגומלין בזירה העולמית. באזורנו, היחס לחמאס מאז עלה לשלטון, מבליט את ההבדלים בזיקתם של השחקנים הראשיים - ארה"ב מתנגדת, האיחוד האירופי מגמגם וסין ורוסיה מאמצות אותו בחום.  

ממול, ניצב המחנה הפרו-פלשתיני אשר הורכב מרוב מדינות אירופה, בראשן צרפת, גרמניה ומדינות סקנדינביה שהוקיעו את פעולות ממשלת ישראל והובילו שורת צעדים נגדה, שהגיעו לשיא בשנים 2002/3 - תיירים הפסיקו לבוא לביקור, קבוצות ספורט נמנעו אף הן מלהגיע בשל הוראה גורפת מהתאחדויות הספורט הבינ"ל, אנשי עסקים מיעטו בפעילותם העסקית, מוסדות אקדמיים רבים החרימו מוסדות ישראלים והמצור הדיפלומטי-תקשורתי סגר על המדינה.

הפגנות הענק ברחבי העולם באותן שנים, כולל ההפגנות כנגד המלחמה בעיראק שהיוו הזדמנות למבקריה של ישראל להציג את השקפתם, הצטלמו חדשות לבקרים בטלוויזיה ותייגו את ישראל כמדינה גזענית הראויה ליחס של מצורעת- ההשוואה של ישראל לדרום אפריקה בתקופת האפרטהייד הייתה פופולארית וכוונה לא רק לניסיון למצוא את הדומה בין המשטרים, אלא גם להזכיר לעולם כיצד נפל השלטון בדרום אפריקה לאחר שהוחרם במשך שנים על ידי רוב מדינות העולם. תשואות רמות ומוזיקה לטינית מחרישת אוזניים ליוו אותו, שעה שהזמין את נציגי הארגונים להמשיך ולדון ברעיונותיו וברעיונות אחרים הנוגעים למאבק המשותף- ביולי בקובה, באוגוסט בוונצואלה ובספטמבר בבוליביה.

מספר אירועים ותהליכים שהתרחשו בזירה העולמית בשלוש השנים האחרונות זרעו זרעים של מהפכה ביחסי התמיכה הבינ"ל, זרעים שהחלו לנבוט לאחרונה ומביאים לשינוי חיובי בגישה לישראל.

הרשות הפלשתינית- ממותו של ערפאת ועד עליית החמאס

אחד הנושאים הבולטים באינתיפאדה הנוכחית הוא הסיקור התקשורתי בעולם- השפעת הטלוויזיה על דעת הקהל היא עצומה בשל המהירות בה מגיעות התמונות מן הסכסוך לכל בית בעולם כמעט.

בימי המצור על המוקטעה, הזווית הפלשתינית בדעת הקהל זכתה לעדנה וערפאת הוצג שאיש שברירי ומסכן. האלטרנטיבה של ישראל- לשחרר את ערפאת בכדי שיסתובב כמנצח בבירות העולם- הייתה גרועה לא פחות. לנוכח המצור בו נמצא עראפת במוקטעה, טענו הפלשתינים כי הטרור אינו באחריותם, וכי אינם יכולים למונעו. כך יכלו הפלשתינים לשחק את המשחק הכפול שבו ביצעו פיגועים, אך האשימו את ישראל באחריות עליהם.

מותו של ערפאת ובחירתו של אבו מאזן כמחליפו הפחות דומיננטי, בישרה בין היתר גם ירידה בסיקור התקשורתי ובהתעניינות העולם המערבי בנושא הפלשתיני.

הירידה בהתעניינות, פעולותיו (המצומצמות) של אבו מאזן נגד הטרור, הכתישה המתמשכת של צה"ל בתשתיות הטרור ותחילת בניית גדר ההפרדה הביאו לירידה במספר הפיגועים ולירידה ברמת המתיחות בשטחים. עליית החמאס לשלטון בינואר אחרון וההכרה כי העם הפלשתיני בחר לו תנועה אסלאמית קיצונית שתנהיג אותו, היוותה מכה נוספת בדעת הקהל, וחייבה ממשלות רבות במערב לשנות את מדיניותן.

החיבור בין החמאס לאיראן המתגרענת, לסוריה (באמצעות הלשכה המדינית שלו היושבת בדמשק) ולארגוני טרור אחרים והעובדה כי הן החמאס והן איראן מאיימים בהשמדת המדינה היהודית 60 שנה לאחר השואה (איראן, החמאס וגם אבו-מאזן אף מכחישים שאי פעם אירעה), הביאה לקו נוקשה יותר מצד מדינות אירופה.

הטרור באירופה

תפוצת הטרור בשנים האחרונות הביאו להכרה ברוב מדינות אירופה כי איום הטרור הוא לא משהו ייחודי למזה"ת, וכי הוא יכול להתרחש בכל מקום- הפיגועים במדריד, לונדון, איסטנבול, מוסקבה, כמו גם הפגיעה בתיירים מערביים במקומות כמו בבאלי ובסיני חיזקו את המחנות השמרניים באירופה, אשר התנגדו באופן מסורתי לגישה הפייסנית כלפי הטרור ביבשת.

שלוש הגדולות של אירופה- גרמניה, צרפת ובריטניה, הן כיום בנות ברית נאמנות של ארה"ב הן בסוגיה הסורית והן בסוגיה האיראנית- שתיהן מדינות טרור המעורבות בסיוע לפלשתינים. אמנם המאמץ הדיפלומטי כנגד איראן וסוריה קשור אומנם למעורבות הסורית בלבנון ולתוכנית הגרעינית האיראנית, אולם לא ניתן לנתק נושאים אלה לגמרי מהסוגיה הפלשתינית, בעיקר לנוכח עלייתו של החמאס לשלטון.

מדינות אלה, למעט תקופה קצרה של אמירות מבולבלות וסותרות לאחר עליית החמאס לשלטון ברשות, מביעות כיום תמיכה במדיניות החרמת החמאס, לפחות עד שישנה ממנהגיו ויכיר בישראל. שר החוץ הצרפתי, בפגישה עם ראש הממשלה אולמרט, אישר את המדיניות הצרפתית, קנצלרית גרמניה, אנג'לה מרקל, עשתה זו בעבר וכך עשה גם טוני בלייר.

בכך, למעט איטליה (נכון לרגע זה מאחר ופרודי תמך בעבר בקו הפלשתיני), נמצאות רוב המדינות הגדולות באירופה במחנה הפרו-ישראלי, בזמן שהתמיכה בפלשתינים מצטמצמת מדי יום ולמעט ספרד ומדינות סקנדינביה, שגם עושות קולות של שינוי מדיניות, מתקשים הפלשתינים למצוא בני ברית באיחוד האירופי.

סין ורוסיה

סין היא שחקנית חדשה בשדה הדיפלומטיה העולמית- חרף גודלה, נמנעה סין באופן מסורתי שלא להתערב בפוליטיקה המתרחשת מעבר לאזורה הגיאוגרפי למעט מקרים נדירים ביותר.

צמיחתה הכלכלית המטאורית, אשר מילאה את קופתה מחד והפכה אותה ל"מורעבת" לנפט וגז טבעי, אילצה אותה, לטובתה שלה, להתחיל ולנקוט עמדה באזורים רבים בעולם, כולל במזרח התיכון- שר החוץ מטעם החמאס, מחמוד א-זאהר, ייפגש בימים הקרובים עם בכירים סיניים בבייג'ינג.

כך מנסה סין, אשר סגרה כבר עסקה בהיקף של עשרות מיליארדי דולרים עם איראן, ועסקה גדולה אחרת עם סעודיה על אספקה סדירה של נפט, להבטיח כי דבר לא יפגע בצמיחתה הכלכלית.

רוסיה בתקופתו של פוטין, מנסה לשוב לימי הזוהר של בריה"מ כמעצמה עולמית, וככזו, אף היא חייבת לנקוט בעמדה מסוימת במזה"ת ופוטין התחייב מספר פעמים בעבר לתמוך בפלשתינים תמיכה כספית ובכך לפרוץ את המצור הבינלאומי.

בדרך להשגת המעמד, הרוסים מעוניינים לחזק את אחיזתם בכל מקום אפשרי. בניגוד לסין ולארה"ב, רוסיה היא מעצמת אנרגיה אשר לא רואה במאגרי הנפט במזרח התיכון משאב חיוני לצמיחתה, אלא דווקא מחירים גבוהים בשוק זה משרתים את מטרתה היטב.

במזרח התיכון מעוניינת רוסיה להרחיב את השפעתה מבחינה פוליטית, כמשקל נגד לאמריקנים, צבאית, באמצעות אחיזה בבסיסים באזור וכלכלית, באמצעות מכירת סחורה רוסית כמו נשק, לאותן מדינות אשר מצויות בסכסוך עם האמריקנים.

מה יהיה?

הרשות הפלשתינית תחת הנהגת החמאס ועל אף נוכחותו של אבו מאזן, שוקעת לאיטה לתוך תוהו ובוהו- חדשות לבקרים מתרחשים קרבות בין תומכי החמאס והפת"ח סביב הגישה למשאבים. זוהי תולדה של מדיניותו של ערפאת שאפשר לארגוני טרור ללבלב אצלו ואף הסית אותם האחד כנגד השני.

במצב העניינים הנוכחי בשטחים, האוחז בנשק הוא בעל הסיכויים הטובים ביותר לעבוד ולהתפרנס בצורה מכובדת. הרשות נהגה לשלם משכורות לפעילי טרור רבים. אחרים, עשו שימוש בנשק בכדי לגבות דמי חסות או אחוזים מעסקאות שונות ומשונות.

קיים סיכוי גבוה שהחמאס ישתלט לבסוף על אי הסדר ברשות ובשטחי הרשות ימשול הסהר האסלאמי והרשות הפלשתינית תהפוך לגוף אוטוריטרי הרבה יותר מאשר בימיו של ערפאת. המציאות הזו מחייבת יחסים הדוקים בין החמאס לבין רוסיה.

ככל שחולף הזמן, יורדת המסיכה מעל פניהם של כלל השחקנים במערכת הגלובלית, או במילים אחרות- כל שחקן יודע לאיזה צד הוא משתייך- בחירתה של הרשות הפלשתינית בראשות החמאס להתרחק מכל מאמץ דמוקרטי ולנסות ולהקים משטר ריכוזי, תהליך שיתחזק ככל שהחמאס יעמיק את אחיזתו ויפתור את העימות עם הפת"ח (על אף האפשרות שהפלשתינים ייאלצו לעבור שלב של מלחמת אזרחים בטרם זה יקרה), מרחיקה אותה באופן טבעי מן הגוש הדמוקרטי ומקרבת אותה אל חיקו של הגוש הריכוזי, גוש שמנהיגותיו הן סין ורוסיה.



לדף הבית   הדפסה  שלח תגובה לעורך