בשיא האינתיפאדה נתפסה צרפת כ"אויב הציבור" בעיני ישראלים רבים. מאז התאמצה צרפת לשנות את תדמיתה ואף הצליחה בכך במידה לא מבוטלת. מדינה אחרת, איטליה, צצה במשבר הנוכחי כמי שמעוניינת לתווך בין ישראל ללבנון. היוזמה היא ברוכה, אך מה עומד מאחוריה?  

בתוך להט האירועים השוטפים את המזה"ת, כשבראשם גזרות הלחימה בלבנון ובעזה, חל שינוי מעניין בזירה הדיפלומטית הבינלאומית. השינוי אינו מפתיע והוא פרי של תהליך מתמשך, אולם בקרוב יהיה צורך לתת אליו את הדעת - צרפת, המדינה שבישראל אהבו לשנוא על שום מדיניותה הפרו- ערבית, בעיקר בשנות השיא של אינתיפאדת אל-אקצה, שינתה בחודשים האחרונים את הטונים שלה וכעת אין היא הקול הבולט באירופה בנוגע למלחמה.

לתוך הואקום שנוצר, נכנסת מדינה חדשה, שהייתה עד לא מזמן מתומכותיה המעטות של ישראל באירופה – איטליה, תחת הנהגתו של רומנו פרודי.

צרפת כבר לא נגדנו

השינוי שעברה צרפת סוקר באריכות באתר זה בחודשים האחרונים במספר מאמרים. ככלל ניתן לומר כי בצרפת הפנימו את התהליכים הגלובליים הנוכחיים, בהם עומד המערב בפני מלחמה קרה חדשה. צרפת החלה לסגור פערים מדיניים לכיוונה של ארה"ב - הדוגמאות הבולטות לכך היא העברת ההחלטה המשותפת במועצת הביטחון (מספר 1559), הקוראת לפירוק הכוחות המזויינים בלבנון ולסילוקם של הכוחות הסוריים ממדינה זו. בנוסף בלטה צרפת בדרישותיה לחקור את פרשת רציחתו של ראש ממשלת לבנון לשעבר ראפיק אל חרירי, למות רוחם של גורמים רדיקליים במזה"ת.

במשבר הנוכחי היה זה שיראק, הנשיא הצרפתי שנחשב בעיני רבים בישראל לפרו-ערבי, שגינה בצורה חריפה את פעולת החיזבאללה וקרא לארגון לשחרר לאלתר את החטופים. עוד קרא שיראק לפירוק מיידי של כל המיליציות החמושות בהתאם להחלטה 1559 של מועצת הביטחון.

בעוד ראש הממשלה הצרפתי נחת בביירות לביקור תמיכה בממשלה הלבנונית, צעד שלא נתפס כמתריס במיוחד בעיני ישראל, שלח שיראק את שר החוץ שלו לביקור בישראל כמה ימים אח"כ ובו הובן כי צרפת מבינה ומקבלת את מטרות המלחמה של ישראל, לפחות לפי שעה. ניקולה סרקוזי, שר הפנים הפופולארי של צרפת ומועמד מוביל לבחירות לנשיאות שייערכו באפריל בשנה הבאה, הביע אף הוא תמיכה מלאה בפעולותיה של ישראל.

איטליה, לעומת זאת...

איטליה נחשבה עד לא מזמן לבת ברית חשובה לארה"ב מאז אירועי ה-11 בספטמבר. סילביו ברלוסקוני, ראש ממשלתה הססגוני והשנוי במחלוקת של איטליה, הצהיר מיידית על תמיכתו בארה"ב ואף שלח כוחות צבא לעיראק ב-2003, כוחות שייצאו מהמדינה רק בתום השנה. בנוסף, תמך ברלוסקוני במדיניות הישראלית באינתיפאדה על אף ששתי החלטות אלה - התמיכה בארה"ב ובישראל - לא נחשבו לפופולאריות כל כך באיטליה.

במערכת הבחירות ב-9 באפריל באיטליה, זכה רומנו פרודי, מנהיגו של גוש השמאל במדינה, בהפרש זעום ביותר - 0.11% בלבד הפרידו בין פרודי לברלוסקוני בבחירות לבית התחתון, ואילו בבית העליון היו אלה קולותיהם של מצביעי הפזורה האיטלקית שהורשו לראשונה להצביע בבחירות (למרבה האירוניה - מכוח חוק שדחף ברלוסקוני עצמו). תוצאות אלה העידו כאלף עדים על כך שאיטליה חצויה מבחינה פוליטית בדיוק באמצע. אך גם הפרש זעום זה הספיק לפרודי לבצע שינויים עמוקים במדיניות הפנים והחוץ של ארץ המגף.

בניגוד לדרכו הפרו-אמריקנית של ברלוסקוני, מנהיג פרודי פוליטיקה שניתן לכנותה פרו-אירופית, קרי - השמת דגש על חיזוק היחסים בתוך האיחוד האירופי, והגדלת המעורבות האירופית בתהליכים הפוליטיים הכלל עולמיים, זירה שהאיחוד האירופי הותיר לשליטה אמריקנית מוחלטת בשנים האחרונות.

ראש ממשלת איטליה, רומנו פרודי - שיראק החדש? צילום: מחלקת המדינה האמריקנית

המתווך

לאחר חזרתם של כ-1,100 חיילים איטלקיים מעיראק, במסגרת המגמה לפנות את הנוכחות האיטלקית מעיראק עד סוף השנה, נותרו במדינה עוד כ-1,600 חיילים. לדעת פרודי, שהתבטא בנושא גם במהלך קמפיין הבחירות שלו, המלחמה בעיראק היא מיותרת, הנתפסת בעיניו כגחמה אמריקנית לכל היותר.

לפרודי יש משימה חדשה לכוחותיו הצבאיים, משימה הנחשבת בעיניו ליוקרתית מבחינה פוליטית ולכזאת אשר עשויה לשדרג את מעמדה המדיני של איטליה בעולם - שמירת שלום כחלק מכוח רב לאומי ואולי אף הובלה של כוח כזה. הזדמנות שנקרתה בדרכו של פרודי להפוך ולהיות מדינאי מוביל ומשפיע במזה"ת בדמותה של המלחמה בלבנון, מנוצלת על ידו כעת, ונראה כי אמינותו בעיני הגורמים הפועלים במזה"ת רק גדלה.

בשבת ה-15 ביולי, ביומה הרביעי של המלחמה בלבנון, צלצל הטלפון במשרדו של ראש הממשלה אהוד אולמרט. באותו יום נפתחה ועידת ה-G8 שבה השתתף פרודי ונראה היה כי המלחמה הולכת "לגנוב את ההצגה" מהמעצמות המתועשות. ”אני רוצה לחזק את ידיכם“, אמר פרודי לעמיתו הישראלי, ”ואני מבין את מה שישראל עושה בלבנון". פרודי אף הוסיף בנימה דיפלומטית כי על ישראל להקפיד שלא לפגוע בחפים מפשע ובתשתיות אזרחיות שלא לצורך.

בימים שלאחר מכן החלה להתגבש התוכנית להקמת כוח רב לאומי בלבנון. ארה"ב ובריטניה, שכוחותיהם פרושים בעיראק ובאפגניסטן, נתנו להבין כי יתקשו להשתתף במשימה זו. לעומתן היו אלה איטליה, גרמניה, צרפת ורוסיה שהציעו סיוע. מבין אלו, ההצעה האיטלקית הייתה הנלהבת ביותר- פרודי דיבר על משלוח משמעותי של חיילים וכל סיוע אחר שיידרש בכדי להקים את הכוח הרב לאומי.

בימים שלאחר מכן הציעו האיטלקים מספר פעמים נוספות להשתתף בכוח הרב לאומי, וזאת במקביל למאמציהם להשיג הפסקת אש בלבנון. לבנון עצמה קידמה בברכה את מאמצי התיווך של איטליה וניכר כי הגישה האיטלקית מקובלת עליה.

האיטלקים החליטו לקחת את הצהרותיהם לגבי מעורבות בינלאומית בנושא הלבנוני צעד אחד קדימה, באמצעות אירוח ועידת חירום ברומא בהשתתפות מזכירת המדינה האמריקנית קונדוליסה רייס ושרי חוץ אירופיים וערביים. מקומה של ישראל נפקד מועידה זו, על אף שארה"ב כביכול, ייצגה את האינטרסים של ישראל.

הועידה, שמטרתה הייתה לנסות ולגבש הצעה להפסקת אש שבעקבותיה יוקם כוח רב לאומי בלבנון, לא הצליחה להגיע לתמימות דעים בנושא. פרודי, שרצה בהצלחת הועידה יותר מרבים ממשתתפיה, התאכזב, אך לא אמר נואש. הוא החליט לשלוח את שר החוץ שלו ד'אלמה למשימת תיווך בכדי לנסות ולהגיע להפסקת אש גם ללא עזרת הועידה. פרודי עצמו אף נפגש ב-27 בחודש עם יו"ר הרשות הפלשתינית אבו מאזן בכדי לנסות ולמצוא פתרון או להציע עזרה בחזית השנייה של ישראל – רצועת עזה.

נכון לזמן כתיבת שורות אלה, משתדלת איטליה לשמור על נימה דיפלומטית ולא מוטה במגעיה עם ישראל ועם מדינות ערב. רומנו פרודי, דיפלומט ופוליטיקאי ותיק אשר כיהן 5 שנים כנשיא האיחוד האירופי ושנתיים בשנות ה-90 כראש הממשלה, מעוניין בעמדת הברוקר ולכן הוא נזהר מלהפעיל לחץ חזק מדי לכיוון אחד הצדדים.

ארה"ב, מדינות האיחוד האירופי וישראל נדרשות לנהוג בחשדנות מסוימת כלפי היוזמות של רומנו פרודי, בעיקר לאור חיזוק קשריו עם מדינות בעייתיות מבחינתן, כדוגמת רוסיה, מדינה אשר לה השפעה לא מעטה על איטליה ואשר מגינה במשבר הנוכחי על סוריה ועל איראן ומנסה לטשטש את האחריות שלהן לאירועים. חמור מכך, מבחינת מדינות הגוש הדמוקרטי בכלל וארה"ב וישראל בפרט - איטליה של פרודי נוקטת בגישה פייסנית כלפי הטרור העולמי ורואה בתהליך שלום כולל את האמצעי להגיע לפתרון לכל מצב, עמדה שאינה מקובלת ואף נחשבת נאיבית בעיני מדינות הגוש הדמוקרטי.

בתהליך זה תידרש בוודאי ישראל לשלם במטבע קשה, כפי שנדרשה עד היום, והלחץ, לא מעט "בזכות" האיטלקים, יגבר מיום ליום. האם תהפוך איטליה במשבר הנוכחי להיות "צרפת"? האם פרודי יצטייר בעיני הישראלי הממוצע כשיראק חדש ותו לא?

אמנם מוקדם עדיין לדעת, אך מוטב למקבלי ההחלטות בישראל לנהוג ביוזמות האיטלקיות בזהירות.

---

לדף הבית

הדפסה

שלח תגובה לעורך

---