בשנים האחרונות, הולכת ומתפתחת ברית בין מדינות באמריקה הלטינית, העומדת על שתי רגליים אידיאולוגיות - הרגל השמאלית המייצגת את התפיסה החברתית-כלכלית הסוציאליסטית של חברות הציר (משק מולאם, שיפור שירותי הרווחה, התעסוקה והחינוך) ואילו הרגל הימנית מייצגת את ההתנגדות להגמוניה האמריקנית.  

החברה הראשונה ובעלת היוקרה בציר, היא קובה בהנהגת פידל קסטרו - קובה, מאחרונות המדינות הקומוניסטיות, נמצאת מזה 47 שנים,מאז המהפכה במדינה, במצב סכסוך עם האמריקנים, שהגיע לשיאו בפלישה למפרץ החזירים ובמשבר הטילים. היא נהנית מיוקרה רבה בעולם השלישי ואף שולחת משלחות של אנשי חינוך ורפואה למדינות רבות.

כיום מוצבים אלפי רופאים קובניים בונצואלה, בוליביה ומדינות בקאריביים, במסגרת תוכנית מקיפה שבה קובה משדרגת את הטיפול הרפואי באזורי הפריפריה במדינות אלה, וכן מכשירה רופאים (הן בשטח והן באוניברסיטאות קובניות) בתמורה לנפט מוזל ולסחורות. מורים קובניים נלחמים בבערות שהיא מנת חלקם של אזורים רבים באמריקה הלטינית.

החברה השנייה בציר, היא ונצואלה בהנהגתו של הוגו צ'אבז, מנהיג סוציאליסטי בעל נטיות אוטוריטריות המנהל קו תקיף כנגד ארה"ב. צ'אבז הוא מנהיג אופ"ק (ונצואלה היא יצואנית נפט חשובה- על פי אתר ה-CIA מדורגת מס' 6 בעולם) וככזה ביכולתו להשפיע על מחירי הנפט, נתון חשוב בכלכלה העולמית.

צ'אבז עושה שימוש בפטרו-דולרים שלו בכדי לעזור בתוכניות הסיוע הקובניות למדינות האזור. בנוסף תומך צ'אבז בפוליטיקאיים בעלי נטיות רדיקליות במדינות שונות באמריקה הלטינית- בפרו (עד כדי משבר דיפלומטי שגרם להחזרת שגריר פרו בונצואלה לפרו), במכסיקו ובניקרגואה.

החברה השלישית שהצטרפה לאחרונה, היא בוליביה בהנהגתו של איבו מוראלס, מנהיג עממי ממוצא אינדיאני ומגדל קוקה בעברו, שביסס את קמפיין הבחירות שלו על התנגדות לארה"ב והפיכת בוליביה למדינה סוציאליסטית. לאחר הבחירות, הלאים מוראלס את משק האנרגיה במדינה וכרגע הוא מעוניין במהשך המדיניות בענפים כלכליים אחרים.

מטרת המדינות החברות בברית היא להרחיב את הקשרים שלהם בעולם, ולצרף עוד מדינות באמריקה הלטינית לציר הלטיני.

חיזוק הקשרים עם העולם

ספרד בהנהגתו של ראש הממשלה זאפאטרו, מהווה ידידה חשובה באיחוד האירופי. סין, צרכנית האנרגיה השנייה בגודלה בעולם, מחזקת את קשריה באמריקה הלטינית ואפילו יחסי הציר עם איראן התחממו בחודשים האחרונים - איראן וקובה החלו בשיחות לשדרוג היחסים בכל התחומים, ביניהם התחום הכלכלי והתחום המדעי, שבו יש לקובה מה להציע.

גם יחסי איראן וונצואלה יודעים פריחה לאחרונה ובסוף חודש ינואר נחתמו שורה של הסכמים בין המדינות. הוגו צ'אבז אף החמיא בנדיבות למנהיג הרוחני והאיש החזק באיראן, עלי חמנאי, בתארו אותו כאדם חכם ובעל מוסר.

תמיכה בדרום אמריקה

באמריקה הלטינית חשובה התמיכה של שתי הענקיות של דרום אמריקה, ברזיל וארגנטינה - נשיא ברזיל הוא לולה דה סילבה הסוציאליסט, שמקדם אומנם רפורמות בעלות אופי קפיטליסטי בארצו, אך נוהג להשתתף בכל הועידות והמפגשים הסוציאליסטיים הבינלאומיים, כולל הועידה הבינלאומית שהתקיימה בונצואלה בסוף ינואר.

בארגנטינה זהו נסטור קירשנר, שמאז שעלה לשלטון ב-2003 הוא משתדל להתרחק מארה"ב, בניגוד גמור לקודמיו. ארגנטינה, מדינה בעלת זכות הצבעה במועצת הביטחון של האו"ם כיום, לא מצביעה כנגד קובה בסוגיות של זכויות אדם כבעבר, אלא בוחרת להימנע. ארגנטינה מחזקת את הסכם הסחר בדרום אמריקה (השוק הדרומי המשותף) שהוא הסכם סחר חופשי, והשנה יצטרפו אליו כחברות קבועות, ונצואלה ובוליביה. רוח ההסכם וסעיפיו פוגעים בהסכם סחר שמקדמות מדינות צפון אמריקה, ארה"ב, קנדה ומקסיקו.

פרו הולכת לבחירות כלליות לנשיאות ולפרלמנט בחודש אפריל. אחד המועמדים לנשיאות, אויינטה הומלה, בריגדיר גנרל לשעבר בצבא הפרואני ולאומן (ויש אומרים אנטישמי) סוציאליסטי, הוא בעל קשרי חברות עם הוגו צ'אבז והתקשורת בפרו טענה כי צ'אבז מתערב במערכת הבחירות במדינה. לפרו יש באופן זמני, חשיבות בינלאומית, מאחר והיא חברה זמנית במועצת הביטחון.

לאחר הסיבוב הראשון בבחירות לנשיאות נותרו הומלה ואלן גרסיה שיתמודדו בסיבוב השני לנשיאות. כרגע דווקא גרסיה, שהגיע למקום השני בסיבוב הראשון בבחירות, הוא המוביל בסקרים.

גם בקוסטה ריקה שבמרכז אמריקה, נערכו לאחרונה בחירות. שני המועמדים הבכירים היו חתן פרס נובל לשלום אוסקר אריאס, ומועמד צעיר, כמעט אנונימי בשם אוטון סוליס. אריאס נחשב לכל אורך מערכת הבחירות למועמד ודאי, בין היתר מאחר וכיהן בעבר כנשיאה של קוסטה ריקה וזכה להכרה בינלאומית כמתווך בסכסוכים אלימים (ועל כך זכה גם בפרס נובל), אולם סוליס, העמיד במרכז מערכת הבחירות את התנגדותו לצירוף קוסטה ריקה להסכם סחר חופשי במרכז אמריקה (עליו חתומות ארבע מדינות אחרות) וזכה במספר קולות נמוך במעט מאריאס, מספיק נמוך שהוחלט לערוך ספירה חוזרת ידנית של הקולות. בבחירה החוזרת זכה אריאס בהפרש זעום.

הציר הלטיני מהווה איום מבחינת האמריקנים החשים סכנה לאינטרסים שלהם, הן באמריקה הלטינית, והן בכלכלה העולמית (מחירי הנפט). הרכבו של הציר וחוזקו עשוי להשתנות בשנים הקרובות, אבל לפי שעה הוא בעל כוח בלתי מבוטל.

נכון למאי 2006, פרו, מכסיקו וניקרגוואה הן מהמדינות שעשויות לחבור לציר הלטיני בעתיד הקרוב, בכפוף לתוצאות הבחירות במדינות אלה.

---

לדף הבית

הדפסה

שלח תגובה לעורך

---