חיפוש :
  

טיוואן בסכנה
סיקור ממוקד פרויקטים מיוחדים המלחמה הקרה השנייה
פורסם : 16/02/2007, 15:13
אלון לוין ויובל בוסתן

התחזקותה המתמשכת של סין מביאה לפגיעה במעמדה של טיוואן, וכעת היא מאוימת מתמיד. למרות שהאמריקנים ממשיכים להצהיר על מחויבותם לביטחונה, ישנם הרואים במדינת האיים הזו נטל. קיצוץ ביטחוני וחולשה פוליטית פנימית בטיוואן, עשויים להקל על בייג'ין להתאחד עם טייפה.  

סין הקיסרית, אומה בת אלפי שנים, נקלעה לאנארכיה ב-1912, עם נפילת שושלת המלוכה. 13 שנים לאחר מכן, מנהיג כריזמטי בשם צ'יאנג קאי שק, הצליח לאחד את הרפובליקה הסינית תחת שלטונו, אך גם זה לא האריך ימים - הפלישה היפנית לסין בתחילת שנות ה-30, בתחילה לחבל מנצ'וריה ולאחר מכן לסין כולה, עצרה את מלחמת האזרחים בסין, בין צ'יאנג קאי שק והלאומנים לבין הקומוניסטים, והקפיאה את חלומות הרפובליקה הסינית.

בתום המלחמה, לאחר שהיפנים הובסו על ידי האמריקנים ונאלצו לסגת מסין, חודשה מלחמת האזרחים בסין. הכוחות הקומוניסטים בראשותו של מאו דזה דונג, הצליחו לגבור על הכוחות הלאומניים של צ'יאנג, ושני מיליון סינים, לאחר צעדה ארוכה, נמלטו אל האי טיוואן או "פורמוזה", שם הצטרפו אל האוכלוסייה הותיקה של האי, שמנתה 6 מיליון בני אדם. שטחי הרפובליקה הסינית הצטמצמו לכ-36,000 קמ"ר בלבד.

בשנת 1949. האמריקנים, שתמכו עד אז במלחמת האזרחים בכוחות הלאומניים, העריכו כי טיוואן תיפול לבסוף בידי הקומוניסטים, והיו מוכנים להסיר את התמיכה בצ'יאנג. אולם, מלחמת קוריאה שפרצה בסמוך לאירועים, שכנעה את הנשיא האמריקני דאז, הארי טרומן, לשנות את גישתו כלפי טיוואן, והאמריקנים אף מנעו ניסיונות כיבוש מצד הסינים באותם ימים.

במשך שנים רבות, התקיימה טיוואן תחת שלטון צבאי, על פי רוב גם מושחת ביותר, ובכיריה התייחסו לתקופה זו, כעניין זמני בטרם ישובו לסין היבשתית. כך למשל מוגדרת טאייפה, בירת טיוואן כבירה זמנית. צ'יאנג קאי שק, לאחר 50 שנות הנהגה, מת מהתקף לב בגיל 87 ושנה לאחר מכן מת גם מאו, שליטה של סין הקומוניסטית.

מותם של שני המנהיגים הנוקשים, לאחר שנים כה רבות, השפיע רבות על סין וטיוואן. סין החלה לעבור שינויים מרחיקי לכת במבנה הכלכלי שלה, והפכה ממדינה קומוניסטית, למדינה המנצלת את כלכלת השוק לצרכיה. טיוואן, שהחלה לפרוח כלכלית עוד בימי המשטר הצבאי בזכות התעשייה המתקדמת שפיתחה, המשיכה לפרוח לאחר סיום המשטר הצבאי ב-1987 ותחילת העידן הדמוקרטי.

הן הרפובליקה העממית של סין והן הרפובליקה הסינית אינן מכירות בלגיטימיות האחת של השנייה. עד שנות ה-70, ראו מדינות המערב בטיוואן כמייצגת האמיתית של האומה הסינית ולכך היו השלכות רבות - עד ה-25 באוקטובר 1971, הייתה זו טיוואן הקטנה שהחזיקה במושב קבוע במועצת הביטחון של האו"ם. בתאריך זה הצביעו המדינות החברות באו"ם בעד העברת המושב הקבוע לידי סין הקומוניסטית ומכאן ואילך, הפכה טיוואן למעין מדינה מצורעת, ומדינות רבות ניתקו עימה קשרים.

הצלחתה הכלכלית של סין, והפיכתה למעצמה הכלכלית הרביעית בעולם השנה, השפיעה רבות על המעמד של טיוואן – אחרי שבעבר השתלם כלכלית למדינות העולם השלישי לשמור על יחסים קרובים עם טיוואן, אחת מ-20 המשקים המובילים בעולם ומדינה בעלת רמת חיים גבוהה, הגיעה הצמיחה הכלכלית הסינית, אשר אפשרה לממשלה הסינית לפזר מיליארדי דולרים בעולם השלישי. מדינות רבות בוחרו להסיר את התמיכה הרשמית בטיוואן.

בסך הכל, עשרות מדינות העבירו את תמיכתם מטיוואן לסין הקומוניסטית וכיום ישנן רק 24 מדינות המכירות בטיוואן, כולן מדינות קטנות עד זעירות. מבין אלו ניתן למנות את מדינות מרכז אמריקה כפנמה, גואטמלה, קוסטה ריקה, אל סלוואדור, הונדורס, הרפובליקה הדומיניקנית וניקרגואה. בנוסף ישנן מספר מדינות איים, חלקן מאזור הקאריביים, התומכות בטיוואן, ובאפריקה נותרו רק גמביה, סוואזילנד, מלאווי, בורקינה פאסו וסאו תומה ופרינסיפה, ב"צד" הטיוואני.

נשיא טיוואן, צ'יאנג קאי שק בחברת רוזוולט וצ'רצ'יל. צילום: משרד ההגנה האמריקני

הסטטוס קוו

האמריקנים מקפידים על עמימות מסוימת בהשקפתם כלפי טיוואן, אך סוחרים עימה ומאפשרים לה לרכוש נשק "למטרות הגנה", בכדי שתוכל לייצר מאזן כוח עם הסינים. המסחר האמריקני עם טיוואן עומד על 60 מיליארד דולר בשנה, וטיוואן היא שותפת הסחר השמינית בגודלה של ארה"ב.

משולש היחסים, ארה"ב – סין – טיוואן, להלן ה"סטטוס קוו", אמור היה לקבע מצב מיוחד לאורך שנים רבות, אך מטבע הדברים הוא מושפע מההתרחשויות השונות. ירידת קרנם של הטיוואנים בזירה הבינלאומית החל מ-1971, השפיעה על היחס האמריקני. האמריקנים הכירו בכוחה ובחשיבותה של סין, ולאורך השנים, בעיקר מרגע שסין החלה להתחזק כלכלית, לא יכלו האמריקנים להתעלם מהשינוי. בשנת 1994, הקשה ממשל קלינטון על בכירים מטיוואן מלבקר בארה"ב, בצעד שחרג מחוק היחסים עם טיוואן שנחקק בקונגרס, ומאז נדרשת לוליינות פוליטית להתיר את כניסתם לארה"ב.

האמריקנים חיפשו תמיד מוצא דיפלומטי לסוגיה. תמיכתם במשטרה הדמוקרטי של טיוואן, פעולה שהעיבה על יחסי ארה"ב-סין, נתפסת יותר ויותר כבעיה. פליטות פה של דיפלומטים כדובר הסטייט דיפרטמנט בימי קלינטון, או מזכיר המדינה קולין פאואל בקדנציה הראשונה של בוש, באופן שהשתמע כי האמריקנים אינם מכירים בזכותה של טיוואן להתקיים באופן עצמאי, הגבירו את החששות בקרב הטיוואנים, הגם שאמירות מסוג אלה הוכחשו לאחר מכן או תוקנו בנוסח עדין יותר. מבחינת הסינים, היה זה יותר מרמז לכך שבאמצעות המשך הלחץ הדיפלומטי, הם יצליחו לאחד את טיוואן עם סין תחת ריבונותם.

הטיוואנים אגב, שומרים על עמימות בעצמם - טיוואן מעולם לא הכריזה באופן רשמי על עצמאותה, על אף שמנהיגיה רואים בה מדינה עצמאית ובעלת זכויות. נשיא טיוואן, צ'ן שוי ביאן הגדיר את הסטטוס קוו בעיניו – טיוואן לא תכריז על עצמאותה כל זמן שאינה מאוימת על ידי פלישה סינית לאי.

ההתחמשות הצבאית הסינית המואצת ב-17 השנים האחרונות, פיתוח כלי נשק כטילים לטווח קצר המהווים איום על טיוואן באופן ספציפי, ומנגד, קיצוצים נרחבים בתקציב הביטחון הטיוואני, מגדילים את הפער הביטחוני בין סין וטיוואן שעד לפני שנים לא רבות, היה זניח בזכות העליונות הטכנולוגית הטיוואנית.

המערכת הפוליטית הטיוואנית

בטיוואן פועלות כיום שתי קואליציות של מפלגות המובדלות על פי שלל נושאים, אך עיקר ההבדל נעוץ בתפיסתם את מעמדה של טיוואן. גוש המפלגות הראשון, "הכוח הירוק" אליו משתייך הנשיא הטיוואני בשבע השנים האחרונות, צ'ן שוי ביאן.

הירוקים תומכים בעצמאותה של טיוואן, והמפלגות שמרכיבות את הקואליציה נחלקות ביניהן על ויכוח בנוגע לעיתוי הנכון לעשות זאת, או על התנאים שבהם תחליט טיוואן להכריז על עצמאות.

הגוש הירוק, השואב את כוחו הפוליטי מהאוכלוסייה הכפרית של טיוואן, כמו גם מהאוכלוסייה הילידית של טיוואן, אותן קבוצות אתניות שחיו בטיוואן קודם להגירה הגדולה של שני מיליון הסינים ב-1949 בהנהגת צ'יאנג קאי שק. המפלגות החברות בגוש סבורות כי על טיוואן לצמצם את יחסיה עם סין הקומוניסטית, ולחזק במקביל את יחסיה עם מדינות פרו מערביות.

גוש המפלגות השני בטיוואן, הגוש הכחול השולט כיום בפרלמנט, תומך באיחוד עם סין, ולצורך כך גם מקדש את פיתוח היחסים הכלכליים עם הענק הנמצא בצדם השני של מיצרי טיוואן. גוש זה שואב את תמיכתו מקרב האוכלוסייה העירונית בטיוואן, בעלי העסקים הקטנים והגדולים הרואים בחיזוק הקשרים הכלכליים עם סין הזדמנות אדירה, בדומה למודל של הונג קונג. המפלגת הגדולה בגוש הכחול, הקואומינטנג, היא המפלגה הותיקה באסיה אשר פועלת מאז 1912. מנהיגיה, סון יאט סן ומאוחר יותר צ'יאנג קאי שק, סברו תמיד כי שהייתם בטיוואן זמנית, וכי לבסוף ינהיגו את סין כולה.

מפלגת הקואומינטנג, הייתה במשך שנים רבות מפלגת יחיד בטיוואן, עד שהפכה המדינה לדמוקרטית, ורבים בטיוואן מקשרים אותה עם שחיתויות רבות עד היום, בשל העובדה כי למפלגה נגישות גבוהה למנגנוני הכוח במדינה. הגישה הפייסנית של הגוש הכחול והעובדה כי הוא החזק בפרלמנט האחראי על החקיקה והתקצוב של פעולות הממשלה, ביצעה טיוואן סדרת קיצוצים בתקציב הביטחון שלה, ולכך ישנן השלכות רבות מאחר והמאזן האסטרטגי בין טיוואן וסין נפגע קשות.

ראשי המפלגה ביצעו בשנת 2005, סדרה של ביקורים מתוקשרים בסין בניסיון להידבר עם ההנהגה הסינית. הן המארחים הסינים והן האורחים הטיוואנים הסכימו על מדיניות "סין אחת", או במלים אחרות, בצורך לצרף את טיוואן בסופו של התהליך לסין. הקואומינטנג בטיוואן והקומוניסטים בסים האמינו תמיד באיחודה של סין, והפער נותר לגבי זהותו של השולט והאידיאולוגיה שתנחה אותו בניהול המדינה.

מקרב הפוליטיקאים ה"כחולים" של טיוואן, היו כאלה שכבר הציעו מדיניות חדש ה למדינה, שתכלול ערבויות סיניות לאי- התקפה על המדינה, בתמורה לויתור על כל שאיפות עצמאות.

בוש וג'ינטאו - מתחרים גם כאן. צילום: הבית הלבן

מקומה של טיוואן במלחמה הקרה השנייה

חשיבותה של טיוואן לגוש הדמוקרטי אינה מובנת דיה. במשך שנים, בזכות יכולותיה הטכנולוגיות והכלכליות המרשימות, הצליחה להתמודד עם איום צבאי סיני. טיוואן אינה מסוגלת לכך יותר לבדה, אך בשיתוף עם מדינות אחרות באזור, כיפן ודרום קוריאה, היא תוכל להבטיח שמשטרים דמוקרטיים יוכלו להמשיך ולהתקיים במזרח אסיה.

בסמכותו של נשיא טיוואן להכריז על משטר צבאי בעת הצורך, והתדרדרות במצב הביטחוני באזור עשויה להוביל אותו לכדי החלטה מסוג זה, שתבטל את הישגיה של טיוואן בעשרים השנים האחרונות כדמוקרטיה.

עלייתה של סין במדרגות הכוח בזירה הבינלאומית, מעמידה את המדינות הדמוקרטיות של מזרח אסיה בפני סכנה. יפן, דרום קוריאה וטיוואן, חשות מאוימות לנוכח ההתעצמות הצבאית הסינית. מרוץ חימוש בין הסינים ובין היפנים והדרום קוריאנים, החל לאחר הניסוי בטילים ארוכי טווח בצפון קוריאה ביולי האחרון, וכן, לאחר הניסוי הגרעיני באוקטובר האחרון.

בעוד איש לא מטיל ספק בעולם כי יפן ודרום קוריאה הן מדינות ריבוניות, האיום על טיוואן הוא מוחשי יותר. השאלה הגדולה הנשאלת היא האם מי מהמדינות הדמוקרטיות באסיה, וכמובן ארה"ב, תיחלץ לעזרתה של טיוואן במידת הצורך. האם תוקרב טיוואן על מזבח הרצון לרצות את סין?

נפילתה של טיוואן עשויה לגרום לתהליך שרשרת שבו תועמדנה גם דמוקרטיות אחרות באזור בסכנה. תקדים שבו תסכמנה מדינות העולם לעמוד מנגד בשעה שסין תפלוש לטיוואן, עשוי ליצור מציאות מאיימת במזרח אסיה ומשם בעולם כולו, שבו בעל המאה והרובה מכתיב התפתחויות פוליטיות, וביכולתו לשלול את ריבונותן ועצמאותן של מדינות אחרות.



לדף הבית   הדפסה  שלח תגובה לעורך