|
בוש ובלייר במצוקה
סיקור ממוקד פרויקטים מיוחדים המלחמה הקרה השנייה
פורסם : 07/05/2006, 02:30
אלון לוין ויובל בוסתן
|
|
 |
|
|
פיגועי הטרור של ה-11 בספטמבר היו יריית הפתיחה למלחמה העולמית בטרור וליצירת ברית חזקה בין ג'ורג' בוש לטוני בלייר. בחמש השנים שחלפו מאז, שני המנהיגים עמדו לבחירה – וניצחו. אולם, בשנה האחרונה שניהם סופגים קיתונות של ביקורת על תפקודם, הן מבית והן מחוץ.
בשבוע שעבר נערכו בחירות מקומיות בכמחצית מהרשויות המקומיות בבריטניה. מפלגת השלטון, הלייבור, אשר החזיקה ברשויות אלו ב-1768 מושבים, הפסידה 256 מהם (ירידה של 14.5%) והמפלגה השמרנית זכתה ב-252 מהם.
התבוסה הצורבת, שרבים רואים בה מבחן פופולאריות לתפקוד מפלגת השלטון ברמה הלאומית, מצביעה בברור על חוסר שביעות רצון בקרב אזרחי הממלכה המאוחדת מהתנהלות הלייבור, ורה"מ בלייר בראשה.
התחושה הזו אינה חדשה
ב-1997 זכה טוני בלייר בניצחון גדול למפלגתו, הגדול ביותר למפלגה כלשהי מאז 1935, עם זכיית מפלגת הלייבור בלמעלה מ-63% מהמושבים בפרלמנט. במערכת הבחירות שנערכה 4 שנים אח"כ, הפסידה מפלגת הלייבור רק 6 מתוך 418 המושבים שלה ולמעשה שמרה על כוחה.
הקדנציה השנייה של בלייר כבר הייתה קשה יותר, הרבה עקב הברית עם נשיא ארה"ב בוש בסוגיית המלחמה העולמית בטרור. בריטניה, שהייתה המדינה שספגה את מירב האבדות במתקפת הטרור של ה-11 בספטמבר (אחרי האמריקנים), מצאה את עצמה נלחמת בשתי מלחמות רצופות לצד האמריקנים, באפגניסטן ובעיראק.
בבחירות שנערכו לאחר המלחמות, ב-2005, איבדה מפלגת הלייבור 56 מושבים, מפלגת השמרנים צמצמה את הפער ממנה ואפילו המפלגה הליברלית הפכה כוח שלא ניתן להתעלם ממנו, עם קרוב מעשירית מהמושבים בפרלמנט.
ג'ורג' בוש וטוני בלייר - במצוקה (צילום: מחלקת המדינה האמריקנית)
סקנדל רודף סקנדל
בחודשים שקדמו לבחירות המקומיות בשבוע שעבר, הצטברו סיפורים רבים על שחיתויות ופרשיות שונות ומשונות שזוהו עם הלייבור ואשר פגעו בפופולאריות של המפלגה:
סגן ראש הממשלה- ג'ון פרסקוט הואשם בניהול רומן עם מזכירתו ובעברו הצבעוני גם הכאתו של מפגין שהשליך לעברו ביצים. למרות הרקורד המרשים, נותר פרסקוט לפי שעה בתפקידו, אך בלייר "הפשיט" ממנו למעשה את סמכויותיו, לגביהן טרם הוחלט למי תועברנה.
שר החוץ- ג'ק סטראו, שספג ביקורת על תפקודו הן בנושא העיראקי והן בנושא האיראני, הועבר לתפקיד יו"ר הפרלמנט התחתון (למרות שהבית העליון, הוא בית הלורדים, נהנה מיוקרה בשל הרכב חבריו, הפרלמנט התחתון, "House of Commons", חשוב יותר).
במקומו נבחרה לתפקיד השרה לאיכות הסביבה של בריטניה, מרגרט בקט ובכך עשתה היסטוריה- היא האישה הראשונה הנושאת בתפקיד הרם, שנייה במעמדה בהיסטוריה רק למרגרט ת'אצ'ר שכיהנה כראש ממשלת בריטניה בעבר.
בקט, בת לאם אירית-קתולית, כיהנה בעבר כיו"ר הלייבור לפרק זמן קצר (לאחר מותו של ג'ון סמית' ב-94, עת הייתה הלייבור באופוזיציה, עד אשר הוחלפה בטוני בלייר ב-21 ביולי אותה שנה). היא שימשה בשורה של תפקידים בהם בלטה יכולת הנאום שלה ולא פחות מכך- אהבתה לטיסות- על פי נתוני חיל האוויר המלכותי של בריטניה, ביקרה בקט לא פחות מ-134 פעמים בחנויות פטורות ממכס בין השנים 2002 ל-2005, עובדה שגררה ביקורת רבה בבריטניה.
מבחינה פוליטית, לאחר שנים רבות של חברות בארגונים מקצועיים, היא נחשבת לבעלת תפיסות שמאליות מבחינה חברתית וב-2002 הביעה ביקורת על מעורבות בריטניה בהכנות למלחמה בעיראק. למרות זאת, לאחר שפרצה המלחמה יישרה קו עם טוני בלייר, אליו היא קרובה ביותר.
שר הפנים - צ'רלס קלארק הואשם בניהול כושל של משרדו על רקע פרשה שהתפוצצה שבוע וחצי לפני הבחירות, בה נחשף כי כ-1023 אסירים בעלי אזרחות זרה, בהם שני רוצחים, חמישה פדופילים, שבעה עברייני מין אחרים ועשרים סוחרי סמים שוחררו ממאסר מבלי שנשקלה כלל אפשרות גירושם מבריטניה. למרות הטענות כי אסירים רבים מהקבוצה שוחררו בתקופת קודמו בתפקיד, דיוויד בלנקט, העובדה כי מאות רבות מהם שוחררו גם בתקופתו של קלארק, עשתה את שלה.
בשל כך, ומיד לאחר פרסום תוצאות הבחירות, ביצע בלייר שינוי משמעותי בהרכב ממשלתו- שר הפנים קלארק ייאלץ להיפרד מתפקידו ועל פי החלטתו, לאחר שדחה הצעות לתפקידים אחרים, יהפוך לחבר פרלמנט מן השורה.
את קלארק יחליף בתפקידו שר ההגנה ג'ון ריד, מהלך הנחשב בבריטניה לקידום- ארבעת העמדות החשובות ביותר הן ראשות הממשלה, משרד האוצר,משרד החוץ ומשרד הפנים, ותפקיד שר ההגנה הוא משני לתפקידים אלה.
ריד, בן 59, הוא דוקטור להיסטוריה בהשכלתו עם התמחות בהיסטוריה כלכלית.
תחילת הקריירה הפוליטית שלו הייתה במילוי תפקידים בסקוטלנד, מכורתו, אולם במהלך השנים התבלט ביכולותיו והמשיך להתקדם בתפקידים עד שהגיע למעמדו הנוכחי. בזמן מסוים בעברו היה חבר המפלגה הקומוניסטית בבריטניה, או כהגדרתו "פעם הייתי חבר במפלגה הקומוניסטית, פעם האמנתי בסנטה קלאוס"...
קידומו של ריד לתפקיד שר הפנים, מהווה איום מסוים על מעמדו של גורדון בראון, שר האוצר הבריטי, הלוטש עיניים לראשות הלייבור מאז הכריז רה"מ בלייר כי אין בכוונתו להתמודד לקדנציה נוספת.
השאלה המרכזית שעודנה תלויה באוויר היא האם ייבחר בלייר לפרוש לפני הבחירות הבאות, שייערכו לכל המאוחר ב-2010, או שמא- יכהן עד תום הקדנציה.
הנשיא בוש - שפל חסר תקדים בפופולריות (צילום: מחלקת המדינה האמריקנית)
בינתיים, בצד השני של האוקיאנוס...
בעוד ממשלת בלייר מבצעת שינויים פרסונאליים מעמיקים, מהצד השני של האטלנטי, בביתו של בן הברית הגדול של בלייר, נשיא ארה"ב בוש, ישנם קלקולים רבים.
בשנת 2005 ,לאחר הזכייה בבחירות בפעם השנייה, נערך סבב מינויים גדול בממשלתו של בוש שהחליף כמעט את כל הממשלה. החילוף הבולט היה מינויה של קונדוליסה רייס, הנחשבת למקורבת ביותר לנשיא, לתפקיד מזכירת המדינה במקומו של קולין פאואל, שנחשב לביקורתי מול קו המדיני שמוביל בוש מאז ה-11 בספטמבר.
לצד השינויים הפרסונאליים שביצע בוש בצוותים שלו, מספר בכירים המקורבים לו החלו לפרוש בזה אחר זה- ראשון היה ראש הסגל אנדרו קארד שהתפטר מתפקידו.
מחליפו בתפקיד, ג'וש בולטן, הודיע כי ברצונו לבצע שינויים בסגל איתו הוא עובד- סגנו של קארד והיועץ הפוליטי הבכיר של בוש, קארל רוב, הודיע כי יפרוש בכדי להתמקד בניסיונו להיכנס לקונגרס בנובמבר ודובר הבית הלבן סקוט מקאללן שהחליט להתפטר אף הוא, יוחלף בטוני סנואו, לשעבר כתב בכיר ברשת פוקס ותומך ותיק של ממשל בוש.
משקיפים רבים רואים באירועים אלה שלב של רענון השורות מאחר ומדובר בצוות הפנימי של הבית הלבן, צוות ותיק שליווה את בוש למן ימיו הראשונים במשרד הסגלגל. אולם, בעוד שינויים אלה לא נתפסים בהכרח כשליליים, הגיעה התפטרותו של ראש ה-CIA, פורטר גוס, כהפתעה מרעישה.
בארה"ב, כמו בבריטניה, עיקר הביקורת המופנית כנגד הנשיא האמריקני עוסקת במלחמה בעיראק, ביקורת שמגיעה לו רק ממחאה ציבורית, אלא גם מגנרלים אמריקניים רבים בדימוס, המביעים ביקורת נוקבת על ניהול המלחמה ועל יעדיה.
המחאה המשולבת הזו- ביקורת של אנשי מקצוע לצד הביקורת מצד השמאל הליברלי בארה"ב – פוגעת ומגבילה את התנהלותו של הנשיא האמריקני. התפטרותו של ראש ה-CIA, מסיבה שטרם פורסמה רשמית, בוודאי שאינה מיטיבה עם בוש.
גם עבור בוש זוהי הקדנציה האחרונה שלו (במקרה של בוש אין לו ברירה כי נשיא אמריקני יכול לכהן רק 8 שנים בתפקיד), אך המפלגה הרפובליקנית עדיין יכולה להיפגע מההתנגדות למהלכיו של הנשיא בוש - בנובמבר הקרוב ייערכו בחירות האמצע בארה"ב- שליש מהמושבים בסנאט וכל בית הנבחרים יועמדו לבחירה.
בחירות אלו יהוו מבחן פוליטי ראשון מאז 2004 ובהן ניתן יהיה לקבל אינדיקציה מסוימת לגבי מידת התמיכה או חוסר התמיכה של העם האמריקני בבוש. במידה והרפובליקנים יאבדו את הרוב ממנו הם נהנים לפי שעה בקונגרס, השנתיים האחרונות של בוש בבית הלבן יהיו קשות אף יותר.
לאחר 5 שנים של הברית החזקה והבלתי מסויגת של בוש ובלייר, ששמה לעצמה מטרה להילחם בטרור העולמי, עולה סימן שאלה גדול מעל המשך הברית הזאת- טוני בלייר עשוי לפרוש מתפקידו לפני תום הקדנציה הנוכחית, ואילו בוש כפי הנראה ייחלש משמעותית בעוד חצי שנה בבחירות האמצע.
בשנת 2008, השנה בה אמורים לצאת אחרוני החיילים של הכוח הרב לאומי בעיראק, יעזוב בוש את הבית הלבן. האם יהיה זה סופה של המלחמה בטרור העולמי או שמא נחזה בהפוגה קלה שתנוצל, קרוב לוודאי, להגדרה מחודשת של מטרות המלחמה.
| |
|
|
|
|
