חיפוש :
  

המירוץ לאטום - התחמשות המעצמות
סיקור ממוקד פרויקטים מיוחדים פרויקט האטום
פורסם : 26/02/2006, 21:21
אלון לוין ויובל בוסתן

הימים היו ימיה הראשונים של מלחמת העולם השנייה ונראה היה כי דבר לא יעצור את היטלר. למרות זאת, פרויקט סודי של הצבא הגרמני ניסה לייצר נשק "מסוג חדש". שנתיים לאחר מכן הצטרפה גם ארה"ב למרוץ, בדרך לפיתוח הנשק החדש שישנה את פני העולם לנצח – פצצת האטום.  

החל בפתיחת מלחמת העולם השנייה, גרמניה הנאצית הייתה בלתי מנוצחת - הצבא הגרמני ייצר אמצעי לחימה משוכללים יותר ובמהירות רבה יותר מכל צבא אחר ומדינות אירופה נפלו אחת אחרי השנייה. למרות שנדמה היה כי שום כוח לא יעצור את המכונה הגרמנית, היטלר לא הסתפק בזאת - יחידה סודית של הצבא הגרמני עסקה החל מ-1939 בניסויים ליצירת נשק מסוג חדש – פצצת אטום.

ב-1941 כבר היו ברשות הגרמנים מפעל מים-כבדים ורכיבי אורניום באיכות הנחוצה. הצבא הגרמני העסיק מאות מדענים ומהנדסים ונדמה היה כי השגת המטרה הייתה רק שאלה של זמן.

בחודש יוני בשנה לאחר מכן, באיחור משמעותי, הצטרפה גם ארה"ב למרוץ – גנרל לסלי גרובס מונה לעמוד בראש הפרויקט ומיד גייס את המדען רוברט אופנהיימר והטיל עליו את המשימה להרכיב את צוות המדענים שיוביל את הפרויקט. עוד באותה השנה, באוניברסיטת שיקאגו הצליחו מדענים לייצר את התגובה הגרעינית הראשונה.

תשעה חודשים לאחר מכן, השתלטו אנשי הפרויקט על העיירה לוס אלאמוס בניו מכסיקו, אותה סימנו אופנהיימר וגרובס כאתר שבו תיבנה הפצצה ויערכו הניסויים הראשונים – אופנהיימר זכר את העיירה מביקורו בבית הספר לבנים שבה בתחילת שנות ה-20 של המאה הקודמת. עבור אותו ביה"ס, שילם הצבא האמריקני 440,000 על מנת להפוך אותו למפקדת הפרויקט.

בינתיים, מעבר לאוקיאנוס האטלנטי, נתקל הצוות הגרמני בבעיות רבות – תשתיות רבות שנהרסו במהלך המלחמה, מאבקי כוח בתוך הפרויקט ומעל לכל – טעות קריטית בתהליך עצמו סתמה את הגולל על הניסיונות ליצירת פצצת אטום נאצית.

ב-16 ביולי 1945 ביצעה ארה"ב את הניסוי הראשון בפיצוץ אטומי – "טריניטי". שלושה שבועות לאחר מכן, ב-6 באוגוסט ב-8:15 בבוקר הוטלה פצצת האטום הראשונה על העיר הירושימה ביפן וב-9 באוגוסט על העיר נגסאקי. מניין ההרוגים מהפגיעה הישירה והעקיפה של הפצצות נאמד במעל 350,000 אנשים. יפן נכנעה והמלחמה הקטלנית ביותר שראה העולם סוף כל סוף הסתיימה.

(Teaching Politics :המירוץ לנשק יום הדין (צילום

סדר עולמי חדש

כניסתו של הנשק הגרעיני לזירה הבינלאומית עם הפצצתן של שתי הערים היפניות באוגוסט 1945, היוותה אבן דרך מאז ועד היום בכל האמור בקשרים בין מדינות ובוודאי שבין המעצמות. די אם נעיף מבט לעבר המפה הגלובאלית ונסתכל על פרישת הנשק הגרעיני בעולם, נבין את תגובת השרשרת שחוללה הפצצה האטומית הראשונה, בכל האמור בפיתוח הנשק בידי מדינות נוספות לאחר ארה"ב.

הבעלות על נשק כה רב עוצמה, נשק שדי לאיים בשימושו בכדי להכריע מלחמות, בידיה של מדינה, נראה כאיוולת מסוכנת בעיני מדינות רבות אחרות. אולם, כמות המשאבים שנדרשה בעבר ועדיין נדרשת היום בכדי להפוך למדינה בעלת נשק גרעיני, היא עצומה, ומעט מדינות, יותר מ-60 שנה אחרי הירושימה, יכולות לעמוד בכך גם היום.

מדינות שהצליחו להשיג נשק גרעיני (ובוודאי מדינות שנכשלו בניסיונותיהן), לא נוהגות לפרסם בדרך כלל את עלות הפרויקט הגרעיני, אך בכל מקרה - מדובר במיליארדים רבים.

בנייה של כור גרעיני, בתוספת מתקנים נוספים (ישראל, איראן צפון קוריאה ומדינות אחרות בנו את רוב התשתית הזו מתחת לאדמה בכדי להתחמק מהפיקוח הבינלאומי), גיוס כוח אדם מיומן (בעיה בעיקר בקרב מדינות העולם השלישי), פיתוח טכנולוגיות גבוהות כמו העשרת אורניום וכן גם השגת חומרי גלם נדירים יחסית, הוביל להשקעה אדירה ולחוסר כדיות בעיני מדינות רבות בעולם.

צפון קוריאה היא אחת מהמדינות העניות בעולם, בשנת 1999 למשל מתו 3-2 מיליון קוריאנים ברעב, בין היתר בשל ההשקעה האדירה של הממשלה הצפון קוריאנית בפיתוח יכולות צבאיות (שנים רבות התקציב הביטחוני עמד על 30% מהתל"ג, כנראה בלי אח ורע בהיסטוריה המודרנית) כולל הפיתוח הגרעיני (על רקע העלות הזו, בולטת ההצלחה הישראלית בשנות ה-60 להשיג יכולת גרעינית, גם כשידוע היקף העזרה הצרפתי לפתח יכולת כזו).

בעיה נוספת שלא נמצא לה פתרון בכל פרויקט שכזה, היא הצורך לבצע ניסוי גרעיני בכדי לוודא כי אכן נרכשה יכולת שכזו, כמו גם לאותת לעולם כי מעתה הצטרפה חברה חדשה למועדון הגרעין.

הפצצה הסובייטית

בריה"מ, מעצמת העל השנייה (לצד ארה"ב) בימי המלחמה הקרה, הייתה מוכרחה להשיג יכולת שכזו בכדי להשתוות ליכולת האמריקנית. בשנת 1949 כבר הצליחה בריה"מ לבצע את הניסוי הגרעיני הראשון שלה בקזחסטן, שנים לפני שהמודיעין האמריקני העריך שזה יהיה אפשרי, לא מעט בזכות ריגול גרעיני בארה"ב וסיוע של מדענים שהיו קשורים לפרויקט מנהטן.

ההצלחה הסובייטית העלתה את רף החששות במערב, אך גם בקרב שכנותיה של בריה"מ. מלחמת קוריאה שפרצה מספר חודשים אח"כ כבר הייתה תחת הרושם והידיעה כי בידי הסובייטים יש יכולת גרעינית מוכחת, וכי במידה והמלחמה תתפשט יתר על המידה, יוביל הדבר למלחמה גרעינית. במלחמת קוריאה, גנרל מקארתור שהיה מפקד הכוחות האמריקנים בקוריאה אף רצה לתקוף את הסינים בפצצות אטום, אך נחסם בשל החשש כי הדבר יוביל לתגובת נגד סובייטית.

חברות נאט"ו ובנות בריתה החשובות של ארה"ב, בריטניה וצרפת, זכו לסיוע מדעי אמריקני בפיתוח הידע הגרעיני שלהן, בפרייקט שכונה גם Atom for Peace - "אטום למען השלום". המטרה הייתה דווקא לאפשר למדינות אלה ליהנות מהאפשרויות האזרחיות הטמונות בגרעין, אך החשש מהגוש הקומוניסטי הביא לניסוי גרעיני מוצלח ראשון של הבריטים כבר ב-1952 ושל הצרפתים שמונה שנים מאוחר יותר, ב-1960.

סין, שהייתה למדינה קומוניסטית בסוף שנות ה-40 לאחר כיבוש יפני אכזרי ומלחמת אזרחים עקובה מדם, עקבה בדאגה רבה אחר ההתפתחויות בעולם בתחום הגרעיני. מלחמת קוריאה שהעלתה את החשש מפני פלישה אמריקנית, והידיעה כי לאמריקנים יש נשק גרעיני בו כבר עשו שימוש בעבר, לצד ההתחמשות הסובייטית מעבר לגבול, דחפה את סין לפתח תוכנית גרעינית משל עצמה.

בתחילה היו אלה דווקא הסובייטים שסייעו, אך מסוף שנות החמישים נאלצה סין להמשיך בפיתוח בכוחות עצמה. בשנת 1964 ביצעה סין את הניסוי הגרעיני הראשון שלה, כאשר בדומה לפיתוח הסובייטי, שוב עמדו גורמי המודיעין במערב בהלם מוחלט. היה זה שנה לאחר משבר הטילים בקובה והחשש בעולם מפני מלחמה גרעינית היה בשיאו.

חמש המעצמות הגרעיניות זכו להכרה בינלאומית בכוחן המיוחד, הכרה שבאה לידי ביטוי בהענקת כיסא קבוע במועצת הביטחון של האו"ם (הגוף בעל היכולת להכריז על סנקציות כלכליות או צבאיות כנגד מדינות) וזכות וטו על החלטות המועצה.

השגת נשק גרעיני הייתה ועודנה אמצעי מצוין לכל מדינה, קטנה ככל שתהיה, להפוך לגורם משמעותי בזירה העולמית. עם סיום השלב הראשון במרוץ לאטום ניצבו חמש מעצמות מעל כולן. אך מי שצפה כי בזאת יסתיים המרוץ התבדה במהירות כאשר מדינות רבות החלו בפרויקטים משלהן.



לדף הבית   הדפסה  שלח תגובה לעורך