אגודת מדעני האטום הכריזה היום כי "פרויקטי הגרעין של איראן וצפון קוריאה מעלים את רמת האיום הגרעיני בעולם". עקב כך, מחוגיו של שעון יום הדין הוזזו, לראשונה זה ארבע שנים, בשתי דקות, ונעצרו על 5 דקות לחצות.  

ביטאון מדעני האטום (Bulletin of Atomic Scientists) הוקם ב-1945 ע"י מדענים מאוניברסיטת שיקאגו אשר נטלו חלק בפרויקט מנהטן והפכו מודאגים יותר ויותר באשר לשימוש עתידי בנשק אותו עזרו להמציא. אלברט איינשטיין עצמו היה אחד מהתומכים הראשונים בביטאון ואף כתב אגרת אשר נועדה לגייס כספים להמשך הפעילות ב-1946.

במשך 60 השנים שחלפו מאז, דאג הביטאון להעלות את המודעות העולמית לסכנות מפני השימוש בנשק להשמדה המונית בכלל ונשק גרעיני בפרט. על מנת להמחיש בצורה הטובה ביותר את רמת האיום מפני שימוש בנשק כזה , חיפש המגזין אלמנט אשר יסמל את התקרבותה של הסכנה.

ב-1947, מרטיל לנגסדורף, אשתו של אחד הפיזיקאים אשר עבדו על פרויקט מנהטן, התבקשה על ידו וע"י חבריו לעצב את שער המגזין שעסק ברמת האיום הגרעיני בעולם. לנגסדורף חיפשה מוטיב שיסמל דחיפות ובחרה לבסוף בשעון. משיקולי עיצוב בלבד היא ציירה את מחוגיו על 7 דקות לחצות. השעון נודע מאז בשם "שעון יום-הדין" (Doomsday Clock).

השעה שמראה השעון אינה מדעית כמובן, אך היא הפכה במרוצת השנים למדד המקובל ביותר לקביעת מידת האיום מנשק גרעיני בפניו עומד העולם. חבר המדענים הקובע את השעה אינו מגיב לכל אירוע, דרמטי ככל שיהיה, דוגמת משבר הטילים בקובה או מתקפת הטרור של ה-11 בספטמבר 2001, אלא בוחן את האירועים ביחס למצב ולמתיחות בעולם כולו.

ב-17 בינואר 2007, הוזזו מחוגי השעון בפעם ה-18 מאז הוקם.

מאז החל השימוש בו הוזזו מחוגי השעון שמונה עשר פעמים בתגובה לאירועים בינ"ל :

אוקטובר 1949 - בתגובה לניסוי הגרעיני הראשון של ברה"מ מוזזים מחוגי השעון ארבע דקות קדימה ונעצרים על 3 דקות לחצות.

ספטמבר 1953 - מחוגי השעון נעים קדימה בדקה נוספת לאחר ניסויים עוקבים של ארה"ב וברה"מ בפצצת מימן ונקבעים על 2 דקות לחצות.

ינואר 1960 - הכרה ציבורית בעובדה כי מרוץ החימוש הגרעיני הפך את האפשרות למלחמה בין הגושים לבלתי הגיונית. תחילת מחקרים משותפים למדענים משני הגושים ומאמצים בינ"ל לסייע למדינות עניות מסייעים גם הם להורדת המתח – מחוגי השעון נעים חמש דקות לאחור – 7 דקות לחצות.

אוקטובר 1963 - המעצמות חותמות לראשונה על אמנה להגבלת ניסויים בנשק גרעיני. אמנם ההסכם היה חלקי ונוסחו הסופי נתון לפרשנויות רבות, אך היה זה השלב הראשון לקראת הסכמים עתידיים בין הצדדים, כולל זה מ-1988 אשר הביא להשמדת חלק גדול מארסנל הטילים של המעצמות. מחוגי השעון נעים עוד לאחור ונעצרים על 12 דקות לחצות.

ינואר 1968 - סין וצרפת משיגות נשק גרעיני; מלחמות פורצות במזרח התיכון בויטנאם ובתת-היבשת ההודית; תקציבי הביטחון של מרבית מדינות המערב עולים על תקציבי הפיתוח – השעה חוזרת להיות 7 דקות לחצות.

אפריל 1969 - הסנאט האמריקני מאשרר את האמנה הבינ"ל למניעת הפצת נשק גרעיני – מחוגי השעון שוב נעים לאחור ל-10 דקות לחצות.

יוני 1972 - ארה"ב וברה"מ חותמות על האמנה הראשונה להגבלה על נשק גרעיני (SALT I) ועל האמנה נגד שימוש בטילים בליסטיים – השעון שוב על 12 דקות לחצות.

ספטמבר 1974 - השיחות בין ארה"ב וברה"מ עולות על שרטון והודו מפתחת נשק גרעיני – השעון נקבע על 9 דקות לחצות.

ינואר 1980 - המשבר בשיחות טרם נפתר; התקפות לאומניות וארגוני טרור שוטפים את העולם; הפערים בין המדינות העניות לעשירות מגיעים לשיא – השעון חוזר ל-7 דקות לחצות.

ינואר 1981 - שתי המעצמות מאיצות את פיתוח הנשק הלא-קונוונציונלי שלהן; פעולות הטרור מתרבות, כמו גם שלילת זכויות חרות במדינות רבות (המובילות למרידות ולחוסר יציבות אזורית), עימותים מזוינים מתפתחים באפגניסטן, פולין ודרום אפריקה תורמים אף הם למתח העולמי הגואה – מחוגי השעון כבר ב-4 דקות לחצות.

ינואר 1984 - מירוץ החימוש הגרעיני בשיאו – ברה"מ מגיעה לשיא של 44,000 ראשי נפץ גרעיני בעוד ארה"ב מתמקד בשכלול הארסנל שלה. שתי המדינות מאיימות אחת על השנייה כעניין שבשגרה – מחוגי השעון מורים שוב על 3 דקות לחצות, כמו בתחילת המלחמה הקרה.

ינואר 1988 - שתי המעצמות חותמות סוף סוף על האמנה לצמצום הנשק הגרעיני – מחוגי השעון נעים מעט לאחור ונעצרים על 6 דקות לחצות.

אפריל 1990 - סיום המלחמה הקרה והמגמה הדמוקרטית במדינות מזרח אירופה מזיזים את השעון עד ל-10 דקות לחצות.

דצמבר 1991 - האופטימיות בשיאה – ארה"ב וברה"מ חותמות על START – האמנה לצמצום מאגרי הנשק – השעון בשיא של כל הזמנים – 17 דקות לחצות.

ינואר 1995 - צמצום מאגרי הנשק מתעכב ותקציבי הביטחון של המעצמות נשארים ברמתם מימי המלחמה הקרה. החשש הגובר מזליגת נשק וטכנולוגיה לאחר התפרקות ברה"מ גורם להזזת מחוגי השעון שלוש דקות קדימה – 14 דקות לחצות.

ספטמבר 1998 - הודו ופקיסטן מצהירות בפומבי על שאיפותיהן הגרעיניות; ארה"ב ורוסיה אינן מגיעות להסכמה על הפחתה נוספת במאגרי הנשק – השעון ממשיך להתקדם ל-9 דקות לחצות.

מרץ 2002 - עדיין לא מושגת התקדמות במו"מ בין ארה"ב ורוסיה, וארה"ב אף מאיימת לסגת מחלק מההסכמים הקודמים; ארגוני הטרור העולמיים ובראשם אל-קעידה מגבירים את מאמציהם להשיג נשק גרעיני וביולוגי – השעון חוזר ל-7 דקות לפני חצות.

ינואר 2007 - המתיחות הבינ"ל סביב פרויקט הגרעין האיראני והניסוי הגרעיני של צפון קוריאה, שממשיכה להתריס כנגד הקהילה הבינ"ל, מביאים להזזת מחוגי השעון בשתי דקות – השעון נעצר על 5 דקות לחצות, שיא של 23 שנים.

ומה הלאה?

חבר המדענים האחראי על השעון טוען כי הדרך היחידה להחזיר את מחוגי השעון לאחור היא רק אם ארה"ב ורוסיה ימשיכו לצמצם את הארסנל הגרעיני שלהן ב-1,000 ראשי נפץ כל אחת ב-10 השנים הקרובות ובו בזמן ישפרו את אמצעי ההגנה שלהן על המתקנים והחומרים הגרעיניים שלהן.

אין ספק כי אוזלת היד האמריקנית לנטרל את איום הטרור העולמי, בצוותא עם העימות המתעצם בין המערב לאיראן ולצפון קוריאה, עשויים להוביל להמשך ההתקדמות במחוגים, בשנתיים הקרובות.

שישים שנים חלפו ומכתבו של איינשטיין מ-1946 מאיים היום כמו אז ברלוונטיות שלו – "שחרור עוצמת האטום שינה הכל חוץ מאת דרך החשיבה שלנו. מאז – אנחנו נעים לכיוון קטסטרופה חסרת תקדים"

---

לדף הבית

הדפסה

שלח תגובה לעורך

---