חיפוש :
  

ניצול אנרגיה מודרני
סיקור ממוקד כלכלה ותרבות
פורסם : 28/04/2006, 16:14
אלון לוין ויובל בוסתן

המין האנושי היה תלוי מאז ומתמיד בגישה למשאבים בכדי לשרוד. התיעוש העלה את הצורך במשאבי אנרגיה אשר מחיריהם הכתיבו את קצב ההתפתחות הכלכלית. העלאת מחירי הנפט מגדילה אמנם את רווחי המדינות המפיקות אותו בטווח הקצר, אך גם מייצרת סכנה לאותן מדינות בעתיד.

אחת המשימות המרכזיות של הקולוניאליזם האירופי למן המאה ה-15, הייתה המרדף אחר משאבים- בין אם היו אלה הפורטוגזים בברזיל, הבלגים בקונגו או האנגלים בכל פינה בגלובוס- זהב, יהלומים ומוצרים נוספים הוטענו על האוניות בקולוניות, בדרכם לשווקים המרכזיים בעולם הישן.

המהפכה התעשייתית יצרה צורך בסוג חדש של משאבים- משאבי אנרגיה רבים היו דרושים בכדי להניע את המכונות בבתי החרושת, את אוניות הקיטור והרכבות שדהרו ברחבי האימפריות השונות- בתחילה היה זה הפחם, אותו ניתן היה להשיג גם במכרות ברחבי אירופה, ולאחר מכן החליפו הנפט כמשאב האנרגיה המרכזי המניע את העולם.

פוליטיקת הנפט

ההבנה כי ללא זמינות למשאבי אנרגיה לא תוכל מדינה לצמוח כלכלית, יצרה פוליטיקת נפט מורכבת, בוודאי משנות ה-60, על אף שניתן לאתר את שורשיה עוד קודם לכן. מצד המדינות מפיקות הנפט, השליטה במשאב זה אפשרה להן להתפתח כלכלית, להשפיע על הכלכלה העולמית ומשם, הדרך להשפעה על הפוליטיקה העולמית הייתה קצרה.

כך למשל- משבר הנפט ב-1973 בתגובה למלחמת יום כיפור, היווה דוגמא לעוצמה שאוחזות מדינות הנפט ויכולתן להשפיע הן על הכלכלה והן על הפוליטיקה.

פוליטיקת הנפט אינה ייחודית רק למדינות המפיקות נפט, אלא גם למעצמות, ארה"ב ואירופה בראשן, אשר הבינו כי ללא זמינות לנפט זול, תיפגע הצמיחה הכלכלית שלהן שהרי בניגוד לתקופה הקולוניאלית שבה נדרשה אוניה עם כמה מאות מלחים בכדי לנחות בחוף מסוים ולתבוע אותו למען המולדת, כאן נדרש תחכום גדול יותר.

ארה"ב ואירופה (בעיקר בריטניה וצרפת), לאחר מלחמת העולם השנייה, התפתחו כמעצמות מתועשות שכלכלתן נשענת במידה רבה על זרימת נפט זול מהמפרץ הפרסי ומשאר ריכוזי הנפט בעולם. בכדי להבטיח כי הנפט יזרום ללא הפרעה וישמור על רמת מחירים נמוכה, תנאים קריטיים לצורך הפיתוח הכלכלי, בנו מדינות אלה בסיסים צבאיים בכל מקום שבו התגלה נפט בכמויות מסחריות. המעורבות הצבאית של מדינות אלה באותם אזורים, כללה גם יציאה למלחמה במידת הצורך על מנת להגן על האינטרסים והיציבות האזורית, כמו בזמן הפלישה העיראקית לכווית.

כיום, לאמריקנים (ובמידה פחותה יותר לבריטים ולצרפתים) ישנה השפעה על מאגרי הנפט בצפון אמריקה, ניגריה, עיראק, סעודיה ונסיכויות המפרץ, אך לא בכל מקום ההשפעה היא גבוהה ולראיה- מחירי הנפט מאמירים כל הזמן ומתקרבים לרמות השיא, מעל 70 דולר לחבית, בהשוואה לכ-12 דולר לחבית בתחילת שנות ה-90.

הצורך בנפט גרם ליפן, אחת מ"זוללות" האנרגיה הגדולות בעולם, להיכנע לחרם הערבי על ישראל במשך שנים ארוכות. במקרה היפני הדבר בלט במיוחד מאחר ויפן לא מחזיקה בכוחות צבא התקפיים מחוץ למדינה מאז תום מלחמת העולם השנייה (בשנים האחרונות שלחה יפן כוחות רפואה לעיראק). בשל כך, נאלצה יפן לקבל דרישות פוליטיות מצד ספקי הנפט שלה, בעיקר מצד מדינות ערב, בכדי להבטיח את המשך זרימת הנפט.

הודו וסין צמאות לאנרגיה

בינתיים, הופיעו שתי צרכניות אנרגיה משמעותיות חדשות, סין והודו, המפנימות את העובדה כי המשך הפיתוח הכלכלי אצלן עומד ביחס ישר למחירי הנפט ומידת זמינותו.

הודו, המתפתחת בקצב איטי יותר מסין, תקבל בשנים הקרובות שני כורים גרעיניים מפיקי חשמל מארה"ב, שיהוו פתרון מסוים לדרישת האנרגיה שלה. פתרון אחר הוא צינור הגז הטבעי מאיראן וכן סכרים שהיא בונה לצורך ייצור כוח הידרו-אלקטרי.

סין, שכלכלתה גדלה ביותר מפי 4 בדור האחרון וממשיכה לצמוח בקצב של 10-8 אחוזים בשנה, נזקקת לכמות גדלה והולכת, לפחות בקצב ההתפתחות שלה, של נפט וגז טבעי, בכדי להבטיח את המשך הצמיחה.

בתקופה האחרונה חתמה סין על חוזה בן 100 מיליארד דולר לאספקת נפט עם איראן, היא מסייעת בבניית צינור גז מבורמה וכן שני צינורות ענקיים שיובילו גז טבעי מרוסיה. ביקורו של המלך הסעודי עבדאללה לפני חודשיים, הביא לחתימה על שורה של חוזים שיבטיחו את המשך אספקת הנפט מהממלכה הערבית.

הדרישה בסין היא כה גדולה, עד כי הייתה לה השפעה לא מבוטלת על העובדה שמחירי הנפט עלו בשנים האחרונות, לצד סיבות פוליטיות אחרות. סין מוצאת עצמה אם כן, רעבה לאנרגיה, אך מקוצצת כנפיים בכל האמור בהשפעה על המשך זרימת הנפט ועל המחיר הגבוה שלו.

הסינים מבינים כי בכדי לקנות את מעמדם כמעצמה עולמית, עליהם להוכיח כי ביכולתם להשפיע על פוליטיקת הנפט העולמית, מתוך אינטרס סיני להבטיח את המשך הצמיחה הכלכלית. בשל כך, כמו גם בשל סיבות אחרות, מפתחת סין את יכולותיה האסטרטגיות- המדובר בבניית נושאות מטוסים חדישות, צוללות, ובעתיד הקרוב- בבניית בסיסי צבא במדינות המייצאות נפט וגז טבעי.

היכולת האסטרטגית הזו תאפשר לסינים ליטול חלק במשחק העולמי סביב הנפט, אך גם תוביל לערעור נוסף של היחסים שלה עם מי שהייתה עד לאחרונה מעצמת העל היחידה בעולם- ארה"ב של אמריקה.

חוסר יכולתה של סין להשפיע (נכון להיום), בא לידי ביטוי גם ביחסה לנושא הגרעין האיראני בו התבטאה כמי שמעוניינת בפתרון דיפלומטי ואף רמזה כי תעשה שימוש בזכות הוטו שלה במועצת הביטחון- האמצעי המשמעותי ביותר שלה בזירת הפוליטיקה העולמית. מאידך, בניגוד להתעניינות באיראן, לא נשמע קולה של סין בנושא הסורי או במשבר סביב רצח חרירי.

במקביל הצהירו הסינים כי בכוונתם להתערב בתהליך השלום במזרח התיכון, ולנוכח השקפותיה בנושא, היא תתקבל בברכה בקרב מדינות מוסלמיות באזור.

רוסיה

אל מול המחסור בסין במקורות אנרגיה, ניתן לבחון את רוסיה של היום ובריה"מ בעבר.

רוסיה של פוטין די דומה לבריה"מ בכל הקשור ברצון שלה להשפיע על שדה הפוליטיקה העולמית. מאחר ורוסיה משופעת בנפט ועוד יותר מכך בגז טבעי, היא מתייחסת לענייני איראן וסוריה בצורה שונה ומנסה להשפיע בשני המקרים.

בנוסף, לרוסים כבר יש מערך אסטרטגי, בחלקו ירושה מבריה"מ ובחלקו מערך מתחדש מתקופת פוטין כמו צוללות גרעיניות, נושאות מטוסים וארסנל גרעיני מפותח יותר, וכעת הרוסים מעוניינים בהקמת בסיסים במקומות רבים בעולם בכדי לממש את היכולת שלהם.

המטרה בעיני הרוסים היא לא להבטיח את זרימת הנפט והגז הטבעי מאחר ועליית המחירים משרתת את כלכלתה היטב, אלא להפוך למונופול המשפיע על מחירי הנפט בעולם. נכון להיום, מחירי האנרגיה גבוהים ומשפיעים בהחלט על המיתון שפוקד את אירופה בשנים האחרונות, אולם ביום שבו חבית נפט תעלה 100 דולר במקום 70, ו-1000 מ"ק גז טבעי יימכר באירופה ב-300 דולר במקום 230 כיום, תורגש השפעה קשה ביותר על כל המדינות המערביות התלויות בייבוא אנרגיה.

משחק סכום אפס

במשחק סכום אפס שכזה, ככל שרוסיה תתעשר כך יתרוששו מדינות המערב והאפשרויות הן בלתי מוגבלות. במילים אחרות- המשך המגמה של עליית מחירי האנרגיה יהפוך את סין (ואולי גם את הודו) לתוקפנית יותר, יפגע קשות בצמיחה העולמית ויעמיד את המדינות המייצרות נפט (להוציא את רוסיה), בסכנה אמיתית, סכנה שהן עצמן יצרו בהעלותן את מחירי הנפט והגז מלכתחילה.

המדינות המייצרות אנרגיה מודעות לבעיה שהן יוצרות- ונצואלה מתחמשת מחשש לפלישה אמריקנית וכך גם איראן (הנסיבות הן כמובן שונות מאחר ובמקרה האיראני ישנו עניין הגרעין, אך ברור כי קיימת יותר מסיבה אחת לרצון המערבי להמליך משטר סובלני יותר באיראן תחת זה הקיים היום.

במפרץ הפרסי אלו הן נסיכויות הנפט הקוראות להגברת שאיבת הנפט ולהרגעת האווירה בכדי לאפשר ירידת המחירים לרמה ריאלית, גם בגלל שהן אינן מסוגלות להגן על עצמן וגם בשל העובדה כי בניגוד למדינות כמו סעודיה למשל, הן דאגו לפתח את הכלכלה שלהן גם בענפים אחרים מלבד הנפט, כמו תיירות, עסקים והשקעות בכל העולם.

(Stock.Xchng :קודחים לנפט בכל מקום אפשרי (צילום

חופרות לעצמן בור

מי שטוען כי המדינות המייצרות אנרגיה לא אשמות במצב וכי זכותן לקבוע את המחיר שהן רוצות על משאב השייך להן, כדאי שיבין כי על סמך התקדים הזה עשויים לקרות דברים נוספים:

משנה לשנה, בשל הגידול ברמת החיים העולמית, זיהום מקורות המים והגידול באוכלוסייה בעולם, נוצר מחסור חמור במים לשתייה, שמחריף. כרגע הסובלים העיקריים הם תושבי מזרח אפריקה המתים ברעב בשל בצורת, אולם לא ירחק היום ומדינות ערביות למשל, שרוב שטחן מדברי, יימצאו את עצמן בבעיה קריטית.

באותו רגע יגיחו המדינות בעלות גישה למקורות מים רבים וכן מדינות המפתחות טכנולוגיות מים ויודיעו כי מחיר המים יהיה יקר יותר מזהב. ההשלכות לכך ברורות, אולם האם תהיה אז הבנה לפעילות תוקפנית מצד מדינות מחוסרות מים כנגד מדינות שיש להן מים בשפע?

חברות התרופות הגדולות בעולם מואשמות כי הן מוכרות תרופות חיוניות במחירים גבוהים לעולם השלישי. האם זו זכותן, גם אם המשמעות היא מוות למי שידו אינה משגת לצרוך את התרופות?

אנחנו קרובים כיום שנות דור לכל היותר, להתחיל ולהיפרד מהתלות באנרגיה המופקת באמצעות נפט וגז טבעי. המשאבים שישפיעו על כלכלת המחר יהיו בלתי מתכלים וינוצלו היטב על ידי המדינות בעלות היתרון הטכנולוגי. כאן עשויות מדינות לא מתקדמות מבחינה טכנולוגית לצאת ולהילחם במדינות בעלות העליונות הטכנולוגית כתנאי לשרוד.

השלכות המשחק שמשחקות המדינות המייצרות אנרגיה, מרביתן בפיגור טכנולוגי מהמערב, עשויות להיות הרות גורל גם להן בעתיד.



לדף הבית   הדפסה  שלח תגובה לעורך