על פי תחזיות הבנק העולמי, סין תסיים את המחצית הראשונה של המאה ה-21 כמשק הכלכלי הגדול בעולם, לפני זה האמריקני. דווקא כלפי המשק ההודי, שצפוי לזנק עד המקום השלישי, מופגנת אופטימיות גדולה יותר מאשר לגבי הסינים. האם התחזיות הורודות לגבי הודו נכונות, או שמא, מוגזמות?  

עורך ה"טיימס אוף אינדיה", העיתון דובר האנגלית הפופולארי ביותר בהודו, הקדיש את מרבית גיליון תחילת השנה האזרחית, להצלחה הכלכלית של הודו. ברחבי ניו-דלהי הוצבו מודעות הזועקות "עתה זה הזמן שלנו", פרסומות טלוויזיה במימון העיתון ובכיכוב דמויות אהובות מהקולנוע ההודי, בוליווד, סיפרו לצופים על ההצלחה הכלכלית באמצעות סלוגנים דוגמת "הודו מביטה לשמיים ואומרת שהגיעה העת לעוף" ו-"בשקט, בעוד העולם אינו רואה, הודו חדשה ודינאמית מתגבשת".

הפוטנציאל הכלכלי של הודו, שהולך ומתגלה יותר ויותר מדי שנה, הוא עצום ורק מעט ממנו ממומש. רוב המומחים הכלכליים מסכימים כי בעוד שנות דור, תהיה הודו לכלכלה השלישית בגודלה בעולם, אחרי ארה"ב וסין. הבנק העולמי מעריך, כי עד שנת 2050 תצמח הכלכלה ההודית, שצמחה השנה בשיעור של 9%, בקצב ממוצע של 8.3% בשנה. קצב זה הוא מהיר אף יותר מאשר הכלכלה הסינית, הצפויה לגדול ב-43 השנים הקרובות בשיעור שנתי מרשים של 6.8%. במידה והתחזיות תתממשנה, יגיע המשק ההודי, השווה פחות מטריליון דולר היום, לשווי של כ-27 טריליון דולר באמצע המאה ה-21.

דירוג הריבית של הודו עלה בתחילת השנה לרמה הגבוהה ביותר בהיסטוריה ההודית, רמה המאפשרת למדינה ליטול הלוואות בריבית נמוכה ולהזרים כסף החיוני לתדלוק הצמיחה הכלכלית של הודו. גם בנקים בינלאומיים כדויטשה בנק ו-HSBC מהללים את הודו כיעד מועדף להשקעות.

חברת IBM היא דוגמה טובה להמחשת הצמיחה בהודו – בשנת 2002 העסיקה החברה 3,000 עובדים בהודו ואילו כיום מונה השלוחה ההודית של IBM כ-53,000 עובדים, המאגר השני בגודלו של עובדים בחברה אחרי ארה"ב ושישית מסך כוח האדם של החברה.

הודו היוותה עד לפני כמה שנים קרקע פורייה לגיוס מתכנתים זולים, אולם כיום נדרשים עובדים בתעשיית ההיי-טק בשלל תפקידים. זאת ועוד - אם עד לפני כמה שנים חיפשו מתכנתים מהודו את מזלם מעבר לים, כיום מאיים הביקוש בהודו לעובדי היי-טק מיומנים, לגבור על ההיצע.

על פי נתוני ה-CIA, הכלכלה ההודית הפכה השנה לעשירית בגודלה בעולם, ובמושגים של כוח קנייה, היא הרביעית בגודלה בעולם, כשהיא מותירה מאחור את גרמניה.

למרות האופוריה הגורפת, ייתכן והנתונים מציירים תמונה ורודה, ורודה מדי.

ראש ממשלת הודו, מנמוהאן סינג - אדריכל ההצלחה הכלכלית. צילום: מחלקת המדינה

ביקורת המעלה תהיות

הפיל ההודי גדל בצורה שונה מהדרקון הסיני – בעוד הסינים משקיעים בייצור תעשייתי מסורתי – טקסטיל והנעלה, מתכות, צעצועים ושאר מוצרי צריכה, ההודים בונים ענף היי-טק מרשים ביותר, ומרבית החברות הגדולות בעולם מחזיקות נציגות בעמק הסיליקון ההודי, בערים באנגלור והידראבד.

בניגוד לסין, שאוכלוסייתה נמצאת בתהליך הזדקנות ושכבת הגילאים הצעירה סובלת ממחסור חמור בנשים, הודו היא מהחברות הצעירות בעולם, וההשכלה, שהייתה פעם נחלת מעטים, מתפשטת גם לאזורים הנידחים. את האווירה הכללית בהודו תיאר היטב שר המסחר ההודי, כמאל נאת': "פסקנו מלדון בעתיד הודו. העתיד הוא הודו".

בצד המספרים המלמדים אותנו על צמיחתה החזקה של הודו, ישנם עדיין תחומים בעיתיים רבים בהודו – כ-250,000 כפרים אינם מחוברים לחשמל ו-45% מהילדים עד גיל 5 סובלים מתת-תזונה. 700 מיליון בני אדם חיים באזורים כפריים בהודו, רובם המכריע נטולי השכלה בסיסית. 300 מיליון מהם, מתקיימים מפחות מדולר אחד ליום. לשם השוואה, בסין, בה מתגוררים 200 מיליון אנשים יותר, "רק" 85 מיליון בני אדם מתקיימים מסכום דומה.

הודו, כך מכיר אותה כל מי שביקר בה, היא מדינה של ניגודים רבים, והמצב הסוציו-אקונומי בתת היבשת מדגים זאת היטב – לצד מאות מיליוני העניים, מעמד הביניים ההודי שווה בגודלו לכל אוכלוסיית ארה"ב - כ-300 מיליון בני אדם. המעמד הגבוה בהודו גדול אף הוא, וחברים בו אנשי עסקים ותעשיינים, האריסטוקרטיה ההודית, שחקני קולנוע ויזמים שונים בתחום הנדל"ן וההיי-טק.

חלק מהתחזיות הכלכליות לגבי הודו, מתייחסות ל-20-30 השנים הבאות, בהן מצופה הכלכלה ההודית לצמוח בקצב מרשים. לאור הנתונים, עולה השאלה המתבקשת - האם הודו החדשה, המדינה המבוססת על טכנולוגיה וייצור תעשייתי, תהיה מסוגלת לשאת על גבה גם את הודו הישנה, זו של הקבצנים, הבירוקרטיה העצלה והתשתיות המיושנות?

צמיחה מהירה של מדינה כה גדולה, יוצרת באופן אוטומטי עלייה מהירה במחירי הנדל"ן, בעיקר במטרופולינים ובמרכזי העסקים של הודו. עליית המחירים דורשת מהציבור ללוות סכומים גדלים של כסף, שבתורם, מזינים את המשך עליית המחירים. החשש בקרב חלק ממומחי הכלכלה בעולם, הוא מעצירה פתאומית בעליית המחירים, כתוצאה, למשל, מהאטה כלכלית כוללת בהודו, אשר תפגע במערכת הפיננסית בהודו, כפי שקרה בתהליך דומה בדרום מזרח אסיה בסוף שנות ה-90.

לזכותה של הודו עומדים שני רכיבים חשובים בהבטחת המשך העלייה במחירים: גודל האוכלוסייה העצום, והגידול הטבעי המשמעותי . אלו אמורים להבטיח כי כלכלת הודו תתחמק, לפחות בשנים הקרובות, משנות המיתון הקשות שעברו על מדינות דרום-מזרח אסיה, ובלבד שהממשלה ההודית תמשיך להקפיד על קיומן של רפורמות כלכליות חדשות ותשקיע במחקר ובתשתיות.

הגידול בפערים החברתיים

הפערים החברתיים המעמיקים, מעלים במדינה המבוססת על קאסטות מזה אלפי שנים, תופעות חדשות כגון המחתרת המאואיסטית הפועלת באזורים נרחבים של המדינה, ומעוניינת להביא את בשורת הקומוניזם להודו, גם במחיר קורבנות בנפש. גם הפגנות המונים כנגד העלאות מחירים של מוצרי יסוד הפכו עניין שבשגרה.

נזקי הצמיחה המואצת מורגשים בקרב האוכלוסייה הכפרית הענייה של הודו ובקרב בעלי המלאכה הזעירה, המתקשים להתמודד עם השינוי הטכנולוגי, שעה שמפעלי הטקסטיל האדירים דוחקים את רגלי המתפרות הביתיות, שבעבר הרכיבו את רובו המוחץ של הענף במדינה הענקית הזו.

בראיון ל-BBC, התייחס שר האוצר ההודי, פאלניאפאן צ'ידאמבאראם, להיקפי העוני העצומים של ארצו, כשהגרעין הקשה של העוני מורכב מרבע מהאוכלוסייה הכללית המתקיימת מדולר ליום או פחות. להערכתו של צ'ידאמבאראם, עד שנת 2040 תצליח הודו להיפטר מהעוני לחלוטין: "לכולם יהיה בית, תעסוקה, מזון, ביגוד, אפשרויות השכלה וטיפול רפואי". את הטענה על גידול בפערים החברתייםכתוצאה מהצמיחה המואצת, פתר השר באומרו כי הוא מכיר את התופעה, אך הזכיר כי גם אלה הנמצאים בתחתית הפירמידה זכו לראות שינוי במצבם, אף אם בקצב שונה מחלקים אחרים בחברה.

הצמיחה הכלכלית בהודו מייצרת אינפלציה גבוהה מדי, שהגיעה ל-5.3% בשנה החולפת, ועלולה לנסוק עד כדי 7.5% ב-2007, מקשה על מדיניות הממשלה. במאמץ להאט את הקצב, מנסה הממשלה להפחית מהמסים השונים, כולל הקלות בייבוא. למרות המאמצים, העובדה כי העלייה במחירים אירעה גם במוצרי הצריכה הבסיסיים – הפרות, הירקות, הביצים והסוכר - עשויה להוות מכה אנושה לעניי הודו, ומכאן הדרך להפגנות נרחבות - כולל אלימות - קצרה.

ראש ממשלת הודו, ד"ר מנמוהאן סינג, נחשב לאבי המהפכה הכלכלית בהודו עוד מימיו כשר האוצר בהודו. הוא מאמין גדול בליברליזציה של המשק, אך אינו אטום לחלוטין להשלכות שיש לתהליכים אלה על האוכלוסייה הענייה של הודו. בשל כך, הוא הגדיר את ריסון עליית המחירים ובעיקר מוצרי היסוד במדינה כמטרה לאומית.

סינג מודע היטב למלכוד שבו הוא נמצא – מחד, ההמונים הם אלה שסייעו בהעלאת מפלגת הקונגרס לשלטון במקומה של ה-BJP ההינדית-לאומנית. אולם בכדי לעצור את האינפלציה לחלוטין, יידרש ריסון מוניטארי שעשוי להאט משמעותית את קצב הצמיחה של הכלכלה ההודית.

הערכות זהירות יותר

בועידת הפורום הכלכלי העולמי שהתכנסה בדאבוס שבשוויץ, נשמעה תמימות דעים באשר לעתיד הממשמש ובא - סין והודו תשלוטנה בכלכלה העולמית. השליטה בכלכלה העולמית תאפשר את המשך הצמיחה הצבאית המסיבית של שתי המדינות והן תוכלנה לתת את הטון בפוליטיקה העולמית, בעודן דוחקות את רגלי האמריקנים והאירופים.

גם חובבי התרבות צפויים להיות מושפעים מההצלחה הצפויה של הענקיות האסיאתיות - השלכות תרבותיות כמו ירידת קרנה של השפה האנגלית כשפה בינלאומית, ועלייתן של שפות סין והודו, ניצחון הקולנוע ההודי והסיני על עולם הבידור האמריקני והתחזקות ערכים חברתיים המזוהים עם המדינות הללו, על חשבון הערכים המערביים הנפוצים בעולם כיום, ה הם תרחישים סבירים בהחלט.

למרות דברי ההלל להודו וסין, היו כאלו שדאגו לרסן את ההתלהבות ולהזכיר כי כל ההערכות כולן נשענות על ההנחות כי קצב הצמיחה הכלכלית בשתי המדינות יישאר גבוה למשך שנים, וההנהגה בשתי המדינות תמצא את דרך המלך לשילוב בין הצמיחה הכלכלית המוגברת לעובדה כי החברות שלהן הן עדיין כפריות ברובן ורמת התשתיות ותרבות הניהול הכלכלית מפגרות בעשרות שנים מהמערב.

האם סין והודו תשתייכנה לצמרת הכלכלית בשנים הבאות? למעט במקרה של אסון עצום ממדים ובלתי צפוי, התשובה לכך חיובית. האם סין והודו תאכלסנה את הצמרת העולמית לבדן? עוד חזון למועד. מניסיונם של שאר נמרי אסיה, הבום הכלכלי חייב להיעצר בשלב מסוים, ולפנות את מקומו למיתון מדכא. חוויה שכזו עברה גם הכלכלה הסופר-יעילה של יפן, מסיבות רבות הנוגעות לבעיות מבניות בכלכלה שלה. העובדה כי להודו ולסין אין אוכלוסייה משכילה כאוכלוסייה היפנית וגם התשתיות שלהן זקוקות לעבודה רבה בטרם תיחשבנה למערביות, מעלות את הסיכוי למשבר שכזה.

נכון לתחילת 2007, תחזית הבנק העולמי ל-2050, קובעת כי במחצית המאה יהיה המשק הסיני הגדול בעולם, עם היקף של 48 טריליון דולר (לעומת 2.5 טריליון כיום), המשק האמריקני יהיה שני, בהיקף של 37 טריליון דולר (13 טריליון כיום), והמשק ההודי יתבסס במקום השלישי עם 27 טריליון דולר (פחות מטריליון דולר כיום).

למרות התחזיות המעודדות, נראה כי שתי הענקיות האסיאתיות תיתקלנה בכמה וכמה משברים בדרכן ליעד, והכלכלה האמריקנית תוסיף להיות הגדולה בעולם עוד שנים רבות.

---

לדף הבית

הדפסה

שלח תגובה לעורך

---