ג'ק פאלאנס נפטר סיקור ממוקד כלכלה ותרבות פורסם : 12/11/2006, 00:21 אלון לויןויובל בוסתן
שחקן הקולנוע האגדי ג‘ק פאלאנס, שכיכב במערבון הקלאסי "שיין" וזכה בפרס האוסקר לשחקן המשנה על הופעתו ב“תעצרו את העיר, אני רוצה לרדת“, נפטר שלשום בגיל 87, בביתו שבקליפורניה, מנסיבות טבעיות.
מבט חטוף לביוגרפיה של פאלאנס מלמד כי איש לא יופתע אם יחליטו לעשות ממנה סרט - פאלאנס, ממוצא אוקראיני, נולד בשם ולדימיר פאלאניוק בפנסילבניה, ארה“ב. הוא החל בקריירת אגרוף בשנות ה-30 תחת השם ג‘ק בראזו והתגייס לצבא במלחמת העולם השנייה, שם הוא נפצע ונשרף בפניו בהתרסקות מטוסו. כשיצא מהניתוח, תווי פניו שוקמו באמצעים פלסטיים והפכו לימים לסימן ההיכר שלו.
פאלאנס החל את קריירת המשחק בסרטים ב-1949 תחת השם וולטר ג‘ק פאלאנס ב“פאניקה ברחובות“. כעבור שנתיים בלבד הוא קיבל את המועמדות הראשונה שלו לאוסקר, על ”פחד פתאומי“ והשיא המתין לו מעבר לפינה, כאשר שנה לאחר מכן, שלוש שנים בלבד לאחר כניסתו לעולם הקולנוע, זכה בתפקיד שהכניס אותו להיסטוריה כאיש הרע באחת הקלאסיקות האהובות בכל הזמנים - המערבון ”שיין".
פאלאנס גילם את האקדוחן השחצן וקר הרוח, ג‘ק ווילסון, וזכה במועמדות האוסקר השנייה שלו, כמו גם בהכתרתו כנבל המועדף על הבמאים בהוליווד. אחרי שיין הוא המשיך לשחק נבלים למשך שלושה וחצי עשורים. בין הסרטים הבולטים באותה השנה - "האיש בעליית הגג" בו גילם את ג'ק המרטש, "הסימן הפגאני" בו גילם את אטילה ההוני ועוד.
ב-1957 זכה פאלאנס בפרס האמי על משחקו בסרט הטלוויזיה "רקוויאם למתאגרף", אך העובדה כי ליהקו אותו תמיד כאיש הרע הביאה אותו לעזוב את ארה"ב בשיא הקריירה ולעבור לשוויץ עם אשתו ושלושת ילדיהם. לא פעם התבטא פאלאנס נגד התעשייה בהוליווד, כולל נגד הופעותיו שלו עצמו: "רוב הדברים שאני עושה הם זבל ובמאים רבים שעבדתי איתם היו רעים".
כשחזר להוליווד, כעבור שש שנים, הוא התקשה להחזיר את הקריירה שלו למסלולה וקיבל כמעט כל תפקיד שהציעו לו. על התפקיד הבולט שלו באותם שנים – גילום פידל קסטרו בסרט "צ'ה" מ-1969 על חייו של המהפכן צ'ה גווארה, אמר פאלאנס: "בשלב הזה של הקריירה שלי אני לא שואל יותר מדי שאלות – פשוט המחיר היה מתאים".
נקודת המפנה של פאלאנס הגיע בסוף שנות ה-80 - כשהגיע לגיל 70 החליט לעבור ולשחק בקומדיות, בניגוד גמור לכל התפקידים אותם גילם במהלך הקריירה שלו. התפקיד הבולט הראשון שלו בקרירה החדשה גם הביא לו זכייה באוסקר – על גילומו של הבוקר קרלי וושבורן בסרט ”תעצרו את העיר, אני רוצה לרדת!", לצידו של בילי קריסטל.
בגיל 73 זכה פאלאנס בפרס האוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר, בטקס שנערך במרץ 1992. נאום הזכייה שלו נחשב לאחד מהרגעים הגדולים בתולדות טקסי הפרסים – פאלאנס עלה לבמה ומיד עקץ את כוכב הסרט, בילי קריסטל, שגם הנחה את הטקס, במשפט המפורסם של קריסטל עצמו (ואני אפילו לא אנסה לתרגם): "Billy Crystal… I crap bigger than him". מאותו רגע, המשך הטקס הפך לזירה של חילופי עקיצות בין פאלאנס והמנחה, בילי קריסטל.
פאלאנס (בן 73 בעת שנערך הטקס, כזכור), אף הגדיל לעשות וירד לשכיבות שמיכה ביד אחת כשהוא אומר ”זה כלום, ושכיבות שמיכה בשתי ידיים אני יכול לעשות כל הלילה, וזה בכלל לא משנה אם היא שם או לא…“.
בילי קריסטל, שהפך לחבר טוב של פאלאנס אחרי הסרט (שאף זכה לסרט המשך חביב), אמר היום: "אני מזועזע עמוקות ועצוב עקב מותו של חברי הטוב, ג'ק פאלאנס, כוכב סרטים אמיתי. זכייתו באוסקר על הסרט שעשינו ביחד ושכיבות השמיכה ביחד אחת שביצע בטקס שהנחתי יקשרו בינינו לנצח, ועל כך אני אסיר תודה".
נאום הזכייה באוסקר של ג'ק פאלאנס
באותה שנה, אחרי 43 שנות קריירה הוליוודית, קיבל פאלאנס את הכוכב שלו במדרכה בהוליווד, הממוקם בשדרות הוליווד 6608 למתעניינים.
פאלאנס שיחק בלא מעט סרטים בשני העשורים האחרונים, אך למרות תפקידים חביבים דוגמת הנבל בטנגו וקאש ודמותו של קארל גריסון ב"באטמן" של טים ברטון, נראה כי מכל תפקידיו, הבולט והזכור ביותר יישאר זה של ג‘ק ווילסון.
לאלו מכם שטרם ראו את ”שיין“ – אוצו רוצו לספרייה (או לקאזה) הקרוב לביתכם ותבינו למה הוא מככב בכל רשימת קלאסיקות קולנועיות.
שאל את יוֹדה
מתים לדעת מה יקרה בסדרה האהובה עליכם? רוצים פרטים על סרט שעומד לצאת? רוצים להתקיל חברים בפרטי טריוויה על קולנוע ולא יודעים איפה לחפש? בשביל זה אנחנו כאן!
