|
שרי המלחמה
סיקור ממוקד כלכלה ותרבות
פורסם : 25/12/2005, 14:55
אלון לוין ויובל בוסתן
|
|
 |
|
|
הסרט "שר המלחמה" שעולה לאקרנים בימים אלה בכיכובו של ניקולאס קייג', עוסק בסוגיית סחר הנשק בעולם. עשרות הפיכות צבאיות שמטרתן החלפת רודן אחד באחר אירעו באפריקה השחורה ב-15 השנים האחרונות בתמיכת סוחרי נשק בינ"ל וישנם מספר לא מבוטל של ארגוני מורדים ברחבי העולם הקונים נשק מסוחרים אלה תוך ביצוע מעשי ביזה של סביבתם. בסקירה זו ניגע בחלק מהסכסוכים בעולם אשר מושפעים ישירות מסוחרי הנשק הבינלאומיים.
עד לפירוק הגוש הקומוניסטי, נשלט סחר הנשק בידי המדינות המייצרות נשק (ארה"ב ובריה"מ ובנות בריתן) אולם מאז, חלק לא מבוטל מהנשק זורם לעולם השלישי לתדלוק מלחמות, והתמורה הכספית זורמת לידי סוחרים עתירי קשרים בקרב מפעלי ייצור הנשק, כמו גם במדינות אליהן מגיע הנשק בסופו של דבר.
ארגוני פשע עולמיים כמו קרטלי הסמים השונים מחזיקים צבאות פרטיים ומאיימים על אזורים שלמים ועל ריבונות של מדינות. לעיתים, מתבונן צרכן החדשות על מרקע הטלוויזיה ומנסה להבין את שורשי הסכסוך שמוצג לפניו ואת ממדי השנאה, ההרג וההרס המתרחשים במקום אחר בעולם. פעמים רבות, מצליחים סכסוכים אלה להגיע לידי פתרון אך נראה כי תמיד ישנה יד נעלמה הדואגת לשמור על "השווקים שלה".
סכסוכים באפריקה
אנגולה - המדינה שקועה במלחמת אזרחים למעלה מ-30 שנה. במהלך המלחמה הזו קיפחו מאות אלפי אנגולים את חייהם, ישנם כשני מיליון פליטים (שהחלו לאחרונה לחזור לבתיהם) ולפחות חצי מיליון תושבים עומדים בפני סכנת רעב אמיתית (לא מעט במדינה בת 11 מיליון תושבים). המשאבים הטבעיים של אנגולה נוצלו בשנים אלה למימון מלחמת האזרחים. כך למשל נמסר בתחילת שנות ה-90 כי מנהיג ארגון המודרים אוניטא ג'ונאס סווימבי שלט על 80% מייצור היהלומים במדינה. אנגולה היא יצרנית הנפט השנייה בגודלה באפריקה השחורה (אחרי ניגריה) ושואבת כמיליון חביות ביום (לשם השוואה קטאר שואבת 800,000 חביות ומצרים 740,000 חביות). ארבעה מיליארד מתגמולי הנפט בשש השנים האחרונות "נעלמו" מקופת אנגולה, רובם ככולם למימון השחיתות השלטונית של דוס סנטוס ומלחמתו במורדים. לאחר חיסולו של סווימבי והתשת הכוחות המורדים מלחמת האזרחים הגיעה לסיועה הרישמי, אך האש עלולה לחזור ולהתפרץ בעתיד הקרוב.
קונגו - מדינה השקועה במלחמות מיום הקמתה. הקמפיין הנוכחי על אדמתה החל בשנת 1998 כאשר כוחות צבא מאוגנדה ומרואנדה נכנסו לתמוך במורדים בשלטון של לורן קבילה (שנרצח ב-2001 והוחלף בידי בנו ג'וזף), ולשלטונו של קבילה באו לעזרה אנגולה, נמיביה וזימבבווה. בשיא הקרבות שהו 7(!) צבאות זרים ומספר לא ידוע של ארגוני גרילה ביניהם 35,000 חיילים מרואנדה ואלפי חיילים מהצבאות האחרים. הסיבות להתערבות בקונגו הן רבות, אך בראש ובראשונה הרצון ליהנות מאוצרות הטבע האדירים שלה ולפתור (ליצור) סכסוכים אתניים רבים. הסכם בין הארגונים והצבאות נחתם ב-2002 לאחר מותם של 2.5 מיליון בני אדם ב-4 שנים. יש מי שעדיין מנסה לחמם את האווירה, כך באפריל 2003 עת נטבחו מאות אנשים על רקע סכסוך אתני (בקונגו למעלה מ-200 קבוצות אתניות).
ליבריה - המדינה נמצאת במלחמת אזרחים מאז שנות ה-90, כאשר כוחות הממשלה והמורדים מממנים את מלחמתם בשיטת יהלומים תמורת נשק בסיועם ה"אדיב" של סוחרי נשק בינלאומיים. על אף שנפסקה רשמית בשנת 2003, עדיין נמשכים הקרבות, אליהם הצטרפו לאחרונה אלה תומכיו של וואה הממורמרים מתוצאות הבחירות האחרונות.
ניגריה - המדינה המאוכלסת ביותר באפריקה ידעה הפיכות צבאיות לאורך שנות ה-80 וה-90. מאז שנת 1999, נפסק השלטון הצבאי בניגריה אך השחיתות לא תמה (לשם המחשה ב-2001 החליט אובסנג'ו, שליטה של ניגריה, על הקמת אצטדיון כדורגל בהשקעה של 330 מיליון דולר - יותר מתקציב החינוך והבריאות של המדינה באותה שנה). 10,000 בני אדם נהרגו בקרבות אתניים במדינה מאז 1999. בספטמבר 2004 החליט ארגון מורדים על טהרת בני האיז'ו (קבוצה אתנית המונה כ-13 מיליון בני אדם) כי גם להם מגיע חלק בהכנסות מהנפט מאחר וחלק משדות הנפט במדינה מצויים באזורם ופתח במרי אלים משלו. בשל הקרבות עם הממשלה, עלו מחירי הנפט העולמיים (ניגריה היצרנית העשירית בגודלה של נפט בעולם).
סודן - ארגוני גרילה ערביים חמושים מכף רגל ועד ראש, הנהנים מהעלמת עין ממשלתית, מנסים לבצע טיהור אתני בדרום המדינה כנגד המיעוט הנוצרי והפגאני. למעלה מ-50,000 בני אדם כבר נרצחו ולמעלה ממיליון אנשים הפכו לפליטים.
סרי לנקה - הסכסוך בין הממשלה במדינה בעלת רוב סינהלי לבין המורדים הטאמיליים גבה כבר אלפי הרוגים ולמעלה מ-350,000 פליטים. המורדים אף הם מקבלים אספקת נשק מסוחרי נשק בינלאומיים.
אוגנדה - 18 שנים של מלחמת אזרחים, בעיקר בין הממשלה לבין ה-LRA , הביאו לאלפי הרוגים, 10,000 ילדים חטופים (בכדי לשמש כחיילים וכעבדי מין) וכן מיליון וחצי פליטים.
מעורבים כמעט בכל סכסוך צבאי בעולם (צילום: משרד ההגנה האמריקני)
דפוס מוכר וידוע
דפוס הפעולה מוכר - קבוצת אנשים המעוניינת להשיג כוח במדינתה פונה לסוחר נשק בכדי שיחמש אותה. הנשק מיוצר בעיקר על ידי מפעלי נשק בארה"ב, רוסיה, סין, צרפת ובריטניה (החברות הקבועות במועצת הביטחון) שהן גם אלה המשגרות כוחות צבא (Peace-Keeping) בעיצומם של הקרבות בכדי לפקח בעיקר על הסיוע לפליטים. בשל התמקדותם של הכוחות הבינלאומיים בנושא הסיוע לפליטים, יכולים הארגונים להמשיך במלחמתם והאו"ם יכול לטעון כי פועל להפסקת המלחמה. בשלב מסוים הכוח הבינלאומי צריך לעזוב ולפני זה נחתם הסכם הפסקת אש עם המורדים. וכך הלאה עד הסיבוב הבא.
הטרור האיסלאמי ברחבי העולם רוכש גם הוא נשק ותחמושת מסוחרי נשק לשימושים "מגוונים" : בחוף השנהב ובגינאה מתרחשות מלחמות אזרחים על אש קטנה יחסית, בדרום תאילנד ספרטיסטים מוסלמיים מנסים להקים מדינה מוסלמית עצמאית, בקשמיר בנוסף לצבאות הודו ופקיסטן מסתובבים לא מעט ארגוני גרילה וטרור ולמעשה בכל מדינה בה אין שלטון יציב (רוב אפריקה השחורה, חלק ממדינות אסיה ואמריקה הלטינית) קמים ארגונים המעוניינים להשתלט עליה ועל משאביה ורוכשים נשק מסוחרי נשק פרטיים.
ואם בטרור ובאספקת נשק עסקינן - כנראה שאי אפשר בלי הנקודה הישראלית - הנשק הזורם לידי ארגוני הטרור הגיע בשיא האינתיפאדה מאיראן, עיראק וממדינות נוספות המצויות בסכסוך עם ישראל (כמו אוניית הנשק קארין A). כיום, לאחר שהאמריקנים מעורבים חזק במזה"ת, הנשק החל לזרום לעזה דרך סיני, ובהעלמת עין מצרית בעזרת סוחרי נשק פרטיים (בעיקר ממזרח אירופה).
האינטרסים הכלכליים של תעשיות הנשק (שעכשיו גם לא צריכות לשאת באחריות מאחר והן לא מוכרות בצורה ישירה לכוחות הלוחמים) נהנים מלובי חזק במדינות האם, אשר מבטיח את המשך הקרבות וההרג בעתיד הנראה לעין.
גם אזרחי ישראל צפויים לחוש בכך כבר בחודשים הקרובים, באמצעות טילי קסאם משופרים וחגורות נפץ משודרגות, עמוסות בחומר נפץ תקני (בניגוד לחורים המאולתרים שהיו בשימוש עד כה) המסוגלות לזרוע הרס רב יותר מכל מה שהכרנו בעבר.
| |
|
|
|
|
