|
ממבצע ליטאני 1978 עד קיץ 2006
סיקור ממוקד העולם המוסלמי
פורסם : 15/11/2006, 21:03
יורם המזרחי-איסט
|
|
 |
|
|
יורם המזרחי, מקים ומפקד רצועת הביטחון המקורית ב-1978, מוצא קווי דמיון בין טעויות שנעשו בלבנון לפני שנות דור, ובין הטעויות שנעשו במלחמה האחרונה , בעיקר בהיערכות למלחמה בכוחות גרילה. כתבה חמישית בסדרה.
חשיבות מבצע ליטאני כאבן דרך במסע להבנת מלחמת 2006, היא הקרב שהתנהל בדרום לבנון, בתא שטח שגבולותיו נפרשו פחות או יותר, מפאתי שבעה במזרח, אזור תבנין במרכז, בינת ג'בל עד ראס באיידה במערב. צור נשארה מחוץ לאזור הלחימה, אך העיירות א-טייבה, אל-חיאם ובמיוחד בינת ג'בל, שבשנת 2006 הצטיירה "כסוררת", נכבשו בשנת 1978 בתוך שעות ע"י כוחות גולני, בית-הספר למכי"ם וחטיבת הצנחנים.
כל אלה נעזרו בשריון, ארטילריה, חיל אויר וחיל הים. עיון במפה מלמד שהלחימה התנהלה בשטח גדול מזה שצה"ל תפס בקיץ 2006 בנוף הכפרי, העירוני והסביבתי הזהה לזה שבו התרחש העימות שהחל ב 12 ליולי 2006. יחד עם זאת חשוב לזכור שמבצע ליטאני, שבא כתגובה לפיגוע טרור בלב המדינה (צומת הקאנטרי קלאב), היה מערכה שאינה דומה בהיקפה וסוג האויב אתו התמודד צה"ל בשנת 2006 - אז פעלו אש"ף, השמאל הלבנוני, ארגון אמל ובמידה פחותה הצבא הסורי.
לקחי 1982
במלחמת שלום הגליל 1982 שפרצה ארבע שנים אחר כך, הובאה לידי ביטוי מלוא עצמת צה"ל, כולל גייסות משוריינים ויחידות גדולות של הצבא הסדיר והמילואים. עוד כללה מלחמת 1982 התנגשות ישירה עם הצבא הסורי, כולל ניסיונות ישראלים לנתק את הבקע' מהנתיב העיקרי לדמשק (שם נערך קרב השריון בסולטן יעקב). חלק מלקחי מבצע ליטאני, באו לביטוי במלחמת 1982, בעיקר בשאלת הפעלת כוחות גדולים ממוכנים ומשוריינים באזורים שמדרום וממזרח לביירות.
במהלך הקרב העיקרי ולאחר מכן, מצאו עצמן יחידות רבות מועסקות בתפקידי "חיל מצב" ובסביבה שקטה ברובה, שהפכה במהרה לשוטמת ויריבה. אפילו המיליציות הלבנונית של הימין, "הכוחות הלבנונים" בהנהגת בשיר ג'מייל, שמאז 1976 היו מחוברים בטבורם הלוגיסטי לצה"ל, הפכו בסופו של יום לאנטי ישראליות ובהחלט גולם שקם על יוצרו.
השהייה בביירות, בצידון או בצור וכו' כפי שקרה במלחמת שלום הגליל, לא נוצלה ללימוד יסודי של הסביבה האורבנית, על מורכבותה והגורמים התרבותיים הקשורים לאורח חיי היום-יום של הלבנונים, וכן אופי הארכיטקטורה ומה שנהוג באחרונה לכנות "שמורות טבע". צה"ל של שלהי 1982 מצא עצמו במגננה נגד גרילה וטרור, לוחם בחזית אחת, פחות או יותר ברורה, מעין מלחמת התשה, ובחזית השניה והמטושטשת מתמודד עם גרילה וטרור. כל אלה ללא עורף אוהד מבית, כשהקצונה הבכירה מצויה במצב "יריבויות צמרת" ומלחמות ירושה שזעזעו את הממסד הצבאי, ובניגוד לאירועי 2006 כמעט ולא באו לידיעת הציבור.
בין השאר, הביאה היריבות האנדמית לעיכוב מודיעין חיוני. למשל בין פיקוד הצפון למפקדת גייס משוריין, (תיאורי קמ"ן הגייס על המצב האבסורדי בו נאלץ לפעול בין אלוף מיל. ושריונר פיקח ונועז לאלוף פיקוד מופנם עד פרנויה, נחשבים בעיני סמל למצעד האיוולת תוצרת ישראל).
עוד אירעו באותה מלחמה תופעות השהיית משאבים, שילוב חיילי סדיר שטירונותם קוצרה או שנשלפו מקורסי פיקוד והוצבו בקו, ערב רב של יועצים מזן "המינוי העצמי" ומהר מאוד התקפדות, חשש מוועדות חקירה שהסתמנו באופק ובכלל "יראת פרגול פוליטי" שייסר את הצמרת הצבאית כמעט עד סירוס מחשבתי, שהוליד גמגום במקום התבטאות ברורה , לעיתים ביקורתית.
(באותה תקופה החלפתי דברים בכתב עם שר הביטחון דאז אריאל שרון, ששמר על קשר ולפעמים ביקש חוות דעתי. פעם אחת, כשהזהרתי מפני מערכה באזור ביירות ובפרט השענות חלקית על "הכוחות הלבנונים" ואנשי צד"ל, כתב שרון בתגובה "אתה צודק כך נעשה", ובסופו של דבר נהג בדיוק ההפך).
אחרי מבצע ליטאני באה תקופת רגיעה יחסית, בה יכל צה"ל להתאמן בשטח ולהכירו, אך הדבר לא קרה. אחרי הופעת יוניפי"ל, נעשה לפעמים שימוש בעיר הרפאים אל-חיאם, לצורך אימוני לש"ב, אך לא יותר. הכוחות הישראלים שהוצבו בתוך אד"ל, שממובלעות הפך לרצועה, היו בעיקר סוללות תותחים ולפעמים פלוגות שריון. כך יצא שמלכתחילה נוצרה בגישת ההגנה על הרצועה תופעה של מיעוט תנועה, שבמשך השנים התפתחה לחיקוי משופר של תפיסת "טנק במוצב" או מה שהאמריקאים מכנים, "בסיס אש".
שיטה זו הייתה במהלך ארבע השנים הבאות "דגם" שקבל משמעות מיוחדת, עם הנסיגה שבאה אחרי מלחמת לבנון והחזרה לקו רצועת הביטחון. ניסיונות מפקדת אד"ל להסביר איך וכיצד מתפקד הדרום, הקשר בין האזרח לאדמתו או לישוב שם נולד, הכשרון הלבנוני המיוחד להסתגל מהר למצבים חדשים, כולל שליטים חדשים, ההשפעה הרוחנית העמוקה של האיסלאם השיעי ועוד - כל אלה לא נלקחו בתשומת הלב הראויה.
ריכוך מסיבי מהאוויר כבר אינו מספיק. צילום: אינדימדיה
הקיבעון
אחת הדוגמאות היא ספרון שימושי של אגף המודיעין העוסק בזיהוי תחמושת ארטילרית לפי צורת הרסיסים ובעיקר קטעי הטבעת המובילה שבבסיס הפגז - חישוק מתכת רכה הנושא סימני חתימת חריטת הקנה. פעמים רבות, כשדיווחנו על זיהוי פגז או רקטה "שלא התאימה לקונספציה", נאלצנו להיאבק עם ראש אמ"ן שהיה שבוי בקונספציה.
כך למשל מקרה בו נערך דיון בלשכת ראש הממשלה ושר הביטחון מנחם בגין ז"ל, במהלכו סרב ראש אמ"ן לקבל עובדות על סוג תותח מסוים בשימוש המחבלים, מפני שהעניין לא התאים לדעתו - "הסורים לא יעבירו נשק כזה לאש"ף". אותו קצין בכיר לעג להצעה שעלתה ממפקדת אד"ל, להכין ספר הדרכה שיעסוק בצורות השונות של הבניה הכפרית או העירונית של הדרום, תאור מבנה מקובל של דיור משפחתי חדש או ישן בסביבה הכפרית, סוג המחסן האופייני והדלתות או החלונות המסורגים.
התשובה שקבלתי בעניין "כאחד שלא מבין כלום ומבלבל את המוח על גרילה", הייתה אופיינית להלך המחשבה שהציע "דלת או חלון - כלום לא יעמוד מול טנק". תיאורי קרבות 2006 הם עדות עגומה לכך שמפקדי הכוחות פעלו בשכונות בינת ג'בל כאילו לחמו בחולון, ולפי עדויות ניסו להתפרץ, תוך לחימה לבתים נעולים עם דלתות ברזל שמיאנו להיפתח. קצין בחטיבת גולני תאר בפירוט קרב זוטא כזה, שהתנהל ליד מבנה בבינת ג'בל, שם נהרגו כמה מחבריו.
מטעני פריצה לא גדולים ולא כבדים לנשיאה היו פותרים את בעיית דלת הברזל. אלא שמי ששלח את חיילי גולני לקרב, "לא חשב לש"ב", והאמין בכוח הטנק ומסוק הקרב לפתור בעיות שוליות כמו סוג המבנים ואיך לטפל בדלת ברזל לבנונית פשוטה בתכלית.
מייד אחרי מבצע ליטאני תיעדתי, בעזרת אנשי היחידה, סוגים שונים של ביצורים שהוקמו בתוך בתי המגורים של אל-חיאם וטייבה. בונקרים ומצדיות יצוקי בטון מזוין, שנבנו בתוך דירות מאחורי חלונות, ופתחים שפנו לאזורי מארג' עיון וקליעה או מטולה. עוד מצאנו מחפורות מבית לבית, שימוש שנעשה במפלס שמתחת לגרם מדרגות "כתא מקלט" ועוד הסבות בתוך דירות, ממרחב מגורים לעמדה מבוצרת.
בכמה מקרים הגיעו אלינו מפקדים מחטיבות החי"ר, שהיו מעונינים ללמוד, אך ככלל לא נעשה בצה"ל מאמץ מיוחד להכין את הכוחות להלחם בסביבה כפרית לבנונית או סביבה תת עירונית. גם בעניין זה אפשר לפנות להיסטוריה צבאית.
שיטות גרילה
כדי למצוא מקורות ללימוד במלחמת העולם השניה למשל, בחזית איטליה והחוף האדריאטי, פיתח החי"ר הקנדי שיטת לחימה בשטח בנוי, שהתבססה על לימוד סגנון הבניה, החומרים ונקודות התורפה בעיר האיטלקית אורטונה. מול חטיבה קנדית שתקפה את אורטונה ניצבה חטיבת צנחנים גרמנית. הקרב ניטש על כל חדר או עליית גג. הקנדים פתרו חלק מהבעיה באמצעות מטעני פריצה שיצרו פתחים בין בית לבית ולפעמים באותו מבנה, כדי שאפשר יהיה לנוע בביטחון יחסי ממקום למקום.
השיטה אינה חדשה. כך לחמו הרוסים בסטלינגרד, הספרדים במלחמת האזרחים והלבנונים אחרי שפרצה מלחמת האזרחים שלהם. במועד קרוב לימינו, אפשר ללמוד על פתרון דומה בתחום הגרילה, כאשר אנשי ה- IRA בצפון אירלנד, פרצו מעברים בין בית לבית וכך יכלו להתחמק מהכוחות הבריטים, או לתקוף אותם מהעורף בהפתעה מוחלטת. אש"ף והחיזבאללה "עשו שעורי בית", לא כך צה"ל, שמיעט לאלתר ולא מצא פתרונות הגיוניים ומידיים.
אחת הדוגמאות ללימוד טקטיקה של אויב אפשרי, היא ספר המסכם את מסמכי סוכנות המודיעין של הפנטגון, ה-DIA, העוסק בניתוח הלקח הגרמני מהמלחמה ברוסיה "להילחם בגיהנום" שמו(FIGHTING IN HELL). הספרון פורסם בשלהי המלחמה-הקרה, לקראת אפשרות של התמודדות עם אויב רוסי. למיטב ידיעתי עוסקת מחלקת הצבא ARMY בפנטגון בעיבוד מהיר של הספר עם תוספת מהלקח בצ'צניה, עיראק ואפגניסטן.
מכאן ניתן ללמוד שלצד ההכרה בחשיבות לימוד שיטות ההגנה הרוסית, מלחמת הפרטיזנים וניצול כל המשאבים להכות באויב, מבינים האמריקנים את הצורך לשדרג את ממצאי הספר למציאות העיראקית. קצין הכומתות הירוקות לשעבר, ממכרי הטובים אותו הכרתי בדרום לבנון כששירת בכוח המשקיפים והיה מראשוני המובילים של יוניפי"ל, הוא ותיק המלחמה בויטנאם, שם התנסה במלחמת המנהרות המפורסמת שניהלו הוייטקונג והצבא הלאומי של צפון ויטנאם NVA.
הקצין לשעבר סיפר בשיחה שניהלנו אחרי מאורעות יולי-אוגוסט 2006, שמפקדי חי"ר מהחטיבות הלוחמות בעיראק גילו בישובים כמו פאלוג'ה, רמאדי וכן במזרח בגדד, מערכות ביצורים שאם לא נהרסו בתקיפה מהאוויר שימשו לתועלת היחידות הלוחמות בזירה. צה"ל, שמשך שנים רבות התכונן "למלחמה הגדולה", למד היטב את סוגי הביצורים בהם משתמש האויב, כגון "הפיתות הסוריות" המפורסמות ועוד. הבעיה היא שההתייחסות לכפר או לעיירה הלבנונית, לא הייתה כאל ביצורים או מכשול, ומכאן חלק מההפתעה הלא נעימה בסמטאות בינת-ג'בל.
לסיכום תקופת מבצע ליטאני עד קיץ 2006, כדאי לזכור שעל חורבות מערכי אש"ף, שבקושי רב שרד את מלחמת 1982, הוקם החיזבאללה, שעיקר יכולתו המבצעית נובעת מהיותו בן המקום במלוא מובן המילה. הארגון נולד בהשפעת המהפכה האסלאמית של אירן, שאחדים ממנהיגיה הבולטים, למשל מוצטפה צ'מראן, שבראשית מלחמת אירן-עיראק היה שר ההגנה בממשלת טהרן, שהו בשנות הגלות מאירן בצור, והשתתפו בפעולות גרילה של אש"ף נגד ישראל והמובלעות שטיפחה.
חיילים חוזרים מלבנון - לא הכירו את שיטות הגרילה. צילום: המבר
החיזבאללה
צ'מראן לא היה האירני היחיד "שהתמחה" בדרום-לבנון. אחרים עלו במעלה סולם הפיקוד של המשמרות-המהפכנים והביאו אתם ניסיון שחלקו נרכש בלבנון. המדובר הוא באנשים מוכשרים, חלקם בעלי מקצועות טכניים הנדסיים, שגילו יכולת למידה וכושר ניתוח, כשלנגד עיניהם האלתור הצבאי בו הצטיינו כמה מארגוני הפלשתינאים.
החיזבאללה, שבא לאוויר העולם בהשראה אירנית ואומץ על ידי המהפכה האסלאמית של אייתולה רוחאללה חומייני, נהנה אפוא מעורף אוהד עתיר משאבים ויתרון של פעילות באיזור שהוא "המגרש הביתי" במלוא מובן המילה. כך קרה שהחיזבאללה עלה ביכולת הגרילה ומבצעיו השונים על אלה של אש"ף, שרוב אנשיו לא היו לבנונים בני הדרום (בניגוד לאוכלוסייה המוסלמית-שיעית המקומית, הפלשתינאים שייכים ברובם לענף הסוני של האיסלאם ועל כך בהזדמנות אחרת).
לימוד תולדות מלחמות הגרילה השונות, שבדרך כלל פרצו אחרי שאויב זה או אחר הצליח "בסיבוב הראשון" לכבוש שטח ולהכניע, ברוב המקרים, כפי שקרה במאה ה-20, הוקמו קבוצות וארגוני גרילה, שהחלו לפעול נגד יחידות הכובש, או סמלי שלטונו ואלה שנחשבו משתפי פעולה ,משטרה ת.פ הכובש, כוחות צבא "מטעם" וכיו"ב. במקרים שונים הוצמדו לגרילה תארים מחמיאים, או מעליבים. למשל "בנדיטים" ברוסיה, כשהכובש הגרמני ביקש לתאר את פעילות הגרילה שהרוסים הגדירו "פרטיזנים" וכו'. הכינויים לא שינו הרבה באופי המאבקים, שלמרות הבדלי תרבות או גיאוגרפיה, ניתן למצוא ביניהם קו משווה קודם כל במטרת הגרילה לפגוע באויב, לגרשו או להכניעו, ובמקרים שונים להתאחד עם הצבא הלאומי, שבעזרת הגרילה חוזר לשטח משם נסוג.
קיימת רשימה ארוכה של דוגמאות ללחימה זו: בפיליפינים, באינדונזיה, בניקרגואה ומרכז אמריקה, מלחמות הגרילה בספרד, בארץ ישראל פלשתינה, בצפון אפריקה ובעיקר אלגיריה. מלאיה, אפגניסטן, צפון הקווקז, הבלקנים, אפריקה בתום עידן הקולוניאליזם וברוב זירות מלחמת העולם השניה.
בהבנת נושא הגרילה, למשל לקח מלחמת גרילה והמאבק נגדה במדינות הנ"ל, חשוב להבדיל באופן מהותי בין "מלחמת קומנדו" שמבצע צבא סדיר, בד"כ נגד מטרות איכות של האויב, לבין מלחמת גרילה השונה מיסודה מכל דגם צבאי מסודר ואינה נשענת בהכרח על קצונה מקצועית. הגרילה נשענת על אילתור, פעולה לא לפי חוקים מקובלים של "איך לנהל מלחמה" כשאחד מהישגיה היותר חשובים בכל המלחמות הוא ערעור בטחונו העצמי של האויב.
לפעמים קרה שצבא סדיר אימץ טקטיקת גרילה כדי לטפל ב.....גרילה. דוגמא מצויינת היא זו של "כתות הלילה המיוחדות" SNS שהגה קפטן אורד ווינגייט "הידיד" שבתקופת המרד-הערבי בפלשתינה - א"י, הוציא את ארגון "ההגנה" מקפאון מחשבתי לתוך הלילה ומחוץ לגדר, לקדם בשטח פעולות גרילה של הערבים שכוונו בעיקר נגד קו צינור הנפט עירק-חיפה ומסילות הברזל.
סקירת הגרילה במלחמות ארץ-ישראל המנדטורית עד מאי 1948, מלמדת על נזק הדדי שגרמו הערבים ליהודים ולהיפך במהלך מלחמת טרור קטלנית מתחת לאפם של האנגלים, הישגי מלחמת הגרילה של שלושת המחתרות היהודיות, ההגנה, האצ"ל והלח"י נגד הבריטים והערבים והישגי הערבים בשלב ארועי 1947 עד מאי 1948 שקדמו לפלישת צבאות ערב.
בתחום זה, בו נשענו הערבים על "סביבתם הטבעית" ויכולתם למרר חיי הישובים היהודים עם התקפות מקריות או יזומות ובעיקר הצלחות במלחמה על הכבישים, יצא שבהשוואה לכח ערבי מאורגן כ"צבא ההצלה" של פוז'י קווקג'י "שפלש" מסוריה ולבנון לפני הקמת המדינה, לא היה קושי ניכר למוטטו והישגיו מחווירים מול הצלחות הגרילה הפלשתינאית המקומית, לפעמים מצליחות כנופיות "שבאב" חמושות לשתק איזורים יהודיים בין השאר בטקטיקת הצבת מחסומי פתע, ירי על שיירות, התקפות ישירות על שיירות וכו'.
כל הנזכר לעיל הוא "שיעורי בית" שליוו את צה"ל עם הקמתו אך נדרסו מתחת לשרשראות טנקים ופצצות מצרר שלפחות בזירת לבנון 2006 הוכחו, בלשון המעטה, כבלתי יעילים.
המשיכו לחלק ו' של הסקירה: הבנת האויב
יורם המזרחי הוא בעל הבלוג G2Analyst
המאמר נכתב במיוחד לסיקור ממוקד (אין להעתיק, לתרגם ולהפיץ ללא רשות המחבר).
| |
|
|
|
|
