|
אפגניסטן מתדרדרת
סיקור ממוקד העולם המוסלמי
פורסם : 06/11/2006, 18:49
אלון לוין ויובל בוסתן
|
|
 |
|
|
המלחמה באפגניסטן, כמו בעיראק, לא הסתיימה עם הפלת השלטון המרכזי. על אף הישגים מוכחים דוגמת הפלת משטר הטאליבן, הברחת אל קעידה ועריכת בחירות דמוקרטית במדינה, המצב הביטחוני והכלכלי התדרדר, בעיקר בשנה האחרונה, ואמון הציבור בממשל הצעיר - נפגע קשות.
ב-7 באוקטובר האחרון מלאו חמש שנים לנוכחות הבינלאומית באפגניסטן, אותה יזמו האמריקנים לאחר מתקפת הטרור של ה-11 בספטמבר 2001, במטרה להפיל את משטר הטאליבן, המשטר הדתי הקיצוני שהעניק מקלט מדיני מלא לפעולותיה של רשת אל קעידה ולעומד בראשה, אוסאמה בן לאדן.
המטרה הושגה בתוך חודשיים – כוחות הקואליציה הצליחו להשתלט על כל אפגניסטן באמצעות שילוב בין הפצצות כבדות מהאוויר והזרמת כוחות קרקעיים. לוחמי טאליבן לצד מחבלי אל קעידה ברחו בהמוניהם מאפגניסטן, חלקם הגדול לפקיסטן השכנה, והמדינה, שחיה תחת שלטון השריעה האסלאמית מאז אמצע שנות ה-90, נשמה לרווחה.
מנהיגה החדש של אפגניסטן, חמיד קרזאי, זוכה לביקורת מבית ומחוץ – דו"ח מעקב של ה-CIA שפורסם לאחרונה העלה כי לא זו בלבד כי ממשלו של קראזי מתקשה לייצר תחושת ביטחון מחוץ לגבולות הבירה קאבול, קושי המתסכל את האמריקנים, אלא שגם לציבור האפגני ביקורת רבה כלפי קראזי וממשלו, הנתפס כמושחת.
ההערכה המודיעינית הזו מציבה את האמריקנים בפני החלטה מכרעת – האם להשאיר את כוחות הקואליציה באפגניסטן עוד שנים רבות, עם כל המשמעותיות והעלויות הכרוכות בכך, או לצאת מאפגניסטן במהירות האפשרית, צעד שעלול להחזיר את משטר הטאליבן לשלטון.
לדעת משקיפים, הצליח ארגון הטאליבן, שספג מכה אנושה ב-2001, לשקם חלק מכוחו, בעיקר בשטחה של פקיסטן. אולם כיום, לנוכח אי ההצלחה לייצב את הביטחון והכלכלה, חוזר הטאליבן להוות אלטרנטיבה באזורי הלחימה בדרום המדינה, והפופולאריות שלו עולה בקרב האפגנים.
חמיד קרזאי - אמון הציבור נפגע. צילום: מחלקת המדינה האמריקנית
המלחמה שנשכחה
המלחמה המתמשכת והעקובה מדם בעיראק מרכזת את עיקר תשומת הלב של הקהילה הבינ"ל בכלל והשיח הציבורי בארה"ב בפרט, אך בה בעת – גם המלחמה באפגניסטן, כמו זו בעיראק, לא הסתיימה בהפלת השלטון המרכזי.
כוחות הקואליציה המשיכו לספוג אבדות מאז, והמלחמה, שכבר גבתה את חייהם של 440 מחיילי הקואליציה, נמצאת כבר בשנתה השישית. כיום מוצבים באפגניסטן כ-32,000 חיילים, חלקם הגדול אמריקנים אך לצידם גם 5,500 בריטיים, 2,500 חיילים קנדיים, 4,500 חיילים צרפתיים ולמעלה מ-2,000 חיילים גרמנים. ההחמרה במצב בשנה האחרונה, בה מצאו את מותם 143 חיילים מבעלות הברית (עלייה של 70%), הביאה את ממשל בוש לשנות החלטות קודמות שנגעו לצמצום המעורבות האמריקנית באפגניסטן.
הסמים
מאפיין נוסף לטרור באפגניסטן מזכיר את הטרור בסיני – הברחות הנשק והמחבלים נשענות על צירי תנועה בהם משתמשים מבריחי הסמים באפגניסטן. אפגניסטן קרובה לרמות השיא של ייצור הסמים אליהם הגיעה לפני כניסת הקואליציה למדינה, וחלק גדול מתמלוגי הסמים משמש למימון המלחמה בקואליציה. למעשה פועלים מחבלי הטאליבן כברוני פשע, ובתמורה לתמיכת הכפריים בהם, הם מעניקים הגנה לייצור הסמים. ממשלת אפגניסטן, המודעת לכך שכיום שליש מהתל"ג הלאומי מושג מסמים, מתכננת לצאת לפעולה רחבת היקף כנגד הגידולים בחודשים הקרובים.
החורף כבר הגיע לאפגניסטן, ואיתו השלג באזורים ההרריים. במסורת המלחמה באפגניסטן, החורף שמור להתארגנות מחדש לקראת חידוש הלחימה באביב. השנה, על פי מסרים של מנהיג הטאליבן, מולה עומר, אשר יורטו על ידי גורמי מודיעין מערביים, עשויים אנשי הטאליבן לנסות ולבצע מתקפת פתע על כוחות הקואליציה, מתקפה שאם תעלה יפה, עשויה לזרז את יציאת הכוחות הזרים מאפגניסטן. יש להניח כי התוכנית של הטאליבן לתקוף בחורף ניזונה מהתוכנית לפגוע בגידולי הסמים, תוכנית שתפגע אנושות במשאבי הטאליבן וביכולתו להילחם בכוחות הקואליציה, שכן כיום מאפשרים הסמים לאנשי הטאליבן לשלם משכורות כפולות מהמשכורות שמקבלים כוחות הביטחון האפגנים, ולכן הטאליבן מצליחים לגייס בקלות יתרה לוחמים לשורותיהם.
בריטניה כבר נקטה צעד בכדי להיערך את האיום, שעה שהעמידה בכוננות 600 צנחנים מהכוחות המיוחדים של הצבא. כוחות אלה אמורים להיות מוצנחים באפגניסטן בצניחה המבצעית הראשונה ב-50 השנים האחרונות, במידה ומתקפה שכזו אכן תצא אל הפועל.
תוואי השטח ההררי מעניק יתרון לבני המקום המכירים כל פינה, וכנגד הפעילות הזו מתקשה הקואליציה להילחם. בחודשים האחרונים יצאו מפקדי הקואליציה בקריאה נרגשת להגדיל את היקף הכוחות הנאמד בכ-32,000 חיילים. האמריקנים, הבריטים והצרפתים, התורמים את מרבית הכוחות במשימה זו, מתקשים לספק עוד חיילים למשימה ושאר בנות הברית בנאט"ו, למעט פולין, הודיעו כי גם יכולותיהן מוגבלות.
התכנון הבריטי המקורי, היה להסיג את כוחותיהם מעיראק עד תום השנה, פעולה שהייתה מאפשרת להם להפנות לאפגניסטן כ-5,000 חיילים, הכוח הנדרש להערכתם בכדי לסיים את המלחמה באפגניסטן.
הבעיות והפתרונות
קנדה, מדינה שאף היא תורמת לא מעט חיילים למלחמה באפגניסטן, בוחנת מחדש את מעורבותה במלחמה. סקרים שנערכו בחודש ספטמבר, בתקופה בה ביקר נשיא אפגניסטן, חמיד קרזאי, בקנדה ואף נאם בפני הפרלמנט הקנדי, בישרו כי 57% מהקנדים תומכים בהמשך הלחימה. מאז, נהרגו שישה חיילים קנדים, 29 בסך הכל מאז תחילת המלחמה, והתמיכה הציבורית ירדה ב-13%. ממשלו של הרפר ממשיך לתמוך בהמשך המשימה באפגניסטן, אולם האופוזיציה כנגד הנוכחות הקנדית באפגניסטן גוברת והולכת מדי יום.
שגריר ארה"ב באפגניסטן מנה מספר צעדים הנדרשים לדעתו בכדי להשיב את העגלה למסלולה – ראשית, הוא סבור כי כל התוכניות להקמה ואימון של כוחות הביטחון באפגניסטן חייבות להתרחב משמעותית. הוא סבור כי התוכניות צריכות להקיף כוח אדם גדול משמעותית וכן לשדרג את הציוד ואת איכות האימונים. שנית, ממשלת ארה"ב והאיחוד האירופי צריכות להשקיע ממון רב בבניית תשתיות נרחבות במדינה ובשיקום הכלכלה, בכדי שלאפגניסטן יהיה עתיד יציב ומשופר, כזה שהאפגנים יוכלו להעריך.
במישור הפוליטי הפנימי, סבור השגריר כי לאפגניסטן דרושה ממשלה שתייצג יותר את הגיוון החברתי במדינה, צעד שיגביר את האמון בה מצד התושבים. לצד נקודות חשובות אלו, נמנע השגריר מלעסוק בסוגיה בעייתית במיוחד – פקיסטן.
הצבא האמריקני באפגניסטן - עדיין סופג אבדות. צילום: משרד ההגנה
פקיסטן
פקיסטן הייתה מעורבת שנים רבות בנעשה מעבר לגבולה המערבי, באפגניסטן. משטר הטאליבן נתמך על ידי הפקיסטנים ולאחר נפילתו מצאו כאמור רבים מהם מקלט במדינה. הסיוע הפקיסטני לא פסק מעולם. מנהיגה של פקיסטן, פרווז מושארף, קיבל בשנה האחרונה רשימות ארוכות של אנשי טאליבן, שלדעת כוחות הקואליציה מתחבאים בפקיסטן. ממשלת פקיסטן, המתמודדת עם בעיות אחרות הנוגעות לטרור היוצא מתחומה דוגמת הפיגועים בהודו שהתרחשו בחודש יולי השנה, מנסה להילחם בתופעה הזו ללא הצלחה.
פקיסטן, כבת בריתה של ארה"ב, נהנית מגיבוי של האמריקנים המגדירים אותה כשותפה חשובה במלחמה בטרור. האמריקנים מבינים כי מושארף לא שולט בכל פקיסטן, ועל אף רצונו להילחם בטרור בתוך המדינה, הוא אינו יכול לפגוע בכל התשתיות. בפועל, מחוזות רבים במדינה אינם תחת ריבונות פקיסטנית, אלא נשלטים בידי שבטים מקומיים המכירים היטב את השטח והחמושים מכף רגל ועד ראש.
מושארף, למוד ניסיונות התנקשות בחייו, השכיל להבין כי השתוללות הטרור מסכנת את מדינתו, אם במלחמה עם הודו, ואם בהתנגשות עם האמריקנים. האמריקנים מצדם מבינים כי מנהיג פקיסטני כמו מושארף לא קל למצוא וכי פגיעה בו תוביל לסיום שלטונו בפקיסטן, ולכן הם מסייגים את הביקורת נגדו. התוצאה היא שבעוד שממשלת פקיסטן מתקשה לסגור הרמטית את הגבולות שלה, ו/או לייבש את ריכוזי הטרור בתחומה, ממשיכים אנשי הטאליבן באימוניהם ובהתחמשותם, וביכולתם להמשיך שנים רבות במלחמת ההתשה הזו כנגד כוחות הקואליציה, מלחמה שתסתיים בנסיגה מבישה של הכוחות ובנפילת המדינה בחזרה לידי הטאליבן. תוצאה זו תהווה ניצחון משכנע לקואליציית הטרור, ותעמיד את העולם בסכנה גדולה יותר משהיה ב-2001.
בתקופה הקרובה
התקופה הקרובה רצופה באירועים חשובים אשר ישפיעו על המשך הלחימה כנגד הטרור העולמי. ראשית, ב-7 בנובמבר, צועדים אזרחי ארה"ב אל הקלפיות לבחירות האמצע לקונגרס. במידה והמפלגה הרפובליקנית שנמצאת בשלטון תאבד את הרוב בשני בתי הקונגרס, יש להניח כי המשימות בעיראק ובאפגניסטן עשויות לאבד חלק מהמימון שלהן, וחזרתם של החיילים האמריקנים תוקדם.
שנית, חלק מבעלות בריתה של ארה"ב, דוגמת איטליה ויפן, כבר הצהירו כי יסיגו את כוחותיהם מהמשימות השונות עד סוף השנה. התוכנית המקורית הייתה להחליף חיילים אלה בחיילים מקומיים, אולם קיימות תהיות לגבי יכולתם של העיראקים והאפגנים להציג רמה מקצועית דומה לזו של חיילי הקואליציה.
שלישית, לנוכח ההחמרה הצפויה במצב הביטחוני באפגניסטן בעונת החורף, עשויות תוכניות נוספות להתבטל מבחינת כוחות הברית, כמו יציאה מוקדמת יותר מאפגניסטן.
במידה ותסתיימנה שתי המשימות העיקריות של הלחימה בטרור, ההשפעה תהיה כלל-עולמית ומהירה - בשתי המדינות קיימת מעורבות של הטרור העולמי, ומתנדבים מכל העולם מגיעים בכדי לעזור למוסלמים לגרש את "הכופרים". במידה ולא יהיה צורך בהם במדינות אלה, יספוג שוק הטרור העולמי אלפי מחבלים מיומנים, הנכונים להמשיך את מסע ההצלחות שלהם. ישראל תהיה אחת מהמדינות שתצטרכנה להתמודד עם המצב החדש.
| |
|
|
|
|
