|
דו"ח המשווה את ישראל לאפרטהייד
סיקור ממוקד העולם המוסלמי
פורסם : 28/02/2007, 16:36
יהונתן דחוח-הלוי
|
|
 |
|
|
מערכת הפורום האסטרטגי, הבלוג בהנהלת יעקב עמידרור ויהונתן דחוח הלוי, מנתחת דו"ח שהופק עבור האו"ם, הבוחן את פעילות ישראל בשטחים. המערכת נעזקת לאור ההשוואה שעושה הדו"ח בין ישראל למשטר האפרטהייד.
דו"ח עצמאי, שהזמין האו"ם, משווה את פעולות ישראל ביהודה ושומרון וברצועת עזה למשטר האפרטהייד בדרום אפריקה.
ראשית ראוי להזכיר כי מחבר הדו"ח הוא ג'ון דוגארט שידוע בגישה אנטי-ישראלית קיצונית ואשר יצא נגד מפת הדרכים והקוורטט בשל אימוץ יחס אוהד מדי כלפי מדינת ישראל.
לכל אורך הדו"ח משווה דוגארט את פעילות ישראל "בשטחים הפלסטיניים הכבושים" לאפרטהייד. הדבר בא לידי ביטוי לדעתו בדברים כמו הגבלות על תנועת הפלסטינים שמטרותיהן "לאפשר למתנחלים לנוע בגדה המערבית ללא צורך במגע עם הפלסטינים" ו"להשפיל את הפלסטינים על ידי התייחסות אליהם כיצורים נחותים".
דוגארט משתמש כאן שוב בשקר העלוב של השוואת מדינת ישראל או מדיניותה, לאפרטהייד. חוקי האפרטהייד בדרא"פ נחקקו על בסיס גזעני במטרה לתת למיעוט לבן שליטה ברוב שחור, תוך מניעה מהאחרונים זכויות אזרח בסיסיות.
ראשית, מבחינת החוק הבינלאומי היבש, שטחי יהודה ושומרון אינם שטחי מדינת ישראל ומסיבה זו לא ניתן להשוות בינה לדרא"פ, שם האפליה הייתה נגד אזרחי אותה מדינה.
שנית, גם באזורים אותם כבשה ישראל במלחמת הגנה ושנמצאים תחת שליטתה, עשתה ישראל מאמצים וויתורים רבים על מנת לאפשר לערבים שלטון עצמי ואף מדינה. יתירה מכך, ישראל אפשרה לארגון החמאס הקורא להשמדתה לעלות לשלטון בבחירות חופשיות ולהתעצם. האם זהו דיכוי על בסיס גזעני? האם יש כאן שלילת זכויות?
שלישית, מדיניותה של ישראל באזורים המדוברים מתבססת על אילוצים ביטחוניים. בדרא"פ הרוב השחור לא היה עסוק בפיצוץ אוטובוסים וירי רקטות קסאם על מרכזי אוכלוסייה.
רביעית, הטענה לגזענות היא מופרכת ודוגמא טובה לכך הם חברי הכנסת הערבים שנמצאים במדינה היחידה במזה"ת בה מותר להם להביע את דעתם בחופשיות ולבחור ולהיבחר בבחירות דמוקרטיות. אילו פעלה ישראל מתוך מניעים גזעניים, היא לא הייתה המקום היחיד במזה"ת בו לכל המיעוטים זכויות שוות. ניתן להתווכח על הפתרון לסכסוך, אך לטעון שהמניע שלו גזעני זו המצאה.
דוגארט דווקא מתייחס לטענות בדבר האילוצים הביטחוניים:
"באופן צפוי, ישראל מצדיקה את מעשיה בטיעונים ביטחוניים, אך הסיבה האמיתית היא נחישותה להשפיע על שינוי השלטון".
גם אם דוגארט הוא באמת, מעבר לעו"ד אנטי-ישראלי, קורא מחשבות מוצלח של הממסד הביטחוני, הרי שסילוק משטר שקורא להשמדת ישראל ושעסוק במרוץ חימוש אינטנסיבי איננו עומד בסתירה לשמירה על ביטחון ישראל.
דוגארט מלין על הקפאת הכספים לממשלת החמאס שמהווים לדבריו ענישה קולקטיבית, אך אינו מדבר על כך שהסיוע הזר שהגיע לרש"פ מאז עליית החמאס גדל ב-207% וזאת על פי מקורות ברש"פ.
מבלי להיכנס לניתוח של כל הסילופים והשקרים המקשטים את הדו"ח של דוגארט, ראוי להעיף מבט במסקנת הדו"ח שלו לפיה לסוגיית "השטחים הפלסטינים הכבושים יש חשיבות עליונה בנוגע לעתיד זכויות האדם בעולם", לא פחות. הסיבה לשיטתו היא שישראל היא המדינה המערבית היחידה ש"מונעת זכות הגדרה עצמית וזכויות אדם לעם בהתהוות...". "אם המערב נכשל במבחן זה, כיצד עליהם לצפות מהעולם המתפתח להתייחס ברצינות להפרות של זכויות האדם במדינותיהן?" דוגארט כמובן לא טורח לציין שישראל היא גם המדינה המערבית היחידה בעולם הנאבקת על קיומה והמוקפת באויבים וב"עם בהתהוות" הקורא בגלוי להשמדתה והמפנה את משאביו לכיוון זה.
אך מעבר לכך שנאתו לישראל מביאה אותו למסקנה התמוהה שכל הפרות זכויות האדם בשאר העולם יכולות לחכות. ההגבלות על חופש הביטוי בסין, מילת הנשים במצרים, אפליית הנשים בסעודיה ורצח ועינוי מתנגדי המשטר בסוריה -כולם רק תלויים בפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. עד שזה יקרה, חיי מאות מיליוני מדוכאים ברחבי העולם יכולים לחכות.
המאמר פורסם לראשונה בבלוג של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה ומתפרסם כאן באדיבותם.
| |
|
|
|
|
