|
מלאומנות לדתיות - שינויים בעולם הערבי
סיקור ממוקד העולם המוסלמי
פורסם : 29/01/2006, 15:08
אלון לוין ויובל בוסתן
|
|
 |
|
|
עלייתו של החמאס לשלטון ברשות הפלשתינית בבחירות פתוחות וחופשיות יחסית לא הייתה מנותקת מתהליכים העוברים על כלל העולם הערבי. מאז סיום השלטון הקולוניאלי במדינות ערב עבר חלק זה של העולם מספר שינויים פוליטיים. השינויים לא היו נחלת מדינה אחת, אלא תמיד הזינו מדינות נוספות בסחף אשר השפיע כמעט על כל מדינות העולם הערבי.
לאחר שעזבו המעצמות הקולוניאליות, ובעיקר בריטניה וצרפת, את המזה"ת, הן השאירו אחריהן משטרים מלוכניים בעלי זיקה מערבית שמיד עמדו תחת ביקורת פנימית מקרב ההמון הערבי - מצרים, עיראק, ירדן, סעודיה, מרוקו, לוב ונסיכויות הנפט במפרץ הפרסי, כולן הפכו לאחר עזיבת המעצמות הקולוניאליות, למונרכיות.
במדינות אלה התחולל ויכוח גדול באשר ללגיטימיות של המשטרים המלוכניים, ובעוד שחלק מהמשטרים השכילו לשרוד עד עצם היום הזה, כדוגמת ירדן, מרוקו, סעודיה ונסיכויות הנפט, מהפכות צבאיות במדינות אחרות הפילו את המונרך ושמו תחתיו נשיא או שליט צבאי.
נראה שהגורם המאזן במדינות הנפט היה הרווחה הכלכלית שאפשרה למשטרים להיוותר על כנם בשל היעדר מחאה אזרחית נרחבת, בעוד שבירדן ובמרוקו המצב היה מורכב יותר בשל היעדר מאגרי נפט כבמפרץ הפרסי, ומשטרים אלה שרדו בעיקר בשל הפופולאריות מהם נהנו המלכים השונים, שנחשבו לשליטים הדואגים לעמם. לאחר מות המלכים הותיקים, חסן במרוקו וחוסיין בירדן, משתדלים יורשיהם, הנאבקים באופוזיציות אסלאמיות חזקות, לבצע רפורמות נרחבות במדינותיהם בכדי לשמר את שלטונם.
מהפכת הקצינים במצרים ועליית הנאסריזם
בשנת 1952 הודח המלך פארוק משלטונו במצרים ותחתיו קם משטר צבאי בראשות הגנרל נגיב, שנאלץ לפנות את מקומו לגמאל עבד אל נאסר, האיש החזק שעמד מאחורי המהפכה. נאסר הציע להמונים הערביים אידיאולוגיה מהפכנית שהתבססה על עקרונות מערביים מחד, אך הותאמה לעולם הערבי מאידך.
מספר עקרונות מאפיינים את התפיסה הנאסריסטית:
א. לאומיות ערבית או פאן-ערביזם - נאסר סלד מהחברה המסורתית הערבית וראה בה מנוונת. ניוון זה הביא על פי תפיסתו להתבטלות הערבית בפני מעצמות המערב שאפילו כשעזבו את המרחב הערבי, הותירו בידיהם יכולת השפעה לא מבוטלת בדמות המשטרים המלוכניים הפרו-מערביים. על כן סבר נאסר כי יש להעמיד תפיסה לאומית ערבית כנגד, שתמשוך את האומה הערבית ותאפשר לה לחזור לתקופות הפאר ההיסטוריות שלה. בשל כך, ניסה נאסר מספר פעמים וללא הצלחה, להקים איחוד של מדינות ערביות (בין היתר איחוד עם סוריה שכונה קע"מ - קהילה ערבית מאוחדת) אך אלו לא הצליחו לשרוד לאורך זמן.
ב. אנטי קולוניאליזם - במסגרת ההתנגדות שלו למערב, ביצע נאסר מספר פעולות: הוא היה זה שפתח פתח לבריה"מ, מעצמת העל השנייה לצד ארה"ב, להיכנס למזה"ת ומדינות רבות נהנו מחסותה לאורך השנים. למרות זאת, ועל אף ההתקרבות של מצרים לבריה"מ, נחשב נאסר למנהיג גוש המדינות הבלתי מזדהות (המדינות שלא היו קומוניסטיות או פרו מערביות) והוא לא היסס להתמודד עם השפעות מערביות באזור, כדוגמת הלאמת תעלת סואץ שהובילה למלחמת סיני בשנת 1956 בהשתתפות בריטניה וצרפת, ומלחמות כנגד ישראל שנחשבה כגורם זר ומערבי במזה"ת
ג. חילוניות וסוציאליזם - תפיסתו החברתית של נאסר הייתה בעלת גוון סוציאליסטי. הוא דחף לשיפור המצב החברתי של העם במצרים כמו חינוך חינם, מערכת בריאות מפותחת ובניית תשתיות נוספות כגון סכר אסואן על הנילוס. הסוציאליזם הנאסריסטי היה חילוני, והביא להתנגשויות בין משטרו וכן המשטרים שבאו אחריו לבין תנועת האחים המוסלמים, שעברה על רקע זה רדיפות רבות.
עקרונות אלה קרצו לרבים בעולם הערבי, וסדרת ההפיכות שהתרחשו ברחבי העולם הערבי בשנות ה-50 וה-60 שאבו חלקים מתפיסת עולמן מהנאסריזם - ב-1958 בעיראק אירעה הפיכה צבאית שהעלתה את בריגדיר גנרל קאסים לשלטון, ולאחר מספר זעזועים פוליטיים קמה ממשלת הבעת' בשנת 1968 שמתוכה עתיד להתבלט בחור צעיר ושאפתן בשם סדאם חוסיין. בסוריה, מדינה שידעה משנת 1946 עד שנת 1963 סדרה ארוכה של הפיכות צבאיות, עלתה לשלטון מפלגת הבעת' שייסדה רפובליקה, אולם המשטר התייצב רק בשנת 1970, עת עלה לשלטון חאפז אל אסאד, אביו של בשאר אל אסאד, שליטה הנוכחי של סוריה כיום. טוניס אף היא כוננה רפובליקה בשנת 1956 ואלג'יר עשתה זאת בשנת 1962, לאחר שצרפת עזבה מדינות אלה ובלוב אירעה הפיכה צבאית בשנת 1969, וקולונל צעיר בשם קדאפי לקח את מושכות השלטון לידיו.
(Stock.Xchng :בסך הכל רוצים קצת שקט (צילום
שלב ביניים - תום המלחמה הקרה
בזמן המלחמה הקרה פעלו שני סוגים עיקריים של משטרים בעולם הערבי - משטרים מלוכניים שהיו בעלי זיקה למערב בכלל ולארה"ב בפרט, ומשטרים רפובליקניים (בהשראת הנאסריזם) שהיו בעלי זיקה פוליטית לבריה"מ. תום המלחמה הקרה, כתוצאה מקריסתה של בריה"מ, העמידו את משטרים הרפובליקניים בפני אתגר חדש - התמיכה הסובייטית המסיבית נפסקה לפתע, ומשטרים אלה נזקקו למקור חדש של תמיכה בכדי להבטיח את המשך הישרדותם.
במצרים נמצא הפתרון עוד קודם, כאשר לאחר חתימת הסכם השלום עם ישראל, החלה מצרים להדק את קשריה עם ארה"ב, וכיום היא נהנית מתמיכה בגובה של 2-1.5 מיליארד דולר בשנה, וצבאה מבוסס על טכנולוגיה אמריקנית בעיקר.
סוריה ניסתה גם היא להתקרב לארה"ב בתקופת מלחמת המפרץ הראשונה בעזרת משלוח של חיילים להילחם לסייע בשחרורה של כווית מהכיבוש העיראקי, ואף פוצתה על ידי האמריקנים בגובה של שני מיליארד דולר, שנוצלו בעיקר לצרכים צבאיים. במהלך השנים התרחקה סוריה שוב מארה"ב וכיום היא פושטת רגל מבחינה כלכלית ונמצאת תחת איום כלכלי ואולי צבאי מצד ארה"ב וצרפת, על רקע פרשת חיסולו של חרירי והשליטה בלבנון. עיראק, שבורכה באוצרות נפט רבים, מצאה עצמה מתמודדת צבאית עם העוצמה האמריקנית פעמיים, עד קריסתו של המשטר הקודם בראשותו של סדאם חוסיין.
תהליך נוסף שהלך והתפתח ברפובליקות הערביות הוא תהליך שמרני שמתרחש בדרך כלל לאחר מהפכה - נאסר במצרים, הבעת' בסוריה ובעיראק וכן שלטונו של קדאפי בלוב, היו כולם משטרים מהפכניים שהביאו להקמת מדינות מודרניות כאנטיתזה לחברה המסורתית שהתקיימה קודם למהפכה. בשנות ה-90, קיבלו משטרים אלה גוון שמרני, ומשימת השליטים הייתה לדאוג להמשכיות - בסוריה היה זה בשאר אסאד שעלה לשלטון בעקבות מותו של אביו חאפז, ורק לאחר שנעשה שינוי בחוקה שאפשר לשליט הצעיר בן ה-34 (עד אז הגיל המינימלי לשלטון בחוקה היה 40) לעמוד בראש המדינה.
בעיראק, הכשיר את סדאם חוסיין את בניו, עודאי וקוסאי, להחליף אותו, אולם לאחר הפלת משטרו וחיסולם של שני הבנים נמנעו החילופים האלה בצמרת העיראקית. במצרים, על אף הכחשות נמרצות, נמצא כיום בנו של מובארק, שליטה הנוכחי של מצרים, בעמדה מרכזית להחליף את אביו. בלוב, קדאפי שהוא אביהם של 7 בנים ובת, מכשיר חלק מילדיו לאפשרות שאחד מהם יחליפו לאחר מותו. תופעה זו של ירושה במדינה רפובליקנית זכתה לביקורת רבה בעולם הערבי, אך כרגע מוקדם עדיין לדעת האם היא אכן תימשך, או תהיה אפיזודה חולפת.
(Stock.Xchng :האסלאם מתחזק (צילום
השלב השלישי - התחזקות האסלאם
לצד הלאומיות הערבית המשיכה להתקיים במדינות ערב דת האסלאם כאלטרנטיבה פוליטית, ולאחר המהפכה באיראן ותום המלחמה הקרה התחזקה אף יותר. לאחר תום הקולוניאליזם במזרח התיכון, הייתה ערב הסעודית למדינה בעלת משטר פוליטי המבוסס על השריעה, ההלכה האסלאמית. היה זה טבעי בשל העובדה שקודשי האסלאם, מכה ומדינה, נמצאים בתחומה, ומאז זורמים מיליוני עולי רגל בכל שנה, ביקר בתקופת החאג', בכדי לבקר במקומות אלה. אולם ערב הסעודית לא עסקה בייצוא האסלאם בקרב שאר מדינות ערב, והסתפקה בתמיכה כלכלית.
המהפכה האסלאמית בשנת 1979 באיראן, העלתה משטר אסלאמי מהפכני בעל מטרה מוצהרת לייצא את עקרונות האסלאם אל מעבר לגבולותיה של איראן. כך זכתה איראן להשפעה בקרב גופים אסלאמיים בלבנון ובשטחים, שנהנו מתמיכה צבאית וכלכלית בתמורה לכך.
במקביל, פעל כוח חזק לא פחות להחדיר השפעות אסלאמיות במזה"ת - היו אלה חכמי הדת המצריים, אנשי ארגון האחים המוסלמיים וחכמי אוניברסיטת אל אזהר (אוניברסיטה ללימודי האסלאם הקיימת למעלה מאלף שנים ונחשבת למרכז דתי חשוב ביותר בעולם המוסלמי) שהגיעו לאלג'יריה לאחר שזכתה בעצמאות מצרפת ב-1964, בשל הזמנה משלטונות אלג'יריה ששיוועה למורי דת והשפה הערבית. השפעתם של חכמי הדת המצריים הגיעה לידי כך שבשנת 1992 זכתה המפלגה האסלאמית במדינה בבחירות דמוקרטיות, הראשונות בתולדות אלג'יריה, שבעקבותיהן השתלט הצבא האלג'ירי, בעל הזיקה החילונית, על המדינה, במהלך שנתן את האות לפריצתה של מלחמת אזרחים עקובה מדם שבה מצאו את מותם יותר ממאה אלף אזרחים.
היה זה האירוע הראשון בשרשרת ההתחזקות האסלאמית במרחבי המזה"ת וצפון אפריקה, שחוליה נוספת ממנו הוא ניצחונם של אנשי החמאס בבחירות לרשות. גם אז היו אלה בחירות דמוקרטיות ששיקפו את רצון העם להמיר את האידיאולוגיה החילונית-סוציאליסטית בעלת הגוון המערבי, באידיאולוגיה אסלאמית המותאמת יותר למטען התרבותי הערבי.
בקרב המשטרים הרפובליקנים ברחבי העולם הערבי עקבו בעניין רב אחר ההתפתחויות באלג'יריה - כל אחד מהשליטים הערבים הכיר את כוחו של האסלאם במדינתו ואת האלטרנטיבה שהוא עשוי לספק. במצרים מתנהל, למעשה מאז מהפכת הקצינים, מאבק בין השלטון החילוני לתנועה האסלאמית במצרים, מאבק שכלל אלפי מעצרים והוצאות להורג במרוצת השנים. בבחירות האחרונות היו אלה האחים המוסלמים שזכו לייצוג של קרוב לחמישית מהפרלמנט המצרי.
בסוריה, ניסיון מרד בעיר אל חמה בשנת 1982, הסתיים בדיכוי אכזרי שעל פי הערכות גבה כעשרים אלף קורבנות.
בעיראק, היה זה סדאם חוסיין, בן המיעוט הסוני במדינה בעלת רוב שיעי, הגובלת באיראן השיעית, שחיסל רבבות שיעים כאשר חש שהם מאיימים על משטרו. צחוק הגורל הוא, שלאחר שהודח מהשלטון והוא ממתין למשפטו, נערכו בחירות דמוקרטיות בעיראק שהעלו לשלטון מפלגה שיעית דתית.
שלוש הדוגמאות לבחירות חופשיות בעולם הערבי - אלג'יר בצפון אפריקה, הרשות הפלשתינית לצידנו ועיראק ממזרח לנו, בחירות בהן עלו מפלגות דתיות, וכן הדוגמה המצרית שבה התנהלו הבחירות בצורה דמוקרטית למחצה, מעידות על כך שהעולם הערבי שינה את העדפתו, וכי הוא מעדיף שלטון בעל זיקה חזקה לדת על פני משטר חילוני-סוציאליסטי.
אין לשכוח, שבעיני העמים הערביים, היה זה נאסר שנלחם פעם אחר פעם בישראל והובס, ולעומתו, החיזבאללה והחמאס, שני ארגוני טרור מוסלמים, הביאו לנסיגות ישראליות בלבנון ובעזה.
במבחן התוצאה, סבורים הערבים, האידיאולוגיה האסלאמית ניצחה.
| |
|
|
|
|
