חיפוש :
  

האתגר של אשכנזי
סיקור ממוקד העולם המוסלמי
פורסם : 29/01/2007, 11:08
יורם המזרחי-איסט

גבי אשכנזי, המינוי החדש לתפקיד הרמטכ"ל, נכח בכל הצמתים הרגישים בשנים הקריטיות שקדמו לפרוץ מלחמת לבנון השנייה. יורם המזרחי-איסט, מקים ומפקד רצועת הביטחון המקורית ב-1978, תוהה לגבי הבחירה ומציע פתרונות לשיקום הצבא לקראת המלחמה הבאה, בכתבה עשירית בסדרה.  

על רקע אנחת רווחה שעלתה למשמע בשורת "הנה האיש" (הרמטכ"ל הבא), כאילו סוף סוף אפשר לשטוף ידיים להסרת לכלוך מלחמת לבנון 2006, צריך לצפות במינוי תוך ראיה היסטורית קצרת טווח. הכוונה בעיקר למקומו של רא"ל גבי אשכנזי בשורה הארוכה של "א.מ.צ - אלופים מסרסי צה"ל".

בעניין זה אין לשכוח שהקצין היה חבר המטכ"ל בעידן העלוב של רא"ל משה "בוגי" יעלון ורא"ל מיל. שאול מופז, הלא הוא הפקיד שמונה לשהב"ט. קורות חייו של רא"ל אשכנזי במדים, מעידות שמאז שהצטרף לסגל הפיקוד העליון הוא עסק כמעט בכל הנושאים שבסופו של דבר יצרו את משבר לבנון.

מה שמסופר בימים אלה לקישוט המינוי שהמציאו רוה"מ אולמרט ושהב"ט פרץ בדבר "ניסיונו העשיר של מי שלא עמד אצל שולחן החול של לבנון 2006", מוטעים לפחות בחלקם. האמת, כמו בכל הקשור בצה"ל החלוד, אינה אלא "מינוי כסת"ח" ממדרגה ראשונה, בבחינת כסאות מוסיקליים. זאת יש לדעת ולהבין למרות מסך הערפל המטשטש חושים במתכוון שמפזרת הממשלה. הרמטכ"ל הטרי מילא שורת תפקידים בשלב היווצרות הסדקים בעמידות צה"ל, ואם לא היה מודע לשחיקה, או ח"ו ראה,ידע ולא עשה דבר - הרי שאין סיבה למסיבה.

קצין בכיר במילואים, שלפני שנים פיקד על רס"נ אשכנזי דאז, הגדיר את הבחירה "כרע במיעוטו" ובמילים אחרות ברירת-מחדל שתמשיך לסכן את הביטחון הלאומי, אלא אם בתקופה הקצרה שעשה המנכ"ל אשכנזי במשרד הביטחון, אצל מרעיפו פרץ, למד דברים נעלמים שלא ידע לפני כן וספג הקרנת בינת אסטרטג וטקטיקן מעצם עמידה במחיצת ראש וועדי- עובדים שהיה לשר החשוב ביותר לקיומה של מדינת ישראל.

יחד עם זה צריך להמתין כמה שבועות, אולי "מאה ימי חסד" לדעת אם מי שפשט מדיו כשנכשל בנגע " עלבון ההתמודדות" וחזר לצבא בתרועת תקשורת, עבר ניסיון מהסוג הקוסמי, כולל שינוי אישיות והתרעננות נפש, או שחווה מטמורפוזה שתשפיע על מערכת הביטחון.

"משה משה"

רא"ל אשכנזי, המחליף חליפה במדים, חוזר לעולם השחצנות הסחבקית המשחיתה כל חלקה טובה. בעניין זה אפשר לראות כתעודה היסטורית הפקת דובר צה"ל לכבוד שחרורו של רא"ל יעלון. עומדת לה חבורת אווילים חדורי הערכת ערך עצמם וכסוגדי יחצ"נות מהדרגה הראשונה, מבטלים זמן ושרים בגרונות ניחרים שבחי "משה משה איזה מצביא".

אין ולא היה בתולדות המין האנושי ועימותי המלחמות, מטה שאלופיו משתטים לעין המצלמה או על במת ציבור, נוהגים כאילו פיקוד על צבא הוא מחזה מוסיקלי שהחבר'ה הטובים מהמטכ"ל, מעלים על הבמה הלאומית. בתולדות כוח המגן העברי, היו כמה להקות, אך זו המופיעה בג'ינגל הצבוע, עולה אפילו על הצ'יזבטרון. בעיתונים צוטט רא"ל מיל. יעלון כשאמר "אני נועל נעלי צנחנים כדי להישמר מהנחשים בקריה"....

כמי שלומד לפרנסתו והנאתו וחוקר תולדות מלחמות ומעשי צבאות, לא זכור לי מעמד מתועד בו עמדו למשל הצנטוריונים של רומי לילל לכבוד קליגולה, המרשלים של נפוליון לשיר תפארת קיסרם או המטות המאוחדים של ארה"ב כתזמורת רוקנ'רול ולהבדיל... המטה הכללי של מצרים בשירת יא מושיר(פילדמרשל) יאכביר (הגדול)...לו אני שר ביטחון ערבי, הייתי מציג סרט האיוולת בכל מערכות הצבא. קל מאוד לנחש מה אמר השיח' חסן נאצראללה כשקבל העתק הקליפ המבזה....

השינויים הנדרשים מלקחי החולות הנודדים של לבנון, הם שיש להבין מלוא משמעות העובדה שהגרילה השיעית, יותר מאש"ף לפניה, הצליחה לרתק במשך שנים את כוחות היבשה והים עם מוצרים שגויים כמו "אוגדה מרחבית 91" והתעסקות עם שלל מטלות בתחומי הרשות הפלשתינית וזירות מלחמות פינוי היהודים ברצועת עזה וכיו"ב.

נראה שמאז ייצוב הגבול שנוצר אחרי מלחמת יום-כיפור 1973 נגרר צה"ל לסדרי עדיפויות ששחקו את המסד הלוגיסטי של צבא המילואים, הדחיקו דמיון וחשיבה מתקדמת בהיבט הטקטי, גרמו לקיפאון דור או שניים של א.מ.צ, ולמעט רענון קבוע בחיל האוויר, שדווקא שם הצטיין רא"ל מיל. דן חלוץ, שקעה הקצונה בתנומה בהקיץ כשחבורת א.מ.צ עוסקת בחשק רב "בהתמודדויות" ויחצ"נות, מלעיטה התקשורת והעם הקורא בעיתונים שלל גוזמאות ומשאלות לב שקרבו את הצבא לאזור המסוכן של משוואה מטרידה בין הגנרל הישראלי לעמיתו המצרי.

נבואת זעם ללא כיסוי

בשנות השמונים למאה הקודמת ובקצרין, נכחתי בתדריך אלוף פיקוד הצפון דאז, האלוף מיל. יוסי פלד. במעמד השתתפו כמעט כל "הביטחוניסטים" של רמת-הגולן שהקשיבו בדאגה לדברי האלוף, שבימים אלה מקווה להיות שר-ביטחון בממשלת נתניהו או סילבן: "הצבא הסורי ובעיקר גדודי הקומנדו שלו עשויים לבצע מחטף-פתע של מוצב ,או שרשרת מוצבים, כדי לשנות המאזן הצבאי ברמה"ג", קבע האלוף.

הדברים נשמעו חמורים והאלוף נראה בעייני כמי ששנתו נודדת מרוב חרדה לחזית השקטה בגולן. כשיצאתי לבדוק אם לאזעקה שהשמיע פלד יש כיסוי בשטח, נדהמתי לראות מוצבים מוזנחים, נוהלי סיור בט"ש שהפגינו זלזול עמוק בפקודות, צוותי טנקים במילואים ממלאים תפקידי חיל-משמר מסוג עלוב, תותחנים שישבו במוצבים הרחק מכלי הנשק שלהם וחוסר ערנות שלא עלה בקנה אחד עם אזהרות הנבואה לפי פלד.

אחת הדוגמאות היותר טובות, מצאתי במוצב לא רחוק מבוקעתה. באחד הערבים אחרי שקיעה, נסעתי לבקר חבר, טייס קרב לשעבר, שבגלל סיבות בריאות עבר לאחד מגדודי הסיור של השריון. בכניסה למוצב לא עמד שומר, החבר'ה הטובים מעמק הירדן נחרו, או שיחקו שש בש, אחדים צפו בסרט כחול ואיש לא ישב אצל מרכזיית הטלפון והקשר. כל אלה ועוד מחזות דומים נראו בעייני מרוחקים אלף שנות אור מנבואותיו הקודרות של האלוף.

אפשר להניח שאוירה דומה של זלזול והפקרות ארעה ליד מרווחין ביום הגורלי של יולי 2006. השאלה הייתה ועודנה - מה צריך לשנות ואת מי צריך להוציא לגמלאות?.... התשובה אינה פשוטה מכוון שהיא מציגה את בניית צה"ל מסוג אחר, נכון למלחמה כוללת, ערוך עד לפרט האחרון בחזקת מכונה משומנת ומכוילת היטב, שברגע הנכון תהיה האגרוף שיושיע.

התשובה אינה נוחה גם מפני שהיא מחייבת "הצערת המטה הכללי והפיקודים" דור או שניים של אלופים "ומתמודדים" חייב ללכת הביתה, פשוטו כמשמעו, ולפנות מקום לדור חדש של קצינים שטרם הסתאבו ועדיין לא לקו בהסתיידות עורקים. עניין זה יהיה רעידת-אדמה ולא כפי שתקעה התקשורת אירוע החזרת אלוף, מאנשי א.מ.צ ,למקום שם יכל להשפיע בעבר וכנראה שלא היה עילוי מסוג זמירות עיתוני סוף השבוע.

אחת התופעות היותר הרסניות שפגעו בצה"ל, הייתה ביטולו של "חיל הספר" שהוקם מייד אחרי מלחמת השחרור ומהר מאוד גווע משהוקם משמר-הגבול שהתפרס לאורך גבולות המרכז והצפון והתמחה בתפקיד ברור כשמש בצוהרי היום - ביטחון שוטף באמצעות סיורי גבול, אבטחת ישובים, מארבי לילה ועוד.

משמר הגבול דאז היה חיל מקצועי, מלוטש וממושמע, שהוכיח שתפקידי סיורים ממונעים או פטרולים וכו' אפשר בהחלט להטיל על שוטרים-חיילים מקצועיים, שתואמו בהיבט המבצעי עם צה"ל, וכן בהכשרת סגל שסיים קורסי פיקוד של צה"ל.

מסיבות הידועות רק לשרי ביטחון ומפקדים במיל., שרובם נקרא בינתיים לדיוני מטכ"ל של מעלה, החל הצבא לכרסם במשמר-הגבול עד שדחף את החיל המקצועי היחיד שיועד לבט"ש לתפקידי עורף, ומיהר לרשת את רוב בסיסי משמר-הגבול, שבימי קדם היו מצוחצחים ורווי אווירת משמעת עניינית ובינתיים היו למזבלות משולבות בסבב הבט"ש של יחידות סדיר או מילואים שהבסיס אינו ביתם.

לשקול הקמת מערך חדש

נראה שעל רקע ההצלחה המשמעותית של החיזבאללה לרתק כוחות דרג-מסתער לגדר-הגבול והמוצבים המוזנחים (אך המקושטים כמו בעדלידע עם סיסמאות ראווה של "ע'אבדיית" ושאר זוטות) צריך צה"ל לשקול הקמת מערך חדש שיעסוק אך ורק בביטחון שוטף לאורך הגבול. מערך כזה אינו צריך להצטייד בשמות תאר מפוצצים והגדרות של "כוח מובחר", אלא להיות חיל ספר מקצועי, חלקו הגדול אנשי קבע, שיסתייע במערך כוח האדם והלוגיסטיקה הקיים בפיקודים, יצויד בכלי נשק ייעודיים ובעיקר ישחרר יחידות הדרג המסתער לאימונים, או לביצוע משימות מיוחדות, ובמקרי חירום ישתלב בתפיסת קו מוצבים.

חיל ספר כזה יסתייע לפי הצורך בארטילריה הפרוסה בעומק המדינה, או בחיל האויר וכיו"ב ומעצם סיווג תפקידיו, יוכל לקלוט בתפקידי לוחם חיילות וחיילים שבתמונה נוכחית נדחים לתפקידי שירותים ורק בעידן המילואים, יש שהם מוצאים עצמם ביחידות שדה. ברור שהקמת חיל-ספר, או פיקוד ספר, הוא ניתוח שבר, אך מי שעבר חווית "קילע" יודע שללא הניתוח הגואל אי אפשר לרוץ קדימה.

אם יקרה נס וצה"ל אכן יקים מערך ספר, אפשר יהיה לצמצם ואפילו לבטל מפקדות כמו "אוגמ"ר 91" ולהפנותן לתפקידי כוננות עורף, הגנה מרחבית, הג"א והערכות לתפקידי ביטחון פנים לשעת מלחמה או כוננות עליונה. קצין אתו החלפתי דברים בנושא העיר "זה כמו לדקור בלון עם סיכה" ובסופו של ויכוח הסכים שעל רקע החרבון בקיץ 2006 דווקא דקירת בלון תוריד נפיחתו הכללית והמיותרת של המטכ"ל וצה"ל.

יורם המזרחי הוא בעל הבלוג G2Analyst
המאמר נכתב במיוחד לסיקור ממוקד (אין להעתיק, לתרגם ולהפיץ ללא רשות המחבר).



לדף הבית   הדפסה  שלח תגובה לעורך