|
שובה של ההרתעה
סיקור ממוקד העולם המוסלמי
פורסם : 14/07/2006, 16:46
אלון לוין ויובל בוסתן
|
|
 |
|
|
רבות דובר על אובדן כוח ההרתעה הצה"לי. פעולות החיזבאללה והאינתיפאדה המתמשכת יצרו תחושה בקרב מחפשי רעתנו כי ישראל חלשה. תהליך זה לא נבע מפגיעה ביכולותיו של הצבא כמו מהחלטות הדרג המדיני.
נאום קורי העכביש הידוע של מנהיג החיזבאללה, בו עשה הקבלה בין כוחה של החברה הישראלית וכוחו של צה"ל לקורי עכביש הניתנים להסרה בהינף יד, הוא רק דוגמא לדרך שבה נתפסה ישראל בעיני חלק ממדינות המזה"ת.
הערות בסגנון דומה מפיו של נשיא איראן מחמוד אחמדינג'אד מהוות דוגמא נוספת. על פי אחמדינג'אד, ישראל היא מדינה חלשה המתקיימת בחסד מדינות המערב ועל בסיס לא צודק ולא חוקי. לדעתו באמצעות "ההתנגדות", קרי - ארגוני הטרור השונים, ניתן להביא להכחדתה של מדינת ישראל, לפחות במתכונתה הנוכחית. בהתבטאויות אחרות אף איים אחמדינג'אד על עצם קיומה של מדינת ישראל, ללא תגובה בינלאומית ראויה.
המקל והגזר
הבסיס להרתעה על פי גורמים מתווי מדיניות בשנים האחרונות התבסס על ה"גזר", קרי צ'ופרים שונים אותם יפסיד מי שיתקוף את ישראל- פגיעה בתעסוקה, פגיעה בחירויות שונות וכדומה. אולם במשך שנים עבדה ההרתעה הישראלית על ה"מקל", משמע תשלום מחיר גבוה על כל מעשה תוקפנות המוציא את כל היתרונות מעצם המעשה. הרחבת גבולותיה של ישראל במלחמת השחרור ובמלחמת ששת הימים, חציית התעלה במלחמת יום כיפור, פעולות תגמול, חילוצי שבויים, השמדת עשרות מטוסים של חברת התעופה הלבנונית ב-1968 ועוד, יצרו את ההבנה כי האלימות אינה משתלמת כשהיא מופנית כלפי ישראל. פעולות צה"ל בעזה ובלבנון אמורות להיות כאלה.
ישראל שברה את הדפוס שהתקיים במשך שנים וקיימות לכך דוגמאות למכביר. די אם נזכיר את רוח אוסלו שנשבה מן ההסכמים- עיקרון ה"תכבדו הסכמים תקבלו אשרות עבודה, הורדת הסגרים, מימון, נשק, ציוד, חשמל, דלק ועוד, לא תכבדו נשלול זאת מכם", עיקרון שהתרסק לאחר תחילת האינתיפאדה על אף שמקבלי ההחלטות התעקשו שלא לנטשו לחלוטין בכל שנות האינתיפאדה.
לאחר חטיפת החיילים בשנת 2000, ניהלה ישראל משא ומתן באמצעות גורם שלישי עם החיזבאללה בכדי לברר מה עלה בגורל החיילים. עצם התשובה לשאלה האם הם חיים או מתים נשאה תג מחיר מבחינת החיזבאללה שניצל את העניין לטובתו עד תום. כניסת צה"ל ללבנון בעקבות האירועים האחרונים, מעמידה בסכנה את "ניצחון" החיזבאללה בשנת 2000 שהוביל לנסיגת צה"ל מלבנון. עתה ייזכר החיזבאללה בדברי ימי לבנון לא רק כמי שדחף את ישראל החוצה, אלא גם כמי ששאבה חזרה לתוך לבנון.
תזמון לא מקרי
תקיפת החיזבאללה כאמור, לא אירעה במקרה. על פי התמונה המתבהרת ככל שנוקפות השעות, ניתן לראות את התיאום בין גורמים שונים בעלי עניין הרואים בדמיונם מזרח תיכון שונה מהמזרח התיכון אותו רואים רבים, כמו חלק מהציבור הערבי במזרח התיכון, ישראל, ארה"ב ואירופה. איראן המעוניינת להמשיך ולהעשיר אורניום בכדי לייצר פצצה גרעינית זקוקה בעיקר לזמן. ברשותה כל המימון הנדרש, התשתיות והמדענים בכדי להגיע לפצצה- ייתכן ובתוך שנה וייתכן ורק עוד 5 שנים.
אולם הזמן אינו מצוי בשפע מבחינת האיראנים מאחר והקהילה הבינלאומית לוחצת עליה להיכנע לדרישות, ואף מתבלת את זה עם חבילה של הטבות לאיראן. מאחר והאיראנים רוצים להמשיך ולהעשיר אורניום ויהי מה, מדובר במסלול התנגשות שיסתיים באחד משני מקרים- הפצצה מסיבית של איראן, או השלמת בנייתה של פצצה איראנית. התקפת החיזבאללה, הנהנים ממימון איראני ומתמיכה אידיאולוגית מאיראן, הסיתה את תשומת הלב מהאיראנים לפי שעה ואותתה למי שהיה צריך הסבר כי לאיראן יש זרוע אסטרטגית. אולם בתוכנית ההסחה לא הייתה כלולה תגובה ישראלית מסיבית העשויה לגרום יותר נזק מרווח לאיראנים. אובדן שליטת החיזבאללה בדרום לבנון אם תקרה, תהווה הפסד נקי לאיראן.
מבחינת הסורים, תקיפת החיזבאללה בלבנון הייתה אמורה לייצר גם כן הישגים למדיניותה - חטיפת החיילים ללא תגובה ישראלית קשה הייתה מבהירה לעם הלבנוני כי החיזבאללה חזקים וחשובים יותר מצבא לבנון. בכך היו נלחמים הסורים בקריאות לפרוק את החיזבאללה מנשקו בהתאם להחלטת מועצת הביטחון מספר 1559, ומצילים בן ברית חשוב שלא רק שמייצר מאזן אימה בגבול ישראל, אלא מוציא מיליונים לרחובות להפגנות תמיכה בסורים ובהמשך מעורבותם בלבנון.
גם ארגונים פלשתיניים שהיו בסוד העניינים ואפילו חברו לחיזבאללה לצורך הקרבות עם צה"ל, רצו בהשתלשלות שונה של האירועים. חטיפת חיילים בלבנון בניגוד לעזה, כך סברו הפלשתינים, תחייב את ישראל לשאת ולתת עם הפלשתינים על חילופי אסירים ובכך להביא ליציאת צה"ל מרצועת עזה ולסוף המשבר כשהם מצטיירים כמנצחים ברחוב הפלשתיני.
הפעולה הפכה לדחופה בעיניהם של הפלשתינים שראו בעיניים כלות כיצד צה"ל תוקף ביד קשה מטרות ברצועה ומביא להרג רב בקרב המחבלים- אפילו בבוקר הפעולה של החיזבאללה נהרגו למעלה מעשרה פלשתינים בעזה והמבוקש מספר אחד מוחמד דף נפצע. התגובה הבינלאומית למתקפה הצה"לית בעזה הייתה חלשה לטעם הפלשתינים שהבינו כי חוקי המשחק התקשורתי השתנו בשנים האחרונות, והעניין הפלשתיני ירד מקדמת הבמה התקשורתית.
עניין לא גמור שיתברר בימים הקרובים הוא עמדותיהן של סין ורוסיה למשבר החדש שנוצר. ועידת ה-G8 שבה אמורים לעלות על סדר היום מספר רב של דברים- רוסיה בעד להעלות את נושאי האנרגיה והתפשטות המחלות המדבקות בעולם ואילו ארה"ב מעוניינת לדון בנושאים פחות נעימים לרוסיה (ולסין שאינה משתתפת אך מתואמת עם הרוסים)- משבר הטילים הצפון קוריאני, הגרעין האיראני, ואף נושאים פנימיים ברוסיה כגון התדרדרות הדמוקרטיה במדינה. אירוע שכזה עשוי לעלות על סדר היום בועידה ולהעסיק את המעצמות שינסו לתווך בין ישראל ולבנון. על פי מה שיתרחש בשיחות בין ראשי המדינות ניתן יהיה להבין האם הייתה קיימת הבטחה למטרייה רוסית כלשהי לסוריה ולחיזבאללה בכדי שהפעולה בגבול הצפון תצא לפועל.
תפיסת ההרתעה היא סובייקטיבית
המבחן להרתעה כל שהיא, היא הצורה בה היא נתפסת בעיני הצד השני על שום היותה דבר סובייקטיבי לחלוטין. מלחמת יום הכיפורים נתפסת בתודעה המצרית כהצלחה ואף ניצחון ויעידו על כך המוזיאונים המפארים את ניצחונה של מצרים, או המצעדים הצבאיים השנתיים לציון "ניצחון אוקטובר". ידוע כי בקרב ההנהגה המצרית התפיסה היא שונה ולכן מצרים נמנעה מלחבור למדינות ערביות אחרות או לארגוני טרור ב-33 השנים האחרונות במטרה לחולל מלחמה נוספת כנגד ישראל.
גם האירועים שהובילו לנסיגת צה"ל מלבנון נתפסו בתודעה הערבית כי ניצחון החיזבאללה וכהוכחה כי ניתן להביס את צה"ל הגדול והבלתי מנוצח. הבנה זו היוותה ככל הנראה זרז לפרוץ האינתיפאדה, ולגיטימציה לארגון החיזבאללה לצפצף על החלטת מועצת הביטחון ועל תגובה ישראלית אפשרית. בעיני נסראללה, המשבר הנוכחי היה אמור להתגלגל בצורה שונה. הוא העריך כי לאחר התקיפה המוצלחת מבחינתו שבה הסב נזק לישראל בדמות הריגת החיילים וחטיפת חיילים אחרים, יוכל להופיע במסיבת עיתונאים פעם נוספת כמי שמשפיל את צה"ל.
בדמיונו ראה את מצעד המשלחות הדיפלומטיות העולות אליו לרגל במטרה לקיים מו"מ ומעמדה חנפנית ולהציג אותו כמצביא צבאי וכמדינאי אשר אוחז בכל הקלפים. התגובה הצה"לית הפתיעה אותו ושלחה אותו לנוס על נפשו ולהסתתר במקלט. האיומים שהטיל על ישראל בציינו את היכולות הארטילריות המעולות לייצר מאזן אימה בגבול הצפון, הסתברו כניתנים לסיוג בלשון המעטה- מאז התקרית בגבול שבה נהרגו 8 חיילים ונחטפו שני החיילים האחרים.
מאזן הדמים עומד על 2 אזרחים הרוגים ועשרות פצועים, טרגדיה אנושית ללא ספק, אך לא איום אסטרטגי על קיומה של מדינת ישראל ואף לא על ביטחון אזרחיה. הרג עשרות הלבנונים והפגיעה הנרחבת בתשתיות החשובות, כמו גם הסגר על לבנון בכללותה, מציגים איומים רבים על יציבותה ושלמותה של לבנון מכל היבט אפשרי- צבאי, עדתי, ריבוני, כלכלי, וכיו"ב.
אם לשאול מושגים מתורת המשחקים, המשחק בו בחר נסראללה לשחק עם ישראל בשש השנים האחרונות הוא משחק ה"פחדן". במשחק זה נוסעות שתי מכוניות אחת אל עבר רעותה. המנצח הוא זה שלא הסיט את ההגה בכדי להימנע מהתנגשות. כל השנים לא העזה ישראל להתקרב למכונית החיזבאללה, ונסראללה נהג לצאת מדלת רכבו עם חיוך יהיר ומרוצה. ישראל כרגע רק מגבירה את מהירותה אל עבר מכונית החיזבאללה ועל פי הנחישות הנוכחית, עשויה גם לעקור את ההגה ממקומו ולאותת כי לא תסטה מהמסלול ויהי מה.
| |
|
|
|
|
