פחות מחצי שנה לאחר הבחירות, המערכת הפוליטית תקועה ומנסה להבין לאן מועדות פניה. רה"מ אולמרט ושר הביטחון פרץ, אשר החלו אל מלחמת לבנון השנייה בשיא הפופולאריות, סיימו אותה בשפל המדרגה. מצוקתם של השניים מהווה את אות הפתיחה לשינויים הפוליטיים הצפויים בקרוב.  

חמישה חודשים בלבד לאחר הבחירות והמערכת הפוליטית בישראל שוב סוערת. מדהים לחשוב כי עד לפני חודש וחצי, עת החלה מלחמת לבנון השנייה, מעמדה של הממשלה היה איתן מתמיד. ניהול המלחמה, שחשף כשלים רבים באשר לתהליכי קבלת ההחלטות כמו גם כשלים בהכנת הצבא, הוא אומנם גולת הכותרת בביקורת כנגד הממשלה, אולם ביקורת נוספת נמתחת גם על כשלים חברתיים ושחיתויות רבות שממשיכות להיחשף חדשות לבקרים.

תנועת המחאה שקמה בעקבות המלחמה ובין חבריה גם ותיקי מחאה כדוגמת מוטי אשכנזי היא מגוונת ביותר - יש המוחים כיום כנגד הפסקת המלחמה באמצע בטרם הושגו יעדים אסטרטגיים כגון חיסולו של החיזבאללה. מחאה אחרת היא כנגד מה שמוגדר כהפקרת חיילי צה"ל השבויים, אהוד גולדווסר, אלדד רגב וגלעד שליט, שביוני-יולי היוו את העילה למלחמה הניטשת עדיין בעזה ואת העילה ליציאה למלחמה בלבנון.

ציבור המוחים, בו החלק הדומיננטי הם המילואימניקים שחזרו משדה הקרב אחרי שחשו על בשרם את הטעויות של הדרג המדיני והצבאי, לתפיסתם, באופן הגדרת היעדים ובניהול הקרבות השונים. הם כועסים על התקלות בהכנת הכוחות החל ממחסור במזון ובמים, מחסור בציוד ובנשק וכן באמצעי הגנה יעילים, אך בראש ובראשונה יוצא קצפם כנגד הבגידה בערכים השונים להם חונכו בשנות שירותם בצה"ל ובראשם - אי הפקרת חיילים בשטח.

בשולי הויכוח גם עלו טענות בין החילות השונים- חיילי החי"ר רגזו על טייסי חיל האוויר בטענה כי נמנעו פעמים רבות מלסייע להם בשל חשש לחייהם.

הציבור בצפון, שהיה נתון להתקפת הטילים הארוכה, חש כי הופקר במערכה - עשרות הרוגים, מאות פצועים, מאות נפגעי הלם, נזק אדיר לרכוש ופגיעה במקומות העבודה הביאו לכעס, תסכול ופחד המחפשים כתובת להתפרק עליה. בצערם, היו מי שטענו כנגד תושבי המרכז על כי הם לא חלקו בנטל המלחמה.

תנועות ממוסדות יותר כמו התנועה לאיכות השלטון, פועלות כנגד שחיתויות רבות, חלקן נחשפו עוד לפני הבחירות וטרם הופרכו - ראש הממשלה, הנשיא, הרמטכ"ל ושר המשפטים, כולם מצויים תחת חשדות לביצוע מעשים חמורים כאלה ואחרים.

בבחירות האחרונות הלכו לקלפי מספר נמוך וחסר תקדים של בוחרים בשל אובדן האמון במערכת. בחודש האחרון נפגע אמונם של רבים אחרים וחששות לגבי יציבותה של החברה הישראלית שבו ועלו בדיונים רבים בציבור ובאמצעי התקשורת השונים.

לנוכח המצב החמור הנוכחי, יש הדורשים את הקדמת הבחירות, בעוד אחרים דורשים שינוי דרמטי בהרכב הממשלה. ממשלת ישראל מוצאת עצמה, פחות מחצי שנה מיום השבעתה, כשהיא מנהלת קרב מאסף אל מול גלי המחאה ומוביליה.

רה"מ אולמרט - במצוקה. צילום: סוכנות הידיעות הברזילאית

ממשלת אחדות לאומית

בזמן שהמצב הביטחוני החל להתדרדר בסוף חודש יוני, היו שקראו להרחבת הממשלה. קריאות אלה גברו כשהתחוור כי אנו מצויים במלחמה בשתי חזיתות. רבים נזכרו בימים שלפני מלחמת ששת הימים, עת לוי אשכול בצעד מדיני חשוב, צירף את גח"ל בראשותו של מנחם בגין לקואליציה ובכך השיג תמיכה ציבורית רחבה. הפעם התבשמו ראש הממשלה ושר הביטחון מהסקרים שהופיעו בתחילת המלחמה והציבו אותם בדרגות פופולאריות גבוהות מאשר להן זכה שרון בשיאו והחליטו כי אין צורך בהקמת ממשלת חירום לאומית.

כיום שבה ועולה ביתר שאת הדרישה להרחיב את הממשלה – רה"מ עצמו מבין כי זו האופציה הטובה מבחינתו על פני הקדמת הבחירות בהן, ככל הנראה, יעניש אותו הציבור בצורה קשה. יחסי קדימה והעבודה הורעו בחודש האחרון, ח"כים רבים מהעבודה נתפסים כסוררים בהצבעות השונות ובקדימה מעוניינים להיפרד מהעבודה לשלום, ומוטב מוקדם מאשר מאוחר.

הסוגיה הקריטית ביותר בעת הזו היא סוגיית תפקיד שר הביטחון שדומה כי יהא אשר יהא, משרה זו לא תאויש על ידי יו"ר העבודה עמיר פרץ. במידה ומפלגת העבודה תישאר בקואליציה, קיימים שני תסריטים אפשריים.

בתסריט הראשון, ממונה חבר אחר מהעבודה לתפקיד שר הביטחון מבין הביטחוניסטים של המפלגה. עמי איילון הוא בחירה טבעית בשל היוקרה ממנה הוא נהנה בציבור, מיקומו הגבוה ברשימת העבודה והקבלות שלו בתחום העשייה הביטחונית- עמי איילון הוא האיש ששיקם את השב"כ לאחר רצח רבין וכיום דורש הצבא שיקום לנוכח השתלשלות אירועי מלחמת לבנון. מבחינת עמיר פרץ, מינויו של איילון לתפקיד פירושו קידום מתחרה עתידי על כס יו"ר העבודה, טעות פוליטית העשוי להתברר כקטלנית להמשך הקריירה שלו. מכיוון שכך, ייתכן כי פרץ יעדיף דווקא את בנימין בן אליעזר שכיהן בעבר כשר ביטחון.

בתסריט השני, רה"מ אולמרט מבצע סבב מינויים חדש בממשלה ומעביר לידי עמיר פרץ את תיק האוצר בעוד תיק הביטחון עובר לקדימה - בסבירות גבוהה למופז ובסבירות נמוכה יותר לאבי דיכטר. פעולה זו תדרוש מאולמרט לבצע ויתור פוליטי קשה- הוא ייטול מידיו של נאמנו הירשזון את תיק האוצר ויניחו בידיו של עמיר פרץ אשר יקשה עליו את מלאכת השיקום. בנוסף, המהלך יעניק כוח למופז בתוך המפלגה, מהלך ממנו ניסה אולמרט להימנע בעבר. מאחר וכוח ההחלטה מצוי בידיו של אולמרט, הסבירות כי יסכים לבצע שינויים שכאלה היא לא גבוהה ובוודאי שינסה קודם לכן לבדוק אפשרות לשינוי בהרכב הקואליצייה.

באם תעזוב מפלגת העבודה את הקואליציה, תיוותר זו עם 48 חברי כנסת בלבד. במצב שכזה ייאלץ אולמרט לצרף לפחות שתי מפלגות לקואליציה שלו מאחר ואין אף מפלגה עם 13 מנדטים או יותר שהוא יכול לצרף. המפתח הוא אצל מפלגת יהדות התורה - במידה ויחליט אולמרט על מהלך הפיכת הממשלה לימנית יותר, הוא יעדיף להתחיל בצירופה של יהדות התורה לקואליציה ויקצה לכך משאבים לא מעטים.

מכאן ישנן שתי אפשרויות לביסוס הקואליציה החדשה - ישראל ביתנו והליכוד, שמחירן יעלה בהתאם לנואשות ראש הממשלה. המחיר הגדול אותו ישלם אולמרט יהיה בדחיית תוכנית ההתכנסות עליה עוד חלם לפני חודש. ליברמן כבר הצהיר כי ירצה את תיק הביטחון ויש להניח כי גם נתניהו מצדו לא יסתפק בתיק קטן.

אולמרט מבין כרגע כי גם מבחינה כלכלית, יישום תוכנית ההתנתקות אינו אפשרי בטווח הנראה לעין ומאמין כי יוכל להגיע להבנה עם ישראל ביתנו באשר לחלוקת התיקים בצורה פשוטה יותר מאשר עם הליכוד, בוודאי כל עוד נתניהו הוא העומד בראשו.

בחירות חדשות

האופציה ללכת לבחירות חדשות לא נשענת כרגע על בסיס מוצק בקרב חברי הכנסת. חלק גדול מהמפלגות - קדימה, הגמלאים והעבודה בראש ובראשונה - יודע כי ייפגע בצורה עמוקה מהבחירות. מבחינת האופוזיציה, החשש שהיא זו שתוביל את ישראל למערכת בחירות חצי שנה לאחר המערכת הקודמת ובעיצומו של מצב ביטחוני רגיש שטרם נפתר, מרתיע כרגע מאחר והציבור עשוי להעניש אותה על כך.

אנשי הליכוד, ישראל ביתנו והאיחוד הלאומי, יעדיפו לגבות מאולמרט מחיר יקר תמורת צירופם לקואליציה, או שיאפשרו לו ליפול בעצמו.

פרץ וברוורמן - בקרוב ראש בראש? צילום: מפלגת העבודה

מערבבים את הקלפים

אפשרות שלישית העולה כרגע על הפרק, לנוכח שטף האירועים, היא האפשרות לשינויים בהרכבי המפלגות - במפלגת העבודה, מתרבה הביקורת כנגד עמיר פרץ ומנהיגותו ורשימת אלו הרואים עצמם כמועמדים לרשת אותו מתארכת מיום ליום, כל זאת עוד בטרם נקבע תאריך לבחירות חדשות לראשות המפלגה (על פי תקנון המפלגה, אלו אמורות להיערך 14 חודשים לאחר הבחירות, קרי, במאי 2007).

בנימין בן אליעזר, דני יתום וכנראה שגם אופיר פינס ינסו את כוחם, אך כרגע נראה כי האיום הגדול ביותר מגיע מכיוון הצימוד בין עמי איילון ואבישי ברוורמן, שהכריזו על ריצה משותפת בהתמודדות העתידית, כשהמועמד המוביל מהשניים ייסגר ביניהם. יזכה מי שיזכה, ייתכן כי יו"ר חדש יהיה נוח יותר לאולמרט ויאפשר את הישארותה של העבודה בקואליציה.

מפלגת קדימה מורכבת כיום, הלכה למעשה, משתי סיעות - קדימה והגמלאים והיא עשויה לעמוד מול כמה פילוגים אפשריים – האחד, שבירת הברית הפוליטית עם הגמלאים, שתתרחש במידה ואלו יחושו כי קדימה בדרך להתרסקות. פילוג אחר יכול להתרחש מתוך סיעת קדימה, במידה ומספר רב של ח"כים ינסה להגיע להסדר על חזרה לליכוד או חבירה למפלגה אחרת.

התחזית: חם וסוער

בזמן הקרוב תתחזק המחאה כנגד הממשלה ומערכת יחסי הציבור המשומנת של המפלגות והאישים השונים תעמודנה למבחן ותנסה להסית את הזעם רחוק ככל האפשר מהגורם אותו הם מייצגים, גם במחיר הכפשת שותפים אחרים לקואליציה.

התלקחות ביטחונית קרובה, במידה ותנוהל היטב, תעניק לרה"מ אולמרט ולשר הביטחון פרץ, אספקת חמצן שהם זקוקים לה נואשות ועשויה לאפשר אורך נשימה משמעותי לממשלת קדימה-עבודה.

הבעיה המרכזית אתה יתמודד רה"מ אולמרט במידה ומפלגת העבודה תעזוב את הקואליציה היא שהוא ייאלץ למצוא דרך להסתדר עם הימין והחרדים. ביום שייכשל בכך או ביום שהימין יחליט שהוא רוצה בחירות - ייגמרו לראש הממשלה כמעט כל השפנים בכובע.

---

לדף הבית

הדפסה

שלח תגובה לעורך

---