חיפוש :
  

לבנון של אחרי המלחמה
סיקור ממוקד העולם המוסלמי
פורסם : 22/09/2006, 14:30
הקוסם

בזירה הפנים-לבנונית, מלחמת לבנון השנייה הציגה שני זוכים - חסן נסראללה כמנהיג השיעים ומישל עאון הנוצרי שתמך במהלכי החיזבאללה. האם אנו צפויים לקואליציה שיעית-נוצרית מפתיעה בעתיד הקרוב?  

כבר לפני המלחמה של הקיץ האחרון המצב בלבנון היה מתוח, "מהפכת הארזים", שנראתה יפה ואסתטית על מרקעי הטלוויזיה בעולם, לא עברה את מבחן התוצאה בצורה הכי טובה, וכבר אחרי ששוחררה לבנון מהכיבוש הסורי והוקמה ממשלה חדשה החלו חריקות במערכת השלטון. כוחם העיקרי של "כוחות ה-14 במארס" היה בכך שהם הצליחו להשיג מעין קונצנזוס בין הסונים, הדרוזים והנוצרים.

הקונצנזוס הזה הושג בכדי להעביר מטרה שהייתה חשובה מאוד לקבוצות הנ"ל, ושעוררה חשש רב בקרב האוכלוסייה השיעית, מכיוון שהשיעים עוד זכרו טוב מאוד את מצבם טרם פלישת סוריה, כאשר חיו על תקן חוטבי העצים ושואבי המים של לבנון, חסרי זכויות ותחת הזנחה מתמדת.

הקונצנזוס נשבר

בכל מקרה, המטרה הושגה. סוריה יצאה מלבנון תחת לחץ בינלאומי כבד והכל נראה טוב ויפה לקראת הפיכת לבנון לעצמאית וחופשית, אבל מכאן החלו העניינים להסתבך. דבר ראשון, אל הקואליציה של כוחות ה14 במארס צורפו חיזבאללה ואמל, ובלעדיהם אין רוב לקואליציה, אך בעוד חיזבאללה יושבת בקואליציה, היא בעצם הכוח הצבאי השולט על לבנון, מאחר ואין לשלטון הלבנוני כל סמכות אכיפה בדמות צבא, כך שהחיזבאללה יכול גם ליהנות ממנעמי השלטון וגם לשלוט בפועל על המדינה.

דבר שני, הבעיה העיקרית של כוחות ה-14 במארס היא שחסרה להם תמיכה נוצרית, דווקא מאוכלוסייה שאמורה להיות הכי פרו-מערבית והכי פחות פרו-סורית, כלומר אידיאלית לכוחות ה-14 במארס, חסר ייצוג, אין למפלגה אף נציג נוצרי כריזמטי, הם ניסו ועדיין מנסים להעלות את סמיר ג'עג'ע בתור גיבור נוצרי לאומי, אבל עד כה ללא הצלחה. המנהיג הנוצרי שאין עליו כל עוררין הוא הגנרל מישל עאון.

עאון, נשיא לשעבר ושועל פוליטי וותיק, גרף בבחירות האחרונות למעלה משני שליש מקולות הנוצרים, ורק בעזרת טריק מתוחכם של כוחות ה-14 במארס, שהעבירו חוק שהצליח להעביר אליהם קולות על חשבון הנוצרים, שקולם היה אמור להגיע אל עאון, השיגו כוחות ה-14 במארס את הרוב האלקטוראלי המיוחל. כך גם הצליחו כוחות ה-14 במארס, שנשענים בעיקר על הסונים והדרוזים, והמיוצגים על ידי סעאד אל חרירי מחד ווואליד ג'ומבלאט מאידך, להשיג את מטרתם המשנית, והיא לסלק את עאון הפרו-סורי מכל מקור כוח.

סעד חרירי - הולך ומסתבך. צילום: מחלקת המדינה האמריקנית

אך בבחירות הבאות בלבנון נראה כי ייגמרו לכוחות ה-14 במארס התרגילים והם יצטרכו לתת דין וחשבון, לאור המלחמה האחרונה, הנתפשת בלבנון כניצחון היסטורי ומקפיצה את קרנה של חיזבאללה אל עבר השמים, תוך שהיא הופכת אותה למפלגה הגדולה ביותר בלבנון. הפוליטיקאים של כוחות ה-14 במארס נתפשים בציבור הלבנוני כבוגדים אשר קרצו לישראל שתבוא ותחסל את היריבים הפוליטיים שלהם על חשבון לבנון. סירובם לקריאה של החיזבאללה לממשלת אחדות אף היא לא תורמת לשיפור מעמדם, וההסתמכות שלהם על כוחות האו"ם שיעניקו להם את לבנון ללא כל מאמץ עוד תתגלה כמשענת קנה רצוץ.

בחירות בקרוב?

אותו גנרל עאון אשר הוזכר קודם לכן, שמר על קו אחיד לאורך כל המלחמה של תמיכה בלתי מסויגת בחיזבאללה, ואם בבחירות האחרונות עאון זכה לשני שליש מהקולות, ורק בזכות המחטף של כוחות ה-14 במארס הוא סולק מתפקיד בכיר, הרי שבפעם הבאה עאון ייקח אפילו 90% מהקולות אצל הנוצרים, ולא יהיה ניתן להתכחש לכוח שלו.

עמידתו של עאון לצד חיזבאללה לא רק מותירה את השיעים בחוב כלפיו, ולא רק שהיא הופכת אותו לדמות ממלכתית, אלא שהיא נותנת הכשר לחיזבאללה בתור תנועה כלל לבנונית, ולא סתם תנועה שזוכה לרוב מוחלט אצל העדה השיעית. בכך החיזבאללה יוצרים קואליציה אידיאולוגית עם מי שנחשב למנהיגם המוחלט של הנוצרים, אלה שעד לפני מספר שנים היו האויבים הכי גדולים של השיעים, שלפני מלחמת האזרחים נחשבו בקרב השיעים למדכאים, ושבזמן הכיבוש הישראלי נחשבו למשתפי הפעולה ולבוגדים.

הגנרל מישל עאון, מנהיגם הבלתי מעורער של הנוצרים. צילום: טי-יאר

חשוב להבין, כי לא עצם המלחמה היא זו שהעלתה את קרנם של חיזבאללה ועאון (או "השימוש הבלתי מידתי בכוח מופרז" כפי שאחרים יטענו), אלא תוצאותיה בלבד. צידודם של אישי ציבור לבנוניים בחיזבאללה נובעת מאופורטוניזם טהור. לו תוצאות המלחמה היו חיסול החיזבאללה ככוח צבאי ופוליטי, השלטת צבא לבנון ככוח הריבוני היחיד, ויותר חשוב, הצגת העליונות הצבאית של ישראל, סביר להניח שלא רק שהנוצרים היו מצדדים בקואליציה האנטי-סורית, אלא שאליהם היו מצטרפים עוד אישים, עאון היה נראה כהוזה שהגיל לא עשה טוב עם השכל שלו, ומעמדו של החיזבאללה היה מתערער אפילו בקרב העדה השיעית, אך מכיוון שכל זה לא קרה נחזור אל הנושא.

בקרב השיעים והנוצרים כיום יש הרגשה של חוסר ייצוג. כוחות ה-14 במארס מבינים זאת, ולא סתם הם מנסים להעלות את סמיר ג'עג'ע בתור נציג נוצרי. בנוסף לזאת הם לא חוסכים התחנפויות מיו"ר הפרלמנט השיעי נביה ברי, ששמר אף הוא לאורך המלחמה על קו פרו-חיזבאללה, אך ניסיונות אלה לא מעלים פרי לעת עתה. ההתעלמות של כוחות ה-14 במארס משני הכוחות הפוליטיים הכי גדולים בלבנון כיום – חיזבאללה בקרב השיעים ועאון בקרב הנוצרים, שניהם פרו-סורים אנטי-מערביים, לא תוכל להימשך זמן רב- ההתנגדות העיקשת שלהם לממשלת אחדות מורידה מערכם מיום ליום (ומוסיפה לכוחות הנ"ל).

אסד - מקרב אליו בחזרה את לבנון. צילום: טלוויזיה

בחירות יהיו הפתרון המתבקש בקרב הלבנונים למצב כזה, אבל כוחות ה-14 במארס, היודעים כי בחירות יחסלו אותם סופית, כלל לא ששים אלי בחירות. המצב הנתון של חוסר ייצוג בקרב שתי עדות מפתח – הנוצרים והשיעים, המהווים יחד למעלה מ-70% מאוכלוסיית לבנון הוא נפיץ, והאפשרויות הנותרות הן או בחירות כלליות שייצרו סדר פוליטי חדש, כנראה כזה שבו שולט חיזבאללה והכוחות הפרו-סורים, או ממשלת אחדות שתכניס את הכוחות הפרו סוריים אל הממשלה ותיצור בעצם את אותו מצב, או בסופו של דבר מלחמת אזרחים, למרות שלאפשרות האחרונה סיכוי קלוש ביותר.

סביר להניח שבסופו של דבר תיווצר קואליציה שיעית-נוצרית פרו-סורית ואנטי-מערבית, שמנהיגיה יהיו עאון ונסראללה, שניהם המנהיגים הבלתי מעורערים של העדה הנוצרית והשיעית בהתאם ולשניהם מעמד של גיבורים לאומיים אשר היוקרה שלהם חוצה שייכות דתית ועדתית, ולבנון תהיה יותר קרובה לסוריה ורחוקה יותר משאר העולם.



לדף הבית   הדפסה  שלח תגובה לעורך