|
נצחון החמאס בבחירות לרשות
סיקור ממוקד העולם המוסלמי
פורסם : 08/02/2006, 13:36
אלון לוין ויובל בוסתן
|
|
 |
|
|
ארגון החמאס רשם הבוקר את ההישג הגדול ביותר שלו מאז הוקם - התחזקות החמאס עד כדי השגת רוב מוחלט בפרלמנט הפלשתיני אירעה הן כתוצאה מתהליכים פנימיים, הן כתוצאה מהתפתחות הסכסוך עם ישראל והן כחלק מתהליכים אזוריים.
ארגון החמאס (ר"ת בערבית שמשמעותם תנועת ההתנגדות האסלאמית), שעל פי הפרסומים זכה בניצחון גדול בבחירות לרשות, הוקם בשנת 1987 בידי אחמד יאסין (שחוסל בינתיים בידי ישראל), שהיה נציג האחים המוסלמים ברצועת עזה (ויש הטוענים כי לישראל הייתה אחריות בהקמתו בשל המדיניות שלה בשטחים).
החמאס, במקביל לזרוע הצבאית שלו המבצעת פיגועי טרור, זכה בפופולאריות רבה בשל הפעילות החברתית שלו בקרב הפלשתינים, צדקה, חינוך וכדומה (בדומה להתנהלות החיזבאללה בדרום לבנון). במהלך "שנות אוסלו" בין 1993 ל-2000 היה זה החמאס שבלט בביצוע פיגועים כנגד ישראל בשני גלים עיקריים - ב-94 לאחר הטבח במערת המכפלה שביצע ברוך גולדשטיין, וב-96 לאחר חיסולו של יחיא עייש שכונה "המהנדס" והיה האיש שעמד מאחורי כל פיגועי ההתאבדות עד אז בישראל (בין היתר בבית ליד, קו 5 בדיזינגוף בת"א, אוטובוסים בחדרה ובעפולה ועוד).
באינתיפאדה הנוכחית, היה זה שוב החמאס שהוביל בפיגועים ובעיקר פיגועי התאבדות כנגד ישראל, עד שאפילו ארגונים בעלי אופי חילוני בקרב הפלשתינים כדוגמת חללי אל אקצה, החלו לבצע פיגועי התאבדות בעצמם.
על פי נתוני המרכז למורשת המודיעין, עד לחיסולו של אחמד יאסין במרץ 2004, היה ארגון החמאס אחראי לרצח כ-430 ישראלים. לאחר חיסולו של יאסין ושל בכירים אחרים כדוגמת רנטיסי שירש אותו, ירדו למחתרת רבים מההנהגה הותיקה של החמאס מחשש שיחוסלו ובמקביל החלה ירידה דרמטית בהיקף הטרור החמאסי. בין אותם בכירים היו גם איסמעיל הנייה, לשעבר ראש לשכתו של יאסין, שעומד בראש רשימת החמאס, ועל כן ככל הנראה יתמנה לראש הממשלה הפלשתיני החדש, ומחמוד א-זאהר, דובר החמאס שיתמנה לתפקיד שר בכיר בממשלת החמאס החדשה.
בתקופה האחרונה עבר מרכז הכובד בכל האמור בביצוע פיגועים מהחמאס לאחיו הצעיר והקטן, הג'יאהד האיסלאמי שהחרים את הבחירות, ואילו החמאס ריכז את מרבית פעילותו בזירה הפוליטית הפנימית בשל הבחירות, על אף שמעולם לא זנח את נושא הפיגועים לגמרי.
אבו-מאזן - אחראי למהפך ההיסטורי? (צילום: מחלקת המדינה האמריקנית)
איך כל זה קרה?
התחזקות החמאס עד כדי השגת רוב מוחלט בפרלמנט הפלשתיני אירעה הן כתוצאה מתהליכים פנימיים, הן כתוצאה מהתפתחות הסכסוך עם ישראל והן כחלק מתהליכים אזוריים (ואף בינלאומיים) :
שתי פעולות בולטות ביצע אולמרט בישורת האחרונה של מערכת הבחירות - ההחלטה הראשונה הייתה לקיים את מערכת הבחירות בהשתתפות החמאס במזרח ירושלים (החמאס אכן גרף כמעט את כל המושבים שם). ההחלטה השנייה הייתה ההוראה למשטרת ישראל להתכונן לקראת פינוי השוק בחברון ממתנחלים. במילים אחרות, ההחלטה האופרטיבית-ביטחונית היחידה שלקח ראש הממשלה בפועל, על רקע התחזקות החמאס, האיום האיראני וירי הקטיושות מלבנון, היא הקצאת אלפי שוטרים בכדי לפנות קבוצה של עשרות מתנחלים, רובם בני נוער, מהשוק בחברון.
ראשית, מההיבט הפוליטי הפנימי - אחד הנושאים המרכזיים בבחירות לרשות היה המלחמה בשחיתות במוסדות הרשות. הרשות הפלשתינית למן הקמתה, זכתה לסיוע במיליארדי דולרים מארה"ב ומהאיחוד האירופי. חלק הארי מן הכספים האלה מצא דרכו לכיסי המנגנון הותיק של הפת"ח ובראש ובראשונה לחשבונות בנק פרטיים של עראפת. הכספים שימשו את בכירי הפת"ח לשדרוג מצבם הכלכלי, ובצד וילות מפוארות שקמו בעזה וברמאללה, הם החלו לנסוע במכוניות מפוארות וכל זאת על רקע ההתדרדרות הכללית במצב הכלכלי בשטחים. שימוש נוסף לכסף נמצא בשימון המנגנון ופעילי שטח מקורבים זכו אף הם לנתח מהשלל.
החמאס, כתנועה חוץ פרלמנטרית ברשות, לא נהנה מהסיוע הבינלאומי ומצא מקורות מימון חלופיים באיראן, בעיראק של סדאם חוסיין ואף ממדינות המפרץ. החמאס ייעד חלק נכבד מהכספים הללו, בדומה לאחים המוסלמים במצרים והחיזבאללה בלבנון, לפעילות חברתית ולמתן קצבאות למשפחות מחבלים ולפשוטי העם.
נושא השחיתות העסיק גם את הפת"ח שדחק את רגלי ההנהגה הותיקה, הותיקים שהגיעו מטוניס לאחר חתימת הסכמי אוסלו, והעלה את חברי הדור הצעיר ובראשם ברגותי ודחלאן לעמדות הנהגה, בשל דימויים הנקי משחיתות (בעיקר נהנה מדימוי זה מרוואן ברגותי שהוצב במקום הראשון ברשימת הפת"ח בבחירות). גם מוסטפה ברגותי, מועמד עצמאי וקרוב משפחה של מרוואן ברגותי, אשר התמודד לפני כשנה כנגד אבו מאזן על תפקיד יו"ר הרשות וזכה ב-19% מהקולות, שם בראש המצע שלו את המלחמה בשחיתות.
שנית, כפי שכבר צוין באתר זה, אחת ההשלכות של תוכנית ההתנתקות היא ההכרה בכוחו של הטרור לדחוף את ישראל לבצע נסיגות - מהלך ההתנתקות בצד התגובה הישראלית להמשך ירי הקאסמים מהרצועה (ניסיון להקמת רצועת בטחון) וההצהרות של מפלגת קדימה באשר להמשך הנסיגות באופן חד צדדי, הבהירו לפלשתינים כי מה שלא הוסג בשבע שנות תהליך, יוסג בחמש שנות אינתיפאדה, ובעוד הרשות מזוהה בקרב הפלשתינים עם הסכם אוסלו, החמאס מזוהה עם האינתיפאדה והפיגועים כמו גם עם ירי הקסאמים לפני הנסיגה ואחריה.
ברמה האזורית, התחזקות החמאס אינה מנותקת מההתחזקות של תנועת האם, האחים המוסלמים, במצרים שהביאה אותם לזכייה בחמישית מהמושבים בפרלמנט המצרי, ההישג הגדול בתולדותיה. ביחד עם הייצוג הנכבד של תנועת האחים המוסלמים בירדן, השליטה של החיזבאללה בדרום לבנון והתשתיות של אל קעידה שהחלו להופיע בשנה האחרונה בירדן, בלבנון ובסיני, מיישרים הפלשתינים קו עם המגמה הזו.
נקודה נוספת שתיבחן במהלך הזמן, היא המעבר של הציבור הפלשתיני ממאבק לאומי בישראל אותו ייצג הפת"ח, מאבק שמבחינה אידיאולוגית היה מנותק מהמאבק של חלק מהעולם הערבי והמוסלמי במערב, למאבק לאומי ודתי בישראל כחלק מהמאבק העולמי במערב. ארה"ב שחררה לא מעט הצהרות על כך שבמידה והחמאס יזכה בבחירות, היא לא תקיים אתו קשר עד שיכיר בישראל וינטוש את הרצון להשמידה והנשיא בוש אף חזר והתבטא בנושא מיד לאחר פרסום התוצאות.
יוצאים לדרך חדשה
הפלשתינים שיחקו עד היום משחק כפול, הם קיימו שיחות עם ישראל ומו"מ, אולם אפשרו לגורמי הטרור להמשיך במאבקם כנגד ישראל, למעשה, כנגד אזרחי ישראל. משחק כפול זה, לא הצריך את הפלשתינים לנקוט עמדה של ממש כנגד הטרור ולא לבחור צד באירועים בינלאומיים. הם יכלו לקבל סיוע מהאמריקנים ומסדאם חוסיין, מהאירופים ומהאיראנים. לאמריקנים, לאירופים ולישראל הם סיפרו באנגלית (ובעברית) על מחויבותם להסכמים, לעיראקים ולאיראנים יכלו לספר בערבית (ואולי בפרסית...) כיצד הם מתכננים להגביר את נפח הפיגועים.
בחירת הציבור הפלשתיני בחמאס, מעידה כי הוא בחר לנקוט עמדה באופן סופי - הפלשתינים מעוניינים להתרחק מהמערב והם עושים זאת על רקע מעורבות גוברת והולכת של ארה"ב ואירופה במתרחש במזה"ת- באיראן ובסוריה, בעיראק וכמובן - בישראל.
באשר לארגון החמאס עצמו, הוא החל בדרך חדשה - משמעות ההשתלטות שלו על מנגנוני הרשות והגישה למשאביה, כמו גם יציאתו מהמחתרת בכדי ליטול חלק בעבודה הפרלמנטרית, היא שדרוג כוחם של מנהיגי החמאס בשטחי הרשות על חשבון כוחו של חאלד משעל וההנהגה בדמשק שרצתה בהמשך הפיגועים לפני הבחירות ולא הייתה שלמה עם עצם השתתפות החמאס בבחירות. הרשות בראשות החמאס, תזדקק לתמיכה חזקה יותר מקרב המדינות האנטי-מערביות, בעיקר איראן וסוריה, שיחפו על כל פגיעה ביחסיה עם המערב.
לפני הכל, החמאס יצטרך לבסס את כוחו ברשות תוך שימוש בכל האמצעים, מאחר וכיום יושבים לא מעט אנשים שאכלו מידו של המנגנון הקודם ועתה, מעמדם נפגע.
מלחמת אזרחים? אנרכיה? הפוטנציאל לכך גדול מאוד, מניעתם תיעשה רק עם החמאס ידאג לכל בכירי השלטון הקודם, כולל אנשי השטח, וישמור על מעמדם וכבודם.
| |
|
|
|
|
