|
המזרח התיכון בעוד חמש שנים
סיקור ממוקד העולם המוסלמי
פורסם : 12/03/2006, 01:35
אלון לוין ויובל בוסתן
|
|
 |
|
|
קצב האירועים המהיר במזרח התיכון הופך את הניסיון לחזות שינויים בטווח של שנים למאתגר במיוחד. למרות זאת, בחינת האירועים האחרונים במדינות הסובבות אותנו מאפשרת לצייר בקווים כלליים את המצב במזרח התיכון בעוד חמש שנים מהיום. השורה התחתונה? יהיה טוב (אבל לא לנו).
בשורות הבאות תובא תחזית הנוגעת לשנים הקרובות במזה"ת, והקוראים מוזמנים להגיב בפורום ולצרף את השקפותיהם לגבי הנעשה.
מצרים
מצרים היא המדינה הערבית הגדולה ביותר במושגים של אוכלוסייה.
כ- 77.5 מיליון בני אדם חיים במדינה שהייתה בעבר הרחוק מעצמה עולמית.
מה צופן העתיד למצרים?
בעוד חודשיים ימלאו לנשיא מצרים חוסני מובארק 78 אביבים. האיש החזק במצרים ב-25 השנים האחרונות כבר אינו בקו הבריאות, והוא פועל בשנים האחרונות, אגב הכחשות נמרצות, להכשיר את בנו גמאל לכהן כמחליפו. בשנים הקרובות, אם כן, יפנה מובארק את כיסאו לבנו, אלא אם אישיות ביטחונית בדרגתו של עומר סולימן, ראש שירותי הביטחון במצרים יצליח לטרפד מהלך שכזה.
מצרים מושפעת בשנים האחרונות מחדירת הדמוקרטיה לאזור, ובבחירות האחרונות הורדו מעט מהמחסומים הלא דמוקרטיים ותנועת האחים המוסלמים התחזקה וזכתה בקרוב לחמישית מהמושבים. מבחינה כלכלית, מצרים נמצאת כיום על סף פיצוץ אוכלוסין, בעיקר בערים הגדולות ובאזור הדלתא של הנילוס. בשל הריבוי הטבעי הגבוה, גידול של כמעט מיליון וחצי בני אדם בשנה הקרובה, מתחזקים הגורמים האסלאמיים והכלכלה נחלשת.
באם לא תפתור מצרים בעיה זו, תגבר תחושת התסכול בקרב אזרחי המדינה. מצב שכזה, בצוותא עם חילופי שלטון לא חלקים במצרים, עשויים לדרדר את המדינה לכלל משבר ולפתוח פתח להפיכתה לרפובליקה אסלאמית.
בעיות דחופות חייבות לבוא על פתרונן (צילום: מחלקת המדינה האמריקנית)
סוריה
סוריה עברה מספר זעזועים בולטים מאז עלה לשלטון בשאר אסד, בניגוד לשנים יציבות יחסית תחת שרביטו של אסד האב. בזירה הבינלאומית נמצאת סוריה בדרך להפוך למצורעת עולמית, תהליך שייקטע רק אם תעמוד במספר תנאים קשים ומשפילים עבורה: השלמת נסיגתה מלבנון, העמדה לדין של לפחות חלק מהאחראים לרצח חרירי, בהם בכירים בשלטון הסורי והלבנוני, תוריד ממעורבותה בטרור בלבנון (באמצעות תמיכה בחיזבאללה), בעיראק ובעולם בכלל.
ההערכה היא שאסד יחליט להיענות לרוב דרישות הקהילה הבינלאומית, אבל רק בדרך הקשה מבחינתו, קרי - לאחר שיעמוד תחת סנקציות בינלאומיות כואבות שירוששו את סוריה באופן סופי. לרעתו עומדת גם העובדה כי בניגוד לאביו, אין לו אחיזה חזקה כל כך בעם הסורי,
וקיימת אופוזיציה חזקה בתוך סוריה למשטרו, כמו גם מחוץ לסוריה.
כניעה סורית לתכתיבים חיצוניים לאחר קיומם של סנקציות כלכליות, פירושה סוף למשטר של אסד, בטווח של שנתיים עד שלוש לכל היותר. סיום שלטונו של אסד מסכן את המשך השליטה העלווית במדינה ופותח פתח לעיראקיזציה בסוריה בשל כך- מלחמת אזרחים בין הרוב הסוני בעל האמצעים, לבין מיעוטים אחרים כמו המיעוט העלווי. זאת ועוד, ההתכנסות הלאומית של המיעוטים הכורדים במדינות השכנות תמשוך אחריה גם את אלו הנמצאים בסוריה ותעצים עוד יותר את הפוטנציאל למלחמת אזרחים.
על כן, ינסו העלווים למצוא בעצמם מחליף לאסד מקרב העדה שיהיה מקובל על הסורים, פעולה קריטית ביותר שתשפיע על רמת היציבות במדינה.
לבנון
הירידה המתמשכת בעוצמת ההשפעה הסורית בלבנון, מקרינה ישירות על בעלי הברית של סוריה בלבנון- השיעים והפלשתינים. צבא לבנון, מעודד מהלחץ הבינלאומי על סוריה, ומההפגנות הענקיות כנגד הסורים שמתקיימות מפעם לפעם במדינה, אוזר אומץ לאחרונה ומתנגש עם המיליציות השונות. הלחץ פועל גם בפרלמנט, וכרגע קיימת הצעה ליישם את החלטת האו"ם לפרק את המיליציות הפלשתיניות מנשקן, מה שייפתח פתח לעשות זאת גם לחיזבאללה.
התמיכה בלבנון עצמאית ממעורבות סורית, קיימת בקרב רוב הנוצרים, המוסלמים- הסונים והדרוזים - מספיק כוח אדם ומשאבים בכדי להגשים את החלום הלבנוני לאחר 30 שנות כיבושים ומלחמות אזרחים.
אם הלחץ יישאר בעיקר בתחום הדיפלומטי, לבנון תהפוך במהרה לסיפור הצלחה כלכלי, כפי שהייתה בתחילת שנות ה-70. אם לא תהיה הסכמה בין העדות, מלחמת אזרחים נוספת תתחולל במדינה, מלחמה אשר תסתיים בניצחונם של הפרו-לבנונים (המתנגדים לסורים) לא לפני שדם רב יישפך.
כך או אחרת, בתוך מספר שנים תהיה לבנון למדינה פתוחה יחסית ומצליחה.
סעד חרירי - ההתנקשות באביו תביא לרגיעה? (צילום: מחלקת המדינה האמריקנית)
ירדן
האלוף יאיר נווה, טען בראיון כי הוא מעריך שהמלך עבדאללה בירדן עשוי להיות המלך האחרון בממלכה. במילים אחרות, השלטון הירדני, הנשען על המיעוט הבדואי ועל הערבים שחיו בעבר הירדן לפני 1948, "יימסר לפלשתינים".
למעשה, מדובר בתהליך טבעי שהוא פרי המהלך הדמוקרטי האמריקני באזור. לפי שעה, הערך הדמוקרטי היחיד שהופנם בקרב מדינות האזור, הוא מה שילדים אוהבים לכנות "הרוב קובע". בדמוקרטיה קיימים כמובן ערכים רבים כמו שמירה על זכויות של מיעוטים, שוויון לנשים או חירויות כגון חופש הביטוי וההתארגנות, אולם בחברה הערבית המסורתית נוגדים לעתים ערכים אלה את ערכי הליבה של החברה.
עיקרון "הרוב קובע", הוא עיקרון שקל יחסית לאמץ, אך הוא אינו כשלעצמו עיקרון דמוקרטי בהכרח. מרבית המשטרים במזה"ת בדור האחרון התבססו על שלטון מיעוט: השלטון בירדן כאמור, השלטון העלווי בסוריה, השלטון הסוני בעיראק, ריבוי העדות בלבנון ועוד.
נצחון החמאס ברשות, המפלגה השיעית בעיראק והתחזקות האחים המוסלמים, הם הדוגמאות המעידות כיצד מתורגם העיקרון בחברות הערביות. על כן, לא צריך להיות נביא בכדי לחזות במפלתו של המלך עבדאללה בטווח של 5 שנים לכל היותר, מפלה שתהיה עקובה מדם ובסיומה תהיה ירדן למדינה פלשתינית.
הרשות הפלשתינית
ניצחון החמאס בבחירות האחרונות לרשות לא היה "תאונת עבודה", אלא ביטוי לעמדות המושלות בכיפה בקרב הפלשתינים, ביניהם המאבק בישראל וההתנגדות לדרך אוסלו, המלחמה בשחיתות והתחזקות המסורת בקרב החברה הפלשתינית, בעיקר בקרב העזתיים בעלי ריבוי טבעי מהגבוהים בעולם. בשל התפוצצות האוכלוסין, לא מסוגלת הרשות הענייה לספק את צורכיהם הבסיסיים של הפלשתינים וכאן מתפקד החמאס היטב.
מכשול אחד הקיים בדרכו של החמאס לנהל מדינה או רשות מתפקדת, בא מכיוון בניו הקודמים של השלטון, אנשי הפת"ח. המדובר באנשים שהורחקו מעמדות ההשפעה ומהגישה למשאבים, אך הם עדיין חמושים. יש להניח כי לפי שעה החמאס יעסוק בהידברות עם הפלגים בשל החשש הפלשתיני ממלחמת אזרחים, ובמקביל, יבצע החמאס רפורמות שלטוניות רבות בכדי להפוך את הרשות הפלשתינית לדתית.
בעוד העזתים יהפכו לדתיים יותר, ערביי הגדה יושפעו גם מההתפתחויות בירדן.
באם יעלו האחים המוסלמים לשלטון שם, הרי שחדירת החמאס בגדה תהיה חזקה ביותר, אולם אם יקום שלטון פלשתיני חילוני בירדן, ייתכן וגם בגדה יחזור הפת"ח או ארגון דומה לו לתפקידי הנהגה. לגבי שאלת העצמאות הפלשתינית- תשובה חלקית תתקבל בהיוודע תוצאות הבחירות בישראל, אך יש להניח כי הפלשתינים יסיימו גם את העשור הקרוב מבלי להכריז על עצמאותם.
עיראק
מיום ליום שוקעת עיראק לכדי כאוס מלא. ניסיונות הידברות המרגיעים את האיבה בין השיעים לסונים, מסוכלים לאחר זמן קצר בדמות פיגוע במסגד או בטבח כזה או אחר.
כאשר האמריקנים סיימו לכבוש את עיראק ב-2003, מסגרת הזמן שהוקצבה דיברה על שלוש עד חמש שנות שהות אמריקנית במדינה. גם בידיעות האחרונות המגיעות מעיראק, נאמר כי האמריקנים מתכננים לעזוב את עיראק עד 2008, לאחר שכוחות הביטחון העיראקיים ישתלטו על שאר המדינה.
לכן, מפתיע ככל שיישמע, האמריקנים מצליחים לעמוד במסגרת הזמן שהקציבו לעצמם, לפחות לכאורה.
דיכוי מלחמת האזרחים תלוי בהפחתת המעורבות הזרה- איראן, סוריה ואל קעידה בעיראק, ובכוחות הביטחון במדינה, הנשענים בעיקר על הרוב השיעי. במילים אחרות, לאחר שייגמר מרחץ הדמים הנוכחי, תהיה עיראק לרפובליקה שיעית בעלת יחס קשה למיעוט הסוני.
סוגיה נוספת שתתבהר בשנים הקרובות היא הלאומנות הכורדית והדרישה הגוברת לעצמאות שם. כרגע רואים הכורדים בהכרזה כזו דבר היכול להמתין- באזור כורדיסטאן העיראקית קיימת אוטונומיה מסוימת מזה 15 שנים, ובשלוש השנים האחרונות ישנה פריחה כלכלית ותרבותית.
ג'לאל טלאבני הכורדי הוא נשיא עיראק, והכורדים זוכים לנתח מהשלטון. בעיה איתה מתמודדים הכורדים, היא ההתנגדות של מדינות האזור- סוריה, טורקיה ואיראן, שלהן יש מיעוטים כורדיים גדולים,לעצמאות כורדית. אולם, בטווח של חמש שנים לא תהיה ברירה לכורדים אלא להכריז על עצמאות, מאחר ויתקשו ליטול חלק ברפובליקה שיעית-עיראקית.
הנשיא בוש מוקף באזרחים עיראקים שהצביעו לראשונה - עוד ארוכה הדרך לייצוב השלטון(צילום: מחלקת המדינה האמריקנית)
איראן
איראן היא מדינה העוברת כיום מעין מהפכה שנייה- בפעם הקודמת, לפני 27 שנים, הפכה איראן לרפובליקה אסלאמית שהחליפה את המונרכיה בהנהגת השאה.
הפעם, מתנהל מאבק דורי במדינה בין השמרנים בהנהגת המנהיג הרוחני האיראני חמנאי, המעוניינים להותיר את איראן כפי שהיא, לבין הקיצוניים בהנהגת אחמדינג'אד והאייתוללה יאזדי, הרוצים לחזק את יסודות ההלכה השיעים באיראן, כולל המהפכה הדתית העולמית, הכל באריזה משיחית ממש.
באם ינצחו הקיצונים, איראן תהיה מסוכסכת עם המדינות הסוניות והיא תביא לערעור המשטרים הערביים במזה"ת. מחנה שלישי באיראן הוא המחנה הרפורמיסטי שנחל מפלות רבות. אולם באיראן קיימת אוכלוסייה צעירה גדולה בעלת עמדות פרו-מערביות, וסטודנטים רבים לא חוששים להתנגש עם כוחות הממשלה בהפגנות.
הפעולה הבינ"ל הצפויה נגד איראן תחזק את הגורמים הקיצוניים במדינה בטווח הזמן הקרוב וחמנאי יודח מתפקידו תוך שנה. הקצנת העמדות האיראניות תגרום לבידודה הכמעט מוחלט של המדינה ותביא בשלב השני להתנגשות של הקיצוניים עם תומכי הרפורמה במדינה, אירוע שיעלה את הסבירות להפיכה סמי-דמוקרטית באיראן בשנים שלאחר מכן.
סעודיה
עלייתו של המלך עבדאללה לשלטון, הפכה את האדם החזק במדינה מזה שנים רבות לשליט בפועל, אשר רק כעת מרשה לעצמו ליצור קו חדש ביחסיה של המדינה עם מדינות אחרות - סעודיה מחזקת את יחסיה עם מדינות אסיאתיות רבות כגון סין, הודו ופקיסטן, ולא שוכחת לשמר את קשריה המיוחדים עם האמריקנים והצרפתים.
בזירה הפנימית, ממשיך עבדאללה להילחם בגורמי טרור שונים המאיימים על עצם משטרו, ובהצלחה לא מבוטלת. למעשה, סעודיה היא כיום אחת המדינות הערביות היציבות ביותר, ועל אף שהמלך הסעודי כבר בן 82 ויורש העצר שלו בן 78, נושא העברת השלטון הוא עניין פשוט ביותר בממלכה בת רבבות הנסיכים.
רוב הנסיכים הבכירים זוכים לתפקידי ממשל נכבדים ואף עוסקים מעט בדיפלומטיה, כך שגם אם מישהו יתנקש במלך יימצא לו מחליף ללא כל בעיה.
גם הפיכה בסעודיה היא פעולה בעלת הסתברות נמוכה להצליח גם בשל מעמדה האיתן של משפחת המלוכה במדינה, וגם בשל רמת החיים הגבוהה במדינה (לא מעט בזכות עליית מחירי הנפט בשנים האחרונות). גם בשנים הקרובות, תמשיך סעודיה לחזק את מעמדה בזירה הבינלאומית ולהוות אי של יציבות בים התוהו-ובוהו שיתהווה מסביבה.
ככלל, המזה"ת נמצא בתקופת ביניים אמיתית - בשנים האחרונות הלכו לעולמם מרבית ממנהיגי המדינות באזור, ויסודות שלא בלטו בפוליטיקה, כמו המוסלמים-הדתיים מחד, והפרו-מערביים מאידך, מנסים ליצוק תכנים חדשים במערכת.
תקופות ביניים שכאלה מתאפיינות בדרך כלל באלימות רבה ביותר, כך שבעוד שמדינות אחדות ישקעו במאבקים רבי שנים, תהיינה אחרות שתוכלנה לצאת מהמצב הזה יחסית מהר.
המלך עבדאללה - מחזק את מעמדה של סעודיה (צילום: מחלקת המדינה האמריקנית)
ואצלנו?
חוסר היציבות במדינות המזרח התיכון הערביות, בעיקר במדינות הגובלות איתנו, תביא להקצנת עמדות של החברה הישראלית אשר תחצה באופן ברור לשני גושים קיצוניים, מימין ומשמאל. הקצנה זו תביא לעלייה במתח במדינה ולהעמקת תחושת הניכור בין אזרחי המדינה. החברה הישראלית תדמה יותר לשני חצאים נפרדים מאשר לשלם אחד.
| |
|
|
|
|
