אינדונזיה, המדינה המוסלמית הגדולה ביותר, התחילה לפני שנתיים דרך חדשה ודמוקרטית, לאחר שנים של רודנות ופגיעה המונית באזרחיה. בתקופה האחרונה הגיעה אינדונזיה לכותרות בשל אסונות טבע חוזרים ונשנים מחד, ובשל רצונה להגביר את השפעתה הבינלאומית מאידך.  

אינדונזיה, מדינה המורכבת מ-18,000 איים לערך, המשתרעים על שטח של 1.9 מיליון קמ"ר, היא המדינה המוסלמית המאוכלסת ביותר בעולם. קיימות מספר הערכות לגבי גודל האוכלוסייה במדינה, כולן נעות בין 226 ל-246 מיליון בני אדם, נתון ההופך את אינדונזיה למדינה הרביעית בגדולה בעולם, במונחי אוכלוסייה, אחרי סין, הודו וארצות הברית.

אסונות טבע רבים פקדו את אינדונזיה בשנתיים האחרונות – הצונאמי המפורסם בדרום מזרח אסיה שהתרחש בסוף דצמבר 2004, גבה קרוב כרבע מיליון קורבנות, רובן ככולן באינדונזיה, אסון ממנו טרם התאוששה המדינה לחלוטין. הערכות שונות מצביעות על כך שלפחות חצי מיליון בני אדם איבדו את ביתם. רעידה נוספת, בחודש מאי השנה, גרמה למותם של למעלה מ-6,000 אינדונזים באי ג'אווה ו-130,000 בני אדם נוספים איבדו את בתיהם. חודשיים אחר כך, ב-17 ביולי, שוב פגעה רעידת אדמה בג'אווה, ו-500 בני אדם נספו כתוצאה מכך.

אינדונזיה מצויה במפגש בין שלושה לוחות טקטוניים – הלוח הפאסיפי, הלוח האירו-אסיאתי והלוח האוסטרלי, ההופכים את האזור למועד לפורענות בכל הקשור לרעידות אדמה. 66 הרי געש פעילים רק מוסיפים לבעיה הגיאולוגית הזו, המתפרצת בתדירות גבוהה יחסית.

לצד אסונות הטבע, מתמודדת אינדונזיה עם בעיות ביטחוניות לא פשוטות – המדינה, ובעיקר האי באלי האהוב על תיירים מערביים, היא מוקד לפיגועי טרור מצד ארגונים אסלאמיים הקשורים לאל קעידה. ב-12 באוקטובר 2002 נהרגו למעלה מ-200 בני אדם, כמעט כולם תיירים מערביים, בסדרה של פיגועים כנגד מועדוני לילה בבאלי. שלוש שנים מאוחר יותר, ב-1 באוקטובר 2005, נהרגו למעלה מ-20 בני אדם בפיגוע נוסף.

הפיגוע בבאלי - כאילו שאסונות הטבע לא מספיקים. צילום: מחלקת המדינה

אצ'ה

חבל המריבה אצ'ה הוא בעל היסטוריה ארוכה של מלחמות – החבל, הממוקם בצפון מערב המדינה, בקצה הצפוני של האי סומטרה, היה לשער הכניסה להתפשטות האסלאמית לתוך אינדונזיה במאה ה-8, ובמאה ה-12 כבר קמה ממלכה אסלאמית קטנה במקום. במאה ה-19 החל האזור, אשר נודע כיצרן הפלפל השחור הגדול בעולם, לשגשג כלכלית בזכות קירבתו לצירי שיט ומסחר ימי חשובים.

בתקופה הקולוניאליסטית, נלחמה הסולטנות של אצ'ה כנגד הולנד ופורטוגל. בשנת 1873, ניסו ההולנדים להשתלט על הסולטנות האסלאמית של אצ'ה, אולם בזכות סיוע חיצוני, ככל הנראה מהאיטלקים והבריטים, מצאו עצמם ההולנדים מתמודדים עם צבא מודרני שהצליח להכותם. במשך שנים רבות, המשיכו ההולנדים בניסיונותיהם להשתלט על אצ'ה, ובשנת 1904, לאחר מלחמה בת כמה שנים שבה נהרגו 100,000-50,000 ילידים, היו ההולנדים לשליטי האזור.

האזור ידע גלגולים רבים, כולל כיבוש יפני במלחמת העולם השנייה, אך מאז העצמאות האינדונזית שהגיעה לאחר מכן, דומה היה כי תושבי אצ'ה צפויים לחיים שקטים. ממשלת אינדונזיה העניקה לאצ'ה אוטונומיה נרחבת יותר מאשר לשאר חלקי מדינת האיים הגדולה, אך אוטונומיה זו לא סיפקה את תושבי אצ'ה, אשר שונים אתנית מתושבים אחרים באינדונזיה ואשר השפעת המסורת האסלאמית ניכרת יותר שם מאשר ברוב חלקיה של אינדונזיה ובשנת 2003 אף אומצה השריעה האסלאמית כמערכת המשפט הרשמית בחבל הארץ.

מעבר לעניין ההיסטורי-דתי-אתני של אצ'ה, גם העניין הכלכלי עומד בראש מעיינותיה של ממשלת אינדונזיה - אצ'ה יושבת על מאגרי גז טבעי ונפט עצומים, אשר בהעדר הסכמי חיפוש וכרייה, איש אינו יודע להעריך את היקפם. מומחי הענף מעריכים מדובר באחד ממאגרי הגז הגדולים בעולם.

הצונאמי הקטלני של סוף 2004 הסב את עיקר הנזק לאצ'ה והאוכלוסייה, שמנתה 4.25 מיליון אנשים, איבדה מעל 200,000 מבניה ומאות אלפים נוספים נותרו ללא קורת גג. בתוך חודשים ספורים התברר כי מעז יצא מתוק - הטראומה הלאומית הקשה הובילה לחתימת הסכם שלום בין מנהיגי המורדים מאצ'ה לבין ממשלת אינדונזיה, הסכם שסיים את מלחמה שהתחוללה באזור מאז שנות ה-70, שבמהלכה מצאו את מותכם יותר מ-15,000 בני אדם.

ההסכם, אשר נערך בתיווכו של ראש הממשלה הפיני לשעבר, מרטי אהטיסארי, נחתם באוגוסט 2005. במסגרתו, התפרקה הגרילה מנשקה ובתמורה הסיגה ממשלת אינדונזיה את רוב כוחותיה מאצ'ה ואף העניקה חנינה גורפת למנהיגי הגרילה. ההסכם מחזיק מעמד עד היום ואף זיכה את אהטיסארי במועמדות לפרס נובל לשלום על מאמצי התיווך שלו.

הקומוניסטים ומזרח טימור

באמצע שנות ה-60 התמודדה אינדונזיה עם התקוממות קומוניסטית כנגד שלטונו של סוקרנו, אבי אינדונזיה וממקימי ארגון המדינות הבלתי מזדהות. באותה שנה נהרגו במהלך דיכוי ההתקוממות לפחות 400,000 בני אדם, ויש כאלו האומדים את מספרם במיליון. גנרל סרוו אדהי, האיש של סוהרטו למשימת הדיכוי, טען מאוחר יותר כי "לא הרגנו מיליון אלא שני מיליון, ועשינו עבודה טובה"...

לצד אצ'ה ודיכוי הקומוניסטים, מצאה אינדונזיה זמן בכדי לכבוש מדינות אחרות – מזרח האי טימור, החלק הפורטוגזי של טימור שפונה בשנת 1976, נכבש תוך זמן קצר על ידי אינדונזיה. תושבי מזרח טימור הקתולים, אשר ניסו להתנגד לפלישה האינדונזית, דוכאו באכזריות - 200,000 בני אדם לערך, קרוב לשליש מהאוכלוסייה, הורעבו בשיטתיות או נהרגו מכדורי הצבא האינדונזי. רק בשנים 1999-2002, בזכות התערבות האו"ם והמערב, הצליחה מזרח טימור להשתחרר מהכיבוש האינדונזי וכעת היא חברה עצמאית, הגם אם מפורדת ומוחלשת כלכלית.

התפתחות כלכלית

במקביל לרגיעה הביטחונית באצ'ה וסיום הכיבוש במזרח טימור, החלה אינדונזיה להתפתח כלכלית, ולהתאושש מסדרה של משברים, הקשים שבהם הם המשבר שפקד את דרום מזרח אסיה ב-1998 והמשבר ההומניטארי שהתחולל לאחר הצונאמי של סוף שנת 2004.

בשנת 2005 צמחה הכלכלה האינדונזית ב-5.6%, קצב צמיחה שגרם לאופטימיות בקרב בכירי הכלכלה האינדונזית, כי המדינה חוזרת לנתונים כלכליים טובים מהתקופה שלפני המשברים. לעומת זאת, האינפלציה הייתה עדיין גבוהה ועמדה על 17%, תוצאה של עליית מחירי הנפט שסובסדו על ידי הממשלה - אינדונזיה, על אף חברותה באופ"ק, מייצרת כיום נפט לצרכיה ואף נזקקת לייבא נפט. ייתכן ובעתיד, תחלטנה מדינות אופ"ק "להיפרד" מאינדונזיה, אם לא תשוב להיות יצואנית נפט חשובה כבעבר. ממשלת אינדונזיה מצידה, מקווה לפתח את אזור אצ'ה העשיר ולחזור למעמדה הקודם כיצואנית אנרגיה.

הצונאמי הגדול - מכה אנושה שהביאה לשלום באצ'ה. צילום: דיוויד רדוויק

העלייה בפרופיל העולמי

לצד הרגיעה הביטחונית והשיפור הכלכלי, מעוניינת אינדונזיה להגביר את הפרופיל הבינלאומי שלה, בתור אחת המדינות המאוכלסות בעולם ובתור המדינה המוסלמית הגדולה ביותר. אינדונזיה מחפשת, מאז סיום המלחמה בלבנון, לצרף כוחות מטעמה לכוח הרב לאומי שקם בארץ הארזים. בישראל התנגדו לצירוף האינדונזים בשל הרטוריקה האנטי-ישראלית ואף אנטישמית המגיעה תדיר מג'קרטה.

בשנים האחרונות מהדקת אינדונזיה את יחסיה עם מדינות הנחשבות כעוינות למערב ובראשן איראן, עימה היא העמיקה את שיתוף הפעולה הביטחוני בתקופה האחרונה וונצואלה, שיחסיה עימה כבר הפיקו רווחים – לובי שביצע נשיא ונצואלה, הוגו צ'אבז, למען מועמדות מדינתו ומועמדותה של אינדונזיה למושב זמני במועצת הביטחון נשא פרי, לפחות מבחינתה של אינדונזיה - בשנים 2007-2008 תתפוס אינדונזיה את מקומה בשולחנה של מועצת הביטחון, כנציגת יבשת אסיה, שם תסייע לקדם נושאים הקרובים ללבה ולליבן של בנות בריתה.

נשיאה של אינדונזיה מאז 2004, סוסילו באמבאנג יודהויונו, הוא נשיאה השישי של אינדונזיה והראשון שנבחר בצורה ישירה ודמוקרטית. יודהויונו בן ה-57, איש צבא לשעבר, פועל למען חיזוקו של המשטר הדמוקרטי בארצו. אסונות הטבע ובעיות הטרור שהתרחשו בתקופתו, פגעו ביציבות הפוליטית במדינה ויש הסבורים כי הוא אינו מתמודד כשורה עם מצבים משבריים. למרות זאת, למדינות המערב ולדמוקרטיות של מזרח אסיה כגון יפן, יעד הייצוא מספר אחד של אינדונזיה, יש אינטרס ברור לסייע בשימור שלטונו של יוהויונו בשל הזיקה הדמוקרטית שלו ובשל מאבקו בטרור האסלאמי.

על אף היותה מדינה מוסלמית, באינדונזיה יש תמיכה רבה בקרב הציבור לעקרונות החילוניים שליוו את הקמתה של המדינה, ולמעט במקומות כמו אצ'ה, מתקיים בה פולחן דתי ליברלי גם של דתות אחרות. בבאלי, היעד האינדונזי המועדף על ארגוני הטרור, מתרחשים פיגועים כנגד תיירים הן כחלק מהטרור העולמי והן עקב התחושה בקרב גורמים אסלאמיים כי התיירים מביאים אתם מתירנות מינית.

בשנת 2009 יעמוד יודהויונו לבחירה מחדש והדמוקרטיה האינדונזית הצעירה תעמוד למבחן – האם תמשיך אינדונזיה בדרך הדמוקרטית, או שמא תשוב לימיהם האפלים של הרודנים, ימים בהם לחיי האדם במדינת הענק לא היה ערך רב.

---

לדף הבית

הדפסה

שלח תגובה לעורך

---