חיפוש :
  

המלחמה בעיראק - נכנסים לשנה הרביעית
סיקור ממוקד העולם המוסלמי
פורסם : 24/03/2006, 12:38
יורם המזרחי

בפתח השנה הרביעית למלחמה בעירק, אשר הייתה אמורה להכריע דיקטטור חמוש נשק השמדה המוני והתפתחה למלחמת מגן עיראקית נגד טרור וגרילה,קשה להימנע מהערות אירוניות, המתבקשות מתיאטרון-האבסורד אליו נכנסה ארה"ב כשעיניה פקוחות ומחשבותיה עמומות.  

יותר ממאה ושלושים אלף אנשי צבא אמריקאים, מכל הזרועות, כולל משמר-החופים, מוצבים בימים אלה בעיראק. אלפי חיילים אמריקאים חונים בכוויית ובבחריין, יחידות צי גדולות מסיירות במימי המפרץ הפרסי והאוקיאנוס ההודי, עם בסיס לוחמה נגד טרור בג'יבוטי ועוד אלפי נחתים המפליגים על סיפון כלי שייט מיוחדים,מוכנים להתערב בלחימה.

מטוסים חמושים "פצצות חכמות" מבצעים גיחות מבצעיות לא רק משדות תעופה או נושאות מטוסים במפרץ,אלא יוצאים למשימות גם מארצות-הברית,טסים גבוהה מעל לאוקיאנוס האטלנטי או השקט, עם תדלוק- באוויר (B-52 , B-2). כל אלה, בלי להזכיר תרומת שותפותיה של ארה"ב, חברות הקואליציה הרופפת שיחידותיהן משתתפות במערכה וכמובן כמאה וחמישים אלף חיילים עיראקים "חדשים", שוטרים ואנשי כוחות מיוחדים של משרד-הפנים התלויים במערך הלוגיסטי-אמריקאי ונדיבות הדוד-סם.

ניצחון-פירוס מודרני

בפתח השנה הרביעית למלחמה מצטייר אפוא ניצחון-פירוס מודרני. אמנם העריץ המודח משתתף במשפט ראווה טרגי-קומי כשחקן- מאונס, צבא מפלגת הבעת' התפורר רק כדי להיות מעוצב מחדש כיזמה בהולה של המנצחים הלכודים במדינה ששחררו....

היום נשמעות נלעגות הצהרות "בומבסטיות" כפי שהשמיעו מתכנני המלחמה ומפקדי חיל- הצבא הגדול, שלמעשה נצור בבסיסיו, מוגבל בתנועותיו ולעיתים תכופות מוכיח אזלת יד שאף מבצע ראווה מתוקשר לא יכול להסתיר. כך למשל "מבצע- נחיל" שרק לפני כשבועיים נחגג "כמבצע האווירי הגדול ביותר של צבא ארה"ב מאז מלחמת ויטנאם" (משום מה שכחו את הפלישות לגרנדה, פנמה, סומליה אפגניסטן ומבצעים אחרים בעלי שמות קוד מצלצלים. רוב המבצעים שבאו אחרי שלב הכרעת האויב הצליחו כידוע... ללכוד רוח. אפילו אוסמה בין- לאדן, שלחסלו יצאה ארה"ב "למלחמה האחרת" באפגניסטן, משטה באימפריה ובין אם חי או מת הוא מופיע "כנחום תקום" של הטרור הבין לאומי.

מלחמת הגרילה והטרור בעיראק קובעת מעצם היותה זעירה - זמן מקום היקף פעולה ואפילו רמת תגובה אמריקאית-עיראקית. הציבור האמריקאי, ששכל 2325 מבניו, מבטא כעס גואה על "המפקד העליון" שיצא למלחמה חסרת רקע מודיעיני ונכשל במשימתו "הדמוקרטית" לשחרר את האומה העיראקית, שבתנאים הנוכחיים מוכנה להתפשר אפילו על סדאם חוסיין.

כך מחפש הממשל תמיכה וצידוק בבית ובעולם. סיבות לכשל אפשר למצוא למכביר - החל בירידה לפרטים טכניים של העדר שריון מתאים לפרט או לרכב עד אי התאמת הצבא האמריקאי,שבמשך דורות התכונן לעצור התקפה סובייטית או סינית במושגי כוננות המלחמה הקרה ונקלע למלחמת גרילה חסרת פשרות. כל אלה ועוד הינם נתונים חשובים אמנם להבנת הכשל, אך הגורם העיקרי להחטאה טמון בחוסר הבנה המאפיין הבית-הלבן, הפנטגון ומחלקת- המדינה, בעיקר בשאלות "דע את האויב". כיום אין ספק שהנשיא בוש ועוזריו, שעשו להצדקת המהלך-העיראקי, שאבו ופיזרו מידע כוזב כשמלבד הכשל- המודיעיני הופעל "הבומאנג האמריקאי הטוב והנדיב" - תסמונת אווילית, שמקורה באגדות שהאמריקאים מספרים לעצמם על... עצמם.

(Stock.Xchng :בסופו של דבר, מחפשים מבית לבית (צילום

הצבא הטוב בעולם?

בחודשי המלחמה הראשונים חזר אין ספור פעמים המשפט "הטובים ביותר בעולם" קשישי המשמר- הלאומי, או אנשי המילואים העייפים ואפילו יחידות חי"ר רגילות, שעד לכיבוש בגדד הצטיירו כאוסף של "נבחרות ראמבו" או צבא נינג'ות כל יכול, התבררו כיכולות להיות ה-כל רק לא "ראמבו" ואפילו לא ג'והן ווין מנוחתו עדן. הפער בין משאלות- הלב, אשר ביטוין בתרבות- הוליווד או הטלוויזיה,למציאות בשטח הולך ומעמיק ואתו גוברת ההכרה הלאומית שבעצם...."אולי אנחנו טובים אבל בוודאי לא הטובים בעולם".

מחיר אחזקת אימפריה לוחמת, עם פריסת צבא בכל היבשות והימים, כספח מהמלחמה- הקרה, משתלם כיום רק בהיבט הכלכלי-חברתי של קיום תעשיית הנשק הגדולה בעולם. נושא שאינו עולה יפה עם פטפטת רודפת שלום והטפות דמוקרטיה נוסח הבית-הלבן, בואכה לשכתה של ד"ר קונדליסה רייס.

נכון לימים אלה, כבר אין משמעות לשאלת ייצוב הדמוקרטיה העיראקית ובאופן מפתיע אין הממשל האמריקאי מגלה נכונות "להחזיר הבחורים הביתה ומהר". שאלת- תם הצריכה אם כן לבוא היא - מה לעאזאל מתרחש בוושינגטון?

יש פרשנים לענייניים בין-לאומיים, הממשיכים לדבוק בתיאורית "הגנה על אספקת הדלק" ויש מבטאי מניעים- משיחיים כמו "הפצת הדמוקרטיה" כשרק בודדים מעירים ובלחש - תקשורתי, שהמלחמה טובה לכלכלה. עיון חטוף בהישגיי התעשייה האמריקאית של ראשית המאה ה -21, ספיחיה ברחבי- תבל ותגובות יריביה הטכנולוגיים (למשל ברוסיה, סין והודו), מגלה שרוב מוצרי הצריכה והמותרות הנדרשים בשווקי החברה העשירה מיוצרים בסין או במכסיקו והעולם השלישי, המספק נוזל-חיים למה שהנשיא ג'ורג' בוש תאר באחרונה "חברה מתמכרת דלק"...

לוונצואלה או ברזיל וקנדה יש למשל יותר דלק וביטחון-אנרגיה מאשר לאימפריה האמריקאית ובמזרח-הרחוק נפוץ מגוון תעשייתי גדול בהרבה מזה של ארה"ב. מה שנשאר אם כן כתעשייה יציבה ומרכזית עתירת מחקר ופיתוח בתחומי ההיי-טק היא בעיקר תעשיית הנשק הגולם-הגדול של הפלא האמריקאי הקם על עצמו ואשר בגללו הפסיקו לייצר מקלטי-טלוויזיה, או מזגנים, רופפו את הגנה על העובד האמריקאי ובימים אלה נאבקים אפילו על... כבודה של המכונית האמריקאית, סמל השפע של פעם.

תעשיית הנשק בתנופה (צילום: משרד ההגנה האמריקני)

תעשיית הנשק ממשיכה בשלה

אל מול מציאות זו ממשיכים האמריקאים להשיק צוללות גרעיניות, לשפץ צוללות גרעיניות מתיישנות, (שלפי החלטה משנת 2005 לא יוצאו מהשרות ויהפכו "לצוללות - נושאות כוחות מיוחדים"), משיקים אוניות מלחמה מכל סוג צורה וגודל, רוקמים תכניות מלחמה בחלל והגנה גלובאלית נגד טילים, מחיים ייצור טילים בליסטיים ותחרות עם רוסיה ובעיקר : מייצרים נשק ליצוא ומחמשים במיטב המערכות מדינות קטנות או בינוניות עתירות-ממון, למשל נסיכויות במפרץ הפרסי, המתחרות ביניהן על גדול ציי מטוסי F-16 שלהן, או סוג הטנקים שרכשו עד אפס מקומות חניה.

האמת היא שתעשיות הביטחון האמריקאיות ונספחיהן, למשל ייצור מטוסי נוסעים,תעשיות הרכב הכבד ופיתוחי טילים מכל הסוגים - הם הדם הזורם כיום בעורקי הכלכלה האמריקאית,הנשלטת ע"י "המולטי-נשיונל'ס" ואם כך -אין טוב ממלחמה עם יריות,המחייבת החזקת הבוי'ס הטובים רחוק מהבית והמשך מצב בו כל קונצרן המכבד עצמו משתתף בהילולה ונהנה מפירותיה.

התכניות האמריקאיות בתחומי הפיתוח הצבאי של המחר, כבר דוחפות רוסיה וסין להציג עוצמה צבאית-טכנולוגית משלהן,כשבעניין הסיני האירוניה היא שללא העברת ייצור מוצרי - צריכה ומותרות לסין והזרמת מילארדי דולרים בכל שנה - לא הייתה התעשייה הצבאית הסינית מצליחה להתרומם לגבהים מהם יהיה קשה להורידה.

התופעה מאפיינת גם יחסי ארה"ב עם הודו המתחרה בימים אלה לא רק ביריבתה ההיסטורית פקיסטן, אלא על מקומה הראוי כאימפריה עולה. הכל משתתפים בחינגא ההודית או הסינית, מקום שם יכולה אפילו ישראל-הקטנה להתחרות בגדולים ולהציע להודים פיתוח טיל נגד טיל נגד טיל וחוזר חלילה, הכל כראוי לעולם התעשייה הצבאית, שקצב פיתוחיה, בכל מדינת ידע טכנולוגי מדעי, קשור לנעשה בתעשייה הצבאית המובילה, השוכנת בין גבולות קנדה ומכסיקו.

אחרית דבר

כל אלה ועוד אינם אלא הרהורים בשולי פתח שנה ארבע למלחמה. ברור שאפשר לפרק ולנתח כל נתון, או סעיף משנה ולדון בהם לגופו של עניין, אך המציאות המוכחת מעבר לכל ספק היא שמלחמת עיראק נכשלה בהיבט המכונה במושגי הפנטגון "מלחמה ארוכה" שבאה אחרי הניצחון ב-2003, מערכה שתמשיך להתנהל כל עוד בוושינגטון פרוס מערך קורי-עכביש של אינטרסים כלכליים חובקי עולם, חברות ענק ללא עניין אנושי אלא להיפך - עניין באספקת אמצעים לקטול ולהרוג, תוך הדגמת נשק חכם, סופר- מודרני, המופעל נגד שאהידים בעיראק או לוחמי הרים באפגניסטן ואזורי הגבול הפקיסטני.

לתעשיית אמצעי-הלחימה,יש אם כן עדנה כמוה לא ידעה מאז ימי מלחמת- וויאטנם, אלא שאז ניתן היה להאט ולנוח, מפני שבצד מסוקים ופצצות חכמות (טיפשות במושגי 2006), האימפריה ייצרה גם מכונות תפירה, גרביים, תחתונים ומכל הבא לדוכני המרכולים. כיום המצב שונה - אם יצמצמו את ייצור הטילים והנשק החכם, יגלו שאין מי שייצר מכונות תפירה... ללמד שאימפריה יכולה להביס עצמה.

בינתיים....נמשך ברוב מלל "יצוא הדמוקרטיה" נוסח הבית-הלבן, שלרוע מזלו של המין האנושי - באה בלווי נהמת מטוסי הקרב של המחר.

יורם המזרחי הוא בעל הבלוג G2Analyst
המאמר נכתב במיוחד לסיקור ממוקד (אין להעתיק, לתרגם ולהפיץ ללא רשות המחבר).



לדף הבית   הדפסה  שלח תגובה לעורך