חיפוש :
  

ירדן ומרוקו חופשיות יותר
סיקור ממוקד העולם המוסלמי
פורסם : 24/01/2006, 21:19
אלון לוין ויובל בוסתן

ארגון בית החופש (Freedom House) הוא ארגון ללא מטרת רווח העוקב אחר מידת החופש במדינות העולם. מחקריו עוסקים בזכויות פוליטיות ובחירויות אזרחיות ובשתי הקטגוריות הללו זוכות המדינות הנבדקות לדירוג מ-1 (חופש רב) ל-7 (היעדר חופש). חלוקה זו גורמת להבחנה בין שלוש קבוצות: מדינות חופשיות, מדינות חופשיות למחצה ומדינות לא חופשיות.  

מדינות ערב מסווגות תדיר כמדינות לא חופשיות ו"זוכות" לציונים נמוכים ביותר הן בתחום החירויות האישיות והן בתחום הזכויות הפוליטיות. אולם, בתוך גוש המדינות האלה בולטות כנקודות אור ירדן ומרוקו, שזכו בשנתיים האחרונות להתקדם בסיווג והן נחשבות כיום לחופשיות למחצה, כאשר המגמה הכללית מעידה על נכונות מצד השלטונות להמשיך ברפורמות שיקדמו אותן למידת חופש רבה יותר.

המשותף לשתי המדינות הוא חילופי השלטון שהן עברו בשנים האחרונות - ירדן ומרוקו הן שתי מונרכיות (שלטון מלוכני) שמונהגות בידי מלך צעיר, בעל אוריינטציה מערבית.

ירדן

המלך עבדאללה ה-2, שעלה לשלטון בפברואר 1999 בגיל 37, הוא בוגר אוקספורד באנגליה וג'ורג'טאון בוושינגטון ארה"ב (תואר שני ביחסים בינלאומיים). בשנים הראשונות לשלטונו, נקט עבדאללה במספר מהלכים נוקשים כלפי האופוזיציה בארצו (האחים המוסלמים ומתנגדי הנורמליזציה עם ישראל) וכן עסק (ועדיין עוסק) במאבק בטרור של אל-קעידה שחדר לארצו ביתר שאת לאחר קריסת משטרו של סדאם חוסיין. ירדן ספגה מתקפת טרור חריפה מצד אל קעידה לפני כחודשיים שהביאה למותם של קרוב ל-60 בני אדם, רובם ככולם ירדנים ופלשתינים שחגגו אותה שעה במסיבת חתונה. האצבע הופנתה אל עבר ארגונו של אבו מוסעב זרקאווי, אחד מזרועותיו של ארגון אל-קעידה.

בשנות שלטונו הראשונות, ולאחר שהיללו אותו כשנכנס לתפקידו, זכה עבדאללה לביקורת במערב על שלא השכיל לייצר רפורמות שלטוניות בארצו, והתקוות הגבוהות שליוו אותו כשנכנס לתפקידו, דומה היה שנכזבו. להגנתו של עבדאללה, שהחליף את אביו חוסיין, מלכה האהוב והפופולארי של ירדן ששלט למעלה מ-45 שנה במדינה, ניתן לטעון כי הוא נאלץ להתמודד עם אתגרים רבים שסיכנו את עצם שלטונו במדינה.

בשנים האחרונות, החל עבדאללה להקל מעט על נתיניו ולקדמם קמעה אל עבר מסלול דמוקרטי יותר. אין הדבר אומר כי ירדן היא כיום דמוקרטיה מערבית, אך ניתן להבחין בשינוי מגמה במדינה - השינוי המרכזי בירדן הוא הרחבה של חופש הדיבור במדינה, תוך מו"מ עם האופוזיציה, שזוכה לאפשרויות ביטוי והתארגנות ליברליות יותר מאשר בקרב שכנותיה של ירדן, מצרים וסוריה. עבדאללה אף הראה נחישות רבה בקידום הליברליזציה בארצו וב-2005 פיטר את הקבינט שלו מאחר וסבר שקצב יישום הרפורמות היה איטי. השיפור ביחס לאופוזיציה בא במקביל לרפורמות נרחבות במשק הירדני שהעלו אותו על פסי צמיחה.

בשלוש השנים האחרונות, עבדאללה עבד צמוד לקרן המטבע העולמית וקידם רפורמות על פי עצותיה, ביניהן הפרטה בסדר גודל נרחב, מעבר למסחר חופשי (שהביא לצירופה לארגון הסחר העולמי) והסכמים כלכליים עם ארה"ב והאיחוד האירופי כתוצאה מהרפורמות האחרות. ירדן גם נהנית מנפט מסובסד מעיראק ומתמיכה כלכלית אמריקנית, ובשנתיים האחרונות החל לעלות מספר המשקיעים הזרים במדינה. הייצוא הירדני אף הוא התחזק בתקופה האחרונה, 28% ממנו לארה"ב ו-17% לעיראק, כאשר ירדן נוטלת חלק פעיל יותר בשיקומה של המדינה. כל אלה זיכו את ירדן בצמיחה של 7% ב-2004 ו-5.5% ב-2005.

שינויים עברה ירדן גם בתחום המאבק בשחיתות - על פי ארגון השקיפות הבינלאומי, עלתה ירדן בדירוג (דהיינו הפחיתה את רמת השחיתות) ממקום 43 (4.6 נקודות) למקום ה-37 (5.3 נקודות) מתוך 146 מדינות בעולם, בין 2003 ל-2004. היה זה המיקום הגבוה ביותר בעולם הערבי לאחר נסיכויות הנפט עומן, איחוד האמירויות ובחריין, ולפני קטאר (אגב, באותה התקופה ירדה ישראל מהמקום ה-21 למקום ה-26).

מרוקו

מרוקו עברה אף היא חילופי שלטון בשנת 1999 (כחצי שנה לאחר השינויים בירדן) והמלך מוחמד ה-6 עלה על כס המלך במקום אביו המלך חסן ה-2, ששלט במדינה 38 שנים, בהמשיכו שושלת שנוסדה עוד בשנת 1631.

קיים דמיון רב בין עלייתו לשלטון של מוחמד במרוקו לבין עלייתו של עבדאללה לשלטון בירדן - הן מוחמד והן עבדאללה הם שריפים (SHARIFIM) דהיינו צאצאיו של מוחמד מייסד האסלאם; שניהם החליפו בשלטון מלך פופולארי בעל זיקה מערבית לא דתית שמלך עשרות שנים במדינה ומוחמד, כעבדאללה זכה לרמת ציפיות גבוהה מאוד מקרב משקיפים במערב שסברו שהדוקטור למשפטים מטעם אוניברסיטת ניס בצרפת, יבצע מהפכה דמוקרטית במדינתו. אולם, מוחמד נאלץ אף הוא להתמודד עם האופוזיציה האסלאמית בארצו, עת הייתה גם ארצו נתונה תחת מתקפת טרור של אל-קעידה, בשנת 2003 45 אנשים נרצחו ולמעלה ממאה נפצעו בפיגוע בקזבלנקה.

לאחר שהצליח לייצב את שלטונו ולזכות לתמיכה רחבה בציבור, החל גם מוחמד לבצע רפורמות שלטוניות במדינתו המבשרות, כך מקווים גופים פרו-דמוקרטיים במערב, על תחילתו של שינוי דמוקרטי במדינה. הבחירות לפרלמנט שנערכו ב-2002, הביאו לייצוג גובר של האופוזיציה האסלאמית, ועשירית מן המושבים אוכלסו בידי נשים. בשנת 2003 הראה מוחמד נכונות נוספת לצעוד לכיוון ליברלי יותר כאשר הציע לשלם פיצויים לאנשים שזכויותיהם נפגעו במהלך שלטונו של אביו. בשנת 2004 התקבלו במרוקו שורה של חוקים האמורים לשפר את זכויות הנשים, ביניהם קביעת הגיל המינימלי לחתונה ל-18 (בעבר נישאו במרוקו על פי החוק האסלאמי גם בגיל 12 ופחות) ומתן אפשרות לנשים להתגרש.

בינואר 2004 העניק מלך מרוקו חנינה ל-20 פעילי חופש ועיתונאים שנאסרו קודם באשמת פעילות כנגד הממלכה. באותה שנה חתמה מרוקו על הסכמי סחר עם ארה"ב והיא שוקלת כרגע להמשיך לרפורמות כלכליות רחבות שיזרימו חמצן לכלכלתה המקרטעת.

מרוקו כובשת את סהרה המערבית מאז 1975 ובמשך 15 השנים האחרונות דוחה את אפשרות קיום משאל העם בחבל שיאפשר לתושביו לזכות בעצמאות מדינית. אולם, מוחמד ה-6 התבטא באחרונה על כך שהוא מגבש כרגע תוכנית לקיום אוטונומיה רחבה בחבל, שידע גם כיבוש קולוניאלי ספרדי בעבר ואף כיבוש צרפתי.

נלחמות בטרור

הן מרוקו והן ירדן מתמודדות כיום עם אופוזיציה אסלאמית לוחמת שאף נחשדה בקשר לביצוע הפיגועים בכל אחת מהמדינות. תאי אל-קעידה במרוקו אף הואשמו במעורבות בפיגועים במדריד בשנת 2004 שגבו 200 קורבנות בנפש.

למרות ששתי המדינות מבצעות מאבק תקיף בטרור (הכולל מעצרים נרחבים, עינויים ולעיתים קרובות יד קלה על ההדק) נראה כי מחויבות המשטרים להביא לשינוי פוליטי, חברתי וכלכלי במדינותיהן, היא שגורמת להעצמת העוינות מצד ארגוני הטרור העולמיים.



לדף הבית   הדפסה  שלח תגובה לעורך