חיפוש :
  

חילוקי דעות בלבנון
סיקור ממוקד העולם המוסלמי
פורסם : 11/05/2006, 21:46
אלון לוין ויובל בוסתן

רבבות מפגינים צעדו השבוע בביירות במחאה על הגזרות הכלכליות שהטילה ממשלתו של פואד סיניורה, ודרשו את התפטרותו. גם הפעם ואפילו שמדובר בסוגיה כלכלית, המחאה נגזרת מיחסיה של לבנון עם סוריה, ומהפילוג בין תושבי לבנון ביחסם לקשר ההיסטורי בין שתי המדינות.  

לבנון מתמודדת כיום עם חוב ציבורי גדול וגרעון גדול, בתקציב השוטף. על מנת להשתלט על המצב, הוצעו מספר הצעות שבטווח הקצר יפגעו בכיסם של תושבי לבנון, ביניהן- העלאת המע"מ מ10% ל-12%, העלאת מחירי הדלק ב-30% וקיצוץ בשירותים סוציאליים נוספים.

כמו בכל חברה, גם את הלבנונים מעניין יותר חשבון הבנק הפרטי מאשר זה הלאומי והם יצאו לרחובות. מאחר וסיניורה הוא אנטי-סורי בהשקפתו, נכחו בהפגנה ארגונים פרו-סוריים רבים שניצלו את ההזדמנות בכדי לקרוא לסיניורה להתפטר מתפקידו.

על פי הערכת המשטרה, הנשלטת בידי משרד הפנים האנטי-סורי, צעדו 50,000 איש בהפגנה, ואילו על פי אחד מערוצי הטלוויזיה הפרו-סוריים, צעדו כחצי מיליון בני אדם, כך גם על פי החיזבאללה. האמת כרגיל שוכנת אי שם באמצע- משקיפים זרים אמדו את מספר משתתפי ההפגנה ברבע מיליון בני אדם, מספר המעיד על יכולת הגיוס של תומכי סוריה בלבנון, ובראשם השיעים.

כמו בכל סוגיה פוליטית בלבנון, זהות התומכים והמתנגדים למדיניות מסוימת קשורה בזהות הדתית או האתנית של התושבים- במחנה הפרו-סורי ניתן למצוא את האוכלוסייה השיעית הנתמכת בכסף ובציוד על ידי איראן וסוריה כבר שנים, ואשר מנהיגה, חסן נסראללה, הוא בן בית בטהרן ובדמשק.

לצדם של השיעים נמצאים גם רבים מקרב האוכלוסייה הנוצרית, כמו גם הפוליטיקאי הבכיר של העדה המרונית- הנשיא אמיל לחוד, אך ישנם נוצרים רבים המשתייכים לקואליציית המפלגות המתנגדות לנוכחות הסורית בלבנון ואת ההתנגדות לנוכחות הסורית מובילים בעיקר שני גושים- האוכלוסייה הסונית בעלת היריבות המסורתית עם האוכלוסייה השיעית, ובראשה סיניורה וסעד חרירי, בנו של רה"מ לשעבר רפיק אל חרירי, שחוסל בשל התנגדותו לסורים.

בן הברית החשוב של הסונים הוא וואליד ג'ומבאלט, מנהיג העדה הדרוזית, התקיף מאוד ביחסו לסורים ובעיקר לבני בריתם, החיזבאללה.

סעד חרירי - ההתנקשות באביו טרם נשכחה (צילום: מחלקת המדינה האמריקנית)

ביקור בלונדון

בזמן שהתרחשה ההפגנה ביקר סיניורה בלונדון בן 3 ימים, כשבשיאו- פגישה עם ראש ממשלת בריטניה, טוני בלייר, הנמצא בעצמו בבעיות פוליטיות לא קלות לאחר ההפסד בבחירות המקומיות.

שתי בקשות מרכזיות הוצגו בפני בלייר על ידי סיניורה:

הבקשה הראשונה הייתה להפעיל לחץ דיפלומטי על ישראל בסוגיית הר דוב ("חוות שבעא" בעגה הלבנונית), בכדי שישראל תיסוג גם משם. סיניורה מנסה לגרום לישראל לסגת מהשטח הזה, ובכך להשיג לממשלת לבנון קלף מיקוח מול החיזבאללה, בניסיון לפרק את הארגון מנשקו.

בניגוד לסיניורה אגב, ג'ומבאלט הדרוזי לא קושר את עניין פירוק החיזבאללה מנשקו עם יציאת ישראל מהר דוב ודורש שהחיזבאללה יפסיק לפעול ככוח צבאי נפרד, לנוכח העובדה כי ישראל כבר לא נמצאת בלבנון 6 שנים, ושכוחותיו יצורפו לצבא לבנון.

חיזוק לתפיסתו של ג'ומבאלט אגב, התקבל בימים האחרונים, עת נפגש עם הנשיא המצרי מובארק בארמונו של הנשיא המצרי, שם חזר על הדברים והוסיף כי אל ללבנון להיות תמיד הנפגעת מהמאבק הישראלי-ערבי. ג'ומבאלט קורא באופן קבוע לסוריה ולמיליציות החמושות, גם הפלשתיניות, לקיים את החלטת האו"ם 1559 הקוראת ליציאת הכוחות הזרים מלבנון והעברת המונופול על הכוח המזוין לממשלת לבנון.

הבקשה השנייה שהפנה סיניורה אל ראש ממשלת בריטניה, הייתה בקשת סיוע לכוחות הביטחון הלבנוניים- צבא לבנון וכוחות המודיעין הלבנוניים נעדרים חימוש מתאים והכשרה מקצועית, עובדה המונעת מכוחות הביטחון של לבנון להיאבק עם המיליציות ולשמש ככוח מרתיע. בשל כך, מרשות לעצמן המליציות השונות ובראשן החיזבאללה לנהל מדיניות חוץ משלהן (כמו ההתקפות על ישראל) ובכך להביא איום על ריבונותה של לבנון.

סיבוב נוסף במועצת הביטחון

במקביל למאבקים הפנימיים בלבנון בסוגיה הסורית, זו כבר עושה דרכה פעם נוספת אל מועצת הביטחון. נכון לכתיבת שורות אלה, עומדת רוסיה בהבטחתה לנשיא הסורי בשאר אל אסד, ומונעת כל מהלך של הטלת סנקציות על הממשל הסורי. לדעת הרוסים, העובדה כי רוב הכוחות הסוריים כבר יצאו מלבנון מעידה על כי התהליך מתרחש בקצב חיובי ועל כן, אין צורך בהתערבות הקהילה הבינלאומית.

אל מול מדיניות רוסיה בנושא, בולטת הגישה האמריקנית-הצרפתית הדוחפת למהלך נוקשה יותר כגון הטלת סנקציות כלכליות על סוריה בכדי לדחוף אותה להסיג את שארית כוחותיה מלבנון, לייסד קשרים דיפלומטיים בין סוריה ובין לבנון כמו פתיחת שגרירויות ולאלץ את הסורים לכבד את ריבונותה של לבנון. מזכירת המדינה של ארה"ב, קונדוליסה רייס, דנה בנושאים אלה, כמו גם בנושא הגרעין האיראני, עם עמיתה הצרפתי.

לכל צד מהצדדים בסיפור יש הרבה מה להפסיד אם רצונו לא יוגשם- מתנגדי סוריה בלבנון, מאוימים פיזית על ידי סוכנים מדמשק, אשר הוכיחו כי יש באפשרותם לחסל גם את הבכירים ביותר מבניה של לבנון. בין המאוימים - ג'ומבאלט הדרוזי, סעד חרירי, ואף פואד סיניורה ראש הממשלה.

תומכי סוריה והחיזבאללה בראשם, יודעים כי ביום שבו תסיר סוריה את שליטתה באופן מוחלט מעם לבנון, תהיה זו מכה קשה להזרמת הסיוע מסוריה ואיראן, ואנשי החיזבאללה יעמדו בפני לחץ עצום להתפרק מנשקם. גם המיליציות הפלשתיניות החושדות במניעי ממשלת לבנון, מסרבים להיפרד בשלב זה מהנשק שלהם מתוך חשש שלא יוכלו להגן על עצמם בעתיד.

מבחינת הסורים, אובדן לבנון הוא אובדן נכס אסטרטגי ממעלה ראשונה- ללבנון הייתה חשיבות כלכלית לצמרת הסורית שעשתה שם עסקים מפוקפקים, אך חשוב מכך- סוריה יכלה לתקוף את ישראל מלבנון בלי להיחשב כתוקפן ולהסתכן במלחמה.

לבסוף, מבחינת האמריקנים והצרפתים, אי הצלחה בנושא הסורי יפגע קשות ביוקרה הבינלאומית של שתי המדינות וייצור קשרים במדינות נוספות במזרח התיכון.

כל עוד ההחלטות שיילקחו יהיו בעלות אופי דיפלומטי בלבד והצדדים השונים יקבלו את הפיתרון, יהיה זה לכל היותר משחק סכום אפס שבו צד אחד מפסיד לצד השני. התלקחות כתוצאה מהתנגשות בין הכוחות הפרו-סורים והאנטי-סורים שתוביל למלחמת אזרחים כבר תהיה משחק סכום שלילי שבו המפסידה העיקרית היא לבנון שכבר הייתה בעבר בסרט הזה.



לדף הבית   הדפסה  שלח תגובה לעורך