פעילותו של הצבא הלבנוני השבוע כנגד ארגון פלשתיני פרו-סורי, מעלה שוב את הסכנה של מלחמת אזרחים. התייצבות הציבור הלבנוני מאחורי ממשלתו של פואד סיניורה בפרשה זו, מעידה כי הרגע שבו ימאסו אזרחי לבנון באופן סופי מהמיליציות החמושות ומהמעורבות הסורית בלבנון – קרוב מתמיד.  

קרבות הימים האחרונים הם הקשים ביותר שידעה לבנון מאז תום מלחמת האזרחים. מאז תחילת הלחימה, ולמרות שגם אזרחים מצאו במהלכה את מותם, הלבנונים הריעו לצבא כשיצא לבצע את הפעולה, והדגימו את רצונם שהצבא ישליט את ריבונותו על כל לבנון. לפי שעה, בשל הסכם מ-1969 האוסר על הצבא הלבנוני להיכנס לתוך מחנות הפליטים, נראה כי הצבא הלבנוני ימשיך לנהל את הקרבות מרחוק.

טנקים לבנוניים הפגיזו מפקדת מחבלים במחנה הפליטים הפלשתיני נאהר אל-בארד בצפון לבנון, ליד העיר טריפולי. כתוצאה מההפגזה ומהקרבות שהתחוללו במקביל, נהרגו לפחות 50 בני אדם, ועשרות בני אדם נפצעו. סך כל האירועים הביטחוניים בימים האחרונים בלבנון הביאו למותם של לפחות 70 בני אדם.

האוכלוסייה הלבנונית הותיקה בעיר השנייה בגודלה בלבנון, וכ-40,000 הפלשתינים הנמצאים במחנה הפליטים, מצויים מזה זמן רב במתיחות רבה, שרק חיכתה לגפרור שיצית את האש. תחילת האירועים בפשיטה משטרתית על דירה בעיר טריפולי, שיושביה הואשמו בשוד בנק בהיקף של 125,000 דולר. יושבי הדירה, המשתייכים לפתח אל איסלאם , סירבו למעצר, והחלו לירות לעבר השוטרים, במה שהפך לקרב בין כמה שעות. בינתיים, במחנה הפליטים, השתלטו כמה מחבלים על עמדות של הצבא הלבנוני והחרימו שני נגמ"שים. המחבלים גם ארבו לכוח צבאי באחת הדרכים היוצאות מטריפולי, והרגו שני חיילים.

הצבא החליט לשלוח תגבורת לאזור, ובאמצעות שימוש בארטילריה, ירי טנקים ומקלעים, החל לתקוף עמדות של הארגון, בעוד תושבים מהעיר טריפולי עומדים ומריעים לו. הרשתות הזרות פרסמו כי הצבא הלבנוני תקף מפקדה של ארגון מחבלים המסונף לאל-קעידה בשם פתח אל איסלאם , אולם לדברי הלבנונים, מדובר בארגון הקשור למודיעין הסורי שמטרתו יצירת כאוס בתוך לבנון. מנהיג הארגון, שאקר יוסוף אל-אבסי, הוא פלשתיני המתגורר בסוריה. ביולי 2004, אל-אבסי נשפט שלא בפניו על ידי בית דין צבאי ירדני, ונדון למוות. הירדנים שפטו אותו בעוון מעורבותו ברצח הדיפלומט האמריקני לורנס פולי, בפעולה שנקשרה גם לאל-קעידה בעיראק.

הצבא הלבנוני אינו נוהג להיכנס למחנה הפליטים, ולמעשה הפלשתינים זוכים למעין אוטונומיה במחנה, המאפשרת להם להתחמש באין מפריע. לבנונים רבים מפחדים מהפלשתינים, והתגובה הנחושה של הצבא, הגם שלא כללה כניסה למחנה, זכתה לתמיכה רבה מקרב התושבים.

למעשה, מומחים המכירים את הצבא הלבנוני טוענים כי אין ביכולתו לבצע פשיטה קרקעית על מחנות הפליטים - הצבא הלבנוני מונה כ-40,000 חיילים, 15,000 מהם שוהים מדרום לליטאני כתוצאה מהסכמי הפסקת האש שלאחר מלחמת לבנון השנייה, 8,000 מאבטחים את הגבול עם סוריה, ורבים אחרים נשלחים למשימות שיטור והפרדה בין המפגינים הסונים, הנוצרים והשיעים בביירות, מה שמותיר אפשרויות מצומצמות לצבא הלבנוני לפעול לבדו כנגד ארגוני המחבלים במחנות הפליטים הפלשתינים.

ההוכחה הניצחת לכך שכיום רואים הלבנונים במחנות הפליטים בלבנון איום של ממש על ביטחון המדינה, הייתה בכך שלצד התמיכה בפעילות צבאית מצדו של ראש הממשלה, פואד סיניורה , המשתייך למחנה הפרו-מערבי והקורא בקביעות לפירוק המיליציות הצבאיות מנשקן, היה זה גם הנשיא הפרו-סורי אמיל לאחוד שקרא לעם הלבנוני לעמוד מאחורי הצבא, כמו גם יו"ר הפרלמנט נביה ברי השיעי, בן בריתו הפוליטי של מנהיג החיזבאללה חסן נסראללה, שגינה את פעילותו של הפתח אל איסלאם.

לקריאות אלה הצטרפה גם התקשורת הלבנונית, הן זו התומכת באופוזיציה הפרו-סורית, והן זו התומכת בקואליציה הפרו-מערבית.

ראש הממשלה סיניורה (עם בוש) - נהנה מתמיכה רחבה. צילום: הבית הלבן

הפלשתינים בלבנון

12 מחנות פליטים פרושים ברחבי לבנון, בהם חיים בין 350 ל-400 אלף פלשתינים המהווים כמעט עשרה אחוזים מאוכלוסיית לבנון. מרבית הפליטים הגיעו לארץ הארזים בשנת 1948 לאחר הקמתה של מדינת ישראל, ומיעוטם, בתחילת שנות ה-70 כשברחו מירדן כתוצאה מאירועי ספטמבר השחור. בשל סיבות פוליטיות - הן סירובה של לבנון לאזרח אותם והן בשל הרצון ללחוץ על ישראל שתקבלם בחזרה - נותרו מחנות הפליטים תחת הזנחה רבה.

פליטים אלו היוו את בסיס הכוח של אש"ף ומנהיגו יאסר ערפאת בימי מלחמת האזרחים במדינה שהחלה ב-1975, עד לבריחתו של ערפאת מלבנון שבע שנים מאוחר יותר. גם כיום ההשפעה של הארגונים השונים בתוך מחנות הפליטים ניכרת, לא מעט בשל העובדה שממשלת לבנון נמנעת באופן עקרוני מלהתערב בנעשה בתוך מחנות הפליטים. הטבח שביצעו הפלאנגות הנוצריות במחנות סברה ושתילה ב-1982, הוביל להקמתה של ועדת כאהן בישראל, שחקרה את מידת אחריותו ובסופו של דבר הביאה להדחתו, של שר הביטחון דאז אריאל שרון.

בשל המעורבות הפלשתינית העמוקה בלבנון, הושפעה מדינה זו מהמשך הסכסוך הישראלי-פלשתיני. מחבלים רבים חצו את הגבול בין ישראל ולבנון במהלך השנים בדרך לבצע פיגועים בישראל, פעילות שגררה לא פעם תגובה ישראלית תקיפה, כמו מלחמת לבנון הראשונה. גם במקרים בהם הפלשתינים לא היו מעורבים באופן ישיר, הם נהנו מסיוע של ארגונים לבנונים כחיזבאללה במאבקם הכולל בישראל. סוכני החיזבאללה הדריכו מחבלים פלשתיניים לא פעם במהלך האינתיפאדה, וישנן עדויות רבות אחרות לשיתופי פעולה שכאלה.

לכל אורך השנים, היו אלו אזרחי לבנון אשר שילמו את המחיר. המדינה, שנחשבה בעבר לפנינה תיירותית, נהרסה פעם אחר פעם כתוצאה מהתקפות צה"ל, כמו גם מהמלחמות בין העדות והארגונים השונים הפועלים בתוך המדינה. הלבנונים למדו לחשוש במהלך השנים מיושבי מחנות הפליטים, וחיפשו דרכים עקיפות לטפל בנושא הרגיש, כולל הניסיון לפרק את הארגונים מנשקם באמצעות החלטות מועצת הביטחון.

התקוממות פלשתינית אפשרית, הינה תסריט מסויט בעיני רוב הלבנונים, ולכן אין פלא שרוב המפלגות בלבנון תומכים בנטרולם של ארגוני הטרור במדינה. תושבי יישובים הקרובים למחנות הפליטים אף דיווחו במהלך השנים על תחושה של איום מצד הפלשתינים, אשר במשך השנים נהגו להסתובב חמושים בלבנון ולעסוק בטרור לצד בפשיעה פלילית.

יחסי הפלשתינים והסורים ידעו עליות ומורדות לכל אורך השנים. לעתים, כפי שהדבר כיום, ראו הפלשתינים בסוריה ידידה קרובה, ולעתים, כמו בימי ערפאת - יריבה מרה. כעת מבקשים הסורים לרתום את הארגונים הפלשתינים, אשר קבעו בחלקם את מפקדותיהם בבירה הסורית, לטובת הקמפיין הסורי כנגד בית הדין ובעד חזרתה העתידית של סוריה לגורם השולט בלבנון.

סוריה לוחצת

בשבוע שעבר פנה ראש ממשלת לבנון, פואד סיניורה, למועצת הביטחון, בבקשה שתכפה הקמתו של בית דין מיוחד לחקר למעלה מ-20 רציחות פוליטיות אשר אירעו בשנים האחרונות ובראשן – ההתנקשות בחייו של ראש הממשלה לשעבר, ראפיק אל חרירי, אשר חוסל, ככל נראה, עקב מעורבותו בהחלטת מועצה"ב 1559 מאוגוסט 2004, אשר דרשה את נסיגת הכוחות הסורים מלבנון. עוד נקבע בהחלטה כי על המיליציות הצבאיות להתפרק מנשקן, כשהכוונה בעיקר לארגון החיזבאללה, שהפך לריבון בדרום לבנון לאחר נסיגת צה"ל במאי 2000.

מנהיג הדרוזים, וואליד ג'ומבאלט, העיד לאחר הרצח כי שמע את נשיא סוריה בשאר אל אסד מאיים טלפונית על חרירי שאם הוא יביא לנסיגת הצבא הסורי, סוריה "תשבור" את לבנון. במקום זאת, הרצח הוציא מאות אלפי לבנונים לרחובות, והביא לנסיגתו של הצבא הסורי מלבנון.

הלחץ לחקור את הרצח והרצון להקים בית דין מיוחד, כשהאצבע המאשימה מופנית באופן ברור לדמשק, היה מבין הגורמים שדחפו את החיזבאללה לחמם את הגבול עם ישראל ביולי 2006. יתרה מכך - האיום בהקמת בית הדין המיוחד, דחף את המפלגות השיעיות ותומכיהן לדרוש זכות וטו על החלטות הממשלה, ומשלא קיבלו זאת, פרשו מהממשלה וארגנו הפגנות ענק כנגד ממשלת סיניורה, אשר גלשו מדי פעם גם לאלימות.

ממשלת לבנון, המעוניינת בכל אופן למצוא את האשמים בשרשרת הרציחות הפוליטיות, מאמינה כי באם תצליח להוכיח את מעורבות הסורים באירועים, היא תוכל לדחוק את שאריות השפעתם על המערכת הפוליטית הפנימית, ותצבור את הכוח הנדרש, בסיוע בינ"ל, לפרק את החיזבאללה ואת הארגונים הפלשתיניים מנשקם.

במידה ותצליח, תזכה לבנון, לראשונה מאז 1975, לעצמאות מלאה.

נסראללה - יסתכן בהתקפה נוספת? צילום: אילסמיק דייג'סט

ובינתיים...

סוריה הוכיחה בעבר, כי לחץ עליה בנושא הלבנוני זה גורם לתגובות אלימות מצדה, אם זה רצח של דמויות פוליטיות מוכרות ואם זה שימוש בתומכיה בתוך לבנון בכדי ליצור מערבולות פוליטיות וביטחוניות. העובדה כי מרבית חברי הארגון פתח אל איסלאם שנתפסו הם בעלי דרכון סורי, לא מותירה ספקות רבות לגבי האחראים לאירועים האחרונים. לצד ארגונים פרו-סורים נוספים הפועלים בלבנון, נותר ארגון החיזבאללה כנשק החזק ביותר העומד לרשות סוריה.

לעת עתה, מופעל הארגון בעיקר בכדי להפעיל לחץ על ממשלת לבנון – הפגנות הענק בהן משתתפים בעיקר שיעים, קוראות לממשלת סיניורה להתפטר, או לפחות לקבל את תנאי החיזבאללה, אשר חוזר פעם אחר פעם על הקביעה כי רק הוא מסוגל לעמוד כנגד ישראל ולכן הוא "נחוץ" ללבנון. החמרה במצב, מבחינת הסורים, עלולה להביא את חיזבאללה ליזום מהלך התקפי חדש נגד ישראל.

העובדה כי יכולות הפעולה של הארגון, אשר שיקם את מאגרי הנשק שלו, מוגבלות לעומת הקיץ האחרון, עקב נוכחותו של הכוח הבינ"ל מדרום לליטאני, תקשה על נסראללה לפעול בהיקף של הקיץ האחרון. ערימות ההריסות שעדיין נראות היטב בלבנון, זכר למלחמה האחרונה, תחייב את נסראללה לרשום הישג משמעותי ומיידי באקט מלחמתי, שאם לא כן – הוא ימצא עצמו תחת מתקפה פנימית חסרת תקדים.

למרות הסיכון הקרוב בכך, הלחץ הצפוי לעלות בחודשים הקרובים, על רקע מהלכים בינ"ל כנגד איראן והתקדמות בהקמת בית הדין הבינ"ל בלבנון, עלול לדחוף את המשטר הסורי ואת הארגונים הלבנונים המבקשים את טובתו, ליזום אירועים אלימים במטרה לנסות ולשנות את יחסי הכוחות בלבנון בדרכים אלימות.

במצב כזה, תהפוכנה שתי הסכנות העיקריות ללבנון - מלחמת אזרחים בהיקף מלא ומלחמה עם ישראל - למציאותיות ביותר. נחמה רבה יכולים אזרחי לבנון למצוא בכך שממשלת לבנון החלה לפעול כנגד הארגונים הפלשתיניים והחיזבאללה באופן תקיף מבעבר. סיוע מממשלות ערב המתונות וממעצמות המערב כארה"ב, בריטניה וצרפת, עשויים לסייע ללבנונים בסיבוב האלימות הבא, לצאת כשידם על העליונה.

---

לדף הבית

הדפסה

שלח תגובה לעורך

---