חיפוש :
  

לוב - עוד ארוכה הדרך למערב
סיקור ממוקד העולם המוסלמי
פורסם : 06/03/2006, 22:21
אלון לוין ויובל בוסתן

יותר משנתיים לאחר שהכריזה על נטישת כל תוכניות החימוש הלא-קונוונציונלי שלה ולמרות ההתקרבות למערב שהתרחשה עקב כך, ממשיכים אזרחי לוב לחיות תחת שלטון רודני, תוך פגיעה אנושה בזכויות האדם הבסיסיות ביותר.  

ארגון זכויות האדם Human Rights Watch, התמקד, בדו"ח שהוציא לאחרונה, בנושא המתקנים "לשיקום סוציאלי" לנשים בלוב. הנשים מוחזקות במתקן זה, לרוב נגד רצונן, בשל "פשעים" המיוחסים להן. בדרך כלל מדובר בנשים שנאנסו, עובדה המעיבה על ביטחונן האישי.

באחת העדויות, מספרת אישה שנאנסה בשנת 2004 כי לאחר האונס היא הסגירה עצמה לעובדי המתקן מאחר וידעה בוודאות כי אחיה יירצח אותה אם יידע על המקרה. לאחר שנאסרה במתקן, הגיעו הוריה לביקור, אך הם סירבו לקחת אותה בחזרה לביתם.

במקרה אחר, הוכנסה נערה למתקן לאחר שהתייתמה מאמה, ואביה נשא אישה אחרת. האם החורגת לא הסתדרה אתה והיא גורשה מהבית. לאחר שהצליחה למצוא עבודה במקום אחר, הגיע אביה והכניס אותה למתקן מאחר ואנשים בסביבתו "דיברו" והעלו את החשד כי היא יצאה לתרבות רעה.

מתקנים כגון אלה פזורים ברחבי לוב. נשים המגיעות למתקן כזה, עוברות סדרה של חיסונים ובדיקות נגד רצונן, כמו בדיקת בתולין. מספר נשים/נערות נכלאות בכל חדר, והן אינן מורשות לעזוב את שטח המתקן (כולל נשים שהגיעו לשם ביוזמתן).

הנשים בלוב, החיות בחברה אסלאמית מסורתית, נתונות לחסדיהם של כלל בני המשפחה וזכויותיהן נפגעות תדיר. המערכת הסוציאלית במדינה אינה ערוכה להתמודד עם מקרי אונס, הנחשבים שם כפגיעה בכבוד המשפחה, וכך, האשם והעונש נופלים שניהם על הקורבנות עצמן.

שליט לוב, מועמר קדאפי, כבר הוכיח כי הוא מסוגל להיות פמיניסט - בתו, עיישה קדאפי, הינה עורכת דין החברה בצוות ההגנה המשפטית על סדאם חוסיין ונחשבת לאחת מהמועמדים הבולטים לרשת את אביה בשלטון לוב בעתיד. קדאפי אף הגדיל לעשות כשהפקיד את בטחונו האישי בידי מאבטחות. למרות זאת, ברחבי לוב עודנה מתקיימת אפליה ופגיעה מתמשכת בנשים, ומנהג מילת הנשים, עדיין קיים שם באזורים רבים.

הטרור לא משתלם

בשנים האחרונות הודיעה לוב כי היא נוטשת דרך הטרור. בין השנים 1999 ל-2003, ביצע מועמר קדאפי, מנהיג לוב, מספר מהלכים, בכדי להביא להוצאתו מהבידוד הבינלאומי שנכפה עליו עוד משנות ה-80: תחילה שילמה לוב 35 מיליון דולר למשפחות 18 ההרוגים מפיגוע במועדון לילה בברלין ב-1986.

לאחר מכן, המשיכה לוב ושילמה פיצויים בסך 2.7 מיליארדי דולרים למשפחות ההרוגים באסון לוקרבי (פיגוע שהתרחש בדצמבר 1988 בו מצאו את מותם 270 בני אדם). ואף הסגירה שני חשודים במעשה לבית המשפט הבינלאומי בהאג - אחד נדון למאסר עולם ואחד יצא זכאי.

מגמת ההתפייסות ולקיחת האחריות נמשכה בתשלום פיצויים בסך 170 מליון דולר על המעורבת הלובית בפיצוץ מטוס צרפתי מעל ניז'ר בשנת 1989 (פיצוץ שגרם ל-117 הרוגים) ובלקיחת אחריות על הירי מהשגרירות שלה בלונדון שהביא למותה של שוטרת בשנת 1984 (הירי בוצע בזמן הפגנה של מתנגדי משטר לובים מול השגרירות, שמחו על הוצאה להורג של שני סטודנטים לוביים שהעזו לבקר את קדאפי).

שתי פעולות בולטות אחרות של קדאפי בשנים האחרונות היו הויתור הפומבי על תוכניותיו לייצור נשק להשמדה המונית בשנת 2003 וכן החלטתו לפרוש מהליגה הערבית ולהתמקד בפוליטיקה האפריקנית- הן בנעשה בארצות המאגרב בצפון אפריקה והן באפריקה השחורה.

צעדים בוני אמון אלו (מלבד הפרישה מהליגה הערבית), הביאו את מדינות המערב להכרה באמיתות השינוי הלובי וכל הסנקציות וההגבלות הדיפלומטיות מעל לוב הוסרו ובהן - החרם הכלכלי האמריקני, החרם הכלכלי מצד האיחוד האירופי, פתיחת שגרירויות מחדש במדינה, צירוף לוב לשורה של הסכמים כלכליים והסרת אמברגו על מכירת נשק ללוב, בשנת 2004.

רפורמות כלכליות לצד הגבלת החרות האזרחית

לצד היציאה מהבידוד החלה לוב בשורה של רפורמות כלכליות המיועדות לנער מעט את הכלכלה הסוציאליסטית-ריכוזית של המדינה, אשר נפגעה קשות בזמן הבידוד המדיני. בין היתר, ניתן למנות התחלה של תהליכי הפרטה, קידום השקעות זרות, וביטול סובסידיות בגובה של 5 מיליארד דולר, מהן נהנו בעבר אזרחי לוב. הלובים גם מנסים להילחם בשחיתות הקשה במדינה, אך בינתיים ללא הצלחה מיוחדת.

אך על אף השינויים הדרמטיים במעמדה הבינלאומי, לוב היא עדיין מדינה חשוכה בכל האמור בתחום זכויות האדם במדינה. על פי דו"ח של Freedom House (ארגון נוסף העוקב אחר מצב זכויות האדם בעולם), נהנים אזרחי לוב ממספר מועט של חירויות אם בכלל – חל איסור להקים מפלגות חדשות וחופש הביטוי, חופש ההתארגנות וחופש העיתונות הם מושגים שטרם הובאו לידיעת הכלל במדינה.

בלוב קיים חשש מהאיסלאם הפונדמנטליסטי, ועל כן המסגדים במדינה ואנשי הדת נמצאים תחת פיקוח מתמיד, בניגוד לנוצרים למשל, הנהנים מרמה מסוימת של חופש פולחן בלוב. בלוב לא מתקיימות הפגנות אלא אם המדינה עצמה מעוניינת בהם, ולאיש אסור להביע דעה כנגד קדאפי.

מרצים באוניברסיטה וכן סטודנטים הנחשדים בעבירות מסוג זה, עשויים למצוא עצמם בכלא, או כפי שקרה כבר בשנות ה-80, מתחת לאדמה.

פרשיית האיידס

פרשייה המסעירה את ארגוני זכויות האדם, היא הפרשייה ממאי 2004 בה הואשמו רופא פלשתיני ו-5 אחיות בולגריות בכך שהפיצו את מחלת האיידס בקרב ילדים בבית חולים. הם הורשעו לאחר שהודו במעשים תחת חקירה בעינויים, ונדונו למוות מול כיתת יורים.

בשל המהומה הבינלאומית שפרצה בשל כך, הוחלט לקיים משפט חוזר שבו הוסר איום עונש המוות. הפרשה טרם הסתיימה והשישה עדיין כלואים בלוב. משפחות הילדים שנדבקו מאיידס, 51 מהם נפטרו במהלך הזמן שחלף, דורשות שעונש המוות יבוצע כלשונו.

קבוצות אחרות באוכלוסייה הלובית נרדפות גם הן בידי השלטון, ביניהן המיעוטים הברברים והטוארג, עמים שבימי טרום הכיבוש הערבי שלטו במרחב.

כיום, לוב מעורבת בפוליטיקה האפריקנית ומשמשת כמתווכת בין מדינות מסוכסכות רבות, למרות שלעיתים היא הואשמה במעורבות אישית ביצירת הסכסוכים עצמם, כמו במאוריטניה, בסיירה ליאון ובליבריה.

מבט לעתיד

האם השינויים הרבים שעברו על לוב במישור הבינלאומי יחלחלו גם לתוך המערכת החברתית-פוליטית-משפטית בלוב? האם תבחר לוב, מדינה בעלת אוצרות נפט ניכרים, לנצל אותם בכדי לפתח את המדינה?

דבר אחד כבר ברור – החיבוק החם של המערב הפך את קדאפי לרגיש יותר לביקורת בינלאומית והעצים את רצונו להשאיר מאחוריו את הדימוי המיליטנטי-מהפכני שכה אפיין אותו בעבר, אולם המערב ימשיך לבחון אותו בזהירות רבה גם בעתיד, בכדי לוודא שלא ישוב לסורו.



לדף הבית   הדפסה  שלח תגובה לעורך