חיפוש :
  

אבודים בשטח
סיקור ממוקד העולם המוסלמי
פורסם : 04/12/2006, 10:34
יורם המזרחי-איסט

יורם המזרחי, מקים ומפקד רצועת הביטחון המקורית ב-1978, ממשיך לנתח את הסיבות לכשלון במלחמת לבנון השנייה. המזרחי מצביע על המחסור החמור בציוד לחימה ושב ומקונן אי היוזמה הצה"לית, ובעיקר על חוסר ההבנה בצה"ל בנושא לוחמת הגרילה, בכתבה שביעית בסדרה.  

"מעמיסים על רובאי ציוד מתוחכם, חדשני, אפילו עתידני....אז בא איש הגרילה ומכה בו עם מקל ואבן" (קטע משיח מפקדים בעירק)

דברים דומים, פחות או יותר, אפשר לשמוע ממפקדי חי"ר בצבאות חדישים המאומנים ומצויידים "למלחמה הגדולה", אך הלכה למעשה, מסתבכים "במלחמה הקטנה". כך קרה בלבנון, לפחות בשלב הראשון של השיעור הקשה שנלמד ביולי 2006, ובין השאר כלל הערות על התוספות החדשניות בציוד החי"ר.

לדעת מפקדים שונים "וחרישיים", היה חלק מהציוד "מטען עודף", בעוד שאחרים, בעיקר ברמת הפיקוד העל גדודי, דבקו בהמצאות ופעלולי אלקטרוניקה, ללא רצון או יכולת לבצע שינויים מהירים ופשוטים בתכלית, כפי שהתבקש מאופי הקרב אליו נקלעו. במידה רבה דומה המצב לזה ששרר בשנת 2002 במהלך "קרב ג'נין" לתוכו נקלעה יחידת חי"ר מילואים, שאחריו...לא השתנה הרבה בתורת הלחימה בשטח בנוי, והערכות צה"ל להלחם בגרילה אורבאנית.

באחד המקרים המתועדים בטלוויזיה הישראלית, יצא גדוד נח"ל לתקוף מאחז חיזבאללה בכפר- חולה. גם מי שאינו מכיר את השטח ויעיין במפה ימצא שמרחק ההליכה בין גדר- הגבול לכפר השיעי, הוא מזערי בהשוואה לטווח פשיטות רגליות שביצע צה"ל בעבר. הלוחמים ובראשם המג"ד, חמושים ומצויידים "כמו האמריקנים", עברו כמעט עם שלב הפתיחה באש מהתלהבות והפגנת ביטחון עצמי לבלבול, שהתמקד סביב בית בו נמצאו שלושה או ארבעה אנשי חיזבאללה.

מחסור בציוד רפואי

משקפות ואמצעי ראיית לילה, כוונות מיוחדות, אמצעי קשר מתקדם המקנה שליטה טובה ומעל לכל כח אש למכביר, כשמאחור ערוך צבא גדול וחזק פי כמה מהחיזבאללה, הסתברו כמותרות שלא הועילו הרבה בקרב קטן, שרק בדרך נס לא הסתיים עם הרוגים אלא פצועים בלבד. קרב חולה, שלא נחשב ארוע מרכזי בשלל "הקיץ של החיזבאללה", ראוי לאיזכור דווקא בגלל שהיה "שגרתי". כל זה מפני שמלחמה בגרילה, עירונית או בטבע, היא שלל "קרבות קטנים" בדומה למתרחש מדי יום בהרי אפגניסטן, בחוצות בגדד, או בצפון-הקווקז.

כבר בשלב הראשון של הקרב בכפר-חולה ,אחרי שנמסר לצופי הטלוויזיה שמשימת הגדוד "להחזיק ביעד לפחות שלושה ימים", בלט גם בחשכה, בלבול רווי צעקות, גערות, פקודות "אד הוק" שחלקן נשען על דיווחים מקוטעים (למשל : הוראה להסיר מצנפות הסוואה מפני שמישהו דיווח למג"ד שראה מחבל עם מצנפת ובגדי עבודה כמו צה"ליים).

תוך זמן קצר הגיע הגדוד לשיא מאמצי אותו לילה, מפני שאחרי חילוץ מ"פ פצוע , שנותר לבד בבית שם ישבו מחבלים, הוחלט לשנות משימה. הגדוד נסוג עם מספר פצועים קטן, כל זה במקום להלחם ולהשאר בשטח. ההסבר שניתן בכתבה היה : צורך לפנות פצועים משטח בו לא היה די ציוד רפואי. נראה שמתחזקי צה"ל של 2006 דאגו למשקפות לילה, מצנפות, מסכי- פלסמה ושאר חידושים והמצאות, אך לכח לא היו די אלונקות ואמצעי חבישה או תכנית פינוי נפגעים.

התוצאה הסופית של הקרב הקצר, אחרי שלב הטפיחות ההדדיות על השכם, היתה שכח חי"ר סדיר הפסיק משימה התקפית ולא נותר בשטח שלושה ימים לקראתם התכונן, כל זה כדי...לפנות פצועים למרחק קילומטרים בודדים. בצבא הבריטי של מלחמת העולם השניה כינו תמונה כזו "התקפה איטלקית".

לצד תופעות שאירעו בכפר-חולה, מן הראוי לציין שהפיקוד העליון ובפרט פיקוד-הצפון, נמצאו בסחרור מסוכן, שלמעשה שיתק את אלוף הפיקוד, חשף את "הבטן הרכה והירוקה" של הרמטכ"ל, גילה את בורותו הצבאית של שר הביטחון התורן, וכידוע הביא להתפטרות מפקדים, כולל קצח"ר ומפקד זרוע היבשה.

כעת יש לשאול ולקוות שמחליפי המתפטרים "והספק-מודחים" אינם מבזבזים זמן ומכינים את מערך החי"ר והחילות המסייעים לסיבוב הבא. מעט מתודעת הצורך בשינוי, לצד צעדי הרגעת דעת-קהל, באו לידיעת הציבור כשנמסר על "פתיחתו מחדש של מתקן אלייקים ששימש מרכז אימון נגד גרילה". הידיעה ראויה לשבח, אך מכוון שנלוו אליה דיווחי "פעלולים אמריקאים" הצצים בצה"ל כספחת שקשה לרפא, כמו "החיילים ירו כדורי צבע" וכו', ברור שלא נעשה נסיון להבין במלוא משמעות המילה את מהות המלחמה הקטנה.

אפשר להניח שיחידות חי"ר שישלחו לאלייקים, יעברו במתקן כסרט נע ,ירו הרבה צבע וישפרו טכניקת קליעה למטרה כל אלה "בתנאי הוליווד שניתן לכנות צהליווד" שיחה קצרה עם מכר האמור להוליך אנשיו "במסלול הצבע" לא הרגיעה מפני שהקצין מיל. שחווה על בשרו מעט מתלאות הקיץ האחרון, התלונן ואמר "אלייקים זה לא כפר- לבנוני,גם לא ישוב ברצועת עזה או בגדה והחיזבאללה לא משחק עם כדורי צבע". איש שיחי צדק.

חיילים חוזרים מלבנון - אבודים בשטח? צילום: המבר

טייגרלנד

כשחיפשתי השוואה כל שהיא במקורות לא ישראלים, מצאתי שבשלהי מלחמת וויאטנאם, הוחלט "מחנה טייגרלנד" בסיס בדרום ארה"ב, עם שטח אימונים דמוי ג'ונגל, כולל מיכשולים, מילכודים, אמצעי לחימה שבידי האויב וכו'. הדרך "לטייגרלנד" היתה ממושכת. קדמו לה שנות כשלים בכל רמות השדה של הכוחות האמריקאים ושותפיהם בהודו-סין. בסוף 2006 העלו קציני חיל-הנחתים טענות על העדר מתקן מקביל ועדכני, שיאפשר להכין לוחמים למשימות בבגדד או פאלוג'א.

אחד ממחקרי ד"ר ג'פרי שו, העוסק בלקחי הצבא הרוסי מאפגניסטן, מלמד שהתמונה שהצטיירה בדרום-לבנון אינה חדשה. הצבא האדום נכנס לאפגניסטן רווי ביטחון עצמי והתפרס בשטח ידידותי פחות או יותר, שנשלט ע"י הממשל הקומוניסטי דאז. לצד יחידות חי"ר ממוכן נשלחו לזירה יחידות סיוע של צבא היבשה, כוחות מיוחדים וכנפות קרב/הפצצה של חיל-האויר עם מספר גדול של מסוקי- קרב ותובלה.

הרוסים, שככל הנראה שכחו לקחי מלחמת הפרטיזנים שפשוטו כמשמעו "שיגעה את הוורמכט הנאצי" שלחו לאפגניסטן עוצבות שהוקמו, צויידו ואומנו "למלחמה הגדולה". במקום למצוא עצמם לוחמים בכוחות נאט"ו, נתקלו חיילי הצבא האדום בלוחם הגרילה האפגאני, שעד מהרה שחק את הצבא האדום ובסופו של דבר חייב את המטכ"ל הרוסי לצמצם פעולות התקפיות והגנתיות כאחד ולהעבירן ליחידות ח"יר, צנחנים וקומנדו שפיתחו בשטח שיטות וטקטיקה משלהן. עיון בתולדות "מלחמת צ'צניה השניה" והמשך מלחמת הגרילה בצפון-הקווקז, מלמד שהרוסים "עשו שיעורי בית" ובד"כ הצליחו להשמיט היזמה מארגוני המוג'הידין.

דיווחים יומיים מהקווקז מלמדים שהצבא הרוסי, בסיוע צבאות הרפובליקות הקווקזיות, יחידות משרד הפנים FSB והמשטרה, יצרו במתכוון תאי שטח גדולים, הנמצאים בטבע, שם מתרכזים כוחות הגרילה, כשהטיפול בהם מתבצע בשילוב נבון של פשיטות יזומות, סיורים אלימים, הנחתות אש ארטילרית והתקפות מהאויר. קצין מיחידת לוחמה בטרור,אמר באחרונה "לפני שיצאנו לצ'צניה תרגלנו בשטח גאוגרפי דומה, ניהלנו קרב דו צדדי, פעם כלוחמי גרילה ופעם כאנשי קומנדו היוצאים להשמידם התוצאה היא שבהיבט הטקטקי אין הרבה הפתעות"...

שינוי הטקטיקה הרוסית בצפון-הקווקז,עם מעבר עיקרי מהפעלת כוחות משוריינים וממוכנים להעדפת יחידות קטנות, מהירות, גמישות וקלות תנועה נתן אותותיו בארועים שונים בהם הצליחו המוג'הידין להפתיע ולבצע התקפות נגד מטרות עירוניות.

פילדמרשל סלים

כך קרה לפני מספר שנים ברפובליקת- דגסטן, כשמאמץ גדול של המוג'הידין לכבוש את עיר הבירה נכשל כשלון חרוץ, בגלל תגובה נכונה של הפיקוד הרוסי. באותו ארוע טיפלו יחידות מקומיות ואנשי FSB במניעת השתלטות הגרילה על אזורי מפתח בעיר בעוד שהצבא הפעיל כוחות מוסקים ויחידות ממונעות כדי לכתר את עיר היעד, לחסום צירי גישה ונסיגה עד להשמדת רוב הכח התוקף.

הגישה הרוסית הזכירה, פחות או יותר, את טקטיקת "קופסאות השטח" שפיתח פלדמרשל סלים SLIM, מפקד המלחמה ביפנים שפלשו לבורמה ואיימו על הודו. התפיסה היתה יצירת תיבה בתוכה מתנהל קרב הגנה, לא פעם בהשתתפות חיילי מנהלות שאומנו במיוחד להיות עתודת חי"ר המסוגלת לספוג התקפה, כשכוחות מוטסים וגמישים יוצרים קופסא- חיצונית, מצב בו נמצאו היפנים בין הסדן הפנימי לפטיש החיצוני. בעניין זה יש לציין שפלדמרשל סלים, היה חיל לא שגרתי. שדאי מעולה, קצין שצמח בצבא ההודי הקולוניאלי, שם למד היטב את מהות הגרילה או איך להפעילה.

סלים מיהר לקלוט משמעות הובלה בהיטס ולפני שמונה למפקד הזירה, הספיק להרגיז ואף להחריד קצינים "מרובעים" עד כדי סף סילוקו מהצבא. הצלחתו של הקצין שבין השאר וגדר "חיל של חילים" הוכחה מעבר לכל ספק ובסופו של דבר הגיע סלים למעמד ראש המטה הכללי של בריטניה. יש לקוות שאחרי קיץ 2006 נפתח בישראל צוהר לשינוי בצמרת צה"ל והחדרת משב רוח מרענן למטה הכללי שבקיץ האחרון נראה ונשמע "כמי שכפאו שד" מטכ"ל שרובו נכשל בהבנת מהות הגרילה ודרכי איתורה.

המשיכו לחלק ח' של הסקירה: פרצנו את הדלת אך הבניין לא התמוטט

יורם המזרחי הוא בעל הבלוג G2Analyst
המאמר נכתב במיוחד לסיקור ממוקד (אין להעתיק, לתרגם ולהפיץ ללא רשות המחבר).



לדף הבית   הדפסה  שלח תגובה לעורך