חיפוש :
  

דילמת ערביי ישראל
סיקור ממוקד העולם המוסלמי
פורסם : 13/07/2007, 14:40
אלון לוין ויובל בוסתן

הפיצול ברשות הפלשתינית, משבר המנהיגות, יציאתו של עזמי בשארה מהזירה הפוליטית, התרחבות העימות בין הגורמים הרדיקליים והמתונים במזרח התיכון – לכל גורמים אלו השפעה אידאולוגית עמוקה על ערביי ישראל, השפעה הצפויה לבוא לידי ביטוי בדפוסי ההצבעה בבחירות הקרובות.  

האירועים ברשות הפלשתינית והפיצול המוחלט בין עזה והגדה, בין החמאס והפת"ח, מעמיד גם את ערביי ישראל בדילמה. בעוד שבעבר תמכו ערביי ישראל ברשות הפלשתינית ללא כל סייג, בין אם בסתר לבם תמכו בתנועות פוליטיות שונות, הרי שהפיצול וההרג ההדדי, מאלץ את ערביי ישראל לבחון את האמונות הפוליטיות שלהם מחדש. למעשה, לאירועים ברשות הפלשתינית נודעת השפעה עמוקה על דפוסי ההצבעה בקרב ערביי ישראל.

המציאות הגיאו-פוליטית במזרח התיכון בשנים האחרונות, לא פסחה מבחינת השפעתה על ערביי ישראל. החלוקה הפנימית בקרב המדינות והארגונים השונים המרכיבים את הפסיפס הלאומי והדתי של המזרח התיכון, בין הגוש הפרו-מערבי בהנהגתן של סעודיה ומצרים, ובין הגוש האנטי-מערבי בהנהגת סוריה ואיראן, השפיעה באופן עמוק על תושבי האזור. הדילמה הקשה ביותר בקרב ערביי ישראל נוצרה בעיני תומכי הלאומיות הפלשתינית החילונית, אשר ספגה סדרה ארוכה של מכות בשנים האחרונות, ביניהן מותו של ערפאת, התחזקות החמאס ותנועות אסלאמיות אחרות בכל האזור ויציאתו של ח"כ עזמי בשארה מהארץ בשל החשדות החמורים בדבר עבירות ביטחוניות, הותירה את תומכי הלאומיות במשבר אידיאולוגי, בעוד היא חיזקה את ה"אסלאמיסטים".

ככלל, ניתן לחלק את ערביי ישראל לארבע קבוצות משנה מבחינת השיוך הפוליטי, כפי שהוא בא לידי ביטוי במערכות הבחירות השונות בישראל:

הקבוצה הראשונה היא הקבוצה שתמכה בבחירות האחרונות בסיעת רע"ם-תע"ל, ומורכבת מאנשי התנועה האסלאמית, וכן ממיעוט תומכים בחבר הכנסת אחמד טיבי. על פי הנתונים, נחלשה מפלגת חד"ש בכ-9% ב-2006, פרי המעבר של ח"כ טיבי וסיעת תע"ל מחד"ש להתמודדות משותפת עם רע"ם. גודלה של הקבוצה הזו הוא 30% והיא הייתה הקבוצה הגדולה ביותר בקרב ערביי ישראל בבחירות 2006. רוב חברי התנועה האסלאמית תומכים בתנועת החמאס, ועל כן תומכים במאבק התנועה להשליט את מרותה בהתאם לתוצאות הבחירות ברשות הפלשתינית ב-2006. לנוכח התחזקות החמאס, ותנועות האחים המוסלמיים במצרים ובירדן, צפויה מפלגה זו להמשיך ולהתחזק בבחירות הבאות.

בפני ח"כ אחמד טיבי מתנועת תע"ל, עומדת בעיה הנוגעת לאירועים ברשות. הוא נמצא בברית פוליטית עם תומכי החמאס, בעוד שהוא, כמי שהיה בעבר יועצו האישי של יאסר ערפאת, מזוהה לחלוטין עם הפת"ח. בבחירות הבאות הוא יתקשה להתמודד במסגרת שכזו וייאלץ למצוא לעצמו מסגרת אלטרנטיבית. הוא יגלה כי בבל"ד ובחד"ש לא ממתינים לו בנשימה עצורה, והוא יוכל לשוב למפלגות אלה רק אם יוכיח כי הוא מביא אתו מאגר בוחרים גדול.

הקבוצה השנייה בקרב ערביי ישראל, היא מאגר התומכים של מפלגת חד"ש, כ-27% מהבוחרים הערביים בשנה שעברה. באופן מסורתי, תמכו מצביעי חד"ש בפת"ח וביאסר ערפאת. על אף האירועים הדרמטיים, נותרו תומכי חד"ש איתנים בתמיכתם בפת"ח, אם כי על פי רוב, הם מייחלים לשינוי בהנהגת התנועה – גיוסו של מועמד אטרקטיבי יותר מאבו מאזן כמרוואן ברגותי ואחרים, שאינם מזוהים עם הכישלון מול החמאס, עם השחיתויות של הממשל הקודם ועם הקרבה הרבה לטעמם, לארה"ב ולישראל.

הקבוצה השלישית, היא הקבוצה התומכת במפלגת בל"ד, ומייצגת את הקו הלאומי – נאצריסטי בקרב ערביי ישראל, ומונה כ-22% מהאלקטורט הערבי-ישראלי. כאמור, מדובר בקבוצה שספגה את המכה הקשה ביותר מבחינה אידיאולוגית, בקרב ערביי ישראל. משיחה עם פעילים במפלגה עולה כי רבים איבדו עניין במתרחש ברשות הפלשתינית, לנוכח הדילמה שנוצרה.

תנועת החמאס נתמכת על ידי בשאר אל אסד וחסן נסראללה, אותם אישים ערביים המהווים מקור לגאווה בקרב אנשי בל"ד. מנהיג התנועה בשארה, אף נהג לבקר את אסד ונסראללה מספר הזדמנויות ולהביע את תמיכתו בדרכם. לעומת זאת, הפת"ח בהנהגת אבו מאזן, נהנה מתמיכה סעודית, אמריקנית וישראלית, שלושה מקורות עמוקים לשנאה בקרב הבל"דיסטים, עובדה המקשה להמשיך ולתמוך בפת"ח.

היעדרו של ח"כ לשעבר בשארה מישראל, והידיעה כי גם אם ישוב לארץ בתקופה הקרובה, הוא צפוי לעמוד למשפט ועשוי להיאסר לשנים רבות אם יורשע, מהווה פגיעה נוספת בתומכי בל"ד, בניגוד למה שנהוג היה לחשוב עד כה. הסברה כי החקירה כנגד בשארה תיתפס בקרב ערביי ישראל כרדיפה ותעצים את התמיכה בבל"ד, לא תוכיח את עצמה ככל הנראה בבחירות הבאות. מקרב תומכיה הותיקים של בל"ד, יעדיפו לא מעט בוחרים לפזר את תמיכתם בין חד"ש ואף התנועה האסלאמית, המציעה דרך רדיקלית אלטרנטיבית כשרבים אף יבחרו להחרים את הבחירות.

הקבוצה האחרונה, היא הקבוצה הנוהגת לתמוך במפלגות ציוניות. בבחירות האחרונות היה גודלה של הקבוצה הזו כ-20% מכלל ערביי ישראל. הבוחרים הערביים שהצביעו למפלגות כקדימה, העבודה ומרצ, אף זכו לביקורת קשה במגזר הערבי. ח"כ לשעבר עזמי בשארה הגדיר הצבעה שכזו כבושה לפני הבחירות, אולם נראה כי הנושא הלאומני-פלשתיני הפך למרכיב פחות חיוני בהגדרה העצמית של האנשים שהרכיבו את הקבוצה האלקטוראלית הזו. לנוכח האירועים ברשות הפלשתינית, ייתכן כי קבוצה זו אף תגדל בבחירות הבאות.

המהומות בעזה -מה מידת השפעתן? צילום: טלוויזיה

העלאה אפשרית של אחוז החסימה

בעיה נוספת מבחינה פוליטית שעשויה להתרגש על ערביי ישראל בבחירות הבאות, היא היוזמה הקואליציונית לנסות ולהעלות את אחוז החסימה העומד כיום על 2%, לשיעור של 2.5%. בבחירות 2006 2.5% היתרגמו ל-78,000 קולות לערך, בעוד שבל"ד קיבלה כ-72,000 קולות בלבד, ורע"ם וחד"ש עברו את השיעור הזה בהפרש לא גדול. על פי הנראה, ולנוכח ההערכה כי מפלגת רע"ם צפויה להמשיך ולהתחזק, היא עשויה להיות המפלגה הערבית היחידה שתעבור את אחוז החסימה החדש.

על כן, העלאת אחוז החסימה לכנסת יחייב היערכות מחודשת מבחינה פוליטית בקרב ערביי ישראל. האפשרות הסבירה ביותר, היא ריצה של בל"ד וחד"ש במסגרת רשימה משותפת. במציאות בה עזמי בשארה נמצא מחוץ לתמונה, מיזוג שכזה ייעשה ביתר קלות, ובכך אף ייסגר מעגל היסטורי, מאחר וראשיתה של בל"ד בחד"ש.

ההיערכות החדשה מבחינה ארגונית ואידיאולוגית בקרב ערביי ישראל אמורה לבוא לידי ביטוי גם בבחירות המוניציפאליות בישראל, הצפויות להתקיים בסוף שנת 2008. במידה ולא תערכנה בחירות בישראל קודם המועד הזה, תהיינה הבחירות המוניציפאליות ההזדמנות הראשונה לקבל אינדיקציה לשינויים העוברים על ערביי ישראל מבחינת דפוסי ההצבעה שלהם.

שינוי דפוסי ההצבעה

ניתוח ההשפעות השונות על הבוחר הערבי, הנובעות מסדרת האירועים בשנים האחרונות מעלה, כי צפוי שינוי עמוק בארבע קבוצות הבוחרים, ולמעשה בחמש הקבוצות הבוחרים, אם נוטלים בחשבון קבוצה גדולה של ערבים ישראליים, בעיקר מוסלמים ולאומנים רדיקליים, המחרימים את הבחירות מסיבות דתיות-אידיאולוגיות. הקבוצה הזו, לצד הקבוצה האסלאמיסטית והקבוצה התומכת במפלגות ציוניות, צפויות לגדול בבחירות הקרובות, על חשבונם של תומכי הלאומיות החילונית.

פירוש הדבר כי אנו נמצאים אל מול מספר תהליכים חברתיים, חלקם כבר קיבלו התייחסות מחקרית, כמו האסלאמיזציה העוברת על חלקים רבים בחברה הערבית-ישראלית בשנים האחרונות, אך תהליך אחד, מעין מראה לנעשה ברשות הפלשתינית, נראה כי נוצר אל מול עינינו והוא פיצול וקיטוב בתוך החברה הערבית הישראלית, בין קבוצה רדיקלית הכוללת בתוכה לאומנים-חילוניים לצד מוסלמים-אדוקים, ובין קבוצה מתונה המחפשת דרכים להשתלבות בחברה הישראלית.



לדף הבית   הדפסה  שלח תגובה לעורך