חיפוש :
  

איפוק=כוח
סיקור ממוקד העולם המוסלמי
פורסם : 28/05/2006, 16:51
אלון לוין ויובל בוסתן

תקיפת חיל האוויר בלבנון, בתגובה לירי הקטיושות בצפון, הציפה על פני השטח את מורכבות המציאות הביטחונית בגזרה זו בשנים האחרונות, שעיקרה התנגשויות תקופתיות בין הרצון האמריקני-ישראלי שלא להסלים את המצב, לרצון קואליציית הטרור להצית את המזרח התיכון.  

מחמוד אל מג'דוב, ראש הג'יאהד האסלאמי בלבנון המכונה אבו חמזה, נכנס השבוע למכוניתו, בעיר צידון בלבנון. אתו ישב ברכב גם אחיו, ומטען רב עוצמה שהוטמן במכונית, הביא למותם.

האצבע המאשימה הופנתה אל עבר ישראל, כמי שרוצה במותו ואין הדבר רחוק מהמציאות- אבו חמזה שלח את המחבלים שרצחו שישה ישראלים לפני ארבע שנים, באזור קיבוץ מצובה. ישראל הכחישה מייד כל קשר לחיסול אולם גורמים צבאיים ישראליים הוסיפו כי איש מהם לא דמע למשמע הידיעות אודות מותו בטרם עת של אבו חמזה.

התגובה הלבנונית לא איחרה לבוא- מספר קטיושות שכוונו אל עבר בסיס צבאי המרוחק כעשרה קילומטרים מהגבול, פספסו מעט את מטרתם, וגרמו לנזק מועט, אולם החיזבאללה העביר מסר לישראל. גם ישראל הייתה מעוניינת בהעברת מסר- שתי תקיפות של חיל האוויר בבקעת הלבנון, בעומק השטח הלבנוני, הביאו לפגיעה בשני בסיסים אל ארגונו של אחמד ג'יבריל, החזית העממית –המפקדה הכללית.

לכאורה עולה השאלה, מדוע בחר צה"ל לתקוף ארגון אשר קרנו ירדה בשנים האחרונות, ואשר אינו קשור ככל הנראה למתקפת הקטיושות האחרונה. מדוע לא בחר צה"ל להפנות את המתקפה דווקא אל עבר יעדים של הג'יאהד האסלאמי או של החיזבאללה?

למה ג'יבריל?

את התשובה ניתן למצוא בהקשר הרחב יותר של המציאות הביטחונית בלבנון, לנוכח ההתפתחויות האחרונות- לבנון חלוקה כיום בשאלת התמיכה בסוריה, לנוכח סדרת החיסולים האחרונה בה נרצחו ראש הממשלה לשעבר רפיק אל חרירי, העיתונאי הבכיר תוויני וכן דמויות מפתח נוספות בהוויה הלבנונית, שהעזו להשמיע בפומבי את ביקורתם על המעורבות הסורית בלבנון.

החלטה 1559 של מועצת הביטחון של האו"ם, החלטה שהתקבלה בלחץ אמריקני-צרפתי, דרשה את הפסקת המעורבות הצבאית הסורית בלבנון, מעורבות שאמנם הצטמצמה משמעותית לאחר יציאת רוב הכוחות הסורים, אולם עונדה מורגשת בלבנון, בשל כוחות המודיעין הסורי אשר עדיין נהנים מהשפעה רבה בארץ הארזים.

סעיף אחר של ההחלטה, החשוב לא פחות לענייננו, נגע לנושא פירוק המיליציות החמושות בלבנון, קרי החיזבאללה והארגונים הפלשתיניים. בכדי ליישם החלטה שכזו, הבינו הכוחות הפוליטיים השונים בלבנון כי ייטיבו אם יעשו זאת בשלבים. כיום ארגון החיזבאללה הוא עדיין ארגון חזק בנוף הלבנוני- הוא מיוצג בפרלמנט, הוא חמוש היטב ופרוש בדרום הלבנון ונתמך בידי הסורים והאיראנים. בכדי להצדיק את קיומו כגוף צבאי, ממשיך החיזבאללה להציג לישראל דרישות טריטוריאליות כמו נסיגה מהר דוב, בניגוד להחלטות האו"ם ובטרם נסגרה סוגיית הבעלות על האזור בין סוריה ולבנון.

בשל יכולותיו הצבאיות, ארגון החיזבאללה הוא מי ששולט בגובה הלהבות בצד הלבנוני תוך התעלמות מהצבא הלבנוני וממשלת לבנון עצמה- התקיפה בכפר רג'ר לפני כחצי שנה, ירי הפצמ"רים אל עבר המוצבים בהר דוב וירי הקטיושות האחרון, הוא תזכורת לכך שהחיזבאללה הוא הריבון האמיתי בדרום לבנון.

אך ככל שהתחזק החיזבאללה ואחיו הפלשתיני, הג'יאהד האסלאמי, ירדה חשיבותם של הארגונים הפלשתיניים החילוניים כדוגמת החזית העממית (על פלגיה השונים), החזית הדמוקרטית וארגונים נוספים. לכן, ברור למקבלי ההחלטות בלבנון כי פירוקם של הארגונים הפלשתיניים יהיה קל יותר ואף יזכה לתמיכה רחבה בדעת הקהל הלבנונית.

(Johnny Zoo :מוצב חיזבאללה מול היישוב דובב, מטרים ספורים מגדר הגבול. (צילום

ניהול המשבר על ידי האמריקנים

מספר נקודות מחלוקת ארוכות שנים מגיעות בעת האחרונה לשיאן- סוגיית הגרעין האיראני מתקרבת להכרעה ככל שנוקף הזמן, המעורבות הסורית בלבנון, המלחמה בעיראק, עליית החמאס לשלטון ברשות הפלשתינית והמאבק הפנימי בלבנון בין העדות השונות. האמריקנים ובני בריתם, קרי אירופה וישראל, מעדיפים לנהל את המשברים האלה בצורה נקודתית- לכל אחת מהבעיות במזרח התיכון מנסים האמריקנים לתפור פתרון שונה- מתקפה אפשרית באיראן, איום בסנקציות על סוריה, חרם על החמאס וכדומה.

מולם פועלת קואליציית הטרור בכדי לקשור את הבעיות בקשר בל יינתק- האיראנים, הסורים, אל קעידה ותומכיהם מפעילים טרור בכל אחת מהמדינות ומתעקשים על הכנסת אלמנטים דתיים ועדתיים לכל אחד מהמשברים, אם בפיצוץ מסגדים בעיראק ואם בסכסוך בין העדות השונות בלבנון, בכדי ליצור תגובת שרשרת אחת שתורגש מהים הכספי ועד הים התיכון.

ישראל ערה בוודאי למורכבות העניין- ראש הממשלה חזר זה עתה מפגישה מתוקשרת בארה"ב עם הנשיא האמריקני בוש, ודן גם בנושאים אלו. ישראל מצידה רוצה אף היא בשליטה בעוצמת האש באזורה.

בשל כך, נמנעת ישראל מלהתעמת ישירות עם החיזבאללה- כך היה בחוסר התגובה לאחר המתקפה הגדולה בכפר רג'ר לפני חצי שנה, מתקפה שסוכלה על ידי ישראל, וכך כעת כשהחיזבאללה יורה קטיושות לתוך עומק השטח הישראלי ולא מסתפק בפגיעה בקו העימות, כפי שהיה בעבר.

הפגיעה הישראלית בארגון פלשתיני פירושה שישראל רואה בארגונים אלה אויב, ולא בלבנון עצמה. דוברים ישראליים יצאו בקריאה לממשלת לבנון בכדי שתיקח אחריות, אולם לא פגעו באף אחד מהאינטרסים שלה. ישראל מאמינה כי בניגוד לחיזבאללה, אשר נתפס עדיין בקרב לבנונים רבים כגיבור שהבריח את ישראל ומכאן המקור ללגיטימציה שלו, הארגונים הפלשתיניים הם בעלי אחריות לא קטנה למצבה של לבנון, מאחר וכל השנים הם אלו שייבאו את המאבק הפלשתיני בישראל לתוך שטחה של לבנון, וכך הם עדיין נתפסים בקרב האנשים הקובעים במדינה זו.

פגיעה ישראלית ישירה בחיזבאללה, תדחוף את הארגון להילחם בישראל והוא יזכה לנקודות זכות נוספות בדעת הקהל הלבנונית, ובכך יטרפד את המאמצים לפרק אותו מנשקו. לא כך בסוגיית הארגונים הפלשתינים, אשר בישיבתם החמושה במחנות הפליטים לא נתפסים כמי שתורמים לביטחונה של לבנון.

ומה עם ההרתעה?

על אף האמור, תקוותה של ממשלת ברק כי ארגון החיזבאללה ייעלם באופן טבעי מהנוף הלבנוני נכזבה. על פי האלוף במילואים עמוס גלעד, ראש האגף המדיני-בטחוני במשרד הביטחון, בידי החיזבאללה 14,000-13,000 קטיושות על גבול הצפון המוכנות להפעלה. בהינתן פקודה, יוכל החיזבאללה להפציץ את צפון ישראל במשך זמן רב, ולגרום בצד הנזק בנפש וברכוש, גם לדמורליזציה קשה בקרב תושבי קו העימות, קו שזז דרומה בימים האחרונים לאחר ירי הקטיושות האחרון.

המשך הפרובוקציות מצד החיזבאללה לא גורם למי שנתן ערבויות לנסיגה, קרי האו"ם, להביא להפסקתה. ישראל עצמה מתאפקת מתוך ציפייה שכלל המהלכים כנגד הארגון, הכוללים את החלטת מועה"ב, את ההתנגדות בקרב חלק מהציבור הלבנוני לקיומו של החיזבאללה כארגון צבאי ואת הטיפול העתידי באיראן ובסוריה המגבות את החיזבאללה, יביאו לפירוקו של הארגון, ללא התערבות ישראלית.

ההמחאה הנכתבת כיום, בה משלמת ישראל בריבונותה ובכוח ההרתעה שלה, תיפדה בשלב מסוים בעתיד. השאלה האם הסחורה, בדמות פירוקם של כל הארגונים המאיימים עליה מצפון, תסופק.



לדף הבית   הדפסה  שלח תגובה לעורך