מרוואן ברגותי, המרצה עונש של חמישה מאסרי עולם בישראל, הוצב בראש רשימת הפת"ח לקראת הבחירות ב-25.1 כך שהוא צפוי להיות חבר המועצה המחוקקת הפלשתינית, ובמקרה של ניצחון הפת"ח בבחירות, הוא יכהן לצד אבו מאזן בהנהגה. עד להחלטה להצבתו של ברגותי בראש הרשימה, התקיימה מלחמה פוליטית בין חברי הדור הותיק בהנהגת הפת"ח, אבו מאזן, אבו עלא ואחרים (האנשים שליוו את ערפאת בטוניס) לבין חברי הדור הצעיר, ברגותי, מוחמד דחלאן וג'יבריל רג'וב, האנשים שעסקו בלחימה בפועל במהלך שתי האינתיפאדות ואף ישבו במאסר בישראל.  

הבחירות למועצה המחוקקת הפלשתינית נערכות השנה לראשונה מאז 1996 (ובפעם השנייה בסה"כ). כבר בשנת 1996, עמוק בתוך תהליך אוסלו, כאשר יאסר עראפת שלט ביד רמה בשטחי הרשות, התאפשרה גם הצבעה במזרח ירושלים. המועצה המחוקקת מנתה אז 88 מקומות נוסף על עראפת עצמו ומתוכם, 68 מקומות (77% השקולים ל-92 מנדטים בכנסת) השתייכו לחברי תנועת הפת"ח. ההסדר הזה מתקיים למעשה עד היום, אולם החל מן הבחירות הקרובות תורחב המועצה המחוקקת לכדי 132 מחוקקים.

הויכוח המרכזי בימים אלו הוא סביב סוגיית ההצבעה במזרח ירושלים - מזרח ירושלים סופחה לישראל עוד בשנת 1967 ולתושביה ניתנו זכויות אזרחיות (כמעט מלאות). מאז הסכמי אוסלו נערכו בחירות, כאמור, בשנת 96' ובשנת 2005 (ליו"ר הרשות במקום ערפאת) ותושבי מזרח ירושלים השתתפו בבחירות. השנה, סירבה ישראל לאפשר לתושבי מזרח ירושלים להשתתף מאחר ותנועת החמאס, ארגון טרור איסלמי שלישראל חשבון ארוך אתו, משתתפת בבחירות ונמצאת בעמדה טובה אף לזכות בהן. בשל סירובה של ישראל, איימה הרשות כי הבחירות לא יתקיימו במועדן, ובתגובה טען החמאס כי הרשות מתחמקת מקיום הבחירות ומנצלת את המצב שנוצר מאחר והיא חוששת שהפת"ח יפסיד לחמאס.

בשלב זה אף התערבה ממשלת ארה"ב ולחצה על ישראל לפתור את המשבר באמצעות אישור לערוך את הבחירות בירושלים. התגובה הרשמית הייתה כי ישראל תדון על כך בישיבת הממשלה ביום א' (15.1.06), אולם שר הביטחון מופז לא התאפק והצהיר כי ישראל תאפשר לבסוף בחירות ברשות בכדי לא לספק תירוץ לדחיית הבחירות (מה שהביא למשבר ביחסיו עם ראש הממשלה אולמרט, לשעבר ראש עיריית ירושלים, שלא זו בלבד שהוא נמצא בימיו הראשונים על כס ראש הממשלה ומפנה את עיקר זמנו ומרצו לייצוב השורות, אלא שהנושא עצמו רגיש וקרוב לליבו בתור ראש עיריית ירושלים לשעבר.

המאבקים הפנימיים בפת"ח

אירוע מעניין אחר, החורג מהמקובל במערכות בחירות בד"כ, הוא העובדה כי מרוואן ברגותי, המרצה עונש של חמישה מאסרי עולם בישראל, הוצב בראש רשימת הפת"ח כיום, כך שבכל מקרה הוא צפוי להיות חבר המועצה המחוקקת הפלשתינית, ובמקרה של ניצחון הפת"ח בבחירות, הוא יכהן לצד אבו מאזן בהנהגה. עד להחלטה להצבתו של ברגותי בראש הרשימה, התקיימה מלחמה פוליטית בין חברי הדור הותיק בהנהגת הפת"ח, אבו מאזן, אבו עלא ואחרים (האנשים שליוו את ערפאת בטוניס) לבין חברי הדור הצעיר, ברגותי, מוחמד דחלאן וג'יבריל רג'וב, האנשים שעסקו בלחימה בפועל במהלך שתי האינתיפאדות ואף ישבו במאסר בישראל (דחלאן אף גורש מישראל כתוצאה ממעורבותו באינתיפאדה הראשונה) על ההנהגה, מה שהוביל לפיצול בפת"ח ולהקמת מספר רשימות.

התחזקותו של החמאס והאפשרות שיהפוך לכוח המוביל במועצה המחוקקת, דחף את אנשי הפת"ח להרכיב רשימה משותפת כאשר מרוואן ברגותי, המנהיג החילוני הפופולארי ביותר כיום, מוצב בראש. אנשי הפת"ח מאמינים כי ברגותי יכול להביא להם את הניצחון בבחירות בשל הפופולאריות שלו ובנוסף ניצחון שכזה יביא את ישראל במבוכה, מאחר והמנהיג הנבחר של הרשות, האיש שאתו תידרש ההנהגה הישראלית לנהל משא ומתן, יושב בכלא הישראלי. מצב אבסורדי שכזה, לדעת הפלשתינים, ייאלץ את ישראל לשחרר את ברגותי (גם כתוצאה מלחץ בינלאומי שהרי אז הוא כבר יהפוך לנלסון מנדלה פלשתיני) והוא ישוב עטור תהילה לרמאללה ולעזה.

בתנועת הפת"ח יש המפחדים מכוחו הרב של ברגותי ומנסים להצניע אותו במהלך מערכת הבחירות, כך שהתעמולה של הפת"ח במערכת הבחירות מבוססת על קידום תנועת הפת"ח בידי אנשי המנגנון, ומצד שני סביב דמותו של ברגותי, תעמולה שנאמניו הרבים מבצעים בשבילו. התחושה ברחוב הפלשתיני היא כי אנשי הדור הוותיק בפת"ח הם מושחתים, אנשים שגזלו כסף רב מהעם הפלשתיני בכדי לשדרג את רמת חייהם זאת בזמן שלא נטלו חלק פעיל באינתיפאדה. לעומתם נתפסים אנשי הדור הצעיר כאנשים ישרים שהקריבו עצמם (וברגותי כדוגמה בולטת) בכדי להגיע להישגים במלחמה נגד ישראל.

אבו-מאזן. מקווה לטוב (צילום: מחלקת המדינה האמריקנית)

החמאס - לאן?

תנועת החמאס היא התנועה השנייה בגודלה ולמעשה מפלגת האופוזיציה החשובה ביותר כיום. התנועה מעמידה בראשה את איסמעיל הנייה ומחמוד א-זאהר, שניים שפיארו (ועדיין מפארים) את רשימות החיסול הצה"ליות, ולאחר חיסולם של בכירים מהם כגון אחמד יאסין ורנטיסי הם התקדמו במעלה המנגנון. בשל האנרכיה בגדה וברצועה, נהייתה החמאס לתנועה שמבטיחה כי היא זו שתייצב פוליטית את הרשות באם יינתן לה הכוח. בשנה האחרונה מיעט החמאס להתעמת עם ישראל וניצל את תקופת השקט היחסי,כמו גם את הנסיגה מעזה בכדי להתחמש ולהתחזק בזמן שהארגונים הבולטים האחרים, חללי אל אקצה והג'יאהד האסלאמי, המשיכו בפעילותם נגד ישראל.

עניין נוסף שיתבהר בתקופה הקרובה, הוא נטילת העצמאות של אנשי החמאס ברשות מההנהגה בדמשק בראשות חאלד משעל. משעל, שערך לאחרונה מסע ביקורים באיראן ונמצא עם האיראנים בתיאום מלא, קרא לחמאס להגביר את הפיגועים כנגד ישראל, קריאה שלא זכתה להיענות רבה. כיום מבין החמאס ומבינים זאת מנהיגיו, כי הוא נמצא בעמדה לשדרג את מעמדו ברשות ואף לזכות להכרה בינלאומית, באמצעות הבחירות למועצה המחוקקת. כגודל הישגו בבחירות, כך מידת הניתוק והעצמאות מהסניף הסורי שלו. כל עוד לא הייתה תנועת החמאס מעורבת בניהול הרשות, היא נזקקה לגיוס כספים מסיבי מחו"ל וכידוע בעל המאה הוא בעל הדעה. ניצחון בבחירות יפתח בפני החמאס את הגישה לתקציב הפלשתיני שחציו בא ממדינות המערב, והתלות הגבוהה באנשים מסוגו של משעל תפחת. אין הדבר אומר כי החמאס ברשות יתנתק מהחמאס בחו"ל, אלא רק שמרכז הכובד של ההנהגה יעבור כולו לשטחי הרשות, לתוך הבניין של המועצה המחוקקת.

מועמד אחר בבחירות לרשות הוא מוסטפה ברגותי, קרוב משפחה של מרוואן ברגותי שהתמודד בעבר כנגד אבו מאזן והגיע למקום השני במירוץ לבחירת יו"ר הרשות. ברגותי מעונין להילחם בשחיתות ברשות ונהנה מתמיכה קטנה בקרב הפלשתינים. גם הרשימות הותיקות כגון החזית העממית והחזית הדמוקרטית, מנסות לזכות במקצת מן הפירורים שישאירו אחריהם הפת"ח והחמאס, כאשר מנהיג החזית העממית אחמד סעדאת יושב בכלא (ביריחו), על חלקו בתכנון הרצח של השר רחבעם זאבי, ומנהל את הקמפיין משם.

אז מה יהיה?

רבים בישראל תוהים מה יהיו תוצאות הבחירות ובעיקר – מה תהיה מידת ההשפעה של התוצאות עלינו. נראה כי סימן השאלה הגדול לגבי עצם קיום הבחירות הוסר בהנחה וסוגיית ההצבעה במזרח ירושלים אכן נפתרה, וניסיון לדחות את הבחירות עכשיו יביא להתנגשות אלימה בין החמאס לרשות, כשדווקא החמאס הוא הכוח החמוש בצורה טובה יותר. בבחירות עצמן על אף עליית קרנו של החמאס, ההערכה היא כי הפת"ח הצליח ללכד את השורות וכי המועמדים שלו הם לא מושחתים ואף פופולארים מאוד, ובל נשכח כי בעיני הפלשתינים ניצחון הפת"ח ובחירתו של ברגותי הוא מקור למבוכה ולחץ לישראל לא פחות מניצחון החמאס, ולכן יהיה זה הפת"ח שיזכה בבחירות.

תהא התוצאה אשר תהא, העימות בין הפת"ח ובין החמאס הוא בלתי נמנע. ניצחון הפת"ח ייאלץ את ברגותי,דחלאן ורג'וב, להתעמת צבאית עם החמאס ולפרקו מנשקו, לא בשל הפיגועים שהוא מייצר כנגד ישראל, אלא בשל האיום שלו על השלטון.

ניצחון לחמאס יבשר עידן חדש בהנהגה וחילופי גברי בעמדות הכוח, שינוי שלא יתקבל בברכה על ידי האנשים החזקים בפת"ח, שינוי ממנו יתעלמו ארגוני הפת"ח בשטח כדוגמת חללי אל אקצה. העימות עשוי להסתיים ללא תקלות באם ההנהגה תשכיל לבצע זאת בצורה מהירה, אך רוב הסיכויים מורים על כך כי המלחמה בשטחי הרשות בין הפלגים רק תחריף עם הזמן.

---

לדף הבית

הדפסה

שלח תגובה לעורך

---