השתלטות המיליציה המוסלמית בסומליה על עיר הבירה מוגדישו ביוני האחרון, העלתה חששות במערב באשר להפיכתה של סומליה למדינה דמוית טאליבן חדשה. בימים האחרונים מגבירה המיליציה את הלחץ שלה על כוחות הממשלה האחרונים, כהכנה לקראת כיבושה של כל המדינה.  

סומליה, מדינה השוכנת בקצה המזרחי של אפריקה, המשיקה בגבולה הדרומי לקו המשווה וגובלת בקניה ואתיופיה ממערב, הוקמה כאיחוד של מושבות קולוניאליסטיות אשר נשלטו ע"י איטליה ובריטניה – זו האחרונה שלטה על האזור הצפוני, עד שנסוגה ב-26 ביוני 1960. 5 ימים לאחר מכן, ב-1 ביולי 1960, אוחד השטח המשוחרר עם המחוזות הדרומיים שהיו בשליטתם של איטליה, וסומליה המאוחדת, חלומם של התושבים שחיו תחת שלטון קולוניאליסטי, הפך למציאות.

השנים שהגיעו לאחר מכן, הוכיחו כי חלומות לחוד ומציאות לחוד – השלטון במדינה הצעירה מעולם לא התייצב – הנשיא השני, אבדיראשיד אלי שרמרקה, חוסל ע"י שוטר סומלי ב-15 באוקטובר 1969. שרמרקה הובא לקבורה ב-20 באוקטובר, ויום לאחר מכן בוצעה בסומליה הפיכה צבאית שקטה ומפקד הצבא, זיאד בארה, תפס את השלטון והמשיך להחזיק בו במשך 22 שנים.

במשך 22 שנות שלטונו, נחשב בארה לאחד הרודנים הקשים של אפריקה - אלפי סומלים נכלאו ואף חוסלו בידי שליחיו. בארה ערך לעצמו פולחן אישיות- דיוקנו הופיע בכל קרן רחוב במדינה בימי שלטונו. בשל חלומו הגדול על סומליה הגדולה - שילוב של סומליה עם ג'יבוטי, ומחוזות באתיופיה ובקניה - נגררה סומליה למלחמה עקובה מדם עם אתיופיה בשנים 1978-1977 שהסתיימה בתבוסתה של סומליה ובמותם של 12,000 סומלים לפחות. יתרה מכך, במלחמה זו נמחק הצבא הסומלי כמעט לחלוטין וכך נחלש השלטון המרכזי, חולשה ממנה לא הצליח להתאושש עד היום.

מלחמת סומליה-אתיופיה הביאה לתחילתה של מלחמת אזרחים בסומליה, הנמשכת ברציפות, במתכונת כזו או אחרת, מאז ועד היום. התבוסה לאתיופיה גם בישרה על שינוי במדיניות החוץ הסומלית. עד המלחמה, הייתה סומליה מעין גרורה סובייטית ובארה, שהתאמן בימיו כקצין עם קצינים רוסיים, ניסה ליישם שיטות סובייטיות במדינתו. בזמן המלחמה, החליטו בריה"מ וקובה לתמוך במנגיסטו האתיופי, מי שעתיד היה להשליט משטר קומוניסטי נוקשה באתיופיה עד 1991, ובארה העביר את תמיכתו לאמריקנים שגמלו לו בסיוע בסך מאה מיליון דולר בשנה, בכסף ובנשק.

העם הסומלי מורכב מכמה שבטים גדולים אשר מחויבים לאנשיהם יותר מאשר למדינה. בארה חשש משבטים אלה שהחלו להראות סימנים של חוסר אמון בו ורדף אותם באכזריות, תוך שהוא מקים יחידות חיסול על טוהרת השבט שלו למלחמה בם. למרות פעילותו זו, שהפכה אכזרית ועקובה מדם במהלך שנות ה-80, התמיכה והמימון האמריקני בו – נמשכו.

סומליה מתפרקת

זיאד בארה הודח לבסוף ב-26 בינואר 1991, במסגרת מלחמת האזרחים שבה הכריזו מנהיגי "סומלילנד" - האזור הצפון-מערבי, הבריטי לשעבר - על עצמאותם (שלא זכתה להכרה בעולם). מאז אותו יום, משתוללת בסומליה מלחמת כל בכל המנוהלת ע"י מפקדי מיליציות מקומיות. ב-15 שנות המלחמה קרס השלטון המרכזי, הופסק השימוש במטבע הלאומי והמדינה, שאוחדה לה יחדיו רק ב-1960, חדלה, הלכה למעשה, מלהתקיים.

מלחמת האזרחים שרק הלכה והחריפה, הביאה את מועצה"ב של האו"ם להורות על שליחת כוחות צבא, בפיקוד אמריקני, במבצע "השבת התקווה", שנועד להשיב את הסדר על כנו, בעיקר בדרום. הכוחות הבינ"ל נחתו בלב הקלחת ומצאו עצמם מותקפים ע"י המיליציות השונות, בעיקר במוגדישו עצמה, ולאחר שספגו עשרות הרוגים - בקרב המפורסם במוגדישו בו הופלו מסוקים אמריקנים ואף תועד אח"כ בסרט בלק הוק דאון, נהרגו 18 אמריקנים, 73 נפצעו, ובקרב הסומלים, על פי ההערכות, נמנו בין 500 ל-1000 הרוגים - החליטו לבסוף לעזוב את סומליה, לא לפני שהכריזו על אמברגו נשק וסנקציות נוספות, המונעות כיום מכוחות זרים להיכנס למדינה.

בשנת 1998 הכריז חלק נוסף בסומליה, בצפון מזרח המדינה, על אוטונומיה משל עצמו תחת השם "פונטלנד". בשלב הזה הפכה סומליה למעין "אנארכיה פדרטיבית"- הצפון חולק לשתי מדינות/אוטונומיות ושאר חלקי המדינה חולקו בין מנהיגי מיליציות, בדרך כלל על פי חלוקה בין השבטים הגדולים. מנהיגי המיליציות הקימו מנהלה אזרחית שסיפקה שירותים לתושבים שבאזורם וההתנגשויות בין המיליציות הפכו לפחות תכופות מבעבר. בין המיליציות קיימת מעין ברית - הן יתאחדו במידה וייכנסו כוחות זרים למדינה. הפרדת הכוחות לא שרדה זמן רב, עם התחזקותם של כוחות חדשים בקרן אפריקה.

מוגדישו - קרבות עקובים מדם הבריחו את כוחות האו"ם. צילום: משרד ההגנה

בין לאדן מתערב

השפעתה של אל קעידה במזרח אפריקה ניכרה במהלך שנות ה-90 בכמה פיגועים כנגד שגרירויות אמריקניות. אחת המיליציות בסומליה – "מועצת המשפט האסלאמית העליונה" החלה להתחזק בבירה מוגדישו כבר בסוף שנות ה-90. התחזקות המיליציה הזו יצרה מצב חדש ובו התאחדו שאר המיליציות בכדי להילחם בה. הסיוע הפעיל של אל קעידה למיליציה המוסלמית, הביא לכך שידה הייתה על העליונה לבסוף וב-5 ביוני 2006 הצליחה המיליציה להשתלט סופית על מוגדישו הבירה וכן על ערים נוספות במרכז ובדרום המדינה.

מול המיליציה הזו עומדים כרגע כוחות הממשלה החלשים המנסים למצוא דרך להשיב את הסדר למדינה. מנהיג אל קעידה, אוסמה בין לאדן, כבר הכריז בעבר כי סומליה היא יעד מרכזי במלחמת האסלאם במערב.

בינתיים, המצב הביטחוני בסומליה מחמיר- מכונית תופת שהופעלה השבוע בעיר באידואה, אמנם פספסה את הנשיא עבדאללה יוסוף, אך הותירה 11 סומלים הרוגים, ביניהם גם אחיו הצעיר של הנשיא. באותו יום אגב, נרצחה בסומליהגם נזירה איטלקיה, ככל הנראה כהד לנאומו של האפיפיור שנתפס כמעליב בקרב מאמינים מוסלמיים.

האיחוד האפריקני

לאור המלחמה הלא נגמרת, מנסות שבע מדינות אפריקניות ובראשן אוגנדה, לבנות כוח לוחם בן 3500 חיילים בכדי להגן על העיר באידואה הנמצאת צפונית למוגדישו ובה שוכנת הממשלה כיום. ההערכה היא כי בזמן הקרוב ינסו הכוחות האסלאמיים, מייד לאחר שיסיימו להילחם בכיסי התנגדות באזורים שבשליטתם, להמשיך צפונה לכיוון באידואה, מאחר וזו העיר האחרונה בסומליה הנשלטת על יד הממשלה. נפילתה של באידואה תהפוך את סומליה למדינה הנשלטת על ידי ארגון הנחשב למקביל לארגון הטאליבן בתפיסתו הדתית.

שני מכשולים עומדים כרגע בטרם יישלח הסיוע לממשלתה של סומליה - המכשול הראשון הוא עלויות השליחה וההפעלה של הכוח, הנאמדים בכ-34 מיליון דולר. המימון אמור להגיע מתקציבו של האיחוד האפריקני, אך כרגע הוא מעוכב. המכשול השני הוא העובדה כי מבחינה חוקית אסור על כוחות זרים להיכנס לסומליה מאז 1995, בשל האמברגו של האו"ם.

מי שממתין להגעתם של כוחות מערביים לסומליה בדמות משימת או"ם חדשה – מבזבז את זמנו – לא זו בלבד שהשנאה של הסומלים למערביים היא רבה והגעתם תאחד את הסומלים נגדם, הרי שגם כך רוב הצבאות המערביים מתוחים עד קרוב לקצה יכולתם במספר רב של משימות בעיראק, באפגניסטן, בבוסניה בלבנון ובעתיד הקרוב, כנראה גם בדארפור.

הכוחות האפריקניים, הצפויים להגיע במוקדם או במאוחר, לא צפויים ללקק דבש - המיליציה המוסלמית הכריזה כי פתחה בתהליך גיוס של סטודנטים למטרות ג'יאהד כנגד כוחות זרים שייכנסו למדינה, בין אם אפריקנים ובין אם הם מערביים. "סומליה שייכת לסומלים" לשון ההודעה.

נשיא סומליה, עבדוללאי יוסוף אחמד - ניצל מנסיון התנקשות. צילום: ממשלתי

הזווית האתיופית

בזמן שבסומליה ממתינים לשלב הבא בלחימה, באתיופיה מתבוננים בדריכות – המדינה, שנותרה ללא מוצא לים (לאחר שאיבדה אותו לאריתריאה), נעזרת כיום בנמלי הים של אריתריאה וסומלילנד בכדי לייצא ולייבא סחורות. מבחינת האתיופים, התקדמות של מיליציה מוסלמית לכיוונה של סומלילנד, היא בבחינת קזוס בלי, והצבא האתיופי ייאלץ להתערב במידה ואירוע כזה ייצא לפועל.

אתיופיה שומרת על יחסים קרובים עם ארה"ב, שאף היא אינה מרוצה מהצלחת המיליציה האסלאמית הנתמכת על ידי אל קעידה. מנהיגי המיליציה, המודעים לנפיצות המצב מעוניינים בתפיסת השטח אך אינם מעוניינים לספק סיבות נוספות לגורמים חיצוניים לפלוש לסומליה. לכן, עיקר יהבה של המיליציה האסלאמית בשלב זה היא בהשתלטות על שטחים בצפון שאינם נוגעים לאתיופים, ואינם מאיימים עליה.

העיתוי הוא הכול, יודעים במיליציה האסלאמית - מידת יכולתו של העולם להתערב בנעשה בסומליה קטנה בהדרגה, עת נוספים מוקדים חדשים של סכסוך מדי כמה חודשים. יכולתם של ארגוני הביון המערביים לסייע לכוחות הממשלה הם מוגבלים, וכרגע נראה כי רק הצבא האתיופי מסוגל למנוע מהמיליציה להשתלט על כל סומליה.

ב-20 בספטמבר נחטפו שני עובדים של הצלב האדום באוגדן, זירת המלחמה ההיסטורית בין אתיופיה וסומליה המאוכלסת בעיקר בסומלים, ופעילות הארגון נפסקה לראשונה מאז 1995.

למרות זהירותם המופגנת של מנהיגי המיליציה האסלאמית מלפגוע באינטרסים אתיופים, באירועים אלימים רבים, כולל פיגועים שהתרחשו באתיופיה בתקופה האחרונה, נמצאים טביעות האצבע של המיליציות הסומליות השונות. התגרות אחת יותר מדי, עלולה לגרור את הצבא האתיופי אל תוך הקלחת, לפני שתספיק המיליציה האסלאמית לבסס את אחיזתה בכל השטח.

---

לדף הבית

הדפסה

שלח תגובה לעורך

---