יורם המזרחי, מקים ומפקד רצועת הביטחון המקורית ב-1978, ממשיך לנתח את מחדלי מלחמת לבנון השנייה. המזרחי דן בכשלון בטחון השדה והטמעת השפה הערבית לשימוש מודיעיני, בכתבה תשיעית בסדרה.  

בשנת 1999 נפגשתי עם לבנונים שהשתייכו למליציה הוותיקה באד"ל, ובהם שיעים, כולל יוצאי אל-חיאם וגם אחיו של בכיר בחיזבאללה, שלמיטב ידיעתי מיהר להצטרף לארגון ימים ספורים אחרי הנסיגה הישראלית של שנת 2000 . האיש, שבעבר שרת בצבא לבנון והיה בעל קשרים עם המודיעין הישראלי, דיבר עברית שרכש במשך 23 השנים שחלפו מאז 1977 ותום מלחמת- האזרחים הלבנונית, שפתחה נוכחות קבע של צה"ל בדרום.

שאר משתתפי המפגש, נוצרים מרונים, שלטו בעברית "כגשר-לשון עם הישראלים" שבדרך כלל אינם דוברי ערבית. כאן המקום לציין ששישים שנה אחרי הקמת ישראל, הערבית נחשבת בעיני הישראלי המצוי שפה נחותה, שעיקרה קללות עסיסיות, סלנג שעטנז עברי - ערבי ויכולת להידבר עם מלצר כדי להזמין צלחת חומוס. הבנת משמעות הערבית כשפה מרחבית וסמן תרבות ועוד יותר, צוהר להבנת הנעשה בעולם הטרור והגרילה ,נשארה כשהייתה... נושא בעדיפות נמוכה.

חשיבות ידיעת שפת היריב

עניין השפה עלה גם ממה שלמדתי מאחד האורחים שבאו למפגש 1999 בצפון,כאשר שבע שנים אחר כך ניהלנו שיחת טלפון מקנדה לכפרו בספר הלבנוני. חברי העיר ברמזים, שהעברית שימשה כמובן מאליו את החיזבאללה לצורכי איסוף מודיעין ומבצעים כאחד. בימים שאחרי מלחמת הזוטא בדרום- לבנון ,כשסיפורי לוחמים ישראלים הגיעו לידיעת הציבור, התעוררו בקרב כמה "ערביסטים" משלנו ספקות אם בישראל העריכו סוף סוף את משמעות "הפתיחות הסחבקית" הממושכת כפי שעוצבה במשך השנים במגעינו עם הלבנונים ובכלל זה שיתוף הפעולה הרחב עם תושבי הדרום.

יש להביא בחשבון שנוסף למי ששרתו בימי המובלעות ונחשבו מקורבים לצה"ל או שהיו סוכני יחידת המודיעין 504, נכללו במערכת שותפים נוצרים, שיעים, סונים ודרוזים שאיישו את צבא-הדחלילים שהוקם אחרי מלחמת 1982 (צד"ל) וסופו שקרס בתוך שעות מרגע הפינוי הישראלי. הנכס שנותר בלבנון אחרי קריסת הפטה-מורגנה שנקראה צד"ל, היה איפה הכרת ישראל, ידיעת צה"ל ושליטה בעברית.

היכן בטחון השדה

בסוף 2006 ביקר בקנדה אחד מלוחמי החיזבאללה, שבין השאר נפגש עם שיעים-קנדים להם סיפר מנפלאות "המלחמה בציונים". באחת ההזדמנויות, כשדיבר במסעדת- שווארמה בבעלות שיעי מהבק'ע, שמעתי שהאיש וחבריו הבינו, ללא צורך בתרגום, הרבה ממה ששמעו, ופענחו מתעבורת הקשר של צה"ל, הכירו היטב את מילות הסלנג הצבאי-ישראלי וחילופי דברים שנאמרו או נצעקו, במהלך הלחימה בשטח הבנוי.

בין דוברי העברית הלבנונים, יש לא מעט שלמדו באולפנים, או קורסים שונים בחסדי מדינת-ישראל ( בעניין דומה: באמצע שנות השמונים, כאשר התגוררתי בקהיר, נדהמתי לגלות שכל משתתפי קורס העברית שנערך במרכז המדעי ישראלי בקהיר היו קציני מודיעין, או שירותי הביטחון המצרי. דבקותם בלימוד השפה הוכיחה מעשה טמטום אופייני לטיפוס הישראלי המיוחד של "השחצן- המתרפס" שהוא בעל חיים שאין שני לו בתבל!).

כיום אין ספק שמבחינה מודיעינית היה לאנשי חיזבאללה דוברי ושומעי עברית חלק חשוב בגרימת הנזק ליחידות צה"ל ולעורף הישראלי כאחד. למשל: בחירת מטרות לירי רקטות ותכנון מבצעי-טקטי תוך כדי קרב .כל אלה ועוד הם יתרונות המנוצלים על ידי היריב, הער למשמעות האווירה המתירנית-אווילית של צה"ל החדיש, בו לא נותרו הרבה סודות או למרבה הכלימה מי שישמור עליהם.

צילומי חדר תצפית של החיזבאללה, שנתפס בכפר מייס- א- ג'בל ובו סורקי תדרים, מכשירי קשר וציוד אחר שסייע להאזין, לנתח ולהעריך נכון את עצמת צה"ל ומהלכיו בגזרות הגבול - הם כגל-עד לטיפשות וחוסר הזהירות של צה"ל, שכמו בתאוות הרס עצמי הזניח את ביטחון-השדה שהוא הכרח לא נעים, אך חלק משולב בכוננות והערכות למלחמה.

גורמים כאלה קבלו תאוצה בשנים האחרונות, בהן חלה צה"ל בחיידק השפע- האמריקני, שמסימניו צעקנות, רברבנות של "אנחנו הטובים ביותר בעולם" ושאר שקרים עצמיים שמחקו כל זכר לתפיסת ביטחון-שדה מהעבר. שמות יחידות ומפקדיהן הותרו ללא פיקוח, סמלי יחידות או תגים נמכרים אפילו באינטרנט, ומי שרוצה לדעת על מיקום או מספר יחידות רקטות או טילים, די שיבקר בבתי- קפה ומסעדות הפזורים ברחבי המדינה, שם יוכל לעיין בסד"כ הצה"לי כפי שניתן לקרוא מתעודות הוקרה ומכתבי הערכה בזכות תרומת הקיוסקאי ומוכר הפלאפל הפלוני ששלח מגש בורקאס "לערב יחידה" בבסיס נשק אסטרטגי כזה או אחר.

על אלה בא מנהג הקפת מחנות ומאהלים עם יער דגלים צבעוניים, ושלטים רברבניים המסמלים בדיוק מי שוכן במחנה, או תופעות ראווה אחרות, הכל נורמה של צבעוניות המתאימה לצבא מעידן המלחמות- הפוניות, ולא לצבא במאה ה-21. אין ספק שבכל הקשור לצעקנות והתערטלות עולה צה"ל אפילו על מוריו האמריקנים.

מי שבוחן את אירועי קיץ 2006 מזווית הראייה של החיזבאללה והגרילה הפלשתינאית למשל, מצרף כל אלה ומקבל פסיפס קל לחיבור, תמונה נכונה וחיונית לא רק לאיסוף מודיעין עוין אלא גם מודיעין בזמן אמת. מניסיוני כאורח ומרצה בצבאות שונים, מערביים, מזרח-תיכוניים ואפריקניים, נראה בעיניי צה"ל המצועצע, כצבא שהשיל כל תו של זהירות, חסיון שמירת סוד או נצירת הפתעה.

על רקע זה ניתן לברך דווקא על מה שהחיזבאללה טרם הספיק ללמוד וליישם, שכן עם מעט יותר תשומת לב לנעשה בחצר המלך העירום מקו-הצפון עד חוף הים הלבנוני, נס הוא שעמד לישראל, על שהחיזבאללה לא עשה לצה"ל יותר ממה שבעברית פשוט נקרא... "להכניס".

הכסת"ח

עוד העיון בפריסת חוסר האחריות נמשך, מתכוננים הרמטכ"ל ועוזריו לחטוף כמה מכות נוצה שלכל היותר יגרמו לדגדוג קל וצחוק מהסוג של "שוב עבדנו עליהם בעיניים". בין המתכוננים למכות אבהיות מלאות הבנה למר גורלם, נמצא הרמטכ"ל רא"ל דן חלוץ, האיש שבא לצבא מהחיל היותר מהוקצע ואולי נדהם מגודל המשימה, כאילו היה איש כחול מהמאדים, או גנרל וולף במעיל אדום ופיאה נכרית כסופה שנפל בין פראי האדם של אספסוף לוחמי החירות האמריקאים.

מפקד הצבא, שכידוע מצא פנאי לטיול יחצ"נות עם כתבת הטלוויזיה אילנה דיין, כל זה בעוד התותחים יורים והמוזות התקשורתיות חוגגות, לא למד הרבה. די לסקור הפגמים המוזכרים בפרק זה ולהבין שהצבא בהנהגתו במצב גרוע. כך היה בימי קודמו וגם מי שהיה לפניו.

לשמחתי קראתי באחד העיתונים על הוראות משמעת חדשות לחיילות כפי שיצאו מהמטה הכללי. מהר מאוד למדתי שמדובר באיסור נעילת נעל לא תקנית, נשיאת ילקוט שהוא ח"ו מתוצרת אזרחית וחידוש מופלא של... צעיף שחור, "צ'אדור עברי" שחיילות צה"ל יענבו באופנה המעוגנת בפקודות מטכ"ל. ההיסטוריה מלמדת שכאשר מלכת צרפת, הנסיכה האוסטרית מרי אנטואנט , שמעה שההמון זועק ללחם, טרחה להציע... "שיאכלו עוגות".

ההבדל הוא ששר ההיסטוריה הוביל את המלכה ובעלה השוטה מהארמון ישר לבמת הגיליוטינה ואילו בצה"ל נוהגים כידוע במידת רחמים יהודית של "שמע, הוא בחור טוב" שאחריה מתחשבים במסכן, שכפרפרזה לשיר גבעת התחמושת 1967 יוכל לדקלם "לא יודע מה הם מתלוננים, בסך הכל רציתי שלטלוויזיה יהיה מה להראות...

המשיכו לחלק י' של הסקירה: האתגר של אשכנזי

יורם המזרחי הוא בעל הבלוג G2Analyst
המאמר נכתב במיוחד לסיקור ממוקד (אין להעתיק, לתרגם ולהפיץ ללא רשות המחבר).

---

לדף הבית

הדפסה

שלח תגובה לעורך

---