חיפוש :
  
ה-IRA האמיתי
סיקור ממוקד פרויקטים מיוחדים ארגוני הטרור
פורסם : 07/04/2006, 00:00
אלון לוין ויובל בוסתן

ארגון ה-IRA, ראשי תיבות של "הצבא האירי הרפובליקני", ידע פרישות ופילוגים רבים לאורך שנות פעילותו – הארגון, אשר הוקם על מנת להשיג עצמאות לעם האירי מהבריטים, הפך לארגון טרור האחראי למותם של כאלפיים אנשים באיים הבריטים ב-30 השנים האחרונות.  

האי האירי, השוכן מערבית לאנגליה וסקוטלנד היה עד 1922 מקשה אחת מבחינה מדינית והשתייך כולו לאימפריה הבריטית, שהייתה בשיא התפשטותה הטריטוריאלית.

מאז, חולק האי לשני אזורים- האזור הדרומי, המכונה בפשטות "אירלנד", או "אירלנד החופשית", משתרע על שטח של כ-70,000 קמ"ר, המהווים כ-83% מן האי, בהם חיים בו 4.1 מיליון בני אדם.

האזור הצפוני באי מכונה "צפון אירלנד" הוא חלק מהממלכה הבריטית, החולש על שארית שטחו של האי, כ-14,000 קמ"ר, בו חיים 1.7 מיליון בני אדם, מחציתם סביב העיר בלפסט.

מקור האירים

מקור האירים בעם הגאלי שחי גם במספר מקומות ברחבי באירופה, כולל צרפת וספרד, וליתר דיוק בקלטים - השבטים הגאליים שהגיעו לאירלנד במספר גלי התיישבות שהתפרסו על פני כ-700 שנה, החל בסביבות 800 שנה לפני ספירת הנוצרים.

במאה ה-5, היה זה פטריק הקדוש, פטרונה של אירלנד, שהפיץ את הנצרות הקתולית ברחבי האי. שני המאפיינים האלה, התרבות הגאלית (שפה, שירה וכדומה) לצד הדת הקתולית, נותרו המאפיינים החשובים בתרבות האירית עד היום ובכך הם מבדלים את האירים מן התרבות האנגלית.

בשנת 1172, המלך הנרי ה-2, מלכה של אנגליה, הפך למונרך גם באירלנד וסימל בכך את תחילת הכיבוש האנגלי (השנוא עד מאוד בפולקלור האירי יש לומר), כיבוש שנמשך ברציפות עד לעצמאות החלק הדרומי 750 שנים מאוחר יותר ועודנו קיים בימינו בחלקו הצפוני של האי.

האירים בעיני עצמם

ההיסטוריה האירית, כפי שהיא משתקפת בהיסטוריה הכללית ובוודאי בפי האירים, הייתה רצופה סבל וצרות, שנבעו ממספר גורמים:

הראשון - הכיבוש הבריטי שהיה נצלני ואופיין בגילויי גזענות כלפי האירים שהצטיירו בעיני האנגלים כאיכרים עלובים.

השני - הפיתוח הכלכלי האיטי באי, שמקורו בין היתר, באורחות החיים של החברה השמרנית והאדוקה בדתה.

והשלישי - הרעב באירלנד,בעיקר בשנות ה-40 של המאה ה-19, ממנו לא התאוששה האוכלוסייה האירית עד היום – המשבר, אשר נגרם כתוצאה ממיסים כבדים והגבלים על קרקעות שהטילה אנגליה על החקלאים האירים, גרם למחסור חמור במצרכי מזון בסיסיים בכלל ובתפו"א, המאכל הנפוץ בתפריט האירי, בפרט. לאחר משבר זה, התדלדלה אוכלוסיית האירים, אשר מנתה עד אז 7 מיליון, ב-2 מיליון לפחות – כמיליון אירים מתו ועוד כמספר הזה לפחות היגרו לארה"ב, קנדה ואוסטרליה.

הרעב הגדול באירלנד המשיך להכות במדינה שאיבדה רבים מצעיריה עוד שנות יובל אח"כ, ועוד מיליון אירים נוספים היגרו לארה"ב וקנדה. במשך כל אותו זמן, ניסו האירים לפעול להשגת אוטונומיה מהאנגלים השנואים אך נענו בדיכוי קשה מצדם. בשל כך, החליטו האירים לבסוף ללכת על כל הקופה במאבקם לעצמאות.

מלחמת העצמאות האירית

מלחמת העצמאות האירית החלה בשנת 1916, בזמן שאנגליה כבר הייתה שקועה במלחמת העולם הראשונה, והגיעה לסיומה בשנת 1922, עם הכרזתם של 26 מחוזות איריים על עצמאות כחלק מהסכם שנחתם עם הבריטים. ששת המחוזות הצפוניים, אשר אוכלסו בעיקר באוכלוסייה פרוטסטנטית, ביקשו להישאר תחת הכתר הבריטי.

מלחמת העצמאות האירית הייתה בעיקרה מלחמת גרילה, לתוכה נשאבו אזרחים משני הצדדים- תומכי הרפובליקה ולויאליסטים לכתר הבריטי, ובסיומה נספרו כ-1,200 הרוגים מהצד האירי ועוד כמחצית מן המספר הזה בקרב הצבא הבריטי ובני בריתו הפרוטסטנטים, אשר הצטרפו למאבק נגד האירים-הקתולים, איתם הם מסוכסכים שנים ארוכות.

מקור השנאה בין הקתולים לפרוטסטנטים, מקורו עוד בתקופה שבה הנרי ה-8 החליט למרוד בכנסיה הרומאית ולהקים את הכנסייה האנגליקנית. בשנים שלאחר מכן, הוא ויורשיו ניסו לכפות על האירים, ללא הצלחה כמעט, את הדת החדשה.

הפרוטסטנטים באירלנד, כופרים בעיני הקתולים, נתפסו לאורך ההיסטוריה האירית עד ימינו, כמי שפועלים בשיטות מיסיונריות חלקלקות בכדי להפוך את הקתולים לפרוטסטנטים, בעוד שהפרוטסטנטים מצדם, ראו בקתולים בני דת מפגרת.

(Stock.Xchng איור מחאה נגד פעולות הארגון (צילום

גיבורי ה-IRA

מלחמת העצמאות האירית הציגה לעולם לראשונה את ארגון הגרילה ה-IRA, שיורשו בעל אותו השם, יעבור לעשות שימוש בשיטות טרוריסטיות בשנים שלאחר מכן.

מנהיגי ארגון הגרילה היו לגיבורים ששמם נישא בפי כל - איימון דה ולרה, לימים מנהיג הרפובליקה האירית, ומייקל קולינס, הלוחם עז הנפש, הצית את דמיונם של רבים (ביניהם גם ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר, שבימיו כאחד ממפקדי הלח"י, היה שמו המחתרתי מיכאל, ע"ש אותו מייקל קולינס).

קולינס חוסל בזמן מלחמת האזרחים בידי פורשי ה-IRA, שרצו בהמשך הלחימה למען שחרור שאר 6 המחוזות (בשנת 1996 אגב, יצא לאקרנים סרטו של ניל ג'ורדן "מייקל קולינס" בכיכובו של השחקן ליאם ניסן המגלם בסרט את דמותו של קולינס).

גם לאחר השגת העצמאות כאמור, השקט לא בא לאירלנד כל כך מהר והיא נפלה לתוך מלחמת אזרחים בין תומכי העצמאות לבין אלה שרצו להמשיך ולשחרר גם את צפון האי. המלחמה עלתה בחייהם של אלפים נוספים והוכרעה שנה לאחר מכן, בניצחונם של תומכי העצמאות.

פורשי ה-IRA , שמעתה יכונו רק הם ה-IRA, המשיכו לאורך שנות ה-20 וה-30 במאמציהם להפיל את השלטון האירי הנבחר, שבו ראו מדכא ובוגד במטרה האירית "האמיתית".

במקביל, החלו לפעול אנשי ה-IRA בצפון אירלנד (למעשה עד שנת 1969), כמגני המיעוט הקתולי מפני הרוב הפרוטסטנטי. בשנת 1969, לאחר ויכוח אידיאולוגי, התפצל הארגון, והפלג הקיצוני יותר החל במלחמת טרור וגרילה כנגד הבריטים והתושבים הפרוטסטנטים, שבמידה מסוימת נמשכת עד היום.

ההתקוממות בצפון-אירלנד

הסלמת המאבק בבריטים מצד אנשי ה-IRA החל בשנת 1969, הביא להרג של כמעט 2,000 בני אדם, מחציתם אזרחים, אשר נפגעו בפעולות הארגון כנגד הצבא הבריטי וכן כנגד אזרחים פרוטסטנטים.

ה-IRA העביר את אנשיו בסדרה של אימונים בחבלה, ירי ויכולות לחימה נוספות. המימון הושג בעזרת הגולה האירית הענפה (34 מיליון אזרחים אמריקנים הם ממוצא אירי).

עיקר יכולות הארגון הושגו בזכות שיתוף פעולה עם ארגוני טרור, בד"כ פלשתינים וכן מדינות טרור - בשנות ה-70 וה-80, הסתובבו אירים רבים מהארגון בלבנון ובלוב ונטלו חלק גם בפעילות הטרור המקומית. היו אלה שנות פריחה לטרור הבינלאומי בגרסתו החילונית, ואנשי ה-IRA מילאו תפקיד בולט בתקופה זו.

הבריטים מצידם כבר לא היו אימפריה, אך עדיין סירבו להיכנע לדרישות הקתולים בצפון והגבירו מצדם את המאבק ב-IRA. בין היתר עשו הבריטים שימוש ביחידת העילית הידועה שירות האוויר המיוחד או בשמו המוכר ה-SAS, יחידה שקבעה סטנדרטים רבים בתחום הלוחמה המיוחדת ושיטותיה, כמו גם סיסמתה "המעז מנצח", אומצו על ידי יחידות עילית אחרות כמו סיירת מטכ"ל הישראלית.

ה-SAS קיבלו חירות נדיבה מצד הממשלה הבריטית בכדי לפעול כנגד האירים במדיניות שכונתה גם "לירות על מנת להרוג" (shoot to kill) ולוחמיה הטילו אימה והיו לשנואים בעיני האירים הקתולים. אחד מהם, אנדי מקנב, אשר התפרסם בכך שכתב ספרים על שירותו ביחידה – "בראבו 2-0" על שירותו במלחמת המפרץ הראשונה, ו"פעולה מיידית" על שאר השירות שלו ביחידה, כולל במלחמת הטרור באירלנד – מוגדר מבוקש עד היום ע"י ה-IRA.

יום שישי הטוב

ב-10 באפריל 1998, לאחר חודשים של גישושים ודיונים נחתם הסכם בין ממשלת בריטניה לממשלת אירלנד החופשית בהשתתפות נציגים מצפון אירלנד שזכה לכינוי "הסכם יום שישי הטוב". בהסכם זה נקבע עיקרון הפסקת האש והמעבר לפעילות דיפלומטית, החלטה על משאל עם עתידי שיקבע את עתידה של צפון אירלנד, איסוף הנשק הלא חוקי והשמדתו.

רוב המפלגות בצפון אירלנד קיבלו את ההסכם, אך כמיטב המסורת ב-IRA הוא התפצל שוב לשני פלגים - הגדול יותר עבר לעסוק רק בפוליטיקה באמצעות הזרוע המדינית של הארגון - השין-פיין (מפלגה בעלת כוח רב כיום גם בצפון אירלנד וגם באירלנד החופשית) והקטן יותר, המכנה עצמו ה-IRA האמיתי, עדיין עוסק במאבק, אם כי בנפח פעילות נמוך משמעותית ביחס לעבר.

בשנה הראשונה הארגון דווקא עסק בפעילות מוגברת מאוד- עשרות פעולות טרור תוך שימוש במכוניות תופת פעמים רבות. באוגוסט 1998, ביצע הארגון פיגוע קטלני במיוחד שהוביל למותם של 29 בני אדם. הזעזוע מהפיגוע הוביל רבים מן הארגון לפרוש ועורר זעם רב בעולם, בעיקר לאור העובדה שהוא בוצע 4 חודשים בלבד לאחר חתימת ההסכם.

בדצמבר 2005 הודה פוליטיקאי ממפלגת שין-פיין כי ריגל במשך שנים לטובת הבריטים. הודאתו הובילה לסילוקו בבושת פנים מהמפלגה ולהירצחו לפני ימים אחדים, ככל הנראה בידי אנשי ה"IRA האמיתי".

כיום צפון אירלנד הוא מקום שקט יותר מבעבר וקיימת תקווה רבה בקרב תושביו שהשלום ימשיך לשרור.אירלנד החופשית היא כיום מדינה שתושביה נהנים מרמת חיים מהגבוהות בעולם, יותר מאשר בריטניה. והאירים? הם ימשיכו לשיר נעימה נוגה על המלחמות, הרעב והגעגועים שהיו מנת חלקו של העם האירי במשך מאות בשנים...


לדף הבית   הדפסה  שלח תגובה לעורך